התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אם רוצה אדם לכתוב טוב, או לעסוק ברצינות בכל סוג אחר של אמנות, הוא חייב ללמוד משמעת עצמית מהי. גם אם פירושה של זו הוא להשמיט מהסיפור שלך את הקטע האהוב עליך ביותר (כי הוא סותר את שאר הסיפור), להפוך מהלך אקורדים מבריק למהלך פשוט יותר (כי הוא מפריע בזרימה לקראת שיא מתוכנן היטב), או לזרוק בד ציור שעבדת עליו שבועיים לפח ולהתחיל שוב.
"ננעל" הוא, לטעמי, סימן לחובבנות ולא יותר.
אבל:
1. סביר מאד כי בוג'י תתמוך בך. בוג'י ואני חלוקים בעליצות על כמות כה גדולה של נושאים, עד כי היינו יכולים לפתוח משרד גישור, או לפחות מכולת.
2. אמת, אתה יכול לפרסם את עצמך. אמנם לא בחן כמוני, אבל לא מדובר באי אפשרות. חוקי הפיסיקה בהחלט מאפשרים לך לעשות זאת. מעולם לא נטען כאן אחרת. Trust me on that one.הפיסוק החסרים. אני בהחלט יכול לדמיין מצב בו ארצה להשתמש במשפטי-פסקה לאורך זמן בכתיבת סיפור. כמובן, לכל דבר צריכה להיות סיבה…
באשר לביקורת גומזת… אל תדאג. ננסה לארגן לך משהו.איך זה גורם למונוטוניות וכו'?
(הבן – אני בהחלט בעד שימוש נכון בסמני פיסוק וחלוקת פסקאות נכונה, אבל "מונוטוניות"?)באילו "משפטים באותו משקל" מדובר, וממתי "משפטים בעלי אותו משקל" יוצרים תחושה של מונוטוניות? הסבר, נמק, הדגם ופרש…
את הגיבורים – ובעיקר את השמות. אני, אגב, לא סבור כי שינוי השם גורר בהכרח שינוי דמות, למעט מקרים בהם יש לשם משמעות מיוחדת כלשהי (ובמאמר מוסגר אעיר – כלפי קהל הקוראים, לא כלפי הכותב).
איני מתכוון לרמוז כאילו חייבים השמות להיות עבריים גאים דוקא ("יששכר היה גאה בסיכה… הוא ידע שרוחמה פשוט תאהב אותה…") או צ'חצ'חים ("מושון היה גאה בסיכה… הוא ידע שברכה פשוט תאהב אותה…") או פולנים ("סטניסלב היה גאה… הוא ידע שברוניה פשוט …") או שוודים ("ביורן היה… הוא ידע שאינגה…") – אבל השמות תורמים רבות להרגשה ולאופי הסיפור – לעתים יותר מאשר אופי הדמויות עצמן (ביחוד כאשר מדובר בסיפור קצר), ולכן כדאי לשקול היטב באילו שמות להשתמש. שמות הגיבורים שלך צורמים לי היות ונטייתם האמריקאית המודגשת עומדת בסתירה לשאר הסיפור, שמיקומו לא מוגדר בדיוק.
השימוש המופרז בשמות אמריקאיים (או בעלי "הרגשה" אמריקאית) הוא תופעה נפוצה בקרב כותבים ישראלים. אני משער כי הרבה מהם מרגישים כי "רק באמריקה זה יכול להיות אמיתי" מסיבה זו או אחרת – אולי פשוט כתוצאה מקריאת יתר של תרגומי ספרים אמריקאיים. אבל איני רואה כל סיבה מדוע לא יתקיימו סיפורי מד"ב כהלכתו גם בקריות, בביג'ין, בבאר-שבע, באמסטרדם או בתל אביב, עם שמות גיבורים בהתאם. או, לחילופין – שמות לא מוגדרים למקומות לא מוגדרים. על כל פנים – נראה לי כי כדאי להשקיע מחשבה בנושא. בדרך כלל זה משתלם.
)