התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
לכל הפחות – לכל הפחות! – תשימו פוסט בראש האתר שאומר שהאתר אינו מתעדכן והציבור מתבקש לפנות לאתר האגודה לעדכונים נוספים.
או תסגרו את האתר. כבר המון זמן שהוא לא ממלא את המטרה שלשמה נוצר, ובכך הוא גורם יותר נזק מאשר תועלת. כבר עדיף להעביר את התכנים שבו לאתר האגודה ולסגור אותו.
(עכשיו אני מנסה להזכיר לעצמי שכבר לפני כמה זמן החלטתי שנואשתי מעניין אתר פרס גפן ואין לי כוח לנג'ס יותר לגביו. תתבייש לך, גל).כדי למנוע מצבים כאלה. זה לא שהוא נמצא שם לקישוט. ישבו אנשים וחשבו לעומק על תקנון פרס גפן (אני יודעת, הייתי אחת מהם. רמי שלהבת היה אחר, היו עוד), הקדישו די הרבה שעות מזמנם כדי לנסות לפתור מצבים ידועים ובעייתיים, וזה היה אחד מהם. והסעיף הזה הוכנס לתקנון (הוא לא היה קיים בגרסה הקודמת של התקנון) בדיוק מפני שזו לא הפעם הראשונה שדבר כזה קורה.
שיקול דעת של ועדת הפרס זה דבר נחמד. אבל אנחנו מדברים פה על מצב שבו שיקול הדעת הזה מוביל אותם לפרשנות שלא קשורה בשום צורה שהיא לסעיף הכתוב. הסעיף מדבר על כך שהוצאה חוזרת של יצירה לא תהיה מועמדת לפרס. בלי הסתייגויות. בלי "אלא אם כן מדובר בתרגום חדש". זה סעיף מאד חד וחלק, והוא נכתב כך במכוון. ועם זאת, הפרשנות של ועדת הפרס היא שהוצאה חוזרת של יצירה כן מועמדת לפרס. אני לא רואה איך הפרשנות הזאת תקפה לנוסח התקנון הקיים, ואני לא רואה איך שיקול הדעת של ועדת הפרס רלוונטי לפרשנות שלא קשורה לנוסח התקנון. תקנונים לא נועדו כבסיס ליצירתיות.
את רוצה שאני אכבד את שיקול הדעת של הוועדה ולא אחשוב שהוא שגוי מעיקרו? ובכן, עדכנו אותי כאן שיש לנו ועדת פרס גפן חדשה, שעדיין לא מעורה היטב בעניינים (אם כי משום מה לא עדכנו בזה את הדף הרלוונטי באתר האגודה); אני רואה שאותה ועדת פרס (או קודמתה, אין לי מושג) לא טרחה לבדוק אם התרגום החדש הוא אכן תרגום חדש; אותה ועדת פרס מפרשת פרשנות יצירתית סעיף שמנוסח בצורה מאד חסכונית וברורה, שנועד למנוע בדיוק מצב כזה, ושלגמרי במקרה אני יודעת את זה ממש טוב כי הייתי בין מנסחיו; ואותה ועדת פרס כבר ביצעה טעויות בוטות בטופס ההצבעה לפרס וזמן התגובה שלה לצורך התיקון היה ארוך במיוחד.
תזכירי לי – למה אני לא אמורה לפסול על הסף את דעתה של הוועדה בעניין הזה, אם ברור לי לחלוטין ומעבר לכל ספק שהיא טועה? ובאמת, עם כל הכבוד לחבריה המתנדבים שאכן עושים עבודה חשובה מאד – אבל איך מישהו שכרגע הוצנח לתפקיד, שעוד לא ממש מתמצא בו, ושכבר ביצע טעויות, הוא בעל שיקול הדעת שאני אמורה לסמוך עליו בעיניים עצומות?
אני אתן דוגמה קטנה במספרים, רק כדי לסבר את האוזן:
נניח שבשנת 2012 יוצאים לאור שני ספרים: "עולם טבעת" הוותיק של לארי ניבן, בתרגום חדש (ומעולה!), ו"אולם הדלעת" המופתי של לאני ריבר, ספר מעולה אבל לא ממש מוכר.
"עולם טבעת" יצא לאור בארץ לראשונה (בתרגומו המצוין של עמנואל לוטם) בשנת 1983. הבה נניח (ואני משתמשת פה במספרים מפוברקים לגמרי, רק כדי לסבר את האוזן) שמאז ועד היום קראו אותו אלף אנשים.
הספר יוצא לאור מחדש ב-2012, וקוראים אותו עוד חמש מאות איש בשנה הראשונה ליציאתו.
לעומתו, "אולם הדלעת", שהוא ספר חדש לחלוטין, יוצא לאור ב-2012 וגם אותו קוראים חמש מאות איש. אותו נפח שוק.
כשמגיעה ההצבעה לפרס גפן, הבה נניח ששני הספרים זוכים לאהדת הקהל בדיוק באותה מידה: ל"עולם טבעת", עם פור של כמעט שלושים שנה, יש קהל מצביעים פוטנציאלי של 1500 איש, מתוכם 1000 קראו אותו במשך עשרים ומשהו שנים, בתרגום הישן. ל"אולם הדלעת", שיצא רק השנה, יש קהל מצביעים פוטנציאלי של 500 איש.
מה הסיכויים ש"אולם הדלעת" יזכה? אפילו אם הוא יותר טוב? ואם הוא אכן יזכה – מגניב! עשה את הבלתי אפשרי. אבל אם "עולם טבעת" יזכה, מה זה אומר לנו? שהוא הרבה יותר טוב? או שפשוט הייתה לו חשיפה של כמעט שלושים שנה יותר, ולכן הוא הספיק לצבור הרבה יותר אנשים שמכירים אותו ומזהים את שמו כשטופס פרס גפן פרוש לנגד עיניהם?
כן, *ברור* שהתרגום החדש הוא זה שעושה את ההבדל, ולא, חלילה, פור של שלושים שנה של חשיפה לקהל.ספר גם מרוויח מכריכה טובה, מדפוס טוב, מעימוד מוצלח (כמה אנשים קיטרו בזמנו על הספרים של אודיסיאה כי הפונט לא היה אסתטי ו/או נוח?), מנייר איכותי ומעוד הרבה מרכיבים.
זה לא משנה את העובדה שפרס גפן ניתן על יצירה. והיצירה היא של הסופר. ואם הקוראים – לשם הדוגמה – נחשפים פעם שנייה לספר של אסימוב שכבר היה להיט בפעם הקודמת שבה יצא בשנות השמונים, הרי שהספר זוכה ליתרון לא הוגן על פני ספר שיצא רק השנה ושהקוראים נחשפו אליו השנה בפעם הראשונה.
האם זה קשור לתרגום? לגמרי לא. מי שקרא את ספרי המוסד בשנות השמונים מכיר את מעלליו של הארי סלדון בדיוק כמו מי שיקרא אותם בתרגום אחר בימינו, וסיכוי טוב שיצביע גם בלי שקרא את המהדורה הנוכחית, פשוט כי הוא כבר מכיר את הספר. הוא מצביע ל*ספר*, לא ל*תרגום הנוכחי*.
ומה יוצא מזה? יוצא מזה שלספר יש מאסה של מצביעים שקראו אותו במהדורה הנוכחית, פלוס מאסה של מצביעים שקראו אותו במהדורה הקודמת. ולאף אחד לא אכפת מהתרגום, אבל כן יוצא שלאותו ספר יש מאסה גדולה יותר של מצביעים פשוט מעצם העובדה שהוא יצא פעמיים. וכך הכנסנו במו ידינו חוסר הגינות מובנה להליך ההצבעה, חוסר הגינות שהסעיף המדובר בא לפתור, ושבפרשנות החדשנית שלכם לכללים, סירסתם באופן טוטאלי.
אה, מה אכפת לי אני. יצא לי לתרגם השנה מחדש את "עולם טבעת" הקלאסי של לארי ניבן (לא הייתי מאזכרת את זה אילולא ההוצאה כבר פרסמה את זה מזמן באחד הפורומים). אז שנה הבאה הוא יהיה מועמד לגפן, ואם הוא יזכה אני אוכל להתהדר שזה בזכות התרגום המופתי. לא, חלילה, מפני שהספר מוכר לדורות של קוראים ישראליים מאחר שההוצאה הקודמת שלו הייתה להיט ונכס צאן ברזל עבור הקהל הישראלי, ולכן יש לו מספר לא פרופורציונלי של מצביעים.
קודם כל, משהו לגבי הסיבה לסעיף הזה: כשיוצא ספר לאור מחדש, הוא נכנס לתחרות לא הוגנת עם ספרים שיוצאים באותה שנה. כי הקהל כבר הכיר את המהדורה הקודמת שלו. לכן נקבע הסעיף שקובע
שיצירה לא תהיה מועמדת לפרס גפן פעמייםשהוצאה מחודשת לא תהיה מועמדת לפרס גפן (תוקן בגלל ניסוח שגוי) – כדי למנוע את התחרות הלא הוגנת הזאת. במחי יד, וכדי להתחנף למתרגמים (כנראה), אתם מבטלים את כל משמעותו של הסעיף.פרס גפן הוא פרס שניתן על *יצירה*, לא על תרגום. מי שזוכה בפרס הוא הסופר. באופן מסורתי מתרגמים מקבלים אצלנו את הפרס *בשמו של הסופר* כי הם אלה שנמצאים בדרך כלל בקהל (בעבר כבר קרה שנציגי הוצאה היו בקהל, ואז הם עלו לקבל את הפרס בשמו של הסופר) – וכשוועדת פרס גפן שולחת את התעודה מאוחר יותר (כמו שהיא אמורה לעשות) היא שולחת אותה לסופר שזכה בה, לא למתרגם. גם כשסופר שכותב באנגלית (כמו גיא חסון או לביא תדהר) מועמד על סיפור קצר בקטגוריית המקור, הוא זה שמועמד, לא המתרגם שתרגם את סיפורו.
התפיסה שפרס גפן ניתן על תרגום ולא על היצירה עצמה נטו היא תפיסה שגויה ומעליבה כלפי הסופרים – כי אז היא מעוררת את ההנחה שסופר שבמקרה זכה למתרגם טוב לעברית ראוי יותר לפרס גפן על אותה יצירה, מאשר אותו סופר אילו במקרה לא היה זוכה למתרגם טוב לעברית.
הייתה לנו קטגוריית תרגום בעבר, ביטלו אותה, למרבה הצער. זה לא בסדר לנסות להכניס את זה בדלת האחורית.
רוצים לקבוע שתרגום שונה זו יצירה שונה? רוצים לקבוע שמי שזוכה בפרס זה לא הסופר, אלא מין ישות מאוחדת של סופר+מתרגם? תכניסו את זה לתקנון. כל עוד לא עשיתם את זה, פרס גפן הוא פרס על יצירה, לא על תרגום, והיצירה היא אותה יצירה.אה, ובדקתי, סתם כי זה נראה לי מוזר: המתרגם של "אביר השושנה השחורה" עבור מיצוב היה בועז וייס. המתרגם של "אביר הוורד השחור" הוא בועז וייס (שכבר לא עובד באופוס כמה וכמה שנים). תרגום חדש? גיחי. הניחוש שלי הוא שמדובר בתכנים שאופוס ירשה ממיצוב בזמנו והוציאה מחדש לאור. ויתקנני צפריר גרוסמן אם אני טועה (ואם הוא בסביבה).
פרסמתי הודעה פה, תגובה בדף האגודה בפייסבוק ושלחתי מייל לוועדת פרס גפן ולוועד האגודה. ארבעה ימים אחרי, יש לי תגובה בדף האגודה בפייסבוק שמבקשת ממני לשלוח מייל לוועדת פרס גפן (שכבר שלחתי עוד לפני אותה תגובה), ותגובת מייל של דותן (איזה דותן? לא יודעת. הוא לא רשם שם משפחה) שאמר שאין לו גישה לטופס ההצבעה והוא ביקש ממישהו לטפל בזה.
למותר לציין שהטופס נותר על כנו.
אז מה, אין יותר מי שמטפל בדברים כאלה? ארבעה ימים נראים לכם זמן סביר להשאיר טעויות בטופס ההצבעה של פרס גפן?בתגובות לרשימה יש גם תגובה שמזכירה ש"אביר הוורד השחור" הוא הוצאה מחודשת של "אביר השושנה השחורה", ושלפי תקנון פרס גפן, יצירות לא אמורות להיות מועמדות פעם שנייה על הוצאה חוזרת.
לא ראיתי תגובה של ועדת הפרס לעניין זה.וחלילה לי – חלילה! – מלזלזל בעושים במלאכה כרגע, אבל אהוד מאד עמוס, ואני לא חושבת שיש לו זמן להשקיע באתר האגודה כמה שהיה רוצה. קחי לדוגמה את התקופה הפעילה של ניר (שהייתה תור הזהב של אתר האגודה) – אתר האגודה היה *מלא* תוכן, וזה בין השאר היה פונקציה של העובדה שניר עשה מה שעורך צריך לעשות, וזה לצאת ולגייס תוכן בנחישות ואפילו באגרסיביות. לאתר כותבים, לנג'ס להם ולהוציא מהם תוכן.
כשלאתר האגודה יש עורך שיש לו זמן ומשאבים לגייס כותבים, לנג'ס להם ולהוציא מהם תכנים, יש תכנים. כשלא, לא. וזה נכון גם לכל מגזין מקוון אחר (תסתכלי על בלי פאניקה, קורה שם בדיוק אותו דבר – כשלרמי אין זמן להשקיע באתר, כמות התכנים מידלדלת משמעותית).אחרי שנים של איסוף מידע אובססיבי בדרכים שונות אני יכולה לומר לך שלדעתי, לפחות, הוא לא פחות חשוב מתוכן. ההיסטוריה של האגודה ופעילויותיה משמעותית, והמשמעותיות הזאת מתגלה במקומות לא צפויים הרבה פעמים. אתה מחפש מידע למטרה כלשהי, ופתאום ממש שמח שמדור החדשות של אתר האגודה כל כך רציף וכל כך מקל עליך לגלות מה היה, נגיד, הנושא של כנס כלשהו, איפה הוא נערך או מי ניהל אותו. סתם בתור דוגמה.
אחת הסיבות, בעיניי, שממש חבל שעד היום אין גישה מקוונת באתר עם מנוע חיפוש לתכנים של המכתב החודשי היא בדיוק זאת – כל המידע הזה לא נגיש לחיפוש. ואז, כשאתה רוצה לגלות אם כבר הייתה הרצאה על נושא מסוים, או איזה מרצה עוסק בו, או איזה גוף נתן לזה תמיכה – אתה מתחיל להסתבך עם חיפוש המידע.התרבות של ימינו, שבה אנשים קוראים רק את הכותרות, במקרה הטוב.
אה, וההצעה שלי לגבי קישורים בסעיפים הייתה אם אכן פותחים בלוג חדש. אם מדובר באתר האגודה, נראה לי שפרסום נפרד לכל אייטם של המכתב החודשי יציף את מדור החדשות של האתר בצורה לא סבירה. זה לא יעבוד כל עוד אתר האגודה בפורמט הנוכחי שלו.
ואני לא חושבת שממש משנה "התוכן שייחודי למכתב". מה שייחודי למכתב החודשי זה מספר המנויים עליו והעובדה שהם מקבלים את המידע בניחותא אל תיבת המייל שלהם. אנחנו לא צריכים תוכן ייחודי, אנחנו צריכים תוכן שיופץ לכמה שיותר אנשים.אני מסכימה שהרבה אנשים לא קוראים אותו (גם אני הרבה פעמים לא), ואני חושבת שהיה כדאי לחשוב על מתיחת פנים לפורמט של המכתב – למשל, אני חושבת שבימינו אין יותר טעם לשלוח קבצים מצורפים, תוכנות המייל נהיו אמינות בהרבה ובעיות קידוד של עברית נדירות. והנסיון מלמד שברגע שהמידע נשלח בקובץ מצורף, הסיכויים שהנמען יפתח אותו קטנים דרסטית; ועוד למשל, המכתב עמוס מדי ומקשה על מציאת פריטים רלוונטיים בתרבות ה-tl;dr שלנו.
אבל אם המכתב יהיה בפורמט נוח יותר (נגיד, תקציר של מילים ספורות – כלומר, פחות מעשר – וקישור עבור כל פריט, בגוף המייל עצמו, וחלוקה לפי נושאים), הוא יהיה נוח בהרבה לאלה שכן משתמשים בו. כל משתמש יוכל למצוא בקלות את הסיפור שמעניין אותו אישית, להקליק עליו ולהיחשף למידע המלא רק לגביו.
ואגב, וזה כבר עניין תוכני נפרד – הייתי ממליצה להוסיף קישור לחינמניה החודשית (אם היא אכן חודשית) למכתב. תכנים חינמיים זה מעולה, ויש לי הרגשה שהחשיפה שזה מקבל באתר האגודה אינה מספקת.
