התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
בו השתמש האנגלי ההוא, נו, איך קוראים לו…
וזה לא סיפור – זו ביקורת. לכן אין טעם לפרסמה ללא הסיפור המקורי לשמו נכתבה.
חבל, אבל זה מה יש. אני מוכן לאסוף את החלקים ולשלוח למעוניינים בדוא"ל…
לכוון ההפוך (אם כי יש המשערים כי הממשק למוח חתול שונה מזה הדרוש למוח אנושי…
), אך ציון היפוך הכבל דוקא צורם מאד, לפחות לכל מי שפתח מכשיר אלקטרוני בחייו (ולא יותר).
למה הדבר דומה?
"לעזאזל, המפקד!" אמר ירחמיאל, הנווט, בעודו מחטט בארגז הפעולה של נחתת הירח הישראלית הראשונה. "שכחנו את הדגל על כדור הארץ!"
"לא נורא," אמר צפניה, מפקד החללית העשוי ללא חת. "נחזור ונביא אותו. הנה, אכוון את המצערת ל-'רוורס', ומיד נגיע חזרה הביתה!"במחשבה שניה, תסריט זה נראה לי אמיתי להכאיב.
אוי.בחירתו של ברדוגו – חלק ג'
לאחר שהמס בטעות את ידידו הותיק צ'ארלי וניהל שיחה מרגשת עם אמו, יושב ברדוגו בכסאו הרם אשר בלב המאפליה העשויה חלקי חילוף תל אביביים. אור צ'קלקות רך נוגה בחלל החדר, כחול ואדום חליפות.
ברדוגו: "להיות, או לא להיות: זו השאלה:
הנאצל יותר לסבול בשכל,
מסמר חלוד או סתם מזל דפוק,
או שמא לפוצץ אותו כמו ג'וק,
וכך לגמור אותו? למות: לישון;
לא עוד; ובשינה לומר סיום
כאב הלב וגם מסמר עקום
שערפדיח חוטף, זו הגשמת
חלום. למות: לישון;
לישון: אולי לחלום: הנה המכשלה;
הן בשנת מוות זו איזה חלום יבוא
עת צ'קלקה וחיים הותרנו מאחור,
עצרונו: הנה הוא הגורם
לסבל יהפוך חיים כה ארוכים,
כי מי יוכל לשאת שוטי הזמן ולעגו,
רוע שוטר מקוף או ערפדיח שחצן,
דקירות התאווה לדם טרי, קרבן שמנמן,
וז'קו, המנהיג השרלטן,
סבלנותו של ערפדיח צנוע זה מזמן,
כבר קצה ולמות שאף,
בחוד מסמר חלוד? הן מי יגון ישא,
לדם בגלימתו לא תעזור כביסה,
אך פחד מאשר המוות לו יביא,
זו ארץ לא מוכרת כמעט כמו תל אביב
ממנה לא חזר עוד איש, מקהה רצון
גורם לנו לסבול את מנת חלקנו ולכרוע
במקום לארץ מוזרה ללא בנק דם לנסוע?
הכרתנו כך עושה אותנו פחדנים;
וכך צל ההחלטיות בפנים
נגוז אל מול צללי החישובים,
ומפעלות גדולים וחשובים
כמו דם ישן דהים ונקרשים,
וכל העסק הוא כבר לא כל כך טעים!
(דמות נכנסת)
הו, עופרה היפה! עגלת חלומותי, בתפילתי,
זכרי את חטאי וגם אולי אותי!"עופרה: "ואללה?"
|המשך(?) בשבוע(!) הבא(?!)|
תירוצים הנוגעים לסיבות אי ההגעה לקון אינם מתקבלים.
פרט לכך, איני רואה כל סיבה להצטער על הגעתך העתידית. במקרה הגרוע ביותר נאלץ להשתמש בזמם…כלומר – אולי היא עשתה עוד דברים חוץ מהיפוך הכבל, אך ההיפוך עצמו, בין אם לבדו ובין אם כחלק מסכמה רחבה יותר, אינו הגיוני. אין שום מצב באלקטרוניקה בו אתה "הופך את הכבל" לקבלת תוצאה הפוכה. פשוט אין חיה כזו.
אין לי בית – יש לי תחנת חלל. לא נתן להכניס לשם את כל אנשי הסדנה בשום פנים ואופן, אלא אם כן נקפיא את כולם ונארוז אותם בקרח יבש. וגם אז – רק בבוידם.
מי הבא בתור?אני זוכר שחשבתי על זה, אנ'לא זוכר אם אמרתי. אכן – הנושא מציק. ודאי נתן למצוא דרך מתוחכמת יותר, לא רק מבחינה טכנית אלא (אולי בעיקר) מהבחינה ה*סיפורית* להעביר את עניין ההיפוך לקורא ללא הרעיון ה-"גס" עצמו. יתכן כי נתן להעזר במלה "השראה".
להדק *ו*לפתל גם יחד!
כתיבה מהודקת תעזור לקורא לצלוח את הסיפור בקלות ותמנע ממנו להשתעמם. הפיתול יוסיף עניין ובשר לסיפור.
אשמח לראות גרסה משופרת שלו כאן.אהבתי גם את הרעיון הכללי.
יש לסיפור, עם זאת, גם כמה חסרונות, לדעתי:
א. נראה לי כי הסיפור מעט (ממש מעט) ארוך מדי.
ב. הדמויות, וביחוד זו של הפרופסור, מעט קלישאתיות מדי.
ג. הרעיון, החביב ביותר, כאמור, לא מפותח מספיק לטעמי. נתן היה לעשות ממנו מטעמים של ממש, אם במסגרת פרק הזמן המתואר בסיפור (לפעילות מוחית משתנה יש, ודאי, תופעות לואי רבות ומרנינות שנתן לתאר, ומהן ינבעו גורמים עלילתיים לאין מספר) ואם לאחר סיפור המעשה (הרי הפרופסור יהפוך גם הוא לגאון לילי – ומן הסתם יקדיש את מרצו לנקמה בתלמיד. איך ילחמו שני גאונים-מוגבלים שכאלה?)
ד. שימוש מוגזם, לטעמי, בשלוש נקודות. למשל: "ראשו של… נתנאל לזובסקי היה סחרחר… הוא ניסה לעקוב אבל הפרופ' דיבר מהר ולא ברור… זה גרם לו לחוש עייף מאד." אך אותה תחושה בדיוק תעבור עם "ראשו של נתנאל לזובסקי היה סחרחר. הוא ניסה לעקוב אבל הפרופסור דיבר מהר ולא ברור. זה גרם לו לחוש עייף מאד." ההבדל היחיד הוא ש*הקורא* לא מתעייף מהקריאה.ולסיום – נתנאל לזובסקי זה כמו מייק ווזובסקי?…
אני נווט מצוין – הדרך עקומה!
אני שמח להודות למשתתפי הסדנה
על חויה מרנינה,
תזונה נכונה,
פלישאה משונה,
שלא לדבר על מד"ב ואימה,
ורוב מהומה,
סובלנות מרשימה
ותפוחי אדמה!(לאו דוקא בסדר זה, Mind you)
חששותי התבדו. גם אני, להפתעתי, מחכה לסדנה הבאה.
ואני לא מבין מה אתם רוצים מהאסמבלר האוקטלי. הרי לא *זה* היה החלק המעניין בסיפור!
