התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
עשיתי מחיקה סלקטיבית, כהצעתך. לא עזר כלום. אז מחקתי את כל עוגיותיי (אוי לבעסה) ואת כל הקבצים הזמניים (שיהיה). סגרתי דפדפן. פתחתי שוב. נכנסתי לפורום. התחברתי. נכנסתי לדף הראשי של אתר האגודה. חזרתי לפורום – אין חיבור ואין נעליים.
כן, זה הדפדפן של הרעים. לא, זה עדיין לא תירוץ.
אנא, סייע לי, הוד שולתותך, שנואשת הנני!זה לא ממש רלוונטי. שיהיו לו איזה רגשות שהוא רוצה. ההיסטריה שמופגנת בהודעה שבראש הפתיל הזה עדיין מגוחכת.
בנאדם, כולה בלוג. תרגיע את דחף ה"לא שאני רוצה לסכסך" שלך. לא צריך לקפוץ על כל ציוץ שכותב כל בלוגר. אפשר לחשוב, מינימום כתבה ב"הארץ".
אז הנה, חדשות: בלוגים הם יומנים אישיים. הם נועדו לאפשר לאנשים לאוורר את הדעות האישיות שלהם. יש גם אנשים עם דעות אישיות לא מחמיאות על האגודה. קורה.
לא שיפריע לי אם מישהו מהוועד יחליט להגיב על זה, אבל לא צריך לעשות מזה עניין. ברחבי האינטרנט יש בלוגים כמו זבל ועדיין מותר לאנשים לכתוב בהם את דעותיהם וחוויותיהם האישיות, תודה לאל.העמותה היא ארגון-אח שלנו, אנחנו משתפים איתה פעולה בהרבה דברים, וזה כנס הדגל שלהם. זה פשוט לא לעניין לבוא כאן בהתקרצצויות ילדותיות. מעבר לעובדה שזה אינטרס שלנו להמשיך להיות ביחסים טובים איתם, זה גם אינטרס שלנו לקדם את האינטרסים שלהם.
אילו היה מדובר בהרצאה שכוחת אל על חייו הסודיים של הארי פוטר, הייתי מבינה, לא בא לך לאסוף את המידע הזה. אבל כנס הדגל של העמותה? חשבתי שאנחנו קצת מעבר לשיקולים קטנוניים שכאלה.ובעניין אחר: נשבר הזין מלעשות לוגין כל פעם שאני רוצה לכתוב בפורום הזה. עוד לא נמצא פתרון לבעיה המעצבנת הזאת?
להחזיק את רוב הפריטים לא זמינים לקהל, אלא מסודרים מאחורי הדוכן (נגיד, בתוך ארגזים ממוספרים), כשעל הדוכן יופיעו קטלוגים של הפריטים, ואולי מספר קטן של פריטים "מועדפים" (למשל, פריטים שמוכריהם משלמים עמלה נוספת). קונה שמתעניין בפריט כלשהו המופיע בקטלוג יפנה למתנדב וזה ישלוף לו את הפריט מהארגז הרלוונטי.
יתרונות: צמצום שטח הדוכן, אולי גם צמצום מספר המתנדבים הדרושים, צמצום הסיכויים לגניבה.
חסרונות: פחות כיף, עשוי להיות בלבול מוח בטיפול בספרים במקרה של קונים מתלבטים, צורך לשנות את שיטת הרישום.אין לי שום תיאוריה. אני אומרת מאד מאד בפשטות: ההיצמדות ההולכת וגוברת של מנהלי הכנסים והקרובים אליהם ל"מנדט" גורמת לנו, העם הפשוט, להרגיש נתק הולך וגובר מהכנסים. אם בעבר התפיסה שלי הייתה שאם יש כנס אני שם, וגוררת איתי כמה שיותר אנשים, כי זה שלי ובשבילי, וכל מה שמבקשים ממני ואני יכולה אני עושה למען הכנס, התפיסה שלי היום היא שאני אהיה שם אם זה לא יתערב בדברים חשובים יותר, כי זה לא באמת שלי ולא באמת חשוב. זה של כמה אנשים שיש להם "מנדט", ושרוצים לשמור את העסק לעצמם. הזדמנות להשתעשע ולפגוש חברים, אבל לא משהו שבאמת יקר ללבי.
זה נובע מגישת ה"תסתמו את הפה, אנחנו נעשה מה שנראה לנו נכון, ומרוב מנדט אין לנו שום צורך לשתף אתכם בכלום, אפילו לא בדברים שאנחנו יודעים שחשובים לכם" שחוזרת פה כל כך הרבה בזמן האחרון. מה אני אגיד לכם? שכנעתם אותי. זה שלכם, לא שלי.
יש לי תפיסה מאד ריאליסטית של מידת חוסר החיוניות שלי ושל חובבים כמוני לכנסים. אני מודעת לזה שלכנסים חשובים יותר אלפי המבקרים המשלמים האחרים, מאשר קומץ חובבים כמוני שהרגישו שכנסים זה משהו שהקהילה שלהם עושה איתם ובשבילם, ועכשיו מרגישים כמו סתם לקוחות משלמים שמושארים מחוץ לכל מה שקשור לכנס. אני אחיה עם זה. הכנסים יצמחו וישגשגו ויכניסו כסף ויביאו אורחי מדיה מחו"ל ואלפי מבקרים מרוצים, וסקירות משעשעות בעיתונות.
הצלחתם, בעמדת ה"מנדט" המבחילה שלכם, לגרום לחובבת אדוקה כמוני לאבד את האכפתיות שלה כלפי כנסים. ברור לי שבחשבון הכולל זה לא באמת כזה משנה, אבל לי זה בכל זאת נראה מצער משהו.לא, לא "ידענו" שום דבר. היו דיונים, סוערים למדי. הדיונים, כך חשבתי – ונראה שלא רק אני – הבהירו היטב לכל הנוגעים בדבר כמה שרבים מאיתנו מחשיבים את דוכן היד השנייה. אף אחד לא אמר כלום על האפשרות שלא יהיה דוכן יד שנייה. לא הייתה לנו שום סיבה שבעולם להניח שמישהו יחליט לבטל אותו בלי לומר על כך מילה, אחרי הרעש שקם בנושא בכנס הקודם.
אני לא יודעת מאיפה בא לך כל תהליך הסקת המסקנות הלא ברור הזה. נראה שהגעת איכשהו למסקנה בעקבות תהליך לא לגמרי מסודר ולא לגמרי הגיוני.
את מצפה מאיתנו, חברי האגודה, שמרגע שנתנו למנהלי הכנס לעשות דברים, נקבל כל דבר שהם עושים – תכנים, דוכנים, סדנאות כתיבה וג'קאס – כתורה מסיני, לא נעביר ביקורת ולא נעלה על דעתנו לתחום גבולות קשיחים לעתיד במקרה שהם עושים משהו שלא מקובל עלינו. צר לי, זה לא עובד ככה. מי שלא רוצה שאנחנו – חבריה של העמותה הידועה כ"אגודה ישראלית למדע בדיוני ולפנטסיה" – נדחוף את אפנו באופן שבו מתנהלות פעילויותיה אלה של אותה עמותה ובקווים שמנחים אותן, שישנה את מבנה העמותה. כל עוד מבנה העמותה הוא כפי שהוא כרגע, זו זכותנו *ואף חובתנו* להשפיע על אופן ההתנהלות של העמותה הזאת, לבקר את פעילויותיה ולהשפיע על הקווים המנחים שלה לעתיד. אם אני סבורה שצריך להיות דגש על פעילויות מסוימות שמשרתות את ציבור החובבים, הרי שזו זכותי וגם חובתי, כחברת עמותה, לפעול כדי שזה ייקבע כקו מנחה רשמי.
יש אלף ואחד נתונים לגבי ההתנהלות של עולמות – והאגודה – שאני לא יודעת. אני לא יודעת אותם משום שאני לא מעורבת בניהול/ארגון הכנס. אני גם לא אמורה לדעת אותם. אבל יש קווים מנחים מסוימים שנראים לי חשובים, וכן, יש דברים שבהם אני חושבת שמנהלי כנסים צריכים לקחת בחשבון את דעת הציבור שהכנסים אמורים לשרת. "מנדט" זה לא אומר "אני אעשה מה שבזין שלי". "מנדט" זה גם אומר "אני פה כי אני יודע מה רוצה וצריך הציבור שמטעמו נשלחתי". מי שמדמה בנפשו שמנדט פירושו סמכות בלי אחריות, חופש בלי מגבלות, מפספס לחלוטין את משמעות הרעיון. וכן, מנדט כזה יכול להיות מוגבל במגבלות שתחמו שולחיו של בעל המנדט מראש. זה כל הרעיון.
עכשיו, שימי לב: כל הבלגן היה נחסך אילו כמה זמן לפני פרסום האתר, מישהו מטעם כנס עולמות – עם מידה כלשהי של הבנה כלפי הדברים שחשובים לפחות לחלק מחברי האגודה, שהיה מבין בעקבות הבלגן שהתעורר בפעם הקודמת שמדובר פה בנושא טעון ומשמעותי – היה מכריז בפורומים הרלוונטיים, "תשמעו, מפאת מגבלות, אנחנו לא יכולים להקים בכנס הזה את דוכן יד שנייה במתכונתו הישנה. הסיבות הן אלה ואלה והברירות העומדות בפנינו הן אלה ואלה". קשה לי להאמין שלא היו שום אופציות ושום ברירות שאפשר היה להציע לציבור כדי לפתור את הבעיה. אבל נראה שהתאהבות מסוימת ברעיון ה"מנדט" סוחפת אנשים להאמין שהם צריכים להחזיק את הקלפים שלהם כמה שיותר קרוב לחזה, לשמור הכל לעצמם וחס וחלילה לא לתת לציבור הנודניק לדחוף את אפו. ולא רק זה, כשהדבר כבר נקבע ואנשים מתלוננים, הם מקבלים כל מיני תגובות, איך להגיד את זה בעדינות, לא ממש נעימות. תגובות שדי מתמצות – כשמקלפים מהן את השכבות הממש דקות של נימוס שבהן הן מצופות בקושי – ב"אנחנו יודעים יותר מכם, ההחלטה הזאת היא שלנו ולא הייתה לנו שום סיבה לשתף אתכם בשום דבר".
אז אנא, תחליטו. זו פעילות קהילתית? פעילות שאתם רוצים להפעיל באמצעות מתנדבים, ולא סתם, מתנדבים שלהוטים לתרום ולקדם? פעילות שאתם רוצים שנרגיש חלק ממנה? פעילות שאתם רוצים שנעורר באז ביחס אליה ונעודד כמה שיותר אנשים שאנחנו מכירים לבוא אליה, כי זה שלנו ואנחנו אוהבים את זה? תעשו את זה ברוח קהילתית. שתפו את הציבור, תנו לנו להרגיש שזה שלנו, לא שלכם.
רוצים שזה יהיה רק שלכם, שכל ההחלטות יהיו אצלכם, שכל המידע יישמר בהש-הש אצלכם, שלא תצטרכו לערב את הנודניקים האלה מהקהילה בשום דבר ושתוכלו להנחית עליהם כל החלטה שנראית לכם בלי להתייחס לציפיות ולבקשות שלהם? אל תצפו מאיתנו להתייחס לכנס הזה כאל משהו שלנו. אתם, במו ידיכם, מנתקים את הכנסים מהקהילה, עם מנטרת ה"מנדט" הדבילית הזאת שלכם.אילו חשבתי שיכול לקרות מצב שיבטלו את דוכן יד שנייה בכנס כלשהו, בהחלט ייתכן שהייתי מעלה את זה באספה השנתית באייקון, שבה נכחתי, כמו בכל שנה. אילו חשבתי שמנהל כנס כלשהו עשוי להחליט דבר כזה, הייתי עשויה לפנות לוועד ברעיונות, וזו אפילו לא הייתה הפעם הראשונה שהייתי עושה את זה.
אני לא מבינה, מה טעם בהאשמות המגוחכות האלה? "למה לא העליתם את זה באסיפה השנתית", "למה לא הצעתם הצעות במשך השנה"? לא העלינו ולא הצענו כי *לא ידענו* ולא העלינו על דעתנו שיבטלו את הדוכן, וזה *מובן מאליו*. אילו ידענו, היינו מעלים, והיינו מציעים, והיינו עושים רעש כשעוד הייתה אפשרות לעשות את זה. ציפית שנמחה מראש? אני מעריכה את האמונה שלך ביכולות הניבוי שלנו, אבל צר לי לומר שהיא מופרזת. לי, לפחות, לא הייתה שום יכולת לנבא שמנהלי עולמות יחליטו שדוכן יד שנייה מיותר.
מה שקרה עכשיו היה מאד פשוט: לקראת אייקון קרו דברים שהיו אמורים להמחיש בצורה מאד ברורה, לכל מנהל כנס באשר הוא, שדוכן יד שנייה הוא דבר שחשוב מאד להרבה אנשים בקהילה שלנו. לקראת עולמות אנחנו מגלים שלמרות זאת, נראה שלמנהלי עולמות זה לא נראה עד כדי כך קריטי. לפיכך, לא נותר לנו אלא לשקול להעביר את המסר הזה בצורה קצת יותר ברורה. כמו, נגיד, באסיפה השנתית *הבאה*. וכאן בפורום. מנדט שמנדט, חייבת להיות דרך לעמוד על דברים כאלה. בשביל זה, בין השאר, אני טורחת ומשלמת דמי חבר לאגודה מדי שנה. כדי שתהיה לי יכולת השפעה על הפרויקטים של האגודה.ולא שאני מתנגדת לה, אבל מרוב דבקות בסיסמה שוכחים קצת דברים בדרך.
המנדט הזה, ככל שהוא חשוב, ניתן למנהלי הכנסים על ידינו. החובבים. הקהל שלהם. הגרעין הקשה שמאפשר לכנסים להתקיים. אלה שתורמים כל מה שהם יכולים לתרום, שעושים כל מה שהם יכולים כדי להפיץ את הבאז, שמתנדבים בכל פעם שהם יכולים. הכנסים האלה הם קודם כל בשבילנו, אחרת מבחינתי הם מאבדים את זכות הקיום שלהם.
אז כן, אנחנו – או בואו נעזוב אנחנו: *אני* רואה בכנסים האלה משהו שהוא בין השאר שלי. המנדט למנהלי הכנסים הוא לא כדי שיעשו כל מה שמתחשק להם. המנדט למנהלי הכנסים הוא כדי שיעשו כל שביכולתם כדי לתת לנו, החובבים, את מה שאנחנו רוצים בכנס. גם גדול ומגניב. גם רווחי ומועיל ליחסי ציבור. אבל בעיקר למען החובבים.
לפני אייקון הבהרנו, בכמה וכמה פתילים באורכים מפלצתיים, כמה שדוכן יד שנייה חשוב לנו. לקראת עולמות אנחנו מגלים שמנהלי הכנס החליטו שאפשר לוותר על זה, בלי לתת לנו אפילו הזדמנות לנסות למצוא פתרון. ופתרונות עשויים להמצא. פתאום יצוץ מישהו שיחליט לתת חסות לדוכן, פתאום יופיע מישהו שיחליט להפעיל אותו באופן עצמאי.
"מנדט למנהלים" זו סיסמה יפה, אבל יש לה גבולות. יש דברים שאנחנו מצפים להם בכנסים, דברים שחשובים לנו, ואם יש צורך להתוות קווים מנחים למנהלים דרך החלטות של הגופים המארגנים (וגם כיום לא תגידי לי שאין קווים מנחים כאלה, של דברים שחייבים להיות בכנסים ודברים שאסור שיהיו בכנסים), כן יהיה. כי הגופים המארגנים האלה הם אלה שבשמם נערך הכנס, ואין שום סיבה שלא יקבעו את הדרישות הבסיסיות מבחינתם.
"מנדט למנהלים" זו סיסמה ריקה מתוכן. מנהלי כנסים צריכים חופש לנהל את הכנס כראות עיניהם, ולא לרוץ לגופים המארגנים בכל עניין קטן, כן. אבל הם גם צריכים לדעת איפה בדיוק עומדות המחויבויות שלהם לגופים שבשמם הם עושים את העבודה. מנדט הוא לעולם לא בלתי מוגבל, ותמיד יש לו קווים מנחים.יש לך את החוצפה שלא תיאמן לבוא לאנשים עם ניסיון בהרצאה ועם ידיעה מה הם רוצים להעביר ואיך, ולשפוך עליהם אמירות מכוערות ואישיות בנוסח "לא נאה לכם". ולפי דברייך די ברור שלך אין מושג ירוק מה זה להרצות, אין לך מושג ירוק מהן דרישות זמן ולמה הן קיימות, ובטח אין לך מושג ירוק בנימוס אלמנטרי.
שמא תלכי לאמא ותבקשי שתשטוף לך את הפה בסבון, ואחר כך תחזרי בהודעה מנומסת מעט יותר? ורצוי גם כזאת שמבוססת על משהו מעבר ל"יכולת הקשב שלי לא עומדת בהרצאה ארוכה"?סגרתי דפדפן, פתחתי שוב – "התחבר". מפיש עוגיה.
נראה שהוא עושה שימוש בעוגיית session במקום באיכשלאקראו לסוג האחר. או משהו.
עוין זה.
