התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
ואולי כדאי שתעצרי רגע עם הפרנויה שלך, ותשאלי את עצמך אם משהו ממה שנאמר מוצדק. אולי באמת יש דברים שלא לגמרי בסדר, ואולי באמת את יכולה להרשות לעצמך להודות בפני חברי האגודה שמשהו לא לגמרי בסדר. לא ברמה האישית. לא את. אבל דברים שהיו צריכים להתבצע ולא התבצעו כראוי, וזו לא בושה ולא זוועה גדולה להודות בזה. העובדה שאת אפילו לא מסוגלת להודות שזה שאתר פרס גפן לא תוקן לא בסדר, ו*חייבת* לראות את זה כלא יותר מהתקפה אישית, מעוררת, לפחות בי, לא מעט שאלות.
הביקורת שלי על הוועד מתחילה תמיד בצורה רגועה יותר.
את מתייחסת לביקורת שנוגעת לדברים שלא נפתרים כבר חודשים על גבי חודשים, ואומרת, "ורד, כמה שאת תוקפנית!"
ובכן, אם פניתי לוועד לפני יותר מחודשיים, על בעיה שצריכה להיפתר מהר, והוועד אמר (כלומר, אם הייתה בכלל תגובה מצדו), "שטויות, זה שום דבר", ואחר כך, אחרי פנייה נוספת, אמר, "כן, בטח, זה יטופל", ואחר כך, אחרי פנייה נוספת, אמר, "זה יטופל מתישהו, ביחד עם המון בעיות נוספות", כשכל הזמן הזה הוא משדר שבעצם, זו לא בעיה רצינית, וזה לא דחוף, וזה לא עניין – ברצינות ציפית שאני לא אתעצבן באיזשהו שלב?דה פקטו, לאתר האגודה אין מנהל כבר שנתיים. האגודה מתכננת את החלפת השרתים שלה כבר קרוב לשנה, אם אני לא טועה (ודוחה פרויקטים בזמן הזה). אתר פרס גפן לא מתפקד כבר יותר מחודשיים, ואף אחד אפילו לא מסביר לנו מה לא בסדר עם האתר שכל כך קשה להחזיר לו את סרגל הניווט. כל הזמן הזה אנחנו שומעים מסרים מרגיעים בלי הפסקה.
באיזה שלב מותר לי להפסיק להיות רגועה ולהתחיל להתעצבן על זה שמורחים אותי? באיזה שלב מותר לי להתחיל לחשוב שזה שכבר חודשיים, חצי שנה, שנה, שנתיים מספרים לי שהבעיה או-טו-טו תיפתר, ושהנושא בישיבות, ושהכל בסדר, לא לדאוג, זה ממש ממש מרגיז? תני לי הערכה, לילי, אני אשמח לשמוע באיזה שלב לדעתך זה נהיה לגיטימי להתחיל לחשוב שזה ממש לא בסדר שהוועד מכחיש את קיומן של בעיות. וספרי לי, לילי, גם מה בדיוק מתקדם כשהפנייה לוועד נערכת בטון רגוע ובצורה חביבה, כי זכור לי, למשל, עניין הנהלת הפורום הזה, והעובדה שפניתי לוועד (ולחברי ועד אינדיווידואליים) במייל מאחורי הקלעים, בשקט, והעובדה שכאן אנשים מחו על מה שהלך בפורום בשקט ובחביבות, וכמה זמן לקח לפני שהעסק באמת קיבל טונים מכוערים – ורק אחרי שהעסק אכן *קיבל* טונים מכוערים, הוועד עשה משהו בנושא, אחרי חמישה חודשים של גועל נפש. אז אולי תספרי לי, לילי, על מידת היעילות שיש לפנייה בנימה חביבה ובמייל אישי לוועד? וכמה זמן צריך בנאדם להניח שזה ייקח לפניות החביבות האלה לעבוד?
כן, ברור שאני כועסת על הוועד *עכשיו*. הוועד מורח את הנושאים האלה כבר המון זמן, וכל הזמן הזה רק משדר מסרים מרגיעים בנושא ומבטיח שזה בטיפול. מה דעתך להפסיק עם גישת "הכל בסדר, הכל בטיפול" ולומר לנו, חברי האגודה, במפורש שכן, יש בעיות, דברים לא הולכים בדיוק כמו שהם צריכים ללכת, זה באמת היה צריך להיות מטופל כבר לפני המון זמן ולא הצלחנו לעשות את זה, ואנחנו מצטערים, אולי תעזרו לנו לפתור את זה? *את* לא היית מתעצבנת על בנאדם שבמשך חודשים מספר לך שהכל בסדר ומורח אותך בדברי הרגעה על זה שהכל יטופל?
בואי אני אבהיר את הכוונה שלי ברמה הספציפית הזאת, וסליחה אם אשתמש בעצמי בתור דוגמה – זה מה שאני מכירה.
בתקופה ששירתתי בניהול אתר האגודה, צברתי בהדרגה כמה פעילים בעלי יכולות שונות בתחומים שהיו רלוונטיים לתפקיד. ידעתי, פחות או יותר, איזה אנשים יש לנו שמסוגלים לתחזק אתר וורדפרס, ובאיזה רמות. ידעתי, פחות או יותר, מי יש לנו בסביבה שאפשר להיעזר בו כגרפיקאי. ידעתי, פחות או יותר, איזה מתכנתים יש שהאגודה יכולה לפנות אליהם. והיה לי מושג די טוב מה הסיכוי שנוכל להיעזר בכל אחד מהם בכל זמן נתון (שיקולי זמן פנוי, שחיקה, עיסוקים אחרים וכדומה). זה היה מובן מאליו, כי מנהל אתר בהכרח נמצא בקשר מתמיד עם האנשים שהוא עובד איתם ועוקב אחריהם.
לא ידעתי מספיק, כמובן, כי מעולם לא הגעתי לנהל את אתר האגודה כמו שבאמת צריך לנהל אתר (חוסר זמן, חוסר משאבים, מה שזה לא יהיה). אבל בלי שמץ של ספק ידעתי על הדברים האלה הרבה יותר מכפי שידע על זה כל חבר ועד אחר, והידע, כמובן, הלך והצטבר.
מה שאני מטילה בו ספק – על סמך הניסיון שלי בעניין – זה שיש לך יכולת לשפוט איפה האגודה עומדת מבחינת כוח אדם בתחום הזה. לא רק לך – לכל אדם שלא עוסק בנושא הזה בצורה יומיומית ומקצועית, ולא נמצא בקשר מתמיד עם כוח האדם של האגודה בתחום. אין לך אפשרות לדעת אם מחר יתברר לך שהערכות כוח האדם שלך היו שגויות, כי האדם שחשבת שעומד לרשותך בעצם לא עומד לרשותך, ואת לא מכירה מישהו אחר שיחליף אותו. את לא יודעת מספיק על מי מתמחה במה.
אני לא מדברת באוויר, ראיתי את זה קורה. ראיתי מצבים שבהם הוועד לא ידע על אנשים שאפשר להקצות למשימות מסוימות, ופעילים (ביניהם אני) איתרו באופן ספורדי למדי את האנשים שיעשו את העבודה. הוועד לא יודע מספיק על כוח האדם המתמחה שעומד לרשות האגודה בתחומים האלה.
החשש הגדול ביותר שלי הוא שתתקבל החלטה על שינוי באתר שיתברר מאוחר יותר – כשיהיה מאוחר מדי – שלא רק שהוא לא באמת מתאים לצרכי האגודה, האגודה גם לא יכולה לעמוד בו לטווח ארוך, משום שכוח האדם הדרוש לא זמין באופן קבוע. כל מערכת שתדרוש תחזוקה עצמאית מצד האגודה תחייב גם יכולת של האגודה להתחייב באופן קבוע שמעתה ועד עולם יהיו לה *תמיד* אנשים שיוכלו לתחזק אותה. עד היום, זה פשוט לא המצב. לאגודה אין וובמאסטרים לאתרים שלה בכל רגע נתון. זה לא פוגע במגזין, כי הוא מתוחזק על ידי מישהו אחר באופן קבוע. זה כן פוגע בתת-האתרים שלה. וזו בעיה רצינית, שעלולה להיות *הרבה* יותר חמורה (וגרוע מכל – בלתי הפיכה) אם יהיה מדובר במגזין המרכזי.
זו בלי ספק דרך הרבה יותר נוחה להתייחס לביקורת מאשר להגיד, "וואלה, יכול להיות שפישלתי".
"ועד, אתר פרס גפן לא מתפקד כבר חודשיים. המיצוב שלו בגוגל יורד לביוב. לא דרוש זמן רב כדי לתקן את העובדה ש*לאתר אין ניווט*. צריך לעשות את זה *עכשיו*. תראו, גם יעל פורמן, שמבינה במיצוב אתרים בגוגל, חושבת ככה!"
"את סתם מטיחה בי ארס באופן אישי".בסדר, עדי, בסדר. הכל הטחת ארס. זה *לגמרי* תקין שאתר פרס גפן לא פועל במשך חודשיים, עם בעיה שניתנת לתיקון בתוך יום אחד (ושכל וובמאסטר ששווה משהו *היה* דואג שתתוקן באותו יום). זה *לגמרי* תקין שחברת הוועד שאחראית על פרס גפן – או כל חברת ועד אחרת, למעשה – לא תחשוב אפילו להודות שיש משהו לא בסדר בזה. זה *לגמרי* תקין שמאז שהעליתי את הנושא ועד היום, לא שמענו שום תגובה בנוסח, "אוקיי, איך מתקנים את זה מהר, כדי שזה יפעל?" זה *לגמרי* תקין שבכל פעם שהעליתי מצב בעייתי כלשהו בפורום הזה, הדרך היחידה שבה הוא יתוקן בזמן סביר (או בכלל) הייתה שאני אקח על עצמי לגייס את כוח האדם הדרוש ולדאוג לתיקון המצב בעצמי, ולא משנה אם יש לי או אין לי זמן ומשאבים לזה (דוגמה אחרונה: גיוס מנהל לפורום הסיפורים).
זה *לגמרי* תקין שהדבר היחיד שהיה לך בראש, מאז ועד עכשיו, זה שהעובדה שאתר פרס גפן – אחריות שאת לקחת על עצמך – לא מתפקד זו הטחת ארס מצדי. וכנ"ל לגבי כל דבר אחר שלא מתפקד. כן, הטחת ארס אישית, כלפייך. כי חלילה, זה לא שהיה שם משהו שצריך לתקן. זה לא שהיה שם משהו שצריך לתקן *בדחיפות* וכבר חודשיים שזה לא קורה, ובזמן הזה נגרם נזק לתוצרי עבודה של שנים, עבודה שגם אני הייתי מעורבת בה. לא. זה כי לי יש את התחביב האישי הזה להטיח בך ארס.
ו*בכלל* לא נראה לך שמשהו לא בסדר עם תמונת העולם הזאת. בכלל בכלל בכלל לא.אמרתי, עדי. לך ולכל חברת ועד אחרת: תמצאו מנהל פורום *מתפקד* אחר, ואני אוכל, בשמחה רבה, להפסיק לפקוד את הפורום הזה ולהשאיר אתכן לעשות את עבודתכן בשקט ובנחת. אף אחד לא יפריע לכן להשאיר אתר לא מתפקד במשך חודשים רצופים, או לדחות מטלות במשך חצי שנה, או להעביר את אותה מטלה עצמה במשך קרוב לשנה בין ארבעה צוותי עבודה שונים, ושהיא עדיין תישאר בשלב ה"ישיבות". אני לא *נהנית* לראות את הדברים האלה, וממש מעדיפה שהם יתרחשו מחוץ לשדה הראייה שלי, ואילו יכולתי להפסיק לקרוא את הפורום הזה, הייתי עושה את זה בשמחה. תמצאו מנהל קבוע במקומי (להזכירך, אני אמורה להיות מנהלת זמנית, שנועדה לפתור את פיאסקו הניהול שהיה כאן קודם, ולא הצקתי לכן עד עכשיו למצוא לי מחליף כי ידעתי שאתן עמוסות) שיודע את העבודה ושלא יתן לפורום הזה להידרדר לכלבים, ולא תהיה מאושרת ממני להפסיק ללכלך לכן את הפורום הנקי, החייכני והלא טורדני שלכן. כי פייר, לראות את כל זה עושה לי רע כל פעם מחדש.
אה, רגע, אבל בשביל זה אני אצטרך להפסיק להעביר ביקורת על הוועד, כי עדי לא אוהבת את זה וכשאני עושה את זה היא מתעצבנת.
הממ. לא, אז אני לא אפסיק. מצטערת, לילי, תצטרכי למצוא את השלווה שלך במקומות אחרים.ולשאלתך: לא, אני לא חושבת שהאגודה נפגעת מזה. אני חושבת שמה שהאגודה נפגעת ממנו זה אדישות, חוסר ביקורתיות, ואנשים שמניחים למים להישאר שקטים כי לא בא להם לעשות גלים, או כי סתם לא אכפת להם. אמוציות גבוהות מעולם לא היו מהדברים שבאמת מזיקים לארגון, אדישות ושאננות כן.
אבל אם יגיד לך בנאדם שהוא חושב שכדאי להעביר את האתר לפלטפורמת ג'ומלה (נניח), להכניס בו את איקס הפונקציות הבאות, וזה ידרוש כך וכך שעות עבודה של כך וכך מתנדבים וכך וכך תחזוקה מאוחר יותר – יש *איזשהו* סיכוי שתהיי מסוגלת להעריך אם התוכנית הזאת מחוברת למציאות ודומה למשהו שהאגודה מסוגלת לעמוד בו לטווח הארוך?
האתר, כפי שהוא כרגע, דורש תחזוקה מינימלית ונותן תועלת מקסימלית יחסית להשקעה. המערכת של טל כהן היא בעלת תחזוקה עצמית, וכשנוצר מצב שלאגודה, משום מה, חסרים אנשי תחזוקת אתרים (-שיעול-אתר פרס גפן-שיעול-), אתר האגודה עדיין ממשיך לתפקד כראוי, כמעט מעצמו. אם משהו בעיצוב מתחרפן, יש אנשים לפנות אליהם כדי לתקן את זה (ונדיר שדבר כזה קורה – בעיקר כי מתעסקים עם העיצוב כמה שפחות, מערכת העיצוב של אתר האגודה היא משהו די מפלצתי). איך תוכלי, כמי שלא מתמצאת באינטרנט ובאתרים, לשפוט אם התוכנית שמוצעת לך *באמת* תהיה משהו ניתן לתחזוקה גם בעוד שלוש שנים, כשהאדם הנוכחי שאחראי לנושא יעבור לתחומים אחרים, ולא יהיה לך מתנדב להחליף אותו? איך תוכלי לשפוט אם הערכת שעות העבודה והמשאבים שאת מקבלת ריאלית? איך תוכלי לשפוט אם הפונקציות שמציעים לך באתר האגודה סבירות, מתאימות לצרכים, מתאימות לעולם האינטרנט של ימינו, מתאימות למספר המתנדבים בתחום המחשבים והאינטרנט שעומדים לרשות האגודה בכל רגע נתון, ובאופן כללי קבילות? ואיך תוכלי, כאדם שלא מתמצא, להבין את כל הפרטים ולהפנים אותם מספיק טוב כדי שתוכלי אחר כך להעביר את זה לוועד שלא כטלפון שבור?
האם זה נראה לך נכון שאדם שלא מקצועי (ואפילו לא בעל הבנה בסיסית) בתחום הוא זה שיבחן תוכנית מעין זאת? נניח שהייתי אני בוועד היום – האם היה נראה לך מתאים אם הייתי אחראית על ישיבה מקצועית בנושא גיוס מתנדבים וניהול כוח אדם בכנסים, נניח? (רמז: נושא שאין לי בו מושג ירוק, על אף מגוון סגולותיי הנפלאות בתחומים אחרים).
זה שאת יו"ר עוד לא עושה אותך האדם הנכון לטפל בכל נושא שבעולם. למנות אדם לטפל בנושא שהוא לא רק לא מקצועי בו, אלא גם חסר ידע בסיסי בו, זה רעיון רע. האגודה עושה את זה יותר מדי, וזה ממשיך, כל הזמן, להיות רעיון רע, ולהניב תוצאות רעות.
אה, אופס, רגע, מחקת את זה בעצמך, זו לא הייתי אני. אויש, ואני כבר הייתי מרוצה מעצמי ומהרודנות שלי. טוב, נו, אז בואי נגיב על הכותרת החדשה: לא באמת אכפת לי את מי אני מזכירה לך. את חברת ועד, ומאז שאת חברת ועד, את כמעט לא משתתפת בפורום הזה לשום מטרה מלבד כדי להתלונן על זה שנורא מעצבן אותך שמעבירים עלייך ביקורת כחברת ועד.
לא מוצא חן בעינייך שמעבירים עלייך ביקורת? אוי, באסה. את יכולה לנסות למצוא מישהו שיחליף אותי כמנהלת הפורום הזה, מתוך תקווה שזה יגרום לי להפסיק להשתתף בו (יש סיכוי, אפילו די טוב. אני לא באמת נהנית מההשתתפות פה, או מלראות מה עושים עם האגודה שתרמתי לה כל כך הרבה שעות התנדבות כבר יותר מעשר שנים. רק, רמז: אני לא הולכת להסכים להחלפה על ידי מישהו שלא מתאים לתפקיד. את הטעות הזאת כבר עשיתי בעבר ולא אעשה שוב). את יכולה גם לנסות לשכנע את האספה לסלק אותי כחברת אגודה מן המניין, מי יודע, אולי הם יסכימו, יש כבר כמה אנשים שנמאס להם ממני, אולי הם יספיקו כדי להשיג רוב. *או* שאת יכולה לנסות להתמודד עם הביקורת, ואני מתכוונת *להתמודד* עם הביקורת, לא לנסות לשכנע אותי לסתום את הפה כל פעם מחדש (מה שאלוהים יודע שאף אחד לא הצליח עד היום, אלא אם כן היה לו מחק ביד והוא היה מספיק טיפש כדי להשתמש בו, וגם אז זה לא באמת עבד טוב, כי משום מה אנשים מקשיבים לי גם במקומות אחרים). בחירה שלך. אם תמשיכי עם הקו שבחרת בו עד היום, אני מנחשת שתמשיכי בקו ה"אוף, תשתקי קצת, הביקורת שלך לא מעניינת אותי ואת סתם רעה!", אבל מי יודע, אולי תפתיעי אותי.
הריני להמליץ לחברת הוועד הנכבדה *לקרוא* את השאלות וההצעות שעלו כאן, ולענות עליהן באופן ענייני.
כן, אני מבינה שאת תומכת נמרצות בכל הודעה שאומרת "אנחנו הוועד ועובדים קשה, תפסיקו לבלבל לנו את המוח", אבל מאחר שבלבולי המוח לא ייפסקו (לפחות לא מצדי, שהרי זה הדבר היחיד שאני יכולה להתחייב בנוגע אליו), אולי כדאי לבדוק גם את הנושאים האחרים שעלו פה ועשויים להיות רלוונטיים. כלומר, אם את חושבת שהם נוגעים *אלייך*. תמיד יכול להיות שהדבר היחיד שנראה לך שנוגע אלייך בתפקידך כחברת ועד זה המסכנות האינסופית שלך מזה שאנשים רעים מבלבלים לך את המוח על האופן שבו את מבצעת את תפקידך. לא זכור לי שהיו יותר מדי דברים אחרים שהתייחסת אליהם כאן עד היום.ואם תבדקי את התגובות שלי בנושא בעבר, מאז ומעולם הייתי נגד פרוטוקולים מפורטים *מדי*. מה זה פרוטוקולים מפורטים מדי? פרוטוקולים שיוצאים ארוכים כאורך הגלות. פרוטוקולים שמפורטים בהם דיאלוגים במקום לפרט את עמדת הצדדים ומה הוחלט בסוף ולסגור עניין שם.
אני רוצה פירוט. אני רוצה פירוט של *מה שרלוונטי*. אני רוצה לדעת שמות, מקומות, תאריכים, נימוקים להחלטה, מה הוחלט בסוף ומתי זה יבוצע. על מה התחייבה האגודה, על מה היא לא מתחייבה, מה מתוך משאביה היא תקצה לעניין, מי אחראי על הביצוע. אני לא רוצה פירוט של דברים אחרים, שממלאים את הפרוטוקול במלל ועושים אותו לא שמיש. לא מעניין אותי מה אמרה ליאת ומה אמרה יעל (לדוגמה ראי את הפרוטוקול שקישרת אליו בתשובתך המקורית, זה שאמרתי שאין לי כוונה לקרוא אותו במלואו עכשיו כי הוא בלתי קריא). מעניין אותי מה היו הנימוקים המשמעותיים (במקרה שהם נחוצים) ומה הוחלט, בכמה שפחות מילים ועם כמה שיותר מידע.
את חושבת שזה סותר? זכור לי – תקני אותי אם אני טועה – שאת נוהגת לכתוב סיפורת מדי פעם (ומעט מדי). אני *די* בטוחה שאת יודעת את ההבדל בין "סיפור ארוך" ל"סיפור טוב". הייתכן שאת לא מבינה את ההבדל הזה כשמדובר בפרוטוקול? אורך הפרוטוקול אינו מדד לאיכותו. הוא אפילו אינו מדד לכמות המידע שנמסר בו. נתתי לך דוגמה אחת איך משפט קצר אחד יכול לתת יותר מידע מכפי שנמסר בסעיף הרלוונטי פרוטוקול הארוך-מדי שלעיל. את רוצה שאני אבצע לך עריכה אגרסיבית לדוגמה על כל הפרוטוקול, רק כדי שתביני את הרעיון? (רמז: אני ממש אתעצבן אם תגידי כן. טענת בעצמך שאתן לא מטומטמות, אני יוצאת מנקודת הנחה שאתן מסוגלות להבין למה אני מתכוונת גם בלי שאצטרך לבזבז את זמני על דוגמה מיותרת).
*בפרוטוקול יש הרבה מילים. המילים האלה לא מוסרות את כל המידע הנחוץ, ומצד שני חלק מהמילים מיותרות. לכן, מי שקורא את הפרוטוקול מועמס בהרבה מילים מיותרות, ולעומת זאת לא מקבל את כל המידע שהוא צריך*. זה הכי פשוט שאני מסוגלת לנסח את זה. אני מקווה שהמסר שלי מספיק ברור. זה לא האורך, זה הטכניקה.
אה, ולגבי המכתב החודשי: כן, זה פורמט מחורבן. כן, הרבה ממנוייו לא טורחים לקרוא אותו (כפי שאני בטוחה שיתברר לך אם פשוט תשאלי אותם מדי פעם. כל פעם שיוצא לי לומר לאנשים, "אבל זה היה במכתב החודשי!" הם תמיד עונים לי, "אופס, לא קראתי אותו"). וכן, אני חושבת שלפרסם פנייה לציבור בפורמט שהציבור לא קורא זה בדיחה עצובה, במיוחד כש*יש* לרשות האגודה לא מעט משאבים אחרים שזוכים לרייטינג גבוה יותר.
את לא שמה לב בעצמך שפונקציית העברת המידע שבו נפגעת קשות על ידי האורך הזה, כי רוב הציבור לא מסוגל לקרוא דברים כאלה, ובטח לא לאתר בתוכם מידע מאוחר יותר, כשהמידע הזה חיוני?
לי, כחברת אגודה, *חשוב* לדעת איך מוגדר התא החדש מבחינת האגודה. חשוב לי לדעת שכשכתוב "הוקם תא" ו"מונה מנהל", זה בעצם לא אומר שהאגודה לקחה על עצמה את הסמכות למנות את המנהל הזה, אלא שהאגודה רק בתפקיד של עוזרת ומסייעת (תפקיד ראוי וחשוב מאד). וכן, זה יותר חשוב לי – כחברת אגודה – מהכיף האישי שלך, שאני מאד בעדו כאדם פרטי, אבל הוא לא מידע רלוונטי בפרוטוקול.
כן, אני מעדיפה פרוטוקול משמים ומינימליסטי שהמידע בו יהיה מנוסח בצורה שאני יכולה להבין כראוי, ויכול לשמש רפרנס טוב לעתיד, ושכשאני אחפש בו מידע רלוונטי בעתיד אני לא אטבע בכמויות בלתי אפשריות של מלל שהמידע הרלוונטי בעצם לא נמצא בו. בשביל זה הפרוטוקול קיים. לא כדי להתלהב מזה שיש תא ירושלמי – כדי שיהיה לנו, חברי האגודה, רישום של הקמתו של התא הירושלמי ומערכת היחסים שהוגדרה בין האגודה לבינו. ולמרבה הפלא, צריך הרבה פחות מילים כדי לנסח פרוטוקול אינפורמטיבי מאשר כדי לנסח פרוטוקול פחות אינפורמטיבי. הניסוח "האגודה סייעה ל-X להקים תא חובבים ב-Y" קצר יותר, ידידותי יותר ומובן יותר מכל ניסוח אחר, שמשאיר את המידע הזה מעורפל.
ואם הטון שלי, כאילו שחברות הוועד "מטומטמות", מעצבן אותך, תחשבי כמה שמעצבן אותי אופן הניסוח שאתן משתמשות בו לכל הפרוטוקולים וההודעות לחברי האגודה, ניסוח לא אינפורמטיבי שנותן את ההרגשה ש"אתם לא באמת צריכים להטריח את ראשכם הקטן בפרטים האלה, העיקר שהוועד יודע אותם, תשמעו אתם כמה שזה מגניב". *אנחנו צריכים להטריח את ראשנו הקטן בפרטים האלה, בשביל זה הפרוטוקול קיים. תפסיקו אתן להתייחס לחברי האגודה כאל חבורה של מטומטמים שלא באמת צריכים את המידע הענייני והמדויק כי הם לא בוועד.*
*פרס גפן*
אה, המכתב החודשי. המסמך הנפלא שחצי מהאנשים (לפחות) שמקבלים אותו במייל לא קוראים אותו (אני ממליצה על סקר בנושא, אם כי אולי עדיף לא לצרף אותו למכתב החודשי. תיווצר שם הטיה קלה, חוששתני), אבל מצד שני הוא גם לא מתפרסם באינטרנט כי… אה, באמת שאין לי מושג למה הוא לא מתפרסם באינטרנט. אני זוכרת שהייתה לזה איזושהי סיבה נורא חשובה. את יכולה להזכיר לי מה היא הייתה?*אתר האגודה*
שוב אני שואלת: ליאת, על פי הודאתה, היא "לא אדם של אינטרנט". מה עושה אותה האדם המתאים לשמוע על תוכנית השיפוץ של אתר האגודה ולהביא אותה בפני הוועד? האם היא מסוגלת לשפוט פלטפורמות, פונקציונליות ושאר ירקות שהם בגדר מידע חיוני לגבי אתר האגודה, ואחר כך גם לזכור אותם כראוי כדי להעלות אותם בפני הוועד וחברי האגודה?ואם כבר מדברים, מסתובבות שמועות שבכנס מאורות יהיה מפגש פעילים שנושאו אתר האגודה. האם *זה* לא היה המקום להעלות בו את התוכנית, כדי לאפשר לפעילים שהנושא מעניין אותם להמשיך בסיעור המוחות ובטחינת הנושא *לפני* שסוגרים תוכנית? או שנראה לכן יותר כיף להעלות תוכנית, ואז לתת לפעילים לטחון שוב מים שוב ולהציע תוכנית *משלהם*? או שאולי כל הרעיון לתת לפעילים להחליט מה הם רוצים מהאתר ואיך הם רוצים שייראה הוא סתם בזבוז זמן אחד גדול?
כמו כן, לגבי ניהול אתר האגודה את אומרת "אך לאף אחד מהם, למיטב ידיעתנו, אין את הזמן או הרצון לקחת עליו את התפקיד במשרה מלאה". מה אני אגיד לך, ה"מיטב ידיעתנו" הזה מטריד אותי. האם ייתכן שזה אומר שלא פניתן אליהם כדי לוודא את זה? האם זה אומר שלא פניתן לפעילים אחרים? האם זה אומר שלא פרסמתן פנייה לציבור? איזה מאמץ, באמת, נעשה כדי לגייס לאתר האגודה מנהל? האם תוכלי, בבקשה, לפרט?
*תשלום באינטרנט*
אני אאמין לך שהנושא עלה בפרוטוקול ההוא (לא ציינת סעיף, ואני לא הולכת לחפור בכל הפרוטוקול ההוא כדי למצוא אותו – הממ, אני די בטוחה שאמרתי משהו לגבי מידת האינפורמטיביות והשמישות של הפרוטוקולים, אז למה לחזור על עצמי). ועכשיו אני אשאל אותך מתי הוא עלה מול פעילי האגודה, מתי הייתה הפנייה אל פעילי האגודה בחיפוש אחר מתנדב בנושא, ומי היו כל אותם עשרות פעילים שסירבו להצעת הוועד לעזור. סתם, מתוך סקרנות.
אה, ומה היו האפשרויות האחרות שבדק הוועד בנושא? בזמנו דובר על כך שהוועד יחפש חלופות, כמו למשל חנויות וירטואליות קיימות שאפשר להתעלק על המערך שלהן תמורת עמלה כלשהי. האם זה נבדק?
ובנוסף, מה עם דף מרצ'נדייז (גם ללא אופציית קנייה) שיציג לציבור את מגוון הפריטים השונים שהאגודה הציעה למכירה בעבר ובהווה? אני בטוחה שאני לא אהיה היחידה שאשמח לראות דף מידע (אפילו היסטורי באופיו) ובו מגוון העיצובים לסיכות, סימניות, חולצות, פוסטרים ושאר ירקות שהאגודה הציעה לציבור בימיה הארוכים. אזכרנו יחצ"נות בהמשך? הנה משהו מושך עין שלא יזיק אם יתקיים.*מזכיר הוועד*
שוב אני שואלת את שאלתי שלא נענתה בשום צורה שהיא: מה לוח הזמנים שהוועד קובע לעצמו *למטרות לביצוע שאותן הציג בפרוטוקול זה עצמו*, ומי אחראי על כך שיבוצעו במועד? לאור העובדה שכל ההחלטות שצוינו בפרוטוקול שלעיל לא תוארכו (למשל, "תיערך פגישה בנושא זה וזה עד תאריך זה וזה לכל המאוחר, המסקנות יפורסמו עד תאריך זה וזה לכל המאוחר וביצוען יתחיל עד תאריך זה וזה לכל המאוחר"), אני מסיקה שהוועד ממשיך לעבוד על פי שיטת "מתישהו", וזה בניגוד לטענה שלכן מהזמן האחרון שזה הולך להשתנות. לא מעניינות אותי ה"מטרות לטווח ארוך". מעניינים אותי הנושאים הקטנים לביצוע שהוועד מדבר עליהם *עכשיו*, ולוח הזמנים שבו הם אמורים להתבצע (כש"להתבצע" פירושו "להתקיים במציאות", להבדיל מהמצב הנוכחי שבו הם "עולים לדיון בישיבות"), כשבימינו אחוז גבוה מדי מהם נסחבים לפחות חודשיים (בדרך כלל יותר), וכל פעם ששואלים מה קורה איתם, מקבלים את התשובה הנפלאה "בקרוב תהיה ישיבה בנושא".*יחצ"ן*
הרשי לי לחסוך לכן זמן ומאמצים לפעמים הבאות שהנושא יעלה: לא תמצאי יחצ"ן שייחצ"ן את האגודה במשרה מלאה במחיר שהאגודה תוכל לעמוד בו. יחצ"נות של ארגון (להבדיל מיחצ"נות נקודתית של אירוע) דורשת השקעה גדולה של כסף לאורך השנה וכל עוד האגודה לא תתעשר בצורה רצינית, האופציה הזאת לא תתקיים. הנושא הזה עלה לדיון בערך חמש מאות אלף פעם בעבר ובכל פעם נדחה בדיוק מאותה סיבה.
מה שדרוש לנו זה לא יחצ"ן – זה ועדת יחצ"נות שתורכב ממתנדבים וזה יהיה תפקידה, ותעשה את העבודה – השחורה אך הפשוטה למדי – ב*הנחייתו* של יועץ מקצועי. אגב, גם זה כבר עלה די הרבה פעמים, לאגודה כבר היו כמה אחראי יחצ"נות מבין מתנדביה הרגילים (בשלוף אני זוכרת כרגע, אם זכרוני אינו מטעני, את רני גרף ואת דורה קישינבסקי, יתקן אותי הציבור אם אני זוכרת לא נכון), ואני באמת תוהה למה אין כזה כרגע. ובעצם, תהיתי את זה גם בפעמים הקודמות ששאלתי את זה.
פרסמתם בשעתו, לפני הבחירות האחרונות, רשימה ארוכה, מייגעת ומרשימה למדי של "תפקידים לחברי הוועד". מה עם רשימת "תפקידים לאיוש באגודה"? האם יש לאגודה – או אמור להיות לאגודה – אדם שתפקידו להיות אחראי על יחצ"נות? חסויות? קשרים עם מוסדות חינוך? מרצ'נדייז? פעילויות מקומיות? (אגב, יש לי את הרשימה הזאת בשלוף, כמובן, כי זו *כל כך* לא הפעם הראשונה שאני מעלה את זה). אולי באמת זה דבר שאפשר למסור לגוף הפעילים לטפל בו – הכנה ואיוש של רשימת בעלי תפקידים שהאגודה זקוקה להם? בטח יביא יותר תועלת מאשר לעודד את גוף הפעילים לטחון מים לגבי אתר שאין לו מנהל, ושהוועד, ככל הנראה, כבר מקבל הצעה לשיפוצו בלי להעלות את הנושא קודם באותה אספת פעילים ידועה.הפרוטוקול הזה לא נועד להיות רכילות סחבקית בין חברים – הוא נועד לתת לכל חברי האגודה מושג מה עושה האגודה שכולנו חברים בה. ומאחר שכך, המידע שניתן בו צריך להיות מדויק ככל האפשר כדי ש*אנחנו* נוכל להבין אותו היטב.
אני מצטערת שההתקרצצות שלי מטרידה אותך והורסת לך את הכיף. ועם זאת, אני עדיין רוצה לדעת מה האגודה שאני חברה בה עושה, ואני רוצה לדעת מה היחס שלה לתאים, משום שלדעתי, אם האגודה מתייחסת לתאים כאל גופים ידידותיים אבל לא גופי חסות, המשקל של זה על משאביה המוגבלים שונה לחלוטין מהמשקל של מצב שבו היא מתייחסת אליהם כאל גופי חסות. נכון לרגע זה, נראה לי שלאגודה יש יותר גופי חסות ממה שהיא מסוגלת לבלוע, ואם מערכת היחסים שהיא בונה עם גופים חדשים שונה ממה שהיה מקובל עד עכשיו, אני רוצה לדעת על זה.
אז אנא, דאגו לנסח את הפרוטוקול כך שישקף לא רק את הכיף שלכן מפעילות האגודה, אלא גם את הפרטים המדויקים לגבי מה שהאגודה עושה. משום מה, יש אנשים שטורחים לקרוא את כל המלל הזה, וגם חושבים שהפרטים שרלוונטיים להתנהלות האגודה משמעותיים אפילו יותר מהשאלה אם חברות הוועד מרוצות מזה שיש להן פעילויות קל"ב. אלוהים יודע למה.כי אני, כרגע, יודעת בדיוק על אחד כזה: סטארבייס 972. ואיכשהו, אני *ממש* לא חושבת שאפשר לייחס את ההידרדרות שלו לגובה דמי החבר. העמותה, לעומת זאת, למיטב זכרוני, דווקא במצב סביר בהחלט.
לגבי הוצאות האגודה: השנתון היה אמור להוזיל את ההוצאות ביחס למימד. זו הייתה אחת הסיבות לבחירה בו. אם הוא יטופל נכון, הוא אפילו יכול להכניס כסף לאגודה. אולי לא הרבה, אבל להחזיר את עצמו ועוד קצת. לגבי כנסים – כנסים הם באופן מסורתי מקור הכנסות, לא הוצאה, וככל הידוע לי הדרישה מכנסים היא שלכל הפחות יחזירו את עצמם – בדרך כלל הציפייה היא לרווח, וכנסים הפסדיים הם נדירים אצלנו אם הם קיימים בכלל. כך ששתי הדוגמאות שנתת, לדעתי, לא מצדיקות את גובה דמי החבר שלנו. לאגודה *יש* הוצאות שאינן חוזרות, אבל אלה מצויות במקומות אחרים (דיוור, למשל, שהוא הוצאה מעיקה למדי, עם כל מה שנלווה אליו – ניירת, דפוס וכולי).
לא יזיק לאגודה לשבת עם המודל הפיננסי שלה ולעשות עליו חושבים – האם היא מקבלת את כספיה מהמקורות הנכונים והאם לא היה ראוי למצוא דרך אחרת להשיג אותם. ואגב, אני לא בהכרח אומרת שצריך להוזיל את דמי החבר (בטח לא כשדמי חבר הם כל מה שצריך כדי לרכוש זכות הצבעה לאגודה – הרעיון להוזיל את הזכות להצביע באספה הכללית של האגודה עוד יותר נראה לי מחריד), אבל אני כן אומרת שראוי לחשוב על זה. אולי לחשוב על מבנה חברויות מדורג, למשל.*פרס גפן*
מתי פורסם קול קורא למתנדבים לענייני פרס גפן? לא זכור לי שראיתי כזה, אם כי, כמובן, יתכן שפספסתי.
אה, כן, ומה קורה עם הטיפול באתר פרס גפן, שנכון לרגע זה אינו שמיש כלל?*אתר האגודה*
מיהו אביחי מארק? האם הוא מנהל האתר החדש? אם לא, האם יש לאתר מנהל? ומה עושה את ליאת שחר – אדם שבבירור (ועל פי הודאתה שלה) לא מבין באינטרנט, האדם הנכון להיפגש איתו – לבד, על פי ניסוח הסעיף – לגבי תוכניתו לשיפוץ האתר? איך תהיה ליאת מוכשרת לשפוט את תוכניתו לשיפוץ האתר, או אפילו להעביר את פרטיה בצורה מסודרת וברורה לוועד ולחברי האגודה? האם יש מישהו שמבין בענייני אתר האגודה ונוכחות אינטרנטית בכלל, וצפוי לשמוע ולבקר ממקור ראשון את התוכנית הנ"ל, *לפני* שתעלה לדיון בוועד?*עולמות*
מיהם תומר ואורי, והאם אפשר לבקש מהוועד, בבקשה, כשהוא מאזכר שמות שונים בפרוטוקול שלו, לתת אותם במלואם ואם אפשר, גם עם מעט רקע? כי לרבים מאיתנו, זה לא אומר שום דבר, וזה עושה את הפרוטוקול לחסר ערך למעשה. להזכירכן, אתן לא כותבות את הפרוטוקול לעצמכן.*תשלום באינטרנט*
ומה לגבי שאלת המכירה המקוונת של מרצ'נדייז והחנות הווירטואלית, נושאים שהשאלות לגביהם עלו כבר לפני חודשים (למעשה, הרבה *לפני* שעלתה השאלה אם לעבור לשירות סליקה אחר, שאני אפילו לא ממש בטוחה *מתי* היא עלתה בכלל, ואני אשמח אם ירעננו את זכרוני בנושא) ונותרו פתוחות, והיו אמורות להיות "בבירור"?*תחומי פעילות לגוף הפעילים*
הצגתם שם רשימה די ארוכה של נושאים. האם לא הגיוני יותר, לאחר פעילות "התנעה" התחלתית, לתת לגוף הפעילים לבחור בעצמו את נושאי העבודה שלו? זה בהנחה, כמובן, שהפעם רוצים שגוף הפעילים יפרוש כנפיים וייהפך עצמאי, ולא יישאר דבוק לסינר של אמא'לה-הוועד. ובאמת, מה כללי הפעולה של אותו גוף הפעילים? מה ה"מנדט" שלו מבחינת האגודה?*גוף פעילים*
סליחה על הציניות (ועל הזלזול הנוראי בעבודתם של פעילים), אבל לומר "הוקם גוף פעילים" זה *ממש* ריצה מטורפת קדימה. נכון לרגע זה, בקושי הונחה תחילתה של תשתית, עוד לא "הוקם" שום דבר. אחרי שיהיו כמה אנשים שאפשר יהיה לראות אותם כקבועים בגוף הזה, והגוף הזה יצליח לקבוע לעצמו נוהל עבודה מסודר (ונושאי עבודה שהוועד לא יפרט עבורו, ר' סעיף קודם), אפשר יהיה לדבר על "הוקם". נכון לרגע זה, הוא נמצא בהקמה.*קביעת מזכיר ועד ומטרות ארוכות טווח*
מה באמת קורה עם זה? ומה קורה עם קביעת לוח זמנים והיצמדות אליו? כי אני לא רואה בפרוטוקול הזה זכר ללוחות זמנים לביצוע פעולות (כפי שהוועד הבטיח שהוא "מנסה לעשות" בתגובה לאחד מהניג'וסים שלי מהעת האחרונה), ואני תוהה אם יש לכן לוח זמנים מוגדר למועד שבו תתחילו לקבוע לוחות זמנים סבירים *ולעמוד בהם*. כמה זמן אתן מקציבות לביצוע כל אחד מסעיפי הביצוע בפרוטוקול הזה, ומי אחראי לעמידה בלוח הזמנים?*התא הירושלמי*
האם התא הירושלמי הוא גוף חסות של האגודה, גוף עצמאי שמקבל עזרה מהאגודה, או מה? כי על פי הניסוח (ועצם הכללתו בפרוטוקול) אפשר להניח שבניגוד לכל שאר התאים הקיימים (שהם גופים עצמאיים ידידותיים לאגודה, ככל שאני עוקבת), הגוף הירושלמי הוא גוף-בן של האגודה, שמנהלו ממונה על ידי האגודה. האם כך הדבר? ואם לא (ובעצם, גם אם כן), אפשר לבקש בבקשה ניסוחים קצת יותר בהירים בפרוטוקולים הבאים? (זה נכון, אגב, לגבי כמעט כל הסעיפים בפרוטוקול הזה. הם באמת לא ברורים מספיק למי שלא נמצא בוועד).תוספת:
*יחצ"ן*
מה קורה עם הקשר הקיים עם יחצ"ן? ספציפית, דורית תמיר עבדה לפחות כמה זמן מול אמיר שחר בענייני השנתון (באופן התנדבותי לחלוטין מצדו, אגב), לא יודעת אם עוד משהו. האם התבסס מולו שיתוף פעולה לאורך זמן? או ששוב הוועד יניח לזה ליפול בין הכיסאות, וגם בעתיד פעילים עצמאיים ימשיכו לגלות שבעצם, יש לנו יחצ"ן מתנדב רק כשהם ידברו איתי במקרה, ואני אמסור להם באופן עצמאי את הפרטים? מה עושה הוועד כדי לא לאבד את הנכס הזה *עוד פעם*?אני לא באה ואומרת, "אתם לא בסדר". זה חסר כל פרודוקטיביות.
מה שאני באה ואומרת, שימי לב, זה: "בחיאת, אנא, במטותא מכבודכם, אנשים טובים, בבקשה בבקשה בבקשה – שימו לב שלא תעשו שטויות בנוגע לאתר".
הרעיון להעלות את עניין האתר בפני חבורת מתנדבים נלהבים ומלאי מרץ, בלי שתהיה יד מכוונת של ממש, מעורר בי חלחלה. לא כי אני חושבת שמישהו לא בסדר. כי אני ממש ממש פוחדת ממה שעלול לקרות לאתר בעקבות עבודה מרובת ראשים וחסרת יד מכוונת מהסוג הזה. וכי לאתר כבר *קרו* דברים רעים (שהתיקון שלהם נמרח באופן מדהים) בעקבות עבודה בדיוק מהסוג הזה (כלומר, פעילים מצוינים, חדורי רצון טוב ונלהבים, שעשו דברים שהם באמת נהדרים – ובעקבות זה, ובעקבות העובדה שלא היה מישהו שידאג לזה שהשינוי הזה יבוסס על תשתית ראויה ויזכה להמשכיות כראוי, גרמו נזק לטווח הארוך), כך שברור לי שזה יכול לקרות שוב.
אז זהו. בבקשה. נורא בבקשה. לא מעניין אותי אם יש "אשמים", וגם במקרה שיש, ממש לא אכפת לי מי הם. אבל בחייכם, תעשו כל מה שאתם יכולים כדי לא לגרום נזקים לאתר פועל ומתפקד. התלהבות זה דבר נפלא. התלהבות נקודתית בלי יד מכוונת כמו שצריך היא דבר עם פוטנציאל נזק נוראי.
יהיו רעיונות נפלאים בישיבה? יכול להיות. יהיו אנשים שיתנדבו לעשות מגוון דברים נהדרים בנוגע לאתר האגודה? יכול להיות. אבל בבקשה, בבקשה, בבקשה, אל תתנו לשום דבר מזה לקרות לפני שתמנו לאתר מנהל, שילמד אותו כמו שצריך, מנקודת מבט רחבה ככל האפשר, וישקול את היכולת לקיים פרויקטים כאלה לטווח הארוך. תראו את הנזקים שנגרמו עד עכשיו (שאני יודעת שלחלקכם בכלל לא נראים כמו נזקים, אבל בחיי שהם נזקים), ותעשו כל מה שאפשר כדי שלא ייגרמו כאלה חדשים.
