התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אתה טוען שאנשים שכותבים באנגלית ראויים להיות מועמדים לפרס המיועד לספרות מקור משום שהם "משלנו" והכתיבה שלהם ישראלית או משהו כזה. השיפוט שלך הוא על פי הכותב, לא על פי היצירה. בדיוק על פי אותו עיקרון, אני טוענת שאם אותם אנשים כותבים מיין-סטרים, הם ראויים למועמדות בדיוק באותה מידה. כי, הרי, אלה עדיין אותם יוצרים.
כל עוד השיפוט שלך הוא על פי הכותב ולא על פי היצירה, אתה לא יכול לנהוג איפה ואיפה – כל מה שכתב אותו כותב עונה על הקריטריון. שהרי, לא ראיתי פה שהצעת להנהיג סלקציה על פי "מידת הישראליות" של הסיפור, כלומר שכל כתביו של אותו סופר ראויים בעיניך, גם אם אין בהם את "מידת הישראליות" שכביכול הופכת את יצירותיו ליצירות "מקור". אז לך עם זה עד הסוף, באותה מידה לא חייבים לשפוט גם את "מידת המד"ביות" של הכותב. לשם מה? הרי זה כותב שמוסכם עלינו ככותב מד"ב, ממש כמו שהוא מוסכם ככותב ישראלי, גם אם ביצירה ספציפית אין שום דבר ישראלי – או מד"בי.
מאידך, אם השיפוט שלך הוא על פי היצירה ולא על פי הכותב, שוב, אתה לא יכול לנהוג איפה ואיפה. יצירה שלא נכתבה בעברית אינה ספרות מקור, גם אם כותבה הוא יוצר מקומי. אני לא מאמינה שתצליח למצוא במקום כלשהו הגדרה ל"ספרות מקור" שלא תכלול התייחסות (אם בכתב ואם בהנחה מובלעת) לשפת היצירה.
באותה מידה אתה יכול להתעקש שכתביו של אחד מכותבינו המובחרים מתאים לפרס גפן, למרות שאינו מד"ב. "אבל X הוא כותב מצוין", תטען, "ישראלי מאד, מוצלח, משובח ומקהילתנו. ראוי לעודד אותו. *ברור* שהוא ראוי לפרס גפן!"
נדמה לי שלכל העולם יהיה ברור מה מגוחך בטענה כזאת. כן, ישראלי, מוצלח, משובח, מהקהילה, ראוי ביותר לעודד אותו – אבל הטקסט אינו מד"ב, אז מה פתאום שיהיה ראוי לפרס גפן?
אבל אתה מסוגל לטעון שאדם שלא כותב בעברית ראוי לפרס גפן לכתיבת מקור, למה? כי הוא כותב ישראלי וראוי לעודד אותו.
פרס גפן לכתיבת מקור לא נועד כדי לעודד *כל דבר* שכותבים כותבינו המוכשרים. הוא לא נועד לעודד אותם, למשל, כשהם כותבים מיין-סטרים, למרות שהם עדיין מוכשרים וישראליים לעילא. והוא לא נועד לעודד אותם כשהם בוחרים לא לכתוב בעברית. כפי שרני אמר פה המון פעמים, הפרס הוא ליצירה, לא ליוצר. אם יצירה היא מיין-סטרים, תיכבד נא ותהיה מועמדת לפרסי המיין-סטרים. ואם היא נכתבה באנגלית, תיכבד נא ותהיה מועמדת לעשרות הפרסים המזומנים ליצירות שנכתבו באנגלית. וכל זה לא יוריד בכלום מהכבוד שלנו או מההערכה שלנו ליוצר שיצר אותה.פרסונלי או לא פרסונלי: אם האנשים הללו כותבים "מקור", *למה* הם לא כותבים בעברית? מה סיבת הבחירה הזאת?
את הסיבה אנחנו יודעים, כבר פירטתי אותה, ובחרת להתעלם מזה. יש סיבה לבחירה הזאת, ולטעמי האישי, הסיבה הזאת הפסיקה להיות לגיטימית. היא הייתה לגיטימית, ברמת "הרע במיעוטו", כל עוד באמת לא היה שוק. עכשיו יש.
אני אשמח *מאד* אם האגודה תעודד כותבים ישראליים לפרסם באנגלית. אני יודעת על עוד כמה כותבים שמעדיפים לכתוב באנגלית כי השוק העברי קטן מדי, ומפרגנת להם. אבל אני ממש לא חושבת שיש סיבה כלשהי שהאגודה תעניק את פרס הדגל שלה לכתיבה באנגלית. יש מספיק עידוד לכתיבת אנגלית בעולם (גם לנו יש, אגב – קטגוריות התרגום), גם בלי שניתן לה פרסים משלנו. הגיע הזמן לעודד כתיבת עברית. ו"מקור"? "מקור" זה בעברית.ספרות שנכתבה בשפה זרה וכשקהל היעד שלה הוא קוראי אותה שפה – איך זה בדיוק מקור? כי מי שכתב אותה הוא בעל אזרחות ישראלית? אז אילו אני הייתי מפרסמת בכתב עת ארגנטינאי סיפור שלי, שתורגם לספרדית, זה היה ספרות מקור ארגנטינאית? כי *יש* לי תעודת זהות ארגנטינאית, גדלתי על התרבות המקומית הארגנטינאית, אני דוברת ספרדית, וסיפור אחד שלי, כידוע, כבר פורסם בכתב עת ארגנטינאי… נו, אז אולי אני אכתוב קצת ספרות מקור ארגנטינאית? מה זה משנה אם היא תהיה בעברית? לא חושבת שזה צריך להפריע למישהו, ספרות מקור ארגנטינאית שכתובה בעברית, באמת.
מותק של אתר. אסתטי ונוח למראה. וכבר החל אצלי תהליך כסיסת הציפורניים.
אה, כן, ואפשר גם להוסיף כבר את שם המתרגמת של "בני אנאנסי" בדף של ניל גיימן, אם כבר הספר יצא. P-:
לא הייתה שום טעות, אין שום טעות. העולם שלנו הוא מקום משתנה. חלק מהשינוי, למרבה השמחה, נובע מהמאמצים שלנו.
התאמה של כללי פרס למציאות משתנה, אין פירושה שמישהו חושב שהייתה "טעות" פעם, אלא שכללים שהתאימו למציאות מסוימת שהייתה בעבר, כבר לא מתאימים למציאות כפי שהיא כיום.
תוציא לך מהראש את הקטע הזה עם ה"טעות". העולם שאנחנו חיים בו משתנה כל הזמן, ואנחנו צריכים להשתנות איתו. ממש כדאי שתסתגל לזה, כי זה לא הולך להפסיק, זה רק הולך להאיץ. וזה שאנחנו משתנים, ממש אין פירושו שאין לנו כבוד למה שהיינו קודם. יש לנו המון כבוד. למשל, אני לא חושבת שלמישהו יש היום פחות כבוד לאייקון של פעם, רק בגלל שלא היו בו אורחי כבוד זרים. אבל זה לא משנה את העובדה שאף אחד לא יחשוב לנהל היום אייקון על פי אותם כללים שנוהל, נגיד, אייקון 99. וזה לא כי הניהול של אייקון 99 היה "טעות", אלא כי המצב היום שונה, כי דברים התפתחו, וכי היום נדרשים דברים אחרים לגמרי.
העולם משתנה, האגודה משתנה, שוק המד"ב בארץ משתנה – ופרס גפן יכול להשתנות גם הוא, בלי שתהיה סיבה כלשהי לחשוב שזה אומר שבעבר נעשתה "טעות".זה יופי שהאגודה תעשה את זה, זה יופי שהיא תחרוט את זה על דגלה וזה יופי שיהיו לה פרויקטים למטרה (כמו פרויקט התרגומים, נגיד).
רק איך זה קשור לפרס לספרות מקור, תזכירו לי?
ובמילים אחרות, זה שהאגודה בעד לקדם משהו, עוד לא אומר שהמשהו הזה חייב להיכלל בגפן, דווקא. יש דרכים אחרות ומתאימות יותר לקדם ספרות שנכתבה באנגלית.שכשאתה מציג את דעתך האישית, לא תופיע כ"חבר ועדת פרס גפן", אלא בשמך שלך. אתה יכול להוסיף בתוך ההודעה בסוגריים שאתה חבר ועדה. יש בזה טעם לפגם כשאתה מציג דעה אישית ופרטית אבל ההודעה שלך, בכל זאת, מוצגת כהודעתו של חבר ועדה.
אשאל אותך שאלה פשוטה: הסופרים המדוברים (גם אלה שלא מתפרסמים) *יכולים* לכתוב בעברית. אחרי הכל, הם *ישראלים* וזו השפה שלהם. אז *למה* הם כותבים באנגלית?
אני חושבת שהתשובה לזה ברורה לך בדיוק כמו לי: הם לא מייעדים את הכתיבה שלהם לשוק המקומי. הם מייעדים אותה החוצה, ואנחנו, למעשה, מקבלים את זה "בדרך החוצה". עודפי ייצוא.
אני לא חושבת שאנחנו צריכים לעודד את זה. אני לא חושבת שאנחנו צריכים לעודד גישה של "שמעו, כתבתי את זה לשוק גדול יותר ומשתלם יותר, אבל למה לא, קחו גם אתם". בטח לא כשמדובר בפרס ליצירת מקור. המינימום שאני מצפה מהסופרים שלנו זה שיכתבו *אלינו*. וזה ממש יופי בעיניי שכותבים לשוק דובר האנגלית, באמת, אבל במקרה זה – שהשוק דובר האנגלית יתן להם פרסים. אני רוצה לתת פרסים למי שכותב אלי. לא למי שזורק לי את הפירורים בדרך למחוזות קורצים יותר.
וזה לא ממש אכפת לי כמה טובים הסיפורים האלה, או כמה הם נשמעים מקומיים, או כמה כיף לתרגם ולערוך אותם (ואני יודעת בעצמי כמה כיף לתרגם ולערוך אותם, כי גם אני עברתי את זה). הם לא נכתבו *אלי*. ואני – כשוק מקומי, כרגע – אגואיסטית. יש לנו כיום כבר מספיק כותבים שכותבים ישירות אלינו, בלי שעיניהם תהיינה נשואות לקהל אחר לגמרי. אני מעדיפה לעודד אותם.
ולא דיון שיתמקד באנשים ספציפיים. במכוון לא רציתי שניכנס פה לדון באנשים הרלוונטיים כרגע.
למקרה שזה מעניין מישהו, במהלך פעילותו של חלומות באספמיה קיבלתי כמה פניות לפרסום סיפורים של כותבים ישראליים שנכתבו באנגלית. זה די הרבה זמן שאני מסרבת לקבל סיפורים של כותבים חדשים שנכתבו באנגלית, משום שאין לי עניין לעודד מגמה כזאת. אבל תיאורטית, יש עוד סופרים מקומיים שכותבים באנגלית, אלה לא רק אותם כותבים שמוכרים לנו.
בסופו של דבר, מבחינתי ספרות מקור חייבת לענות על הדרישה שציינתי קודם: שהנמען שלה יהיה אנחנו. שתיכתב לא רק בידי ישראלים, כי אם גם *אל* ישראלים. כי ספרות שמיועדת לקהל קורא אנגלית יש כבר כל כך הרבה, כי יש לה כבר כל כך הרבה פרסים – מה שאנחנו רוצים זה ספרות שמיועדת *לנו*. וכאן אני מדברת, לחלוטין, כקוראת. יש מספיק סופרים שכותבים אל ג'יין ואל ג'ו. מה שאנחנו רוצים לעודד זה את הכתיבה אל יוסי ואל חנה. ואל ורד ואל רמי ואל אהוד ואל משה, אם כבר מדברים.
לאור העובדה שבפני כותבים באנגלית פתוח שוק רחב בהרבה בפני כותבי העברית, נראה לי שדווקא הכותבים בעברית מופלים בעניין הזה.
חוץ מהיות השפה כלי בסיסי ועניין של הזדהות תרבותית, יש פה גם עניין של הנמען. מי שכותב בעברית כותב אל האנשים היושבים כאן, בארץ. זה משפיע על הכתיבה, זה משפיע על הרקע, זה משפיע על המיקום והאיפיון והנושאים. השפה משפיעה על המון דברים מעבר לעניינים לשוניים גרידא. ואנחנו רוצים שאנשים יכתבו עם קול ישראלי (לא "יהודי גלותי", לא "קוסמופוליטי" – ישראלי).
מי שכותב באנגלית כותב אל קהל אחר. הוא מכוון את הכתיבה שלו החוצה, ובהתאם לכך, לשפה שהאנשים "שם בחוץ" יוכלו להבין. הקול שלו אחר.
אני לא מסוגלת להגדיר דבר כזה בלב שלם "יצירת מקור". זה נראה לי נכון בתקופת המעבר שבה ניסינו לבסס את הרעיון שאפשר לכתוב מד"ב בארץ. נראה לי שהגיע הזמן להמשיך הלאה ולבסס גם את הרעיון שאפשר לכתוב מד"ב *בעברית*.(שעסקה בסוגיות שנוגעות לזכרון ולשכתוב הזכרון, לשכחת הדברים שהיו והדברים שלא היו, וכן הלאה), אם כי כבר הרגשתי אז ממש רע ואחריה יצאתי לשבת בחוץ, לצערי. הרעיון שלה היה ממש מעניין ומעורר מחשבה בהמון כיוונים – אני, ככל הנראה, "קהל אקדמי" באופיי, ושמחה כשמחדשים לי רעיונית ולא רק נותנים לי סקירה עובדתית. אני מודעת לזה שקשה לעשות דברים כאלה בכנסים שמיועדים לקהל הרחב.
הייתי שמחה אילו המרצה הזה היה מסכם את רעיונות ההרצאה שלו במאמר לאתר האגודה, משום שנראה לי שהייתי רוצה ללעוס את הנושא עוד קצת. באופן כללי, אפשר לבקש ממרצי בדיון סיכומים של הרצאותיהם לאתר האגודה?ממתי הוחלט שהאגודה מפסיקה להיות ארגון מתבדל וסנובי, ואיך זה שדבר מהותי שכזה לא הועלה לדיון מול האספה השנתית? אני לא חושבת ששינוי מדיניות בקנה מידה כזה הוא דבר שהוועד יכול להחליט על דעת עצמו, בלי להביא את זה בפני כלל חברי האגודה.
