התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
השאלה כרגע נוגעת לגודל המהדורה והאופנים בהם הוא יופץ. הועד (כפי שיופיע בפרוטוקולים כשיפורסמו) ערך דיון בנושא, והוחלט שעל מנת לוודא שכל חבר אגודה שמצטרף השנה יקבל שנתון, על המהדורה הנוכחית להישמר לחברים ויש צורך בהדפסת עותקים נוספים למכירה – ושמספרם ייקבע לאחר אייקון, בהתאם לעלויות ולביקוש (כך שמכירת השנתון תחל מעט מאוחר מהצפוי). ההחלטה הזו לא התקבלה ללא שיקול, ואפילו לא ללא התייעצות עם פעילים, אבל הולך ומסתמן שהיא מעוררת התנגדות. אנחנו מבררות את העניין.
אני לא מאמינה ששכחתי את התוכן העברי. כל כך הרבה זמן עבר מאז שזה קרה בפעם האחרונה, חשבתי שהתגברתי על זה!
1. אישה חכמה (היי בוג'י!) אמרה פעם שצריך ללמד אנשים לבנות אתרים בוורדפרס. אפילו אם זו תהיה סדנה ראשונית, ושילמדו לעומק אחר כך באופן עצמאי… זה טוב שלא כל בניית אתרי הכנסים תיפול על אותם אנשים.
2. סדנאות עיצוב שונות ומשונות: יש בקהילה כל כך הרבה אנשים מוכשרים, ועיצוב זה חשוב נורא לכנסים. אפשר ללמד אנשים לפחות את הבסיס של עיצוב כנסים, ואולי כישורים כמו אוריגמי, בניית דגמים, לא יודעת… ניפוח זכוכית? כל מה שנמצא מישהו שמוכן ללמד.
3. ואם כבר אנשים מוכשרים – אפשר לעשות סדנאות ליצירת מרצ'נדייז: כתיבת סלוגנים, יצירה בפימו, כל מה שבא ליד. ואולי לא סופלה – אבל עוגיות בנושאי מד"ב יכולות להיות אחלה לחלוקה/מכירה בכנסים (מכרנו סוכריות, לא?). יש אופים בקהילה? מאפינס בצורת חלליות! לא?
4. תמיד צריכים בכנסים מקרינים ודברים. הידע הטכני הזה הוא משהו שאפשר ללמד.
5. וגם אוריינויות מחשב אחרות: עריכת תמונה וסאונד, לכשנרצה להתחיל להפיק סרטוני מד"ב. ניהול פורומים (סדנה אינטרנטית שתכלול פורומי-דמה ובה נוכל לשחק בטרולים סוררים ומנהלי פורום נוקשים. שוטים – משני הסוגים – אופציונליים…).
6. אולי כן אפשר ליצור סדנה מתמשכת של עריכה (לאו דווקא לשונית) – להכשיר עורכים לאט לאט, מלתת להם להרכיב מחדש טקסטים מפוזרים, דרך לקטורה, לעבודה בפורומי סיפורים…הרעיון הוא ליצור מפגשי פעילים – אבל לא סתם כאלה שיושבים ומדברים בהם על מד"בנו-לאן, אלא כאלה שגם מפיקים בהם ידע, שהרעיונות לפיתוח התחום באים בהם מפעילות בעלת מטרה, ושבדרך גם מעניקים משהו נוסף לפעילים שמגיעים אליהם. מפגשים *יצרניים*.
לכל מי שנכנס לכאן מצפה למצוא השתפכויות והצהרות אהבה נוספות שכבודי העצמי אינו מאפשר לעשות שם בחוץ בגלוי… אני לא יודעת, מה בעצם אפשר לומר יותר מ"נעמי, תעשי לי גוף פעילים!!1"? מעולם לא הייתי אשת מילים.
כשב"אותנו" הכוונה לפעילים האחרים של האגודה. נכון שזה יהיה כיף אם ננסה לארגן סדנאות ללמידת דברים מועילים כאלה ואחרים? שלא לדבר על זה שברגע שחלקת את הידע שלך על אוריגמי של יצורים מיסטיים עם עוד כמה אנשים – לא תצטרך לקפל בדד… מה דעתכם? יכול לעבוד?
אנחנו *אוהבות* את המיילים שלך!
והיי – אם מישהו רוצה לעזור ולא עולה לו רעיון לגבי איך, במקרה ידוע לי שאחד הפרויקטים החביבים עלי באגודה עדיין מגייס דיילים: אני בטוחה שעדי לויה תשמח לשמוע על עוד מתנדבים שרוצים לקדם את פרס גפן וההצבעה לו. אחד הדברים הכי טובים שתוכלו לעשות *למען האגודה* באייקון הקרוב…זה אינטרס שלי, בתור חברת אגודה, שלא תהיה פרידה מכוערת בין השניים, כדי שלא ארגיש אומללה אם אלך (או כל כך עצבנית שלא אלך כלל) וזה ייהרס לי.
כי אני הולכת לאייקון מגיל 16, כי כבר סחבתי את כל חברי לשם (בעיקר, משום מה, את אלה שבכלל לא אוהבים מד"ב, פנטזיה או משחקי תפקידים), כי כבר ידוע שאי אפשר לדבר איתי בסוכות (ובפסח גם)…
וכי אם אייקון משיל מעליו, אט אט, את הדברים שאני אוהבת בו, ואת האנשים שאני אוהבת בו – בסוף לא יהיה לי שום דבר מכל זה. כל עוד האגודה לפחות מנסה, אז אני יכולה לפחות להאמין שזה יהיה בסדר.עוד מישהו מרגיש ממש מנומנם וכבד איברים ומחשבה? זו כנראה השעה הלא אנושית… מה עוד זה יכול להיות?
(למה אני ערה בשמונה בבוקר, תזכירו לי?)את זה תמכרי לתיירים – *אנחנו* יודעים בדיוק איך הדברים שאת חושבת מופצים טלפתית לחברי האגודה ומשנים, אט אט, את ראיית עולמם עד ש… את צודקת, כמובן. בוג'י היא חברך – אהוב אותו!
את מתכוונת לחשוב טוב טוב במשך חצי שעה על מה שרוצים להגיד, כי יפרקו את התגובה למילים ויצלבו אותך אם משהו מהן לא יהיה במקום, ואז לעקוב אחרי הפתיל המפלצתי שיתפתח ולהגיב גם בו במקומות הנכונים, ושבסוף מישהו יקרא לך נאיבית ו/או נבזית ו/או מטומטמת, שתוכלי ללכת לישון מאושרת?
זה בהחלט דורש זמן. זה נכון שיש בינינו מי שיקפצו בשמחה לכל דיון כי הן מאמינות שאפשר לפתור דברים בשיחה (אם כי ייתכן שהן מתחילות להתפכח מעט), אבל יש גם מי שנהנות מהתהליך קצת פחות. לפעמים צריך לבחור את הקרבות שלך (אני חושבת שאם עולות תהיות על מניעיו של אורי אביב, והוא מופיע ועונה עליהן בעצמו, הועד לא מחויב לפצוח בספקולציות משלו על הנושא, למשל).
כאמור – חשוב לנו לשמור על ערוצי מידע פתוחים, לענות לשאלות, ולשמור על קשר. ואנחנו משקיעות בזה לא מעט זמן ומאמץ. אבל לא כל דבר מצריך תשובה.(לילי, בשם עצמה בלבד)
(כמו שזה שאני חושבת שכולם מלאכים משמיים לא מתיישב עם ההאשמות בזלזול, נגיד).
נכון, אני מנסה לצאת מנקודת ההנחה שכולנו כאן בהתנדבות, והכוונות של כולם טובות. כתוצאה מזה – אני דווקא *לא* מזלזלת. זה שאני חושבת שהתפיסה שלך של הסיטואציה קצת מעוותת, ושכשאנשים לא מסכימים איתך נראה שאתה חושב שזה כי הם לא מקשיבים לך, זו אבחנה שלי. היא אולי שגויה, אבל ככה זה נראה. אולי זה סתם נראה ככה כי ההודעות שלך נוטות להיות קצת אגרסיביות, וקל להחמיץ בהן דקויות.
לשאלתך: רק על עצמי לספר ידעתי. אני באמת לא יכולה לענות בשם ליאת. מה שאני כן יכולה להגיד זה שהיות ולפני כמה הודעות אמרת שלמרות שהמכרז נכשל יהיה מתחם יד שניה – הרי לא סביר שבלתי אפשרי להרים כזה ללא מכרז. אם תרצה, אנסה לברר את העניין מול ליאת: ייתכן שהיא לא שמה לב לדיון (אולי זו טעות שלי – אני די אחראית לעקוב אחרי הפורומים, ואני עדיין חדשה בתפקיד ויכול להיות שפספסתי משהו שהצריך התייחסות ולא הערתי את תשומת ליבן של חברות הועד אליו). אולי היא רצתה לחכות ולראות מה יהיו תוצאות המכרז, או לפחות שהוא יסתיים, לפני שתיכנס לדיון פומבי בנוגע אליו. אני יכולה לחשוב על שלל השערות, ואם תרצה – מוכנה להעלות את הנושא לדיון בועד ולחזור עם מסקנות. הבעיה היא שלא משנה מה אני אומרת, ולא משנה כמה נחמדה או מנומסת אני מנסה להיות או כמה אני רוצה לעזור, נראה שאתה מפרש את זה או כזלזול או כנאיביות מטומטמת – אז אני לא בטוחה על מה, בדיוק, נבסס את התקשורת הזו שאתה מדבר עליה.
