התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
ככה הרגילו אותי וקשה לי להשתחרר. P:
"אמיתי" נראה לי מייד כמו השם אמית?י.עורכת הלשון אצלנו בעבודה הייתה אומרת על זה שכעורך ומתרגם אני "סוכן לשון" ולכן תפקידי הוא להנחיל את הכתיב הנכון לקהל הרחב. וזו עורכת לשון שהייתי מת שתעבוד על ספרים שלי, יש לה ידע עצום בצד יכולת להבין איפה הדבקות הטהרנית בכללי הלשון היא לא במקומה ונוסף לכך רגישות נהדרת לשפה על כל הרבדים שלה.
הגנוזיס מדבר על הבורא הפיזי כאיש הרע בסיפור. אוקיי, אני מפשט בצורה שעושה עוול לנושא, אבל בשני משפטים (ואני מתנצל אם את מכירה את הדברים).
בריאת העולם הפיזי היא מעשה ידיו של הדמיורגוס, שאינו האל האמתי. מעשה הבריאה של העולם הפיזי הוא ניסיון לחקות את הבריאה בהאצלה מהאור הבראשיתי, מעשה שנעשה על ידי מי ששאף להדמות לאל האמתי שממנו באה אותה האצלה. העולם הפיזי הוא לכן בהכרח רע ומושחת, ורק לימוד הידע (גנוזיס, ביוונית) האמתי יוכל לפקוח את עיני האדם לעולם הרוח האמתי המוסתר על ידי עולם החומר. או בקיצור – גלולה אדומה או כחולה? זה יוביל לאחדות עם האל וכל שאר התמורות שהמיסטיקה בל הדתות מבטיחה.
אולי הייתי צריך לסייג את עצמי עוד. אני *ממש* לא יודע מספיק על גנוזיס בשביל להעביר הרצאה כזאת. הרעיון עלה בשיחה עם חבר שהוא דוקטור לפילוסופיה שאולי היה יכול להעביר הרצאה כזאת, אבל הוא בהרווארד השנה.
הוא המטריקס כטקסט גנוסטי.
על הידיעה כגורם שמאפשר לראות את עולם "הטוב" מעבר לעולם "הרע", העולם הגשמי מול העולם הרוחני, הסוכנים כ"ארכונים" ותפקידו של האל הבורא.אבל אין לי זמן, וניסיון לראות את הסרטים האלה שוב בחודשים האחרונים הבהיר לי חד משמעית שאני פשוט לא אהיה מסוגל לצפות בהם כדי לומר עליהם משהו משמעותי.
קודם כל תודה.
הנושאים האלה נדונו ונידונים, ולמיטב ידיעתי השנתון לא יהיה מועמד כספר, אבל הסיפורים בו כן.
לגבי פרסום מועמדי גפן מתוך השנתון בשנה הבאה, אני לא בטוח אם הם יפורסמו בו או שהם יפורסמו בנפרד.
אסייג את דבריי ואומר שאני לא יודע אם התקבלו כבר החלטות רשמיות, זה מצב קצת חדש ולכן ישנן התלבטויות.בנושא איורים, אני לא חושב שיש להם מקום. זה ספר, לא כתב עת, ולכן מקומם לא יכירם שם.
הוא "ספר אוצרות" של הפסטיבל, במתכונת ספרי אוצרות של פסטיבלי סרטים. הוא כולל דברי ברכה, מידע על אירועים בפסטיבל, מאמרים בנושאי הפסטיבל וסיפור מקור אחד (של אופיר טושה-גפלה).
ייקח עוד זמן עד שנתחיל לעבוד על "היה יהיה" של השנה הבאה, אבל אני מבטיח לך שתהיה הודעה ואפשר לשלוח לי סיפורים גם בלי קשר.
על ביקורת שנכתבה ב"טיימס" הלונדוני על פו הדב, שבה נאמר שהוא מתאים לאנשים בכל הגילאים מ-7 עד 70. כמה ימים אחר כך התפרסם בעיתון מכתב זועם על הגבלת הגיל שטען שהספר בהחלט מתאים לאנשים מעל גיל 70.
קודם כל תגדיר מה זה "הכול" ואז מתי הוא "התחיל".
צר לי מראש אם אני הולך להישמע תוקפני, אבל יש כמה שאלות יסוד שאתה צריך לענות עליהן לעצמך לפני שיהיה לך כיוון מחקר שאפשר לעשות אתו משהו.
עלילות גלגמש הן אפוס שומרי משנת 2,000 לפני הספירה שמספרות על מסעותיו של גלגמש מלך ארך בחיפוש אחד סוד החיים והמוות. הן מכילות מיתוסים שחלקם מצאו גם את דרכם למקרא. יש כאלה שמתייחסים אליהם כספרות פנטסיה, ויש כלאה (אני למשל) שלא.
האם אתה רוצה לעסוק במיתוסים קדומים? אילו? ממסופוטמיה? מיוון? מיתוסים במקרא? מיתוסים נורדיים? קלטיים?
האם אתה רוצה לעסוק ביצירות פרוטו-פנטסיה של התקופה הרומית כמו "סיפורי אמת" של לוקיאנוס?
האם אתה רוצה לעסוק במעשיות עם אירופיות של ימי הביניים והגלגולים שהן עברו?
או שאתה רוצה לעסוק בספרות פנטסיה מודרנית?הלאה. מה זה "איך הכל התחיל"?
מי כתב? מדוע נכתב? מה המסרים? מתי נכתב?תמצא אנציקלופידה טובה (ויקיפדיה לא נחשב), קרא את הערך "פנטסיה" ותגבש לך משם תשובות ראשוניות לשאלות האלה. *אז* יהיה לך כיוון מחקר.
היא הבנה שצריך להתייעץ עם מישהו מהמו"לים שאנחנו מכירים על הפצה לחנויות, ובכך הבנתי שזו אחת המטרות העיקריות של השנתון.
לא זכורים לי דברים מפורטים בנושא, אבל זו ההרגשה שאתה אני יצאתי מהפגישה ההיא.
עריכת לשון היא עניין של לימוד הכללים, כאשר צריך לזכור שאלה אינן חקוקים בסלע ויש לעורכים שונים העדפות שונות. אני לא רואה איך אפשר לארגון קורס עריכה, אלא אם כן מדוכר על תכנית ארוכה בסגנון הקורסים האוניברסיטאיים. אבל אולי אחרים חושבים אחרת.
אבל עיקרה של עריכת לשון היא החוש הלשוני, האוזן ללשון. זו היכולת לזהות משלבים שונים, רמות שונות של שפה, ולהבין מה מתאים באיזה הקשר. למשל לדעת מתי יש לציית לכללי הלשון, ומתי ציות זה הוא שגוי. זה חוש שבחלקו הוא מולד ובמידה רבה הוא נרכש בשנים של קריאה ואת זה באמת אני לא חושב שאפשר ללמד.
לגבי בניית הרצאות, זה עניין של סגנון. אני מניח שאת הכללים הבסיסיים אפשר לנסח בקלות יחסית. הממ… כן, זה יכול להיות חומר לסדנה. צריך לחשוב יותר.
את מצהירה הצהרה כמותית לגבי מספר יצרני התוכן מכל ארגון. ספרת? את יודעת כמה חברי אגודה מרצים באייקון לעומת כמה אנשים עקמ"ת מעבירים משחקים?
אני חושב שהשוני נובע משוני בסיסי בסוג התוכן. למשחקי תפקידים שתי תכונות שהופכות אותם מעצם טבעם לרלוונטיים בדיון בפורום: א. הם "יצור" חברתי שנוצר משיתוף פעולה של שחקני תפקידים ולכן לדיון בין שחקני תפקידים יכול להיות תוצר משמעותי בכל הנוגע לאופי המשחקים ותוכנם; ב. יש להם בסיס משותף ברמה התפקודית שיכול להיות רלוונטי להעברה שלהם בכנס (אורך, מספר שחקנים, נושאים כלליים וכו'). זה לא קיים בתוכן שמייצרים בדרך כלל חברי אגודה. רק על עצמי לספר ידעתי – אם הייתי פותח, נגיד, פתיל על דמותה של העיר חיפה ביצירתיו של לביא תדהר (נושא אחת ההרצאות שלי בכנס הקרוב), את חושבת שליושבי הפורום היה מה לתרום לי?
יתר על כן, בגלל האופי המגוון יותר (במובן הטכני ביותר של המילה) של תוכן שאותו תורמים חברי האגודה בדרך כלל לאייקון קשה יותר "להתאגד" כדי להקנות לאותו תוכן אופי מובהק.
הרצאות, סדנאות וכן הלאה, סוג התוכן שמייצרים חברי האגודה בדרך כלל, הוא יצירה אישית הרבה יותר ויכול להסתייע הרבה פחות בדיונים כאלה.
ובמחשבה שנייה – מרצי האגודה התאחדו! לאות מחאה אני קורא לכם להעביר את ההרצאות והסדנאות שלכם באייקון ללא שימוש באות חי"ת! ובבניין ציון ננו*ם
הבעיה שלי היא עם המשפט הזה: "מניסיוני בן השנתיים בפורום הזה, אין לאייקון שום תועלת בפנייה לקבוצת האנשים שכותבת וקוראת בו".
אתה מתעקש להתייחס לאנשים לא כפרטים, אלא כקבוצה שאותה צבעת בצבעים הנוחים לך וכך אתה יכול לקבוע קביעות גורפות ודמגוגיות שמצדיקות את תחושת הרדיפה והקיפוח שעליה נראה כאילו אתה עמל רבות.
כאשר אתה כן טורח להתייחס לאנשים בודדים, זה בדרך כלל כדי להעליב אותם.באופן כללי התנהגות כזו מכעיסה אותי, וכאשר שני נכלל באותה משיחת מברשת רחבה זה מכעיס אותי אפילו יותר.
