התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
יהודה הוא מקור לא אכזב למידע ופעמים רבות נעזרתי בשירותיו. וגם יואב הפנה אותי בעמים אחדות לדברים שחש שימצאו חן בעיניי על סמך מה שקניתי. אחרים – אני לא בטוח.
ראשית, אני לא הרגשתי שיש פה פלישה לפרטיות שלו או זלזול, לפחות לא במה שאני כתבתי. אני חושב שיש פה קצת רגישות יתר שלך. אם אני טועה וכך עדי חש אני מתנצל.
מעבר לכך, כל עוד הוא לא מתחיל לגלוש באמצע ההרצאה שלי – אין לי שום בעיה עם זה. תוך כדי כתיבה אני חושב שאולי שירות כזה יכול להיות אפילו שימושי למארגני הכנס ולמשתתפים בו – למשל דוכן מודיעין משודרג שבו אפשר יהיה לשאול את הצוות שאלות כמו השאלה בנושא ספרים כחלק מסדרות וכו'.
בעיקרו של דבר תשובה לשאלות שלו הוא קיבל, והיא קצרה: אין (ככל הידוע) נקודות חמות בכנסים; כדי לנסות ולארגן יש לפנות למנהלי אייקון.
למה חורה לך שהדיון מתפרס לכיוונים אחרים?
למען האמת, הדבר היחידי שמפריע לי בדיון זה הוא טון התשובה שלי מאתמול שנכתבה ברגע של עצבנות שיצאה לכיוון הלא נכון.או ביתר רצינות. הוא שאל האם יש hotspots בכנסים ועניתי בקצרה ממה שזכרתי. הושרה *הראשונה* של התגובה שלו לזה הייתה: "השאלה היא מה התועלת באינטרנט אלחוטי כשהוא זמין בכנס עצמו." ואז הוא המשיך ופירט את השימושים השונים שלשמם הוא היה משתמש בחיבור כזה.
כלומר, בשלב מודקם מאוד הדיון הפסיק להיות בשאלה יש/אין ואיך לסדר ופנה לכיוונים אחרים.
בנוגע לספרים
כפי שיעל אמרה – רוב הסיכויים שיש מישהו בסביבה שידע. תמיד יש גם את האפשרות המרעישה – לשאול את המוכר.בנושא ההרצאות
יש המצאה מדהימה – היא נקראת עט (יש גם גרסה של אותה טכנולוגיה שנקראת עיפרון) המאפשרת לרשום רשימות במהלך הרצאה על רוב המשטחים הזמינים. יתרונה הגדול – היא אינה דורשת חיבור לאינטרנט, אפילו לא חיבור לחשמל.
אני יכול לומר לך שכמרצה *מאוד* יפריע לי אם באמצע ההרצאה שלי מישהו יתחיל להתחבר לרשת. אם באת לשמוע הרצאה, אנא עשה את החסד הקטן עם המרצה ותקדיש תשומת לב לדבריו.נושא ה"ניצול היכולות הדינמיות של הרשת" הוא כבר עניין אישי לחלוטין של סדרי עדיפויות של כל אחד ואחד. אני מעדיף להגיע לכנסים כדי לפגוש אנשים, לשמוע הרצאות, להיכנס להקרנות וכן הלאה. ובשנים האחרונות גם כדי להרצות. אני חייב להודות שלא זכורים לי הרבה פרקי זמן במהלך כנסים בשנים האחרונות שבהם היה לי זמן (אם היו לי האמצעים) להיכנס לאינטרנט וזה לא חסר לי. בדרך כלל יש מה לעשות.
רמת תחזוקת החיבור של רשתות מזון ממש לא מעניינת אותי. שאלת שאלה, ואני ניסיתי לענות. התשובה שלי אינה בשום פנים ואופן תשובה רשמית המייצגת גוף כלשהו, רק את זיכרוני הרעוע.
ולבסוף – "למה לא לארגן?"
אם תקרא את תשובתה של בוג'י להצעה להקים אתר שבו ספרים מוקלטים תמצא שם את תשובה עקרונית לשאלות כאלה – קום ועשה! כל פעילות האגודה והעמותות האחרות מושתת על מתנדבים. אם אתה חושב שהנושא חשוב, צור קשר עם צוות אייקון או עם מזכירות האגודה (שתוכל לקשר אותך עם האנשים הרלונטיים) ותציע את ההצעה. אולי אפילו תציע לעזור בארגון הנושא.ועוד משהו.
כמי שנושא האינטרנט בוער בעצמותיות אני מתפלא שלא ניצלת את היכולות הדינמיות של הרשת והתחלת מתרגיל פשוט – נכנסים לגוגל ומקלידים "נקודות חמות" "תל אביב".
הנה שתי תוצאות שבהן אולי תמצא תשובה לשאלה הראשונית שלך – האם יש נקודות חמות באזור.
אחת
http://www.mapa.co.il/ng/result_Free.asp?Subjectid=19
שתיים
http://my.ynet.co.il/hotspots/default.aspהזכויות אינן של המתרגמים, אלא של ההוצאות לאור. אני עצמי מתרגם, ולהלן חלק מסעיף מתוך החוזה שעליו חתמתי לתרגום ספר:
"כל הזכויות מהספר המתורגם, לרבות זכויות התרגום, שייכות להוצאה, ואין באפשרות המתרגם למסור את העבודה המתורגמת או חלקים ממנה לכל גורם שהוא, בין בתמורה ובין בלי תמורה."בכל חוזה שנחתם בין מתרגם להוצאה לאור תמצא את הסעיף הזה או סעיף דומה לו.
בסופו של דבר, הוצאה לאור היא עסק כלכלי שאנשים רבים – הסופר, המו"ל המקורי, סוכנים ספרותיים, המו"ל בארץ, מתרגמים, עורכים ועוד – מוצאים את מחייתם ממנו. מטרת חוקי זכויות היוצרים היא להבטיח שאנשים אלה יוכלו אכן לפרנס את עצמם כך, תוך אפשרות לאחר פרק זמן מסוים להפוך נכסי תרבות לנכסי הכלל. ליווריווקס לוקח בדיוק טקסטים כאלה שהם רשות הכלל ועושה בהם שימוש. לנו עדיין אין טקסטים שהגיעו למעמד הזה. הספר היחיד שאני יכול לחשוב עליו כרגע שיכול להתאים (צריך לבדוק מתי הוא תורגם) הוא "אלטנוילנד" של הרצל.
זכויות יוצרים על ספרי המקור פגות רק שבעים שנה לאחר מותם של המחברים. אני לא מצליח להיזכר ביצירת מדע בדיוני כזו בעברית.
בנוגע לתרגומים, קח בחשבון שלהוצאות לאור בעברית זכויות יוצרים על התרגום. אם מתחילים בפרויקט כזה, צריך ראשית לבדוק מהי התקופה שבה זכויות אלה חלות, והאם יש יצירות שזכויות היוצרים על התרגומים שלן כבר פגו.
נעוצה בדימוי של מגזיני ה"פאלפ" של שנות ה-30 וה-40 כאשר המדע הבדיוני התחיל להתפתח ברצינות. למגזינים אלה היה בצדק חלקי דימוי זול ולא רציני, שהז'אנר לא הצליח להתנער ממנו לגמרי.
חלק אחר, ואולי חושב יותר, נעוץ בעובדה שהדימוי של המדע הבדיוני (לפחות) בציבור הרחב מסתמך במידה רבה על סרטים וטלוויזיה, ולא על הספרות. זה התחיל בסרטי האסונות/פלישות/מוטציות של שנות ה-40 וה-50 שהיו בחלקם ביטוי של הפחד מפני ברית המועצות ומפני הנשק האטומי, ורבים מהם היו גרועים להפליא. זה נמשך בהצלחה (המאוחרת) של "מסע בין כוכבים" המקורית שעם כל הצדדים החיוביים שהיו לה הכתיבה שלה לא הייתה עקבית באיכותה. בסוף שנות ה-70 ותחילת שנות ה-80 לוקס לימד את האולפנים שפיצוצים ואפקטים אחרים יכולים לכסות על עלילה שבלונית עד לא קיימת, מה שהוביל בשלושה צעדים קלים לזוועות מרהיבות חזותית בסגנון "היום השלישי".
כל אלה השאירו רושם חזותי גדול מאוד – כי הם אכן מרהיבים. אבל הם גם השאירו רושם של רדידות – כי הם רדודים. רוב האנשים לא יודעים שזהו לא ייצוג אמיתי של מה שיש בז'אנר, ולא רוצים לדעת. זה חובר לסנוביות תרבותית מסוימת ששמה את המדע הבדיוני בסל של ספרות "קלילה" יחד עם מותחנים ורומנים רומנטיים ולא מוכנה להרשות לעצמה להיפתח לדברים שמגיעים מכיוון זה. הסנוביות הזו מגיעה לרמות כאלה שיש מי שיגידו על ספרי מדע בדיוני מובהקים שחדרו אל הקאנון שהם אינם ספרי מדע בדיוני. "1984" הוא הדוגמה המושלמת לכך. בורחס הוא דוגמה אחרת.
אבל תן לזה זמן. מד"ב הוא ז'אנר צעיר יחסית. תהליך טשטוש הגבולות שחל כיום בין המד"ב למיינסטרים יסייע רבות ל"לגיטימציה" של הז'אנר בציבור הרחב. ע"ע למשל "עשבי פרא" של קנינגהם, חפש את הראיון שהוא העניק להארץ ותראה מה הוא אומר שם על מדע בדיוני.
זה לא מה שאומרים בתורת המיתרים – שיש עשרה (או אחד עשר) מימדים אבל חלקם פשוט קטנים נורא ואי אפשר להבחין בהם?
והם החליטו שהם רוצים מימון רק מהאגודה, מה כאן הבעיה? קשה לי להאמין שיוצבו בכניסה שני סלקטורים שיכניסו אנשים רק על בסיס חברות באגודה או משהו.
