התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
ובתור התחלה, אני בעד להשוות בין מדריכי הטרמפיסט – אם יש משהו שמדגים את הכיף שבקריאה לעומת סרטים הוליוודיים… יש גם כמה קטעים מאוד מוצלחים להקראה בספר הזה (ההגעה לליבת הזהב, למשל).
אט אט, מכנס לכנס, אחרי שחוזרים עם מספיק סימניות, סיכות, סטיקרים, ספרים וכובעים מגניבים להחריד, וסיפורים מצוינים וחברים חדשים, כשנמאס להם לשמוע בתשובה לכל שאלת "איפה השגת את זה?" – "בכנס"… הם מתחילים להצטרף. בהתחלה סתם כדי "לראות מה זה", ואחר כך כדי לעשות קצת קניות ולהסתכל על האנשים המשונים, ואז… ואז כי יש כנס, אז מה – שלא נלך?
זה, אגב, נכון משום מה יותר לחברי שלא מתעניינים במדב"פ מלאלה שכן. אין לי הסבר.
בת 26 על פי הספירה המסורתית (אבל מוכנה לקבל כמה מספרים אלטרנטיביים כמו 25, או 3. תלוי ממתי סופרים.). ירושלמית. כותבת מפעם לפעם. מגיעה לכנסים מגיל 16 לערך, אבל עד לא מזמן לא מאוד פעילה, ואז בדרך מסתורית כלשהי מצאתי את עצמי בועד האגודה (זו לא הזדמנות רעה לציין שבואו אלינו, יבש אצלנו, ולא רק שיש אצלנו מקום – עדי גם סורגת עבורנו נינג'ות). מבלה את רוב זמני בלהתחמק מעשיית תואר שני. להיות בועד בהחלט מסייע למטרה.
אני לא כל כך יודעת מה אנשים יודעים עלי, ובטח לא מה מעניין לגבי, אז ננסה את העובדה שאני כותבת לואו-טק, עם פנקסים ועטים, ואחת הסיבות שסיפורים שלי מתפרסמים לעיתים רחוקות היא שלוקח זמן לאסוף את כל הפנקסים, למצוא את כל החלקים של הסיפור, לסדר אותם בסדר בו נכתבו ולהקליד אותם למחשב, ובדרך כלל בשלב הזה אני כבר עסוקה בלכתוב משהו אחר. למרבה המזל יש לי שפע של מקום במגירות.
עובדה אלטרנטיבית היא שאני מתקשה מאוד בזיהוי פרצופים וזכירת שמות, מה שעושה אותי אחד האנשים שהכי קשה לרכל איתם ("מכירה את…?" – "אולי" – "נו, חבר של…" – "מי?" – "בלונדיני עם משקפיים!" – "אממ… אין לי מושג"), מאפשר לי לפגוש אנשים שוב ושוב בפעם הראשונה, וגורם לשפע של מקרים משעשעים בהם לא זיהיתי אנשים שכן הכרתי ודימיתי בנפשי שאנשים זרים מזהים אותי ולכן הנחתי שהם אנשים שהם לא – עליהם אני תמיד שמחה לספר לכל מי שטוען שהוא מכיר אותי ו/או מוכן לבדר אותי. בעיקר בכנסים.זה האופן בו את מעבירה ביקורת שפוגע ברגשותיהם של אנשים מסוימים, ומחריד אחרים. לפני לא הרבה הודעות פנית לסופרת שבי לגבי ענייני אורך ואינפורמטיביות. הרשי לי לעשות אותו דבר איתך בענייני טון: הביקורת על הועד תמיד תוקפנית, מאשימה, חסרת סבלנות, חסרת אמון, ולעיתים קרובות אישית. ואז את מתפלאת שאנחנו לא דולות את הביקורת החשובה מהמלל הזה ומתעלמות מכל מה שעוטף אותו? זה לא כזה פשוט.
החזיקי חזק לילי.
(אני יודעת ששתיכן השקעתן באגודה זמן ומאמצים שלא יתוארו. בהחלט יותר ממני. אתן באמת לא רואות כמה היא נפגעת בריבים האלה בפורום?)
הפרוטוקול ארוך ומפורט *מדי*? כי אם נקצר ונתמצת אותו לא יטענו שהפרוטוקול קצת ומתומצת מדי? כי הפרוטוקול לא הפך ארוך ומפורט יותר כי היו תלונות עליו בעבר, מתוך ניסיון לערב את חברי האגודה כמה שיותר? אה, לא, אבל תערבו אותם רק מתוך הנחה שהם לא באמת טורחים לקרוא הודעות ארוכות… אבל אל תתייחסו אליהם כמטומטמים, חלילה, כי ההנחה ההזו ממש לא נופלת בקטגוריה הזו.
כנ"ל "לא הוצאתן קול קורא, אה בעצם כן הוצאתן אבל בפורמט שאני לא טורחת לקרוא ולכן אף אחד לא קורא". זו דרך תקשורת מרכזית של האגודה עם הפעילים, נכון להיום. אסור להשתמש בה עכשיו? מצטערת. לא הודיעו לי את זה.אף אחת לא מנסה להדיר אף אחד, לא ממידע ולא מפעילות. ואם מישהו מרגיש שהוא רוצה לפעול ולא מקבל מספיק עידוד מהועד – שיספר לנו על זה. אני מוכנה לקפץ סביבו עם פומפונים אם זה יתקן את הרושם המוטעה הנ"ל. אנחנו בעד פעילים. אנחנו בעד יוזמה. כל מי שרוצה להציע הצעות או ליזום יוזמות מוזמן לעשות את זה. למשל, כל הודעה על ישיבת ועד מלווה בהזמנה של פעילים להצטרף לתחילתה. ואת יודעת מה – פעילים שביקשו הגיעו. כמה פעמים את חושבת שזה קורה? את באמת חושבת שאמרנו לא? אנחנו שולחות מידע כל הזמן, ומיילנו פתוח לשאלות כל הזמן, ובשום שלב לא ביקשנו מחברי אגודה לא להטריח את מוחם. אנחנו פוגשות מתנדבים שרוצים לעזור בדברים – וזה לא בסדר. אנחנו מארגנות דיון פתוח במפגש פעילים – וזה לא בסדר. אנחנו עושות גם וגם – וזה כבר ממש לא בסדר, כי משום מה האחד הופך את השני לחסר משמעות? אני מצטערת, אבל לא ממש הצלחתי לעקוב אחרי הטיעון ההוא לגבי אתר האגודה… מה?
אנחנו מנסות להשתפר, אבל משום מה נראה שלא משנה מה אנחנו עושות, זו תמיד טעות: או לא מפורט מספיק או מפורט מדי, או – וזה האהוב עלי בינתיים – מפורט מדי אבל לא בדברים *הנכונים*, בהם הוא לא מפורט מספיק. בחייאת.
למה לא אמרו לי את זה קודם?
אני מצטערת, לא הבנתי שזה שיש מנהלת לתא מד"ב ירושלמי שבתהליכי התהוות זה מידע שלא חשוב לחברי האגודה שמטרתה לקדם את הז'אנר בארץ. גם לא הבנתי בבירור שצריך להעביר מידע לחברי האגודה, וזו כנראה הסיבה שכל חודש הפרוטוקול שיוצא מפורט יותר. אני קצת קשת הבנה, את יודעת איך זה.
ובעיקר לא הבנתי שזה שאני חברת ועד אומר שאסור לי יותר ליהנות מהפעילות שלי באגודה. אני מתנצלת. זו כנראה האסטרטגיה האגודתית למניעת שחיקת חברי ועד – הרי ידוע שכשבוחנים כל מילה שלך וחס וחלילה שתגידי משהו כי את מאמינה בו והוא חשוב לך ואת נהנית ממנו, ושלא נוסח על ידי שבעה עורכי דין עד שיצא ממנו כל המיץ והכיף, זו הדרך האופטימלית לעודד התנדבות והמשכיות.ואגב – זו לא ההתקרצצות שמפריעה לי. אני במקרה חושבת שהיא מועילה, ואפילו מאוד. זה הטון שרומז שכל מי שבועד מטומטמת, כשתתינו יודעות שזה לא המצב, וכשאני יודעת יפה מאוד שאת יודעת את זה. ובכל זאת, זה שאת מתעקשת להתנסח כאילו זה המצב מפריע לי משום מה. לכי תביני.
מנהלת התא הירושלמי (הנפלאה להפליא) לא כל כך מונתה על ידי הועד, כמו הותקפה על ידי חברת ועד שתיוותר אנונימית בעודה קהל שבוי במכונית נוסעת במהירות גבוהה ובכביש בין-עירוני. וזה משום שאותה חברת ועד נורא רוצה שיהיה מי שיארגן לה מד"ב קל"ב. היות והתא הוא בשלבי הקמה בלבד כרגע, והיות ויש לנו הזדמנות לחשוף אותו במאורות וכו', אז הועד מאוד רוצה לסייע ככל הניתן איתו. הדבר הוסף לפרוטוקול כי הוא עלה ברשימת התפוצה של הועד, כי הוא משמח, וכי אנחנו אוהבות את נגה ורוצות שהעולם ידע. וכי הקמת תא מד"ב ירושלמי היא משהו שרלוונטי לחברי האגודה, וכדאי שהם ידעו – ואולי מי מהם יתנדב לעזור עם זה…
לא צריך לנתח כל מילה בכאלה רמות. באמת.
אני זו שביקשה דיון באתר למפגש הפעילים שיהיה בירושלים – יען כי ירושלים, פעילים, והאתר הם אובססיות שלי, ולראות את כולם משולבים בעיני רוחי גרם לי אושר בל יתואר.
לא, רגע, התכוונתי שבתור אשת הקשר עם האתר בועד חשבתי שיהיה רעיון טוב להעלות אותו במפגש הפעילים לפני שנעשה בו שינויים מרחיקי לכת, ותוך גיוס פעילים שיסייעו בתהליך. כן, לזה התכוונתי. ידעתי שהיתה שם כוונה איפושהו.החלטות זה טוב ויפה, אבל הן צריכות להתבסס על המשאבים שיש לאגודה. כמו שאצפה מחברי אגודה לא להעלות ולהעביר החלטה שקוראת לקניית בניין לאגודה בכמה מליוני דולרים שאין לה, כי החלטה זה טוב ויפה אבל *אין*, אני מצפה מחברי האגודה לשקול, כשהם מקבלים החלטה, האם יש ביכולתה של האגודה לבצע – והתשובה לשאלה הזו ועוד איך תלויה בהאם, בתור האנשים שאכפת להם מספיק להגיע ולהצביע, גם אכפת להם מספיק לגרום לדברים לקרות אחר כך, והם מאמינים שלסך המתנדבים של האגודה (וזה כולל אותם אישית) יש את הזמן, הרצון והיכולת לבצע.
איך ולמה זה לא רלוונטי? כי ניסיתי להבין, אבל אני לא מצליחה.
