התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
מטבעו של כתב עת שהוא עוסק במילה הכתובה. קצת קשה לנו להדפיס בו סרטים וסדרות.
אם לגעת בנושא בצורה רצינית יותר, אנו תלויים בחומרים שמגישים לנו. מעבר לסיפורים אנו תלויים ברצונם הטוב של אנשים לשלוח לנו מאמרים וביקורות. בשנה וחצי שאני חלק ממערכת המימד לא קיבלנו ולו ביקורת אחת או מאמר אחד שעוסק בסרטים או בסדרות טלוויזיה. אני במקרה מסכים עם דותן בנושא הרלוונטיות של ביקורות על סרטים, אבל הייתי מת לפרסם ביקורות ראויות שלא לדבר על מאמרים מעמיקים יותר.
גם כאן, כפי שנאמר קודם, צריך מישהו שיעשה את הדברים. אני לא מרגיש מוסמך לכתוב על נושאים אלה כי אני בקיא בהם פחות מאשר בספרות. אם ימצא מי שיודע ורוצה לכתוב – אני אמשח לפרסם. אני כבר מחשיז את העיפרון האדום שבו אני משתמש לעריכה.
חוצמזה, אתה מפספס את האלמנט של נפילת הביצה מגובה רב, וכך מוותר על משהו שישבה את דמיונו של מפיק סרטים סוטה במיוחד שירצה לקחת את הרעיון, לשלם לך מיליונים ולעשות מזה סרט בעל שם דו משמעי "הביצים הקטלניות!".
במחשבה שנייה, אולי עדיף יען במקום אווזה – יותר זמן נפילה של הביצה לצילום בהילוך אטי עם חיתוכים אל בני ובנות קתרגו נאווים ונאוות הנמלטים בצווחות מבתי המרחץ, לבושים בלבוש מינמלי או פחות.
כמו זה של טיטוס. הם יתיישבו באוזניהם של תושבי קרתגו ויזמזמו שם עד שאלה האחרונים ישתגעו ויחריבו את עירם בעצמם. וריאציה על רעיון זה היא להתקיף אותם בפרסומנים של ניץ (מתוך "סוחרי החלל") שישכנעו אותם לעשות את זה.
אם רוצים ללכת בקנה מידה גדול אפשר לייצר אווזת ענק שמטילה ביצי זהב שתטיל ביצים על העיר עד שהיא תיחרב. אולי זה החום, אבל הרעיון נראה לי ממש מגניב.
או שאפשר לחפור מתחת לעיר מנהרות ולמלא אותן בדיסקיות ניבן שיופעלו בעת ובעונה אחת וישגרו אותה לאנשהו.
צר לי לאכזב, אבל הדיון שעליו אתה מדבר התקיים *אחרי* שגליון 29 ירד לדפוס ולכן הוא לא יכול היה להשפיע על הגליון שאתה מחזיק בידך.
בנושא העימוד של התוכן – אני אשמח אם תוכל לשלוח לי אותו במייל. כתובתי מופיעה באתר המימד בדף "הגשת מאמרים מסיפורים".
תודה.
ראשית בנושא הזמן / מיקום.
עוד לפני אייקון הועלה כאן עניין הנושא שקשה למצוא את זמנה ומיקומה של האספה בתוכנייה. זה לא השתפר במהלך אייקון עצמו כאשר הכרוזים לפני ההרצאות (לפחות בפעמיים הזכורות לי) הודיעו על השעה ועל כך שעדיין לא נקבע מיקום. היו פעמים שבהן לא הייתה כל התייחסות לנושא האספה, מתוך שכחה או מתוך כך שאיש לא טרח לתדרך את הכרוזים.
שעה או שעתיים לפני מועד האספה מיקומה עדיין היה בגדר שמועה לגבי ("אשכול שש, כנראה"), וכששאלתי את רמי גם הוא לא ידע לתת לי תשובה מדויקת יותר.
אני שמעתי סופית על שינוי המקום רק כחמישים דקות לפני האספה עצמה (תודה, חגית!).העובדה שכל העסק התנהל באופן כה אקראי ולא מוגדר, מראשית עד אחרית, מאוד צרמה לי.
ושנית לגבי התנהלות האספה עצמה.
אני חשתי מאוד לא נוח עם העובדה שנראה שלאספה אין שום מבנה מוגדר. אני לא מצפה לסדר יום ולמתן רשות דיבור או משהו כזה. אבל נראה שאף אחד לא משתדל לפחות להקנות חזות של דיון מסודר שבו סיכום כלשהו של העניינים שנדונו.זה חרה לי במיוחד בכל הנוגע להצבעות. שוב, אני לא מבקש הליכי הצבעה נוקשים – רק תחושה שמישהו מציג בצורה מסודרת את נושאי ההצבעה, פוקח עין על מה שקורה ומציג בצורה מסורת את ההחלטות שהתקבלו.
אני חושב שיותר סדר היה עוזר לניהול האספה ולכך שלאנשים היה קל יותר לעקוב אחר ההחלטות שהתקבלו. אני חושב גם שזה היה מקנה לאספה (או לפחות לנאספים) תחושה של כובד ראש שחסרה קצת לטעמי. האספה, שאמורה להיות הגוף הריבוני, נפגשת פעם אחת בשנה ויש מקום להפוך את הדיון לקצת יותר נשלט. אולי תחושה כזו אפילו תשכנע אנשים שהחלטות חשובות מתקבלות באספה ותשכנע יותר אנשים להגיע אליה ולהשתתף בהחלטות.
אני צריך לברר מה כרוך בכך מכל מיני כיוונים – עלויות הדפסה של מספר עותקים גדול יותר, כריכה בעטיפת ניילון, הפצה, פרסום וכן הלאה. אני לא יודע אם המכירה שלו לא תהווה בעיה בכל מה שנוגע לתמיכה שאנחנו מקבלים ממנהל התרבות (אם אכן נקבל אותה שוב).
בקיצור – מדובר בעוד עלויות, ולמען האמת אני לא יודע אם האגודה יכולה להרשות לעצמה את זה כרגע. אבל זה בהחלט שווה בדיקה לאחר אייקון.
יכולים להיות לכך שני יתרונות.
ראשית אולי יצירה של מודעות (בהיעדר מילה טובה יותר) לגיליון חדש שיצא כן תגרום לדיון בפורומים סביב הגיליון.
שנית פרסום מוקדם של הגיליון, לפני שהוא יוצא לאור, אולי תמשוך אנשים המשתתפים בפורומים אך אינם חברי אגודה להצטרף.אני מצטער אם יצרתי את הרושם הלא נכון בנושא סופרים מוכרים ולא מוכרים. לא ניסיתי לרמוז כל מיני שטויות בנושא הקליקה הידועה לשמצה וכו'. אני בהחלט מבין את מה שאת אומרת, גם בעיני שמות מסוימים הם ערובה (או לפחות הבטחה) לאיכות. הבעתי רק את העדפתי האישית לכותבים שאני לא מכיר, כי תמיד יש סיכוי שאני אופתע לטובה.
מה שאת אומרת על הסיבות לכך שאת מעדיפה להגיש למקומות אחרים ולא למימד הוא מאיר עיניים. על חלק מהדברים חשבתי, על אחרים לא. יש דברים שאולי ניתן לפתור, אחרים לא ממש, אבל כולם דברים שננסה להקדיש להם תשומת לב. נושא הלו"ז למשל הוא משהו שלא ניתן לטפל בו, מכיוון שהמשאבים שעומדים לרשות המימד שונים מאלה שעומדים לרשות "חלומות" ובאופן אחר שונים מאלה שעומדים לרשות "בלי פאניקה". עקרונית המימד יוצא בכל שלושה חודשים (אפריל/עולמות, יולי, אוקטובר/אייקון, ינואר), מעשית בשנים האחרונות לא יצא גיליון קיץ אבל כל האחרים יצאו במועדים קבועים.
אני לא רוצה להיכנס לנושא זוכי "בדיון". היו פה, מעבר לבעיות אובייקטיביות ושיקולי מערכת, קצרים בתקשורת.
כן, יש טעם בחוזה עם sf&f, כך לפחות לעניות דעתי ודעת חברי המערכת האחרים. זה מאפשר לנו לפרסם דברם שאחרת לא היו יוצאים לאור, לא רק אצלנו. אני יכול להבטיח לך ש*זו* מעולם לא הייתה סיבה לדחיית סיפור מקור טוב, לפחות ככל הידוע לי.
אני שמח שיש לי דעות של אנשים "מבחוץ", כי סביר להניח שאני קרוב מדי לדברים בשביל לראות אותם והרעיונות שמעלים פה בהחלט יגיעו לדיון.
אני מבטיח לקרוא ביתר תשומת לב כשיהיה לי יותר זמן, ולראות מה מהדברים ניתנים ליישום, ומה אנו רוצים ליישם.
אחת הבעיות, כפי שהערת, הוא חיסרון במקום. החלוקה של המכתבים בסיפור של פריזמן לטורים, שאותה אתה מציע, הייתה מגדילה את מספר העמודים שהוא תופס לבערך 130% ממספר העמודים הנוכחי (אם זיכרוני לברכה אינו מטעה אותי, חשבתי על זה ובדקתי את הנושא בזמנו) מה שאומר שלא היינו יכולים להכניס עוד דברים שכן נכנסו.
כל רעיון שיש לכם לגבי המימד יתקבל בשמחה, אנחנו נשמח לשמוע רעיונות לחידוש פניו של "המימד". המייל שלי מופיע באתר המימד ואני תמיד עונה לכותבים. אני מבטיח להביא כל רעיון בפני המערכת.
בנושא העיצוב הגרפי. אפתח ואומר שאני איש של מילים ומאז ומעולם הייתי כזה ולכן אולי לא מפריע לי הפורמט הנוכחי כפי שהוא מפריע לאחרים. אין לי שום יומרות להיות גפיקאי ואני אהיה מאושר אם ימצא מישהו שיוכל לתרום מזמנו וכשרונו.
בנושא מיעוט סיפורי מקור. זה נובע משתי סיבות – האחת היא שאנו רוצים לנצל באופן הטוב ביותר את הכסף שאנחנו משלמים ל sf&f והאחרת היא שמוגשים לנו מעט מאוד סיפורי מקור. אני לא יודע אם זה מכיוון שאספמיה והאתרים נראים מושכים יותר או משום שהמימד לא נתפס כמקום ליצירות מקור, אך זוהי העובדה. בשנה שבה אני עורך את המימד *הוגשו* לנו לפרסום ארבעה או חמישה סיפורי מקור בלבד (לביא תרם לנו סיפור, ובגיליון הקרוב יתפרסם הסיפור הזוכה מהתחרות של "בדיון").
כמו כן, וזוהי אמירה *אישית לחלוטין*, בניגוד לליאה מידת ההיכרות שלי עם הכותבים לא משנה לי. אני אוהב לקרוא סיפורים של אנשים שאני לא מכיר.בנושא מאמרים. שוב, יכול להיות שזה נובע מהאופי שלי, אבל אני נהנה מהמאמרים שבמימד. יותר מכך – אני חושב שקיום במה קבועה לדיון מעמיק ורחב יותר בנושאי הז'אנר הוא חשוב.
גרומיט כבר ענה על סוגיית הורדת העלויות – כרגע אין משהו ספציפי שאפשר לעשות בעניין.
לסיכום נותר לי רק לחזור על דבריו של גרומיט – אנחנו נשמח לשמוע רעיונות, אבל אלה צריכים להיות רעיונות ספציפיים.
אם פספתי משהו ממה שנאמר – תזכירו לי.
