התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אם תבדקי את אתר הפרס תראי שהוא זכה בקטגוריה מיוחדת – Special Citations and Awards. זו קטגוריה שאינה מופיעה בכל שנה אלא היא, כשמה, מיוחדת, ובה מעניקים חברי הוועדה פרסים ליצירות, לאישים ולגופים שאינם יכולים לקבל פרסים במסגרת הקטגוריות הרגילות. באופן מפתיע כמו לפרס גפו גם לפרס פוליצר כללים לגבי אילו יצירות יכולות לזכות באילו קטגוריות.
כל עוד לא שונו הכללים של פרס גפן, יצירות קומיקס לא זכאיות להיות מועמדות. אם רוצים לשנות את התקנון, זה עניין אחר. יש אספה באייקון, בואי ותציעי.וסתם לידיעה – הספר שזכה בקטגורית הספרות באותה שנה היה A Thousan Acers של ג'יין סמיילי שתורגם לעברית בשם "אדמה".
אתר פרס פוליצר (ספיגלמן זכה על "מאוס" בשנת 1992):
http://www.pulitzer.orgנפתח משם דף ובו קישורים לכל מיני מינים של דרכים ליצור קשר עם האגודה והאנשים הקשורים אליה. בין השאר גם הדף הזה שבו הנחיות לשליחת מאמרים וסיפורים לאתר:
http://www.sf-f.org.il/story_191אתר האגודה הוא האתר של האגודה הישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה:
http://www.sf-f.org.il
ISF הוא פורטל ישראלי עצמאי לנושא מדע בדיוני ופנטסיה:מה עם סופר ישראלי שנולד וגדל כאן, אך מאותם שיקולים מסחריים שהובילו אותו לכתוב באנגלית, או משיקולים אחרים לחלוטין, חי בחו"ל?
את ההודעה הזו:
http://corky.net/~sfsoc/forum/read.php?10,42492,42492#msg-42492אבל הייתי מזדרז, וועדת תכנים כבר יושבת על המדוכה.
בין הסיפורים שמתפרסמים באתר האגודה, ב"חלומות באספמיה", ב"בלי פאניקה" ובISF, יש כמות יפה של סיפורים שנכתבו בעברית. אם מטרת הפרס היא אכן לעודד יצירה עברית מקורית, ראוי להתחיל להגביל אותו ליצירות שנכתבו במקור בעברית.
(הדובר השני) היא שהוא חוזר כבר שנים על אותה אמירה. אין לי מושג עד כמה מי שהיו נוכחים בכנס מכירים את הדברים שלו, אבל בגלל התקופה האפלה שבה למדתי יחסים בינ"ל והסתובבתי בחוגים האלה הוא לא ממש חידש לי. אולי זאת הסיבה שלא ראיתי את חוסר המיקוד שאת ראית.
הרעיונות של גבי מוצקין היו מרתקים, אבל הוא הכין הרצאה לזמן כפול בערך (אם לא יותר) ונאלץ לרוץ בנושא מורכב.
של מי שצריכים להגיע הביתה בתחבורה ציבורית אחרי הכנס, ואלה דדליינים הרבה פחות גמישים. זה המחיר של כנס שנערך ביום חול, ואני אישית שמחתי להקריב כמה שעות עבודה כדי להגיע לכנס (כן, אני מודע לכך שיש אנשים שהלו"ז שלהם הרבה פחות גמיש משלי).
נרשמתי, מחקתי קוקיות מקורקי ולאחר מכן בקישור לפורום דרך אתר האגודה (עם הסקין מסביב, בכתובת הזו: http://www.sf-f.org.il/static/forum_society.html) הוא לא מזהה אותי.
אבל כשאני מתחבר ישירות לכתובת הפורום, בלי הסקין (בכתובת הזו: http://corky.net/~sfsoc/forum/list.php?10) הוא כן מזהה אותי.
וזה בIE.
אנשי הפוסט מודרנה (ואל תסקול אותי בגלל הביטוי הזה) היו אומרים שהוא פשוט מספר נרטיב שונה של מאורעות מוכרים. בעיני יש בכך היסטוריה חלופית מכיוון שהוא מספר מחדש את ההיסטוריה המוכרת, מעניק לה ממדים נוספים, לא ידועים עד כה. אפשר לטעון גם שהספרים של קייג' בייקר הם ספרי היסטוריה חלופית מכיוון שהם מספרים את ההיסטוריה של "החברה" שהיא מקבילה להיסטוריה האנושית אך לא כלולה בספרות ההיסטורית הקאנונית.
אבל, כמו הגדרות רבות אחרות של "מה שייך לאיזה ז'אנר", גם הגבולות האלה לא מוחלטים ותלויים במידה רבה במגדיר.
זו אינה תשובה מוסמכת בשם הנהלת התחרות, אלא התשובה שלי בהתבסס על היכרותי עם הז'אנר. אין הגדרה מוחלטת למושג – היסטוריה חלופית "קלאסית" היא זו המתארת היסטוריה שונה של העולם שלנו (כמו הספרים של טרטלדאב או "תצפית עבר" של קארד או "האיש במצודה הרמה" של דיק), אבל לעניות דעתי ספריו של פאורס, המתארים מניעים פנטסטיים חבויים למאורעות היסטוריים מוכרים גם הם שייכים להגדרה זו.
כמי שהרצה כבר בכמה כנסים – מקד את ההרצאה שלך *הרבה* יותר. פרט על אילו יצירות מדע בדיוני ופנטסיה אתה מתכוון לדבר, והסבר מהי "ההתייחסות שלנו במציאות". הנושא יכול להיות מרתק, אבל כפי שהוא עכשיו הוא לחלוטין לא ברור.
נתחיל מזה – כן, אני יכול לסכם את ההרצאה שלי בשלושה משפטים, ולמתוח אותה לשלוש שעות.
למה דווקא שעה וחצי? כי שום דבר אינו מתקיים בחלל ריק. הרצאה, בעיקרו של דבר, היא ניסיון לבטא את דעתו של המרצה, את פרשנותו ליצירה או יצירות. אם יצא לך אי פעם להעביר הרצאה או לשמוע אותה בקפידה; לכתוב קטע המביע עמדה או לקרוא אותו קריאה מושכלת את יודעת ששום קביעה או דעה כזו לא יכולות להתקיים ללא רקע. אחרת זו אינה הרצאה, זו סיסמה.
וננסה להדגים.
מלך לליפוט קבע שיש לשבור את הביצים דווקא מצד אחד ולא מהצד האחר. כצו ממשלתי זה מספיק. מרצה צריך קצת יותר. הוא צריך להראות שיש ביצה, שניתן לשבור אותה (לעתים גם שיש סיבה לשבור אותה), שניתן לשבור אותה משני הקצוות, שיש *הבדל* בין שבירת הביצה מצד אחד ומהצד האחר, שיש *יתרון* בשבירת הביצה מאחד הצדדים דווקא (לא זהה לסעיף הקודם). זה מצריך זמן. לפחות שעה וחצי – ועוד לא אכלנו את הביצה בכלל.מי שאורך ההרצאה הוא המדד שלו ליכולתו לשבת בהרצאות, יתכבד וישב בהרצאות המתאימות לו על פי קריטריון זה. פורמט השעה הוא בעייתי (כפי שהוכח בעולמות שעבר) מכיוון שבאותן 60 דקות יש להכניס את האנשים לאולם, לחכות שיתיישבו כדי שאפשר יהיה להתחיל, להעביר את ההרצאה, לענות לשאלות ולפנות את האולם כדי המחזור יוכל להתחיל מחדש. וזו הרצאה שאינה דורשת עזרים מיוחדים כמו הקרנות או מצגות, ובהנחה שההרצאה הקודמת עברה חלק. שעתיים (שעה וחצי נטו) לעומת זה נותנות די זמן לעשות את כל הדברים האלה בנחת, אם מרווח זמן לבעיות אפשריות ודי זמן להעביר הרצאה באורך סביר.
ההרצאה בכנס הקרוב תהיה ההרצאה החמישית שלי בכנסים בשנים האחרונות ואני עושה את זה בהתנדבות, בשמחה ובהנאה. אבל היה לי יותר נוח לדעת *מראש* מה אורך ההרצאה שלי ולתכנן אותה בהתאם, במקום לתכנן לפורמט אחד ולקצץ כדי להתאים אותה לפורמט אחר. התוצאה היא שדברים מעניינים וחשובים (לדעתי) נשארו בחוץ.
יש שני סוגי סלוטים – של שעה ושל שעתיים (אקדמיות).
גם אני בניתי את ההרצאה למסגרת של שעתיים ורק לפני שבוע נודע לי שיש לי רק שעה. אני מקווה שאני אצליח לקצץ את ההרצאה בלי לפגוע בעיקרה. לאור הביקורת הקטלנית שהייתה על הפורמט הזה אחרי "עולמות" האחרון חשבתי לתומי שהוא מצא את מותו הראוי, אבל כנראה שלא כך הוא. נותר רק לקוות שהמארגנים של הכנס יוכלו לשלוט יותר בתזמון – בשנה שעברה שמעתי במשך רבע שעה כמעט ש"עוד שתי דקות" המרצה שלפני גומרת להרצות. מתוך שעה נומינלית נותרו לי בקושי ארבעים דקות.
בניגוד לך כן קיבלתי מוקדם יחסית תשובה חיובית על זה שאני מרצה, אבל מבקשת השיבוץ שלי התעלמו לחלוטין. אני לא מדבר ברמתמ השעות, אני מדבר ברמה של ימים.
