- This topic has 28 תגובות, 8 משתתפים, and was last updated לפני 22 שנים, 10 חודשים by
.
-
תגובות
-
-
(למען הסר ספק: הסיפור הזה הוא סיפור בפני עצמו. אולי אין לו פואנטה, אבל יש לו התחלה, אמצע וסוף. בהחלט, אם אצליח למצוא זמן נוסף בתקופת המבחנים שלי, אני אכתוב לו המשכים, שיתחילו מסיום הפרק הקודם, אבל שוב יעמדו בפני עצמם.)
^היה זה ערב קודר וסוער^
טוב, למעשה זה היה אחר צהרים חם ומחניק. סוף יוני ביפה, אפילו על הכרמל עצמו, נוטה להיות כזה. בדיוק סיימתי יום די מטורף שכלל מעבדת השלמה במיקרוביולוגיה (ולא תאמינו כמה שטויות אפשר לעשות עם זן אחד מסכן של חיידקים) ומבחן סופי בתרמודינמיקה. הצלחתי לא רע, תודה רבה.
בכל מקרה, הלכתי לאיטי בעליות הגדולות מהטכניון הביתה, סוחב בתיק שלצידי בערך את כל החומר שיש על פסיכרומטריה, כאשר לפתע, בגן הציבורי שלשמאלי, ללא אזהרה מוקדמת, הופיעה קופסא כחולה גדולה. למעשה, הייתי די בטוח שהקופסא הכחולה הגדולה הייתה יכולה לשמש כתא טלפון, לו היו כבלים של בזק באמצע גן ציבורי. התמונה כבר התחילה להתבהר לי במוחי הרווי כמו תמיסת סוכר של 47%, אך עדיין לא הייתי בטוח לחלוטין מה הולך לקרות בהמשך. בכל מקרה, כבר הבנתי שאת החדר שלי אני לא אראה כל כך מהר. לפתע, נפתחה דלת תא הטלפון, ומתוכו יצא גבר בלונדי, עם מעיל שלא בדיוק מתאים למזג האוויר וגבעול סלרי נבול בדש. בשלב זה כבר הייתי מרוצה שלפחות הייתה התאמה בינו לבין הידע שלי (עוד הייתי נתקע עם אחד משנות השישים, בעוד שאני מכיר רק את הגלגול של שנות השמונים המוקדמות).
בהיותי האדם היחיד שנמצא בחוץ בשעות אחר צהרים מחניקות שכאלה, לא היה זה מפתיע שהזר פנה אלי. "Hello there!" הוא אמר, במבטא בריטי מתנגן. "Well, howdy" עניתי לו, במבטא ישראלי מתגלגל על הלשון כמו צמיג של אופנוע עם שני תקרים. למעשה, מלבד כתוביות תרגום שרצו מדי פעם על קירות תא הטלפון, כל השיחות שהיו לי אתו אחר כך התבצעו באנגלית, פחות או יותר. על מנת למנוע מעבר מיותר בין שפות, אתרגם את כל דברינו לעברית, מכאן ואילך.
"שלום לך", אמר הזר. "אני הוא…" "הדוקטור, כן" השלמתי את דבריו. "אתה הנך אדון-זמן, היכול לטייל בין הזמנים ובין הכוכבים כאחד על ידי שימוש במכונת הזמן-חלל שלך, הקרויה טארדיס, ושמאיזו סיבה נראית כמו תא טלפון משנות השישים בבריטניה". על פניו התפשטה הבעה של חוסר שביעות רצון קלה. "האם אינך מרוצה מכך שאנשים יודעים את סודך?" שאלתי. "לא, פשוט די ציפיתי להסביר לך את כל המי, מה ואיך", ענה. "מהיכן אתה יודע את כל זה?" הוא שאל. "אני בהחלט מוכן להסביר לך את הכל, אם כי אני מכיר מקום מעט יותר נוח להסבר זה מאשר באמצע גן ציבורי. חוץ מזה, במצב הביטחוני הנוכחי, לא נרצה שיחליטו לבצע פיצוץ מבוקר על הטארדיס, או יותר גרוע, לגרור אותו. אכפת לך לתת לי טרמפ קצר?" "בהחלט. כל עוד יש לך מושג להיכן בדיוק אתה רוצה להגיע", אמר הדוקטור. "אתה מוזמן להיכנס לטארדיס".
ואכן לתוך הטארדיס נכנסתי. יש לציין, למען הפרוטוקול, כי למרות שמבחוץ הטארדיס הנו גדול כתא טלפון (ז"א, בגודל מתאים להכניס שני פילים וג'ירפה), מבפנים הוא מרווח כדירת ארבעה חדרים. ההסבר לכך הנו שהטארדיס משתמש בשיטת קיפול מרחב רב-ממדית אשר מאפשרת לדחוס הרבה יותר מרחב מבפנים מאשר מבחוץ, ומלבד זאת פנים הטארדיס מצולם בתוך אולפן בעוד שאת צדו החיצוני צריך להעביר לאתרי הסרטה שונים.
"להיכן אתה רוצה להגיע היום", שאל הדוקטור. "אתה לא עובד במקרה בחברת הפרסום של מיקרוסופט", שאלתי, ומיד המשכתי. "אני חושב שרצוי שנגיע לבית שלי. אם אתה יכול להתחבר לGPS אני חושב שאוכל לספק לך את הקואורדינטות המתאימות." לאחר מספר דקות של כיוונים, הודיע הדוקטור שהגענו. הדוקטור לחץ על כפתור בלוח הבקרה שלפניו, ומסך צפייה נגלל בקיר שלידו. במסך ראינו את הצד הלא נכון של קנה מרכבה. "אה, סליחה. טעות קטנה בחישוב. עשרים שנה אני חי במדינה הזאת ואף פעם לא הבנתי כמה ראמאללה קרובה לחולון. נסה עכשיו". בלי שהיות מיותרות, הטארדיס נעלם והתממש במקום שניתן לתאר רק כגג של הבית שלי. למזלי, לא הייתה של כביסה תלויה לייבוש באותו זמן. "בבקשה, דוקטור. אנא הכנס לביתי, ושם נוכל לדבר."
בערך באותו הזמן, נפתחה דלת פנימית בתוך הטארדיס ומתוכה יצאו שתי בחורות צעירות. "טיגן, ניסה, נהדר. אנא הצטרפו אלינו", אמרתי בשיא הג'נטלמניות שלי. "דוקטור, איך בדיוק…" התחילה ניסה לשאול, בעוד טיגן נראתה כאילו שום דבר כבר אינו מוזר בשבילה. "גם אני לא בדיוק יודע", אמר הדוקטור. "הבחור הזה נראה כאילו הוא יודע הכל עלינו. הוא בדיוק עמד להסביר לנו איך." "אכן", אמרתי. "אנא הצטרפו אלינו".
"שלום, אימא!" אמרתי. "כמה חברים נתנו לי טרמפ אז הגעתי מוקדם יותר". "תציע להם משהו לשתות", אמרה אימא. "'סדר!" עניתי. "דוקטור, ניסה, טיגן, אנא בואו למטבח". "אפשר להציע לכם משהו לשתות?", שאלתי, בעודי חופר בתוך המקרר. "אה, הנה!" אמרתי. "בבקשה, דוקטור. אין לנו כרגע סלרי, אבל אני חושב שפטרוזיליה תתאים לך מאד." הדוקטור החליף את עלה הסלרי הנבול שבדש חולצתו בחבילת פטרוזיליה רעננה, בעוד טיגן הרוותה את צימאונה בכוס חלב קר וניסה מסתכלת באקווריום של אחי. "אנא, סלחו לי בזמן שאני מדליק את המזגן. אה, תודה לדיו על פריאון!", אמרתי.
"עכשיו, האם אתה מוכן להסביר לנו מהיכן ידוע לך כל כך הרבה עלינו?" שאלה ניסה. "להסביר לכם? יותר טוב, אני אראה לכם!" אמרתי, ולקחתי אותם לכיוון מכשיר הוידיאו. "רק רגע, אני יודע שיש לי את זה כאן…" אמרתי, בעת שחפרתי בין ערמת הקלטות שלידו. "אה, הנה זה", אמרתי, מחזיק קלטת וידיאו. "זה לא הסבר, זו חתיכת פלסטיק!" אמרה טיגן. "שכחתי, אתם מתאימים טכנולוגית לתחילת שנות השמונים. טוב, אני אראה לכם." אמרתי, בעודי מכניס את הקלטת למכשיר הווידיאו ומריץ אותה אחורה. "ועכשיו, המשך הרפתקאותיו של הדוקטור!" נשמע הקריין בטלוויזיה. לאחר כדקה של מוזיקת פתיחה, במהלכה ישבו האורחים מרותקים (טיגן למסך, ניסה למוזיקה והדוקטור לאוויר הקר שיצא מהמזגן), התחיל הפרק של דוקטור הו. "רגע, אני זוכרת את זה," אמרה ניסה. "זוהי קסטרוולווה! אבל היינו שם לפני כחודשיים!" המשיכה טיגן. "אני מתחיל להבין", אמר הדוקטור. "מערכת סחרור האוויר הזאת קשורה לנוזל אשר מוזרם בצינורות בקיר, ואיוד הנוזל לוקח חום מהאוויר אשר בחדר!" "דוקטור, זה מיזוג אוויר. יש לי כאן את כל המשוואות אם אתה רוצה, אבל זה לא העניין כאן" אמרתי. "אה, כן. כל ההיכרות שלך אתנו. התחלתי להבין מה קרה כבר מהרגע שהחזקת קלטת וידיאו, והתוכנית הוכיחה זאת סופית." "הוכיחה את מה, דוקטור?" שאלה ניסה. "פשוט מאד, ניסה. דרך איזה מתמר זמן-חלל כלשהו, תחנות טלוויזיה על פני כדור הארץ קולטות את מה שעובר עלינו ומשדרות את זה לצופים כאן. די פשוט."
"פשוט מדי, דוקטור, וגם לא בדיוק נכון. אתה מכיר את תיאוריית המציאויות השליליות? לא? טוב, אולי יהיה זמן לכך בעתיד. בתמצות, בעולם שלי, אתה, ניסה, טיגן, וכל ההרפתקאות שלך ושל קודמיך הנם תוכנית טלוויזיה. אותך ואתכן מגלמים שחקנים, אשר מקבלים תסריטים המתארים את הרפתקאות הטארדיס. הטארדיס עצמו הוא למעשה אביזר פלסטיק ועץ, אשר נסחב לאתרי צילום, בעוד תוכו מצולם באולפן, בסט קבוע. התוכנית הזאת מצולמת במשך יותר משלושים שנים, כולל פרקים עם מחליפך ומחליפו אחריו."
"אם כך, איך אנחנו…" "יכולים להיות כאן ולראות את התוכנית של עצמכם? אכן, שאלה מעניינת" אמרתי. "התיאוריה שלי היא שבעזרת איזשהו מנגנון שהיה קיים בטארדיס הצלחתם לעבור ממציאות טלוויזיונית למציאות שלי. זה לא היה מתוכנן- מבחינת כל מה שבטארדיס, המציאות שלכם היא העליונה ואין אף אחת מחוצה לה. אבל דברים מוזרים כבר קרו." "עכשיו", המשכתי שעון על הספה, "אתם למעשה תקועים במציאות שלי עד שתצליחו לשחזר באופן הפוך את מה שהביא אתכם לכאן מלכתחילה. עד אז, אתם נמצאים במציאות, שלפי ידיעותיי בלבד, מכילה רק אדון זמן אחד- אתה. בלי אדוני זמן אחרים, בלי חייזרים, בלי קרובי המשפחה של טיגן באירופה".
"אז אני יודע שזה נשמע טיפשי, אבל מה עכשיו?" שאל הדוקטור. "עכשיו, הגיע הזמן להרפתקה נוספת. אני לא יודע מה יש שם בחוץ. אני כן יודע, שהטארדיס מסוגל, עכשיו כשהוא במציאות שלי, לחצות את הזמן-חלל באותה מידה שהוא היה יכול קודם. ואני חושב שזה יהיה כיף, לראות מה שיהיה."
"אז אתה בא אתנו?" "בהחלט. כמובן, כל עוד תחזירו אותי בזמן למבחנים שעוד צפויים לי, למשל ביום חמישי הבא. אחר-כך- יש לי קיץ שלם, עונה טלוויזיונית בריטים שלמה, לבלות אתכם.". "כל עוד נחזור מדי פעם לזמן-חלל שלי, שישמש כעוגן, לא אכפת לי." "אימא", צעקתי, "אני הולך לטיול עם החברים החדשים שלי. אל תדאגי לי, אני אתקשר כשאוכל. לא יודע מתי זה יהיה!" סיימתי.
לאחר כשעתיים, לאחר שהעמסתי על הטארדיס מעט כביסה נקייה, קצת אוכל וחומרי קריאה (אני הולך ללמד את הדוקטור מיזוג אוויר, גם אם זה אומר שנתחיל מהחוק הראשון של התרמודינמיקה!), היינו מוכנים לעזוב.
"להיכן אדון המציאות רוצה ללכת היום?" שאל הדוקטור. "טוב, כל עוד שיש לי את זכות הבחירה להיכן הולכים, אני אומר שסתם נטייל להיכן שיוצא לנו ללכת. אבל דבר ראשון, אני חושב שנעשה עצירה קצרה במכון ויצמן…" -
-
-
כאשר כתבתי את זה בוורד, הפסקאות נראו בסדר. אבל במעבר מוורד לפורום הפסקאות די נהרסו.
ומה לעשות, זוהי דרכם של פאנפיקים (וככל הידוע לי, זהו הפאנפיק הראשון של ד"ר הו בעברית), שאתה צריך להכיר את הסדרה כדי להבין אותם. בגלל זה גם לא צירפתי הסברים יותר רציניים, כי פאנפיק אמור להסתדר בלעדיהם.
בכל מקרה, ד"ר הו משודר בBBC Prime כל סוף שבוע (חמישי ושישי בלילה, שבת וראשון בצהריים, אותו פרק), ואני מוכן לבצע מיני-סקירה על הסדרה שמשודרת עכשיו (לצערי, אני גם התחלתי לראות מהסדרה הזאת, כך שהידע לי לא מספק לסקירה מלאה).
ועכשיו, מכיוון שכתבתי את הסיפור הזה ב105 הדקות שלפני פרסומו, הייתי רוצה לדעת האם התחמקו ממני שגיאות כתיב וכל הניטפיקריות שהפורום הזה מומחה בה.
-
-
-
ושאלתי כוונה, כמובן, לנושא המעבר בין יקום "דמיוני" ליקום "אמיתי", הנדון בהרחבה ב-"מספר החיה", כזכור לך.
באשר לסיפור עצמו – הייתי מגלח את רוב ההתחכמויות, היות והן לא מוסיפות מאומה למעט שכנוע עמוק כי המספר (להבדיל מ-"המחבר") הוא נודניק. לטעמי, הכלל במקרה זה הוא
"Take ONLY what you need to survive!", כלומר – אם אין סיבה להכללת פרט או דימוי זה או אחר – קפד ראשם. דוגמאות לתיאורים מיותרים בסיפור: כל הקשור בטכניון, בלימודי הביולוגיה (ביחוד הדימוי של תמיסת סוכר של 47%, שהנו התחכמות מחרידה באמת ובתמים, ואגב "להתבהר במוחי" או "להתבהר לי", ודאי שלא "להתבהר לי במוחי"…), "גדול כתא טלפון… שני פילים וג'ירפה" (מיותר, לא מצחיק, ומבלבל, כיוון שאינו מתאים לניגוד שבא אחריו, קרי – הגודל הפנימי), וכו'.
עוד מספר בעיות: כדאי, לעתים, להחליף את המלה "אשר" ב-ה' הידיעה ("המאפשרת" במקום "אשר מאפשרת"), "חפרתי בערימת הקלטות" ולא "בין ערימת הקלטות", סימני פיסוק מיותרים או חסרים במקומות שונים (יש לבחון בחשד כל פסיק הבא לפני ו' החיבור, בסוף שאלה יבוא סימן שאלה), פסקה חדשה בתחילת כל משפט בדיאלוגים (על מנת לאפשר קריאה נוחה), "היתה" ולא "הייתה", "אמא" ולא "אימא", וכו'.ביקשת – קיבלת…
-
-
-
אכן, תודה על ההערות. אם לא הייתי רוצה שתגיד לי איך לכתוב יותר טוב, לא הייתי שואל.
הערות סגנוניות אני מוכן באמת לקבל ולנסות להפנים.
בקשר לשאלות, לדעתי אם אני מצטט אדם ואח"כ אומר שהוא שאל את זה, אז זה קצת redundency להוסיף סימן שאלה בתוך המרכאות.
למרות שהתאמצתי שהמחבר והמספר לא יראו כאותו אדם, הם אכן אותו אדם. גם המחבר הוא נודניק לא קטן, והמחבר בדיוק עבר באותו היום מבחן ולוקח זמן לשטוף את החומר מהמערכת. המחבר, מלבד זאת, חושב שצריך מדי פעם להוסיף דברים לא קשורים כדי לעצור את שטף הסיפור. ומלבד זאת, כך היה המחבר מתנהג באמת לו היה מופיע לידו תא טלפון כחול.
באופן די מחריד, אימא זוהי הגרסא שוורד מאשר לי, ולא אמא. גם לי זה נראה מוזר.
העניין עם הפסקאות בהחלט היה בעייתי. (אולי ישנה אפשרות לבצע תצוגה מקדימה להודעות בפורום? כך גם קל יותר לזהות שגיאות כתיב)
-
אבל, היות ואתה מעתיק מ-Word, עליך לבחון היטב כיצד מופיע הסיפור בתיבת העריכה של הפורום בטרם תקיש על "פרסם". בעיות של העדר פסקאות נתן לראות שם בבירור, וכך לתקן.
Redundancy: אתה טועה. שאלה תסתיים בסימן שאלה. לעתים דוקא התיאור מיותר, אך גם אם הוא שם, סימן שאלה חייב להיות. דוגמאות (שים לב לסימני הפיסוק!):"לא ראית, במקרה, את החרנף שלי?" שאל שניצלזון בחשש.
"אולי," אמרה קטשופה. "איך הוא נראה?""לא ראית, במקרה, את החרנף שלי?" מלמל שניצלזון.
קטשופה הרהרה בדבר. "אולי," אמרה. "איך הוא נראה?"שניצלזון פרץ פנימה בסערה. קטשופה, שהיתה עסוקה במיון אוסף הזבובוזים שלה, הופתעה כהוגן, ומן הסתם היתה מבהירה לשניצלזון את דעתה בנושא באופן הברור ביותר האפשרי, אלמלא הקדים אותה זה האחרון ואמר, "לא ראית, במקרה, את החרנף שלי?"
"אולי. איך הוא נראה?"רוב אזרחי עיר הגברים שלנו מכירים את שניצלזון "המרכך", הקרוי כך על שום מנהגו הידוע לטבול כל דבר מאכל הנקרה בדרכו במעט יין שעורים אותו הוא שומר בבקבוק מיוחד השמור עמו תמיד. על כן מה גדולה היתה הפתעתי, ערב אחד, בעודי יושב לי אצל מינדי ומתענג על מנה מובחרת של גפילטע-פיש, לראותו פורץ מבעד לדלת ופונה, מכל באי המקום, דוקא אל קטשופה "שתי רגליים". קטשופה זו היתה פעם, כמסתבר, מועמדת להיות אשת חיקו הנצחית של "המרכך", אלא שהעניינים לא עלו יפה עקב נטייתו של זה האחרון להתעניין באופן מוגזם מעט בכל הקשור במירוצי הסוסים, משחקי הקלפים וכל שאר העינוגים המזומנים לשוכניה העליזים של עירנו. וזאת יש לדעת – קטשופה זו מגלה סבלנות מועטה ביותר בכל הנוגע לקלפים ולהימורים, ועל סוסים אין היא רוצה לשמוע כלל. אכן, מוזרה היא נפש האשה.
ובכן, רואים בקטשופה זו כי היא פוערת לקקנה ומתכוונת להרביץ בשניצלזון מעט דין ודברים, אלא שהלה מקדים אותה, והוגה ברגשה מבין מלעסותיו:
"לא ראית במקרה," הוא אומר לה, "את החרנף שלי?"
ואני, כמו שאר האזרחים המכובדים המצויים באותה עת במאורתו של מינדי, נדהם לראות כי קטשופה לא זו בלבד שאינה מנחיתה על שניצלזון סנוקרת מצלצלת, כמנהגן של כמה חתיכות בעיר הגברים שלנו, אלא דוקא נועצת בו רואותיה באופן זה או אחר וסחה לו כך:
"אולי. איך הוא נראה?"
רבים בעיר הגברים שלנו יטענו כי התנהלות שכזו אינה הוגנת, שכן עם סנוקרת, כך הם אומרים, יכול אתה לדעת, לכל הפחות, היכן הדברים עומדים. אלא שקטשופה אינה מושפעת מדברי לעז אשר כאלה, ועד מהרה מתלהטים העניינים בין "המרכך" לקטשופה על כדי כך, שמינדי מבקש אותם בנימוס לסור החוצה, שכן הם מסיחים את דעתו ובכך מקדיחים כמה מנות נאות ביותר של גפילטע פיש.טוב, די.
-
-
סיפור מאוד משעשע. אני דווקא כן אהבתי את תיאורי הטכניון ( אולי כי עשיתי את אותו המסלול המתואר בסיפורך אתמול, אבל לא ראיתי שום קופסא כחולה. החום משפיע על הראיה, אה ? )
לצערי הרב לא ראיתי את הסדרה המדוברת, אבל עדיין נחמד.
ולגבי הדיאלוגים – חברים, אשר מבינים יותר ממני כבר האירו את עיניך ( ראבק, העירו או האירו…אוף) -
-
-
-
-
זכור לי אחרי שחזרתי מאנגליה, מכנס חובבי מד"ב . שהוקרנו בו פרקים של סדרה מצוינת זו (שבסיפורים מלאים מונה כ מ120 סיפורים {720 חלקים) למרות שרובם נאבדו) ,והייתי צריך להאבק כלכלית ורעיונית בשביל לצפות בעלילות הדוקטור.
אבל הזמנים השתנו (לטובה),והדוקטור מוקרן בי בי סי פריים (לא סיפורים מלאים אומנם אבל יותר טוב מכלום).ועכשיו יש גם פאן פיקשן של הדוקטור בעברית כראוי למדינה מתוקנת.
ישר כוח,בזמנו חשבתי גם אני לכתוב משהו מסביר על הדוקטור ,אבל החומר פשוט עצום מידי.
הצלחתי להשיג 23 פרקים מדוקטור שונים לפני הקרנת הסדרה,ועדין לא גירדתי את הקצה.כל הכבוד, מי יתן ויהיה זה הראשון בסדרה מוצלחת.
ואולי רק אולי ,יוקרנו בארץ ענקי המד"ב הבריטי Blake's 7 ,Doomwatch survivors.R3
ודומיהן.אגב לגיליון הנוכחי של מגזין SFX מצורף ספר של דוקטור הו,סוף סוף ספרי מדיה מהסוג
הנכון. -
-
-
-
-
-
-
-
-
לא התכוונתי שמנהל האתר בכבודו ובעצמו יתקן את הקוד, אלא שמי שכתב אותו במקור יעשה את זה. כבר כתבתי דפי אינטרנט בעבר, ואני עושה את זה גם היום, ואף פעם לא נתקלתי בבעיה לעדכן דברים.
בטוח שאפשר, השאלה עד כמה רוצים. היה שווה לבדוק את העניין עם הכותב המקורי, או אם מישהו שאחראי על תחזוקת הקוד.
אבל אם אתם לא רוצים, אני כמובן לא אכריח אתכם… (אין לי ממש אפשרות) -
אנו עושים שימוש במערכת ובשרת של מישהו אחר (corky.net), שהם ידועים, קבועים ונתונים. מערכת הפורומים הזו דומה, כדבריך, לפורומים של משחקי התפקידים מסיבה פשוטה: זו אותה מערכת. לא אותה תוכנה – *ממש* אותה מערכת. פיסית. אין לנו כל אפשרות לעדכן את התכנה, בדיוק כפי שאיננו יכולים לשנות את התכנה של, אנ'יודע, google.com…
-
-
