התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
(No pun intended.)
יש מונח שמקובל על החובבים, "תא". זה בסדר שתחליטי שהוא לא לרמה שלך, אבל התיעוב שבו את עושה את זה ממש לא לעניין.או במילים אחרות: נשתדל, אבל זה כפוף לזה שיהיה מי שיכתוב אותה. נשמח לקבל הצעות מאנשים שמאמינים שהם יכולים לכתוב דבר כזה.
א. כפי שניר אמר, יש. כנראה לא חיפשת טוב. זעם מעוור עיני פיקחים, כנראה.
ב. הפורום הזה לא נועד לפרסום מאמרים. ניר הפנה אותך לשאלות הנפוצות, אוסיף אני ואפנה אותך לכללי הפורום. ככל הנראה, מרוב זעם התקשית לקרוא אותם. קורה.
ג. מנהל האתר תמיד שמח לקבל מאמרים לפרסום. באימייל.
ד. אני שמחה שיש לך טעם משובח כל כך. אהמ.אנשי האגודה מתבקשים לצאת מהמקלטים. זו מישהי זועמת שמרוב זעם כותבת מאמרים, לא מישהי זועמת מסוג הזעם המוכר והמדאיג.
וכאלה, אבל לא עדיף לפנות לאנשי האגודה *לפני* שאתה מתחיל לקבוע דברים עם סופרים? למיטב זכרוני 2006 כבר די תפוס (גיימן, כזה), ולמעשה, למיטב זכרוני אנשי האגודה ציינו שאייקון תפוס עד 2008 או משהו כזה. אבל מי יודע, יש גם כנסים אחרים במהלך השנה.
כפי שיכולת להבחין בערך סנטימטר וחצי מעל המקום שבו פרסמת את הודעתך, מהמילים "לדיונים בנושאי מד"ב ופנטסיה, פנו לפורום אורט בלבד!"
קראתי את כל הטענות, כולם צודקים, באמת יש הרבה בעיות ברעיון, אבל בערך בכל רעיון יש בעיות. עד היום אני לא מבינה איך הורם פרויקט כמו אייקון האחרון, ובכל זאת – הוא הורם.
במקום להביא פה מיליון טענות בעד ונגד, אני הייתי אומרת – יש תרומה של ספרים? יש מתנדב? הוא ממש רוצה לעשות את זה? אז למה שלא יעשה את זה? אפשר להכריז על פרויקט ספריה נסיוני (ולוודא שכולם מבינים שזה פרויקט נסיוני), לקבוע לו קווים מנחים ולראות איך זה הולך.
הולך טוב? יופי. לא הולך טוב? לא הפסדנו כל כך הרבה, ומפני שהפרויקט הוכרז מראש כפרויקט נסיוני, אנשים יחיו עם זה שהוא לא הלך.
די כבר עם הקטע הזה של להביא נימוקי נגד על כל רעיון. בסדר, לכל רעיון יש נימוקי נגד. בואו נפסיק לשים טריזים בגלגלים של כל רעיון וניתן לאנשים לנסות. מקסימום – לא ילך.לגבי עניינים מעשיים: אני אשמח לתרום את מסד הנתונים של הפשפש (קובץ אקסס) לצורך קטלוג הספרים. הוא מבוסס על רשימת ענבל ומכיל בנוסף עוד די הרבה ספרים שיצאו מאז.
לגבי שאלות הדיוור: כדאי להתקשר לדואר. יש להם סידורי דיוור ששווה לבדוק, כולל אופציות לשירות משלוחים, אם כי סביר שזה יהיה יקר מדי. בכל מקרה, שווה להתייעץ אתם. אני חושבת שבימינו, עם ריבוי החנויות הווירטואליות, אנשים יהיו פתוחים הרבה יותר לרעיון הספרייה המדוורת. מזמינים ספר, מקבלים אותו בדואר אחרי יומיים-שלושה (אולי שבוע), קוראים, מחזירים באמצעות מדבקת ביול שבאה עם הספר. לא סיפור גדול.
