התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אבל, היות ואתה מעתיק מ-Word, עליך לבחון היטב כיצד מופיע הסיפור בתיבת העריכה של הפורום בטרם תקיש על "פרסם". בעיות של העדר פסקאות נתן לראות שם בבירור, וכך לתקן.
Redundancy: אתה טועה. שאלה תסתיים בסימן שאלה. לעתים דוקא התיאור מיותר, אך גם אם הוא שם, סימן שאלה חייב להיות. דוגמאות (שים לב לסימני הפיסוק!):"לא ראית, במקרה, את החרנף שלי?" שאל שניצלזון בחשש.
"אולי," אמרה קטשופה. "איך הוא נראה?""לא ראית, במקרה, את החרנף שלי?" מלמל שניצלזון.
קטשופה הרהרה בדבר. "אולי," אמרה. "איך הוא נראה?"שניצלזון פרץ פנימה בסערה. קטשופה, שהיתה עסוקה במיון אוסף הזבובוזים שלה, הופתעה כהוגן, ומן הסתם היתה מבהירה לשניצלזון את דעתה בנושא באופן הברור ביותר האפשרי, אלמלא הקדים אותה זה האחרון ואמר, "לא ראית, במקרה, את החרנף שלי?"
"אולי. איך הוא נראה?"רוב אזרחי עיר הגברים שלנו מכירים את שניצלזון "המרכך", הקרוי כך על שום מנהגו הידוע לטבול כל דבר מאכל הנקרה בדרכו במעט יין שעורים אותו הוא שומר בבקבוק מיוחד השמור עמו תמיד. על כן מה גדולה היתה הפתעתי, ערב אחד, בעודי יושב לי אצל מינדי ומתענג על מנה מובחרת של גפילטע-פיש, לראותו פורץ מבעד לדלת ופונה, מכל באי המקום, דוקא אל קטשופה "שתי רגליים". קטשופה זו היתה פעם, כמסתבר, מועמדת להיות אשת חיקו הנצחית של "המרכך", אלא שהעניינים לא עלו יפה עקב נטייתו של זה האחרון להתעניין באופן מוגזם מעט בכל הקשור במירוצי הסוסים, משחקי הקלפים וכל שאר העינוגים המזומנים לשוכניה העליזים של עירנו. וזאת יש לדעת – קטשופה זו מגלה סבלנות מועטה ביותר בכל הנוגע לקלפים ולהימורים, ועל סוסים אין היא רוצה לשמוע כלל. אכן, מוזרה היא נפש האשה.
ובכן, רואים בקטשופה זו כי היא פוערת לקקנה ומתכוונת להרביץ בשניצלזון מעט דין ודברים, אלא שהלה מקדים אותה, והוגה ברגשה מבין מלעסותיו:
"לא ראית במקרה," הוא אומר לה, "את החרנף שלי?"
ואני, כמו שאר האזרחים המכובדים המצויים באותה עת במאורתו של מינדי, נדהם לראות כי קטשופה לא זו בלבד שאינה מנחיתה על שניצלזון סנוקרת מצלצלת, כמנהגן של כמה חתיכות בעיר הגברים שלנו, אלא דוקא נועצת בו רואותיה באופן זה או אחר וסחה לו כך:
"אולי. איך הוא נראה?"
רבים בעיר הגברים שלנו יטענו כי התנהלות שכזו אינה הוגנת, שכן עם סנוקרת, כך הם אומרים, יכול אתה לדעת, לכל הפחות, היכן הדברים עומדים. אלא שקטשופה אינה מושפעת מדברי לעז אשר כאלה, ועד מהרה מתלהטים העניינים בין "המרכך" לקטשופה על כדי כך, שמינדי מבקש אותם בנימוס לסור החוצה, שכן הם מסיחים את דעתו ובכך מקדיחים כמה מנות נאות ביותר של גפילטע פיש.טוב, די.
ושאלתי כוונה, כמובן, לנושא המעבר בין יקום "דמיוני" ליקום "אמיתי", הנדון בהרחבה ב-"מספר החיה", כזכור לך.
באשר לסיפור עצמו – הייתי מגלח את רוב ההתחכמויות, היות והן לא מוסיפות מאומה למעט שכנוע עמוק כי המספר (להבדיל מ-"המחבר") הוא נודניק. לטעמי, הכלל במקרה זה הוא
"Take ONLY what you need to survive!", כלומר – אם אין סיבה להכללת פרט או דימוי זה או אחר – קפד ראשם. דוגמאות לתיאורים מיותרים בסיפור: כל הקשור בטכניון, בלימודי הביולוגיה (ביחוד הדימוי של תמיסת סוכר של 47%, שהנו התחכמות מחרידה באמת ובתמים, ואגב "להתבהר במוחי" או "להתבהר לי", ודאי שלא "להתבהר לי במוחי"…), "גדול כתא טלפון… שני פילים וג'ירפה" (מיותר, לא מצחיק, ומבלבל, כיוון שאינו מתאים לניגוד שבא אחריו, קרי – הגודל הפנימי), וכו'.
עוד מספר בעיות: כדאי, לעתים, להחליף את המלה "אשר" ב-ה' הידיעה ("המאפשרת" במקום "אשר מאפשרת"), "חפרתי בערימת הקלטות" ולא "בין ערימת הקלטות", סימני פיסוק מיותרים או חסרים במקומות שונים (יש לבחון בחשד כל פסיק הבא לפני ו' החיבור, בסוף שאלה יבוא סימן שאלה), פסקה חדשה בתחילת כל משפט בדיאלוגים (על מנת לאפשר קריאה נוחה), "היתה" ולא "הייתה", "אמא" ולא "אימא", וכו'.ביקשת – קיבלת…
שאלת בפורום הסיפורים מה מצב זכויות היוצרים של הסיפור אותו את מתרגמת כעת. בוג'י השיבה לך כי בדרך כלל זכויות היוצרים פגות לאחר 70 שנה, כך שאם מדובר ביצירה שנכתבה במאה ה-19, לא צריכה להיות כל בעיה.
שתי ההודעות הנ"ל נמחקו מפורום הסיפורים, כיוון שהן נוגדות במפורש את כללי הפורום ההוא, לאמור: הודעות ראשיות בפורום יהיו *אך ורק* סיפורים או הודעות מטעם ההנהלה. בוג'י ואנכי רצינו לשלוח לך את התשובה לשאלתך בדואר אלקטרוני, אלא שלא השארת בפורום כל כתובת.
לכן אנו משיבים כאן.
יום אור.אבל – כאשר יהיה הספר מתורגם במלואו, אשמח לפרסם פרק או שניים מתוכו באתר האגודה עצמו (בהנחה שהתרגום סביר, כמובן).
לחילופין, אם את מבטיחה לספק את *כל* הספר, נתן להתחיל לפרסם חלקים (שוב – באתר, לא בפורום) כבר עכשיו…א. מעולם לא הבטחתי כי לא ימחקו הודעות בפורום, ואני שומר לבו'גי ולעצמי זכות זו מכאן ועד לעולם הבא, ומצב זה של העניינים *שריר וקיים ולא ישתנה*.
ב. הבהרתי, עם זאת, כי מחיקת הודעות אינה מתחביבי, וכי איני *מתכוון* למחוק הודעות נוספות.
ג. מאז המחיקה "ההיא" *לא* נמחקה *אף* הודעה בפורום זה.
ד. על מנת לודא, מעבר לכל ספק, אם הודעה או עץ קיימים, יש להקיש על "קפל עצים" ולחפש את העץ הרלוונטי ברשימה שתופיע.
ה. קצת חוש טכני, חבר'ה.
ו. על מנת למנוע אי נעימויות שכאלה בעתיד, אני ממליץ לכל המעורבים, חמים כקרים, לנסות את מזלם *בדואר אלקטרוני* לפני שיקפצו לקלחת.
ז. אני אמנם מתפתה למחוק עץ זה, אך מעדיף להשאירו על כנו לדראון עולם, להראותכם מה שכרו של חפזון.
ח. באהבה: נ. זועם, הדיקטטור השכונתי שלכם…עם זאת – מספר הערות:
א. חוסר מסויים ב-ה' הידיעה: "יציאת מצרים של חוסר מין התשעת חודשי שלה", צ"ל – "יציאת מצרים של חוסר *ה*מין…"
ב. בלבולי זכר/נקבה: "שפתיים צבועים" צ"ל "שפתיים צבועות" וכו'.
ג. איות קל: "טבור" ולא "תבור", "דבילי" ולא "דיבילי", "היתה" ולא "הייתה", וכו'.אבל אלה באמת דברים קטנים.
"אנחנו" (קרי – המימד והאתר) צמאים תמיד לחומר חדש, אם כי איננו יכולים להבטיח מראש לפרסמו. "חומר" במקרה זה פירושו: סיפורים, מאמרים, כתבות, דיווחים, שירים וחרוזים, תמונות (בעיקר למימד, אם כי במקרים מיוחדים גם לאתר), קומיקס, וכדומה. הדרך הפשוטה והזולה הנה בדיקה פשוטה: יש לשלוח את החומר הנדון לעורך בו חשקה נפשך (אהם!) ולחכות לתגובה…
לאיתור עץ בן *חודש* (שאף אחד פרט לך לא ראה מאז) לחיפוש אחר הסברי הרבים והחוזרים בעניין המחיקה וכדומה. אין לי כל כוונה להגרר לויכוח ההוא שוב.
רק הבהרה כללית (וגם זאת, בפעם המי-יודע-כמה): כל עוד אני מנהל את האתר, יש בכוונתי לעשות זאת *כראות עיני*, ירננו המלעיזים כאוות נפשם. זהו. בזאת נגמר הויכוח. את יכולה להמשיך לבד, אם את רוצה, אבל לקטנוניות הזו אין לי כל כוונה להגרר.
יום טוב.
