התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
fifth wig. נהדר.
ודווקא מאמר התגובה של שחר לנגבהיים (אוף, לכתוב את השם הזה נכון, שלושה נסיונות לקח לי!) לקרן הראל היה מצוין (את הכתיבה של קרן עצמה לא אהבתי). לא חשבתי שזה אפשרי, לכתוב תגובה לא מתלהמת ולא פתטית.שרפתי ב"אקדמיה" שבע שנים מחיי, הזדמן לי להרצות מול קהל אקדמי, לא, אני לא חושבת שמרצה שבא מהאקדמיה לא יודע שהוא צריך להשתיק את הקהל לפעמים. ממש לא.
(כלומר, כנסים מהסוג שלנו, לא כנסים אקדמיים שמטרתם לייגע את הקהל במידת האפשר) זה להנות. אני אישית לא הייתי רוצה לראות יחידות עלית של משטרת התגובות (נמנעתי בכוח מלהשתמש בביטוי "משטרת השקט", מפאת היותו משומש בעליל) מפטרלות בכנסים ומונעות מאנשים להתבטא.
והאמת? רוב האנשים שאני דיברתי איתם נהנו מתגובות הקהל בבדיון. תגובות קצרות, מצחיקות ברוב המקרים, שעשו את כל העסק קליל ונעים יותר, ועזרו להכניס לו קצב.
אבל אם אתה רוצה להצטרף אלי ואל עוד כמה אנשים להקמת "מיליציית הוויג'ילנטים נגד תגובות קהל שמכילות את המילה פוסטמודרניזם לפחות פעם אחת" (תגובה אלימה), אתה מוזמן ליצור קשר.(כצופה, לא כמרצה, חלילה) הייתי ממש מרוצה. הקצב היה כזה שלא עודד את הנוכחים לתת את תגובות ה"הנה משנתי הפילוסופית המלאה על כל שלושת כרכיה, עם סימן שאלה בסוף לשם הנימוס" הסטנדרטיות, שגורמות לי כל פעם להיתקף בדחף לרצח המונים, אלא תגובות קצרות ומשעשעות, שלי, לפחות, עזרו לשמור על ריכוז וערנות בחמש שעות של הרצאות. ובסך הכל, ההרצאות שטפו בלי בעיות מיוחדות.
המושב השני, כפי שציינתי כבר בפורום אורט, היה דחוס מדי. המושב הראשון, לטעמי, היה בדיוק בקצב הנכון לאירוע מסוג כזה, כדי לשמור על הריכוז והשפיות.
