התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
עכשיו הקישור הזה מוביל לדף הזה:
http://www.sf-f.org.il/story_1245
אם למישהו יש סבלנות לבדוק שלא טעיתי בקישורים ולדווח לי אם כן, אני אשמח. הערות אחרות יתקבלו בברכה.מדהים מה הצורך להתחמק מהכנת הרצאה לאייקון יכול לגרום לי לעשות.
יש קישור "המועמדים והזוכים בפרס גפן מ-1999 ועד היום" שהוא קישור לתוצאות מחרוזת חיפוש, המביאה את כל התוצאות הרלוונטיות (ועוד קצת). בניתי רשימה של הקישורים לכל השלבים בכל השנים, ואני אשתדל להעלות אותה כדף נפרד בקרוב.
בהודעה במדור החדשות (http://www.sf-f.org.il/story_1242).
אם אתה חולק דברים רק עם חברים, ואם אתה לא נוהג לאשר כחברים כל בוט פרסומת, לא יעזרו כל השמות הבדויים שבעולם – לא ייכנסו טרולים לדיון שלך.
דוכן להוצאה שאינה חברה בהתאחדות המו"לים – 5000 שקלים; לחברים – חצי. אלה המחירים בתל אביב.
למה שהם ירצו לתת לנו לעשות את זה? השטח בכניסה לבתי קולנוע הוא יקר, וסביר להניח שבעלי בתי הקולנוע והקניונים ירצו משהו תמורת הרשות להציב שם דוכן. כסף אין לאגודה לשלם, אז מה נוכל לתת להם בתמורה?
אבל אפשר לחפש לפי שמות הסופרים או הספרים בקטלוג הספרייה הלאומית (שעל פי חוק הוצאות הספרים מחויבות להעביר אליה שני עותקים מכל ספר שהן מוציאות לאור), או בקטלוג המאוחד של הספריות בישראל.
ולכן אותה הקדמה.
אני לא יודע בדיוק איך לנסח את הדברים, זה היה אולי ניסיון לתת הצצה אל מאחורי הקלעים של העריכה כפי שאני רואה אותם. אולי להסביר קצת מה עומד מאחורי העריכה כפי שהיא.הקדמה – הדברים שאומר להלן עלולים להיראות מתנשאים או כאילו נפגעתי או אפילו כאילו אני הולך לזרוק את המפתחות וללכת הביתה, אבל זה לא המצב. זו פשוט הדרך שבה אני רואה את התפקיד של עורכים ומוציאים לאור.
לעורך יש זכות יתר וחובה – לבחור את החומרים שייכנסו לאסופה על פי מיטב שיפוטו וטעמו. תפקידו של המוציא לאור, האגודה במקרה זה, הוא לבחור עורך שעליו הוא סומך ולדעתו ישיג את התוצאה הטובה ביותר עבורו (מכירות, איכות, ייצוג וכו'). במערכת היחסים הזו על המוציא לאור להאזין לקהל שלו, ועל העורך לדבוק בעקרונות שקבע לעצמו. אין זאת אומרת שעקרונות אלה אינם יכולים להשתנות, רק שדעת הקהל אינה בהכרח חלק חשוב בשינוי זה. אם המוציא לאור סבור שהיענות לטעם הקהל היא חשובה יותר, שמורה לו הזכות והחובה להחליף את העורך.
רוב סיפורי המדע הבדיוני הנכתבים ומתפרסמים בארץ היום הם במסגרת תחרויות או במדיומים שונים באינטרנט – שתי מסגרות שמטבען נוטות לסיפורים קצרים יחסית. היתרון הגדול של מדיום מודפס כמו השנתון, יתרון שהוא חשוב להתפתחות הכתיבה בז'אנר בכללה, הוא היכולת להכיל סיפורים ארוכים ומורכבים יותר. זו לפחות דעתי.
ומשתי סיבות.
הסביה הראשונה והחשובה היא שאני לא מוכן להתפשר באופן כזה. אני לא חושב שיש לפרסם בשנתון סיפור שלא נבחר ספציפית על ידי העורך (לא משנה מי העורך).
נוסף לכך, אחד היתרונות של השנתון הוא בדיוק האפשרות לפרסם דברים *ארוכים*, והרעיון לפתוח תחרות שמטרתה המוצהרת היא להכניס אליו דברים קצרצרים נראית לי לכן אבסורדית משהו. גם ככה רוב התחרויות מוגבלות באורך.לכו בכוחם זה והושעתם את ישראל! או משהו דומה. כולי תקווה שבעוד חודשיים-שלושה עיתותיי יהיו קצת יותר בידי ואני אוכל להגיע למפגשים.
הבעלים של זכויות היוצרים הוא היוצר. הפיכה של החומר לפורמט שונה והפצתו בצורה חדשה לא נכללים תחת אף אחת מההגדרות של "שימושים מותרים" על פי פרק ד' של חוק זכויות יוצרים (זמין ברשת בחיפוש קצר), ולכן הן דורשות אישור של היוצר.
יהיה לי נורא משמעמם. אני שפוי רק בזכות הקולות שבראשי. אפילו הם אומרים את זה.
את צודקת כמובן, ואני מנסה לשווא מזה דקות אחדות להיזכר מתי בפעם האחרונה כתבתי את השם "אמתי" לפני הדיון הזה. במחשבה שנייה, אני גם לא ממש זוכר מתי בפעם האחרונה קראתי את השם הזה.כפי שאמרתי, בנושא הזה מדובר לגביי יותר בהרגל מאשר באידאולוגיה. אבל עד שמישהו יצליח לשכנע אותי שהכתיב הזה הופך את הקריאה לנהירה פחות או בעייתית אני מתכוון לדבוק בו. כנראה שאני שבוי בקוספציה ובנוסטלגיה ומזל שאותם קולות מארחים לי שם לחברה.
