התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
שיהיה איזשהו חוכמולוג שיידבק דווקא למשפט האחד שהכנסתי להודעה שלי בבדיחות הדעת, ויעשה ממנו את המוקד. לא ציפיתי שזה תהיה אתה, אבל.
באייקון יש מספר מסוים של פעילויות שכביכול "גוזלות" מהכנס במקום לתת לו. זה דבר שכבר הוסכם באינסוף דיונים על אינסוף נושאים שונים. חלק מהן ניתן וראוי לקצץ באכזריות. חלק אחר, מה לעשות, הן חשובות, כי הקהילות שמארגנות את אייקון חשובות. חשוב שאייקון יהיה גדול, חשוב שאייקון יהיה רווחי, וחשוב גם שאייקון יענה על הצרכים הנוספים של הגופים המארגנים אותו. זה מסוג הדברים שחייבים לקחת בחשבון אוטומטית, ולא להתייחס אליהם כאל משהו ש"גוזל" וצריך להעיף אותו למשבצת נידחת בתוכנייה, אלא כמשהו שהוא אילוץ מוחלט שצריך להתחשב בו.
מבחינת האגודה, וכבר כתבתי את זה בהודעתי המקורית, האספה השנתית היא האירוע החשוב ביותר בשנה כארגון. היא המועד שבו נבחרים קובעי המדיניות של האגודה, נקבע כיוונה של האגודה לשנה שלמה, וניתנת ההזדמנות לכל חבריה של האגודה להשפיע עליה. היא נקבעה באייקון – ובשעה נוחה – כדי שיגיע אליה מספר מקסימלי של אנשים. משום שהאגודה *צריכה* שיגיע אליה מספר מקסימלי של אנשים. לקבוע אותה בשעה שלא נוחה להרבה משתתפים – ותעשה לי טובה, תתעלם לרגע מעניין ה"עשר בבוקר זה לא נוח" ותחשוב, לעומת זאת, על "יום שישי בעשר בבוקר בערב חג זה מועד שאנשים פשוט *לא יגיעו בו*" כנושא המרכזי כאן – זה מנוגד לכל המטרה.
אם אייקון מחויב לספק את הצורך הזה של האגודה, הוא מחויב לספק אותו בצורה שבאמת תענה עליו. אם אייקון לא מחויב לספק את הצורך הזה של האגודה, אנחנו צריכים לשקול לחפש מועד שבו הצורך יסופק באופן סביר יותר. אני אישית מאמינה שהאספה השנתית של האגודה חייבת להיות שיקול בעל חשיבות באילוצי הכנת התוכנייה של אייקון ממש כמו אירועים רווחיים וכיפיים, אולי האירוע היחיד מהסוג הזה מטעם האגודה שאסור להתפשר עליו. יכול להיות שאחרים חושבים אחרת, אבל בכל מקרה, אני מאמינה שאסור לנו לקבל מצב שבו האספה הזאת מתקיימת בשעה לא ריאלית. זה פשוט לא תקין מבחינת ההתנהלות שלנו כעמותה.
אבל נראה לי שאולי כדאי להיערך לפחות לקראת אייקון הבא, אם לא לקראת הקרוב, כדי לוודא שאספת האגודה תיערך בשעה סבירה, שנוחה לרוב המשתתפים הפוטנציאליים ושתבטיח היענות רבה יותר.
האספה השנתית של האגודה היא דבר חשוב – לאגודה, גם אם לא לאייקון. לפחות מבחינתנו, היא אמורה להיות בעדיפות גבוהה. כרגע, התחושה היא שמתייחסים לזה כאל דבר שהוא לצאת ידי חובה ולא מעבר לזה, כשממקמים אותה ביום של אייקון שלמעשה לא אמור בכלל להיות יום מן המניין, כשאחוז גבוה מהאנשים שלא גרים בת"א יעדיפו לחזור הביתה כבר ביום חמישי, כשאנשים שעובדים בשישי לא יכולים להגיע בכלל, וכשעבור רבים מאלה שלא עובדים ביום הזה זו סתם התעללות (עשר בבוקר! ביום שישי! ארג!) זה די נשמע כאילו במקום לשמור מקום לאספה השנתית בתוכנייה מראש, מילאו קודם את התוכנייה ואז זרקו לנו את השאריות. הרי במקור יום שישי לא היה אמור להיות בכלל, לא?
ושוב: כן, אילוצי תוכנייה, עניינים, בלגנים. ברור. אבל גם אם זה לא ככה מבחינת אייקון, הרי שמבחינת האגודה, מבחינת קיומנו כ*עמותה*, האספה השנתית היא האירוע החשוב ביותר בשנה, וזו בדיוק הסיבה שאנחנו מקיימים אותה במסגרת הכנס הגדול ביותר, שבו תוכל להיות ההשתתפות הגדולה ביותר. זה באמת לא סביר לתקוע אותה בשעה נידחת שלא תתאים לאחוז גבוה מהמשתתפים. זה מחטיא את כל המטרה המקורית שבקיום האספה באייקון.
אני בכנות חושבת שאם מסתמן שאייקון לא יכול לתת לאספה השנתית שלנו את העדיפות שמתחייבת על סמך מידת החשיבות שלה עבורנו כארגון, אנחנו צריכים לשקול למצוא פתרון חלופי, כמו למשל להעביר אותה לכנס אחר בעתיד.
ומאחר שאמצעי התחבורה שלי הוא אכן תחבורה ציבורית, מאחר שאני מתכוונת להציג השנה מועמדות לוועד, אבל לגמרי לא מתכוונת להישאר תקועה בת"א סוף שבוע שלם אחרי אייקון רק כדי לממש את זכותי הדמוקרטית להשתעבד לאגודה לשנה – תמשיכו את ההודעה שלי בעצמכם, אם נורא בא לכם.
ואם באמת אייקון הפך להיות מועד בעייתי כל כך לאספה השנתית, אולי צריך לחשוב להעביר אותה לעולמות, שנדמה לי שהוא כנס שקצת פחות נעול באילוצים כלכליים.
דמויות שמופיעות במילון אין בעיה. המילון הוא יצירה שיתופית והשימוש ברקע שהוא יוצר פתוח לכל.
במה שנוגע ליצירות של יוצרים אינדיבידואלים, העיקרון הוא שכן, אפשר, אבל למעשה, כפי שבלי ספק לא היית רוצה שמישהו אחר יעשה עם הדמויות שלך דברים שלחלוטין לא לטעמך, כך גם אחרים לא רוצים.
כפי שאמרתי, שיקול דעת. מומלץ לפנות לכותב הסיפור שרוצים להסתמך עליו ולבקש את רשותו. מעבר לכל דבר אחר, זה פשוט עניין של נימוס.זה לא בדיוק מתאים לעולם "חלום בהקיץ". זה יותר total recall.
ושנית, אני עדיין לא בדיוק בטוחה מה רצית להגיד פה, אם בכלל רצית להגיד משהו. אולי משהו על התבוסתנות של הגיבור? אולי משהו על חלומות ואיך הם מה שאנחנו מביאים אליהם? הסיפור הזה היה יכול להגיד הרבה דברים, אבל אני חושבת שהוא לא אומר אף אחד מהם עד הסוף, ונשאר ככה, קצת פרווה.
בוא נראה אם הבנתי נכון: מדובר פה באנשים שנשארו משותקים או משהו כזה אחרי נפילה בעקבות חלום? והתרופה מאפשרת להם לעשות מה? לחלום את עצמם בריאים שוב? קלטתי נכון את הסיפור?
אז זו הבעיה הראשונה: לי, לפחות, לא לגמרי ברור מה הולך פה.
הבעיה השניה היא שעם זאת, יש בסיפור מסלקות מידע לא נעימות לקריאה. את יותר מדי אומרת (בניגוד למראה), בגושים גדולים מדי, לטעמי, וכשזה בא ביחד עם סיפור שקשה להבין, זה שילוב בעייתי מאד. למשל, כל הקטע עם העיתון, ובמיוחד אחרי פתיחת הסיפור, שהיא קשה להבנה, הוא די מעיק.
אני חושבת שזה יכול להיות סיפור טוב – יש בו תחושה של עולם מפורט ומשכנע וכנראה גם רעיון מעניין – אבל הוא דורש הבהרה רבה יותר והפיכה של מסלקות המידע למשהו נוח יותר לעיכול.(כלומר, הוא לא רע, אבל אני חושבת שצריך לתת לגפן להתרחב קצת לפני שמוסיפים לו עוד קטגוריות), אבל רוב הבעיות שאתה מעלה לא נראות לי בעייתיות במיוחד.
ראשית, ככל הזכור לי, מעולם לא נתנו פרס כספי לקטגוריות המתורגמות, ואין שום סיבה להתחיל בזה כעת.
שנית, בספרים מתורגמים נהוג לתת את הפרס להוצאה שהוציאה את הספר, כך שאני לא רואה שום בעיה לתת את הפרס לבמה שפרסמה את הסיפור – מגזין, מן הסתם. (בלי פאניקה, מן הסתם.) P-:
ואני גם לא רואה בעיה עם זה שיש מגזין אחד שחולש על התחום (אם כי שכחת את המימד). זה לא שהוא מונע מאחרים להיכנס לשם.
זה שלא מספיק קוראים אכן יכול להיות בעייתי.
בתכל'ס, הפרס נועד, כפי שכבר נאמר בפתיל ההוא, למשוך תשומת לב ליצירות ראויות לקריאה, והאמת, לעתים קרובות אני מצטערת על כך שבאמת אין לי איזו רשימת המלצות מסודרת לסיפורים קצרים שחובה לקרוא, כי למי יש זמן לקרוא הכל.אנחנו מקבלים את הצהרתו של הסופר ויוצאים מנקודת הנחה שהוא לא משקר לנו. אנחנו גם יוצאים מנקודת הנחה שהוא לא משקר לנו כשהוא טוען שהוא זה שכתב את הסיפור, ולא בן-אחותו שבדיוק נסע לשנה בהודו והשאיר לו את המפתחות למגירת הסיפורים שלו.
אין אפשרות אחרת. חייבים לתת אמון בסופרים המועמדים. זה חלק מהמשחק."על מנת לקדם תחום זה *בישראל*".
עידוד כתיבה באנגלית אינו מקדם את התחום *בישראל*. הוא מקדם את התחום בארצות אחרות, דוברות אנגלית, כי כתיבה באנגלית אינה מיועדת לפרסום בישראל, היא מוכוונת שווקים אחרים.
והשמ, שאני לא אתפוס אותך שוב כותב "רשם סיפור". ספרות כותבים, לא רושמים. כתיבה היא פעולה יצירתית. רישום (בכתב) – לא. רושמים רשימות למכולת ואת דברי המורה בשיעור, לא ספרות.בשיקול אחד, אתה שופט את היצירה על פי היוצר. בשיקול אחר, על פי היצירה עצמה. איך אתה מסוגל להרגיש נוח עם כזאת סתירה עצמית? איפה העקביות?
אז למה בדיוק ניתן הגפן? ליוצר או ליצירה? אם יש לך סיפור שמתרחש בארה"ב, נכתב באנגלית, עוסק בדמויות אמריקאיות למשעי ואין בו אפילו דבר אחד שיאמר עליו "ישראל" בדרך כלשהי – *מה* עושה אותו "ספרות מקור"? זה שליוצר היו יצירות *אחרות* שניתן להתייחס אליהן כאל "ספרות מקור"?
וכן, אני מתעקשת על הנקודה הזאת. כי אני ממש, אבל ממש, לא חושבת שנכון לתת פרס גפן לפי היוצר, אלא לפי היצירה. אני רוצה להאמין שאת פרס גפן שאני קיבלתי קיבלתי לא בגלל מי שאני, אלא בגלל מה שכתבתי. ואף כי יש לי ספקות (שכבר הבעתי פה בעבר) בנקודה הזאת, עדיין, לפחות באופן מוצהר, הפרס ניתן על הספר, לא על מי שאני.
אז למי ניתן הפרס – ליוצר או ליצירה? ואם היוצר הוא מה שרלוונטי לך, עד כדי כך שלא משנה לך באיזו שפה הוא כותב, באיזו ארץ הוא כותב ולאיזה קהל הוא מייעד את יצירתו – אז למה שלא נרחיק עוד קצת לכת ונתעלם גם מקריטריונים אחרים?ולמה שנרצה לעודד כתיבה באנגלית? היא לא מקבלת כבר מספיק עידוד כמו שזה?
