התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
"פנטסיה אורבנית בת ימינו: ספרות המביאה את הפנטסיה לעולמנו המודרני. קשורה לעיתים קרובות לפנטסיה אפלה, ושואבת לעיתים ממקורות דומים. במידה רבה, הז'אנר התוסס והפעיל ביותר בפנטסיה כיום, מכיוון שסופרים מוכשרים רבים נמנעים במכוון מצילו של טולקין, והפנטסיה האורבנית מציעה להם חלופה. אין תבנית אחת לפנטסיה האורבנית, זהו ז'אנר בהתהוות. מקים המתים של שון סטיוארט ולעולם-לא-עולם של ניל גיימן הם דוגמאות לפנטסיה אורבנית. צ'ארלס דה לינט הקנדי נחשב לאב המודרני של הז'אנר."
נראה שבאגודה יש את הגישה הלא נכונה במה שנוגע ליחסי ציבור. יש עבודה נהדרת בכל הנוגע להרמת פרויקטים, אבל יחסי הציבור לא בהכרח מגיעים למקומות הנכונים. העובדה שלא נאמרה מילה על פרס גפן במימד, פירושה שלא היה איש שהיה אחראי על קמפיין יחסי הציבור של פרס גפן, שיקום ויאמר, "אוקיי, הנה רשימת מקומות שבהם אנחנו רוצים שתופיע הודעה בנושא", וכלל ברשימה את המימד העשירי.
לא רק אלה שעושים במלאכה במימד "אשמים". יש פה כשל רציני של יחסי ציבור, שבא לידי ביטוי בכל יחסי הציבור הלא ממש קיימים של פרס גפן, לא רק במקרה של המימד. זה פשוט בזבוז נוראי. פרס גפן יכול להיות אחד מפרויקטי הדגל של האגודה, משהו שימצב אותה כגוף תרבותי משמעותי (מה שכמובן יוכל לתת לה עדיפות בתקצוב ובקשרים עם משרדים ממשלתיים וגופים ציבוריים), משהו שיקדם אותנו עוד צעד אחד קדימה. במקום זה, אנחנו מבזבזים את ההישג הנדיר שהשגנו השנה – תמיכה של מפעל הפיס – ונותנים לו לרדת לטמיון, בגלל העדר יחסי ציבור.
אני מצטערת שאין ביכולתי להתנדב לעזור בענייני יחסי ציבור, אבל כל העולם יודע שאין לי ממש את האפשרות הזו. אבל עדיין, אני חושבת שהביקורת שלי במקום. אני חושבת שהגיע הזמן שהאגודה תשכור איש יחסי ציבור מקצועי, לפחות כדי לקדם חלק מהפרויקטים שלה. אנחנו מפסידים *המון*, פשוט המון, בזה שיחסי הציבור שלנו חלשים.
ואגב, לא, אני מצטערת, אבל הודעות במבחר כתבי עת זרים לא מספיק נחשבות בתור יחסי ציבור. אנחנו חיים כאן, בארץ, קהל היעד שלנו כאן, בארץ, וההישגים שלנו צריכים להיות ולהיראות כאן, בארץ.אחרי אייקון, ואולי – אולי – יהיו בו כמה מילים על פנטסי.קון. ההזדמנות לגבי אייקון הוחמצה. ביחסי ציבור, חלון ההזדמנות קצר, ואנחנו את שלנו איבדנו.
2. האגודה מחוייבת לקידום הפרויקטים החשובים שלה.
ועכשיו, ברגע שבו מישהו יסביר לי איך בדיוק השניים סותרים זה את זה, ואיך פרסום ידיעה, קטע, מאמר על הפרויקט החשוב והמשמעותי האחרון של האגודה (לצופינו שהצטרפו זה עתה: כנס "אייקון", שבו התארח הסופר הבינלאומי אורסון סקוט קארד, שהיה הצלחה אדירה, ושבו הוענק גם פרס גפן, לראשונה לספר מקור ולראשונה בתמיכת מפעל הפיס) היה הופך את המימד לעיתון לא טוב – אני אשמח מאד.
עובדה, הייתה בחירה לפרסם את רשמיו של רני מליווי קארד בארץ (לסירוגין עם תשובותיו של קארד ל"עיתונות" ב"מסיבת העיתונאים" שנערכה בכנס). כלומר, שיש במימד מקום לסיקור דברים כאלה. ולא שלא שמחתי לקרוא את רשמיו של רני – היה מעניין מאד לקבל עוד מבט קטן לתוך הצד האישי יותר של הביקור, אבל נשגב מבינתי איך כתבה כזאת עושה עיתון טוב ואילו סיקור, ולו גם המינימלי ביותר, על מפעלותיה של האגודה, עושה עיתון לא טוב. יש פה מישהו שמרגיש מסוגל להסביר לי?תשים לעצמה רגל במימוש המטרות שלה. אחת המטרות של האגודה היא לקדם את הפרויקטים שלה, כמו פרס גפן. אי פרסום של פרויקטים כאלה בכתב העת שלה זה ויתור חסר כל בסיס הגיוני על במה קיימת ליחסי ציבור, שחשובים למטרות הללו כאוויר לנשימה. כל כך קשה להשיג פרסום בעיתונות, וכשיש לנו במה קיימת ופתוחה לפנינו, אנחנו מוותרים עליה. איפה ההגיון?
תחשבו איך זה נראה מכיוונו של חבר סטנדרטי באגודה, זה שלא מחובר נצחית לאינפוזיות המידע באינטרנט: הוא מגיע לאייקון, ולא רואה שום פרסום בולט לפרס גפן. אף אחד לא מזכיר לו להצביע. שום שלט לא מכוון אותו לדוכן ההצבעה. פרס גפן חולף ועובר לו, ואין שום אזכור לנושא בכתב העת של האגודה (או בכל מקום אחר שאינו מבוסס אינטרנט). מה בדיוק יחשוב אותו חבר על חשיבותו של פרס גפן? ואם חברי האגודה לא יראו את זה כדבר חשוב, למה שמישהו אחר כן?
תחליפו את המילים "פרס גפן" ב"פרויקט התרגומים", "פרויקט בולגריה", "אייקון", "פנטסי.קון" וכל פרויקט אחר של האגודה, ותראו כמה שזאת שימת רגל עצמית. האגודה עושה דברים נהדרים, ולא דואגת לקדם אותם. ולא, המכתב החודשי לא מספיק.אבל באופן כללי אני חושבת שהמימד מחויב, מעצם היותו כתב העת של האגודה, לתת *קצת* במה לאג'נדה של האגודה. לא חייבים להקדיש חצי מימד ל"חומר תעמולתי", אבל מצד שני זה גם לא הגיוני שאפילו עמוד אחד לא יוקדש לחדשות האגודה ולהישגים שלה. זה לא משנה עד כמה רוצים לתת למימד אופי של כתב עת עצמאי ולא מגויס, הוא עדיין כתב העת של האגודה, ולהתעלם מזה זה מגוחך.
והתוכן אכן משובח. אבל זה לא מספיק.
