התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
רשימת התפוצה של האגודה, על פי הגדרתה, מיועדת לפרסום המכתב החודשי, ובו הודעות על אירועים של האגודה ואירועים שיש בהם עניין לחובבים.
מבחינת נקודת המבט של המנויים על הרשימה, מאחר שההבטחה שהם מקבלים היא של עדכון מרוכז אחד בחודש, צריך מאד להיזהר עם כל פרסום נוסף מעבר לזה, כדי לא להיתפס בעיני הנמענים כספאם.
מבחינת האגודה, כמובן, מאחר שרשימת הדיוור היא סוג של "נכס פרסומי" (דבר שבי אישית מעורר קצת גיחוך, במיוחד כשזה מהווה תירוץ לא לפרסם את הדיוור החודשי באינטרנט, אבל שיהיה), ועשויה לשמש כאמצעי מיקוח במקרים שבהם האגודה רוצה להשיג הטבות לחבריה מגופים שמעוניינים בפרסום, גם צריך לשקול איזה מין דברים מתפרסמים בה, כדי ללכת על הגבול הזה שבין שירות אופטימלי לחברים לבין ניצול מקסימלי של "הנכס הפרסומי".(שוב, מטעמי ידע בנושא והיכרות עם האופן שבו אתר האגודה מתפקד): הבעיה הגדולה ביותר עם מעבר פלטפורמה היא לא הפיתוח. היא התחזוקה. הפיתוח זה (יחסית) שטויות).
הבעיה היא עם חוסר היכולת של האגודה להתחייב היום שבעוד שנה, שנתיים, חמש – יהיה אדם שיוכל לתחזק את הפלטפורמה הזאת (הווה אומר, עדכונים ועדכוני אבטחה, תיקון תקלות, שיפורים ושיפוצים לפי הצורך וכן הלאה) אם משהו ישתבש בה. זה לא באוויר – זה המצב הקיים *כרגע*, והוא קיים זה שנתיים. מגזין האגודה ממשיך לתפקד כיום מהסיבה הפשוטה שיש אדם חיצוני שאחראי על כך, אחרת הוא היה קורס מזמן פשוט בהיעדר מישהו שיקח אחריות על תחזוקתו זה שנתיים. מגזין האגודה די מחזיק את עצמו, ולכן הוא ממשיך לתפקד גם בהיעדר מנהל. לעומת זאת, כשאנחנו מסתכלים מה קורה עם אתרי הוורדפרס של האגודה (והאגודה התחילה להשתמש בוורדפרס לפני זמן ממש קצר, פחות מחמש שנים בטוח), נגלה שהם במצוקת אדמינים חריפה. באתרי כנסים זה לא כל כך נורא, כי אחרי סוף כנס אפשר פחות או יותר לנטוש את האתר הישן, וזה לא כזה אסון גדול אם לא מעדכנים אותו (היה עדיף שכן, אבל לעתים די קרובות זה לא קורה), אבל תראו מה קורה כשחסר אדמין לאתר פרס גפן, למשל. אם דבר כזה יקרה במגזין האגודה, זה יהיה נזק ענקי.
מעבר לכך, צריך לזכור גם את עניין מיצוב מגזין האגודה בגוגל – היום הוא ממוצב במיצוב משהו בנזונה בגוגל, כל שינוי בהכרח יפגע בזה, וכדאי להתייעץ היטב היטב ולוודא באיזו מידה ומה עושים כדי למנוע את זה. למשל, צריך לוודא עם טל כהן כמה יעלה לאגודה להמשיך להחזיק את המגזין הישן באוויר ולתחזק אותו (גם אם נוטשים אותו ועוברים לממשק חדש), כדי לא לאבד את כל מיצוב גוגל של כל התוכן הקיים בו.
מי שמעוניין בפרטים נוספים לגבי אתר האגודה, מוזמן לדבר איתי. אתם יודעים את המייל שלי.
(אה, כן, אני לא חברה בפורום הזה ולא מתכוונת להשתתף בו, אבל כמנהלת פורומי האגודה – אגב, אם מישהו מתנדב להחליף אותי ומאמין שיש לו היכולת למלא את התפקיד, שיצייץ – יש לי הרשאות לכל הפורומים, ובנושא הזה, במקרה, אני מבינה קצת מתוקף עברי האפל כמנהלת האתר, אז אני ארשה לעצמי להרחיב לטובת הזקוקים למידע, בעקבות קישור ששלחו לי להודעה הזאת).
ניהול האתר פירושו אחריות גלובלית על אתר האגודה.
זה אומר אחריות על *תפקודם הטכני של שני השרתים* שעליהם יושב אתר האגודה (זה שעליו יושב המגזין וזה שעליו יושב כל השאר – כרגע קורקי.נט, אבל ועד האגודה מנסה כבר המון זמן להחליף אותו) – כלומר הכרת האנשים והתנאים והחזקת האצבע על הדופק לגבי השינויים והצרכים הרלוונטיים, עדכוני אבטחה, שיפורים ושיפוצים וכן הלאה.
זה אומר אחריות על כל *תת-האתרים* שהאגודה מחזיקה – מגזין האגודה, הפורומים, אתרי כנסים, אתרי פרסים ופרויקטים אחרים, וכל החומרים שמוחזקים על שרתי האגודה. זה אומר כל דבר החל בלוודא שתמיד יישמרו הרשאות הגישה לכל מה שצריכות להיות לו הרשאות גישה (אני מעריכה שבימינו, אחוז לא קטן מהרשאות הגישה לתת-האתרים של האגודה אבדו כי הן לא נשמרות בשום מקום מסודר) ועד לוודא בהיסטריה של יומיים לפני כנס שאתר הכנס רץ ופועל גם אם מי שמתחזק את האתר בדיוק מאושפז בבית חולים. כן, לפעמים זה אומר גם מיקרו-ניהול (לתקן משהו שולי במגזין או באתר זה או אחר כי אין מי שיעשה את זה באותו רגע).
זה אומר אחריות על כל *כוח האדם* שעומד לרשות האגודה בכל מה שנוגע לאתריה השונים. אדמינים, עורכים, מעצבי אתרים, מתכנתים, גרפיקאים, מנהלי פורומים, ושאר ירקות. מנהל האתר אחראי לוודא שלמגזין האגודה יש עורך שיודע את עבודתו, שלפורומי האגודה יש מנהלים ואדמין שמתחזקים אותם כראוי, שלכל תת-האתרים הרלוונטיים יש אדמינים, שלרשות כל מנהל כנס/פרויקט עומדים בונה אתר וגרפיקאי גם אם הם לא מצליחים לגייס אותם בעצמם, וכן הלאה.
זה אומר אחריות על *תקשורת תקינה בין כל מה שקשור לאתר האגודה לבין הוועד*. כלומר, לדאוג שהודעות של הוועד יתפרסמו בזמן במגזין, לדאוג לכך שהוועד מודע לכל דבר שהוועד צריך להיות מודע אליו בקשר לאתר האגודה, שהוועד מנצל את אפשרויות האתר כמו שצריך וכן הלאה. זה גם נוגע בצורה חזקה לשימור מידע.
וזה אומר – רצוי, לפחות – גם *אצבע על הדופק* במובן של תשומת לב לפרטים הקטנים והגדולים שאפשר ורצוי לשפר. מדברים קטנים כמו עדכון באנר האגודה או תוספת פריטים לסרגל הצד של המגזין, ועד דברים גדולים כמו מעבר שרתים או רענון פלטפורמה.
התפקיד דורש ראש גדול, יכולת טובה לעבוד עם כוח אדם, מידה מסוימת של הבנה במגוון תחומים שונים שקשורים למחשבים ואינטרנט, זמינות מתמדת, ומספר שעות שבועי שמשתנה לפי התנאים (תפקיד רגוע ונינוח ביותר כשאין אתגרים מיוחדים, שעשוי לעלות למספר לא קטן של שעות בשבוע בתקופות של לחץ, ולהגיע ללילות ללא שינה אם מתעורר משבר פתאומי שחייבים לפתור מיד, מה שקורה כמה פעמים בשנה).
אל תציע רעיונות שיביאו את האגודה למצב שהיא מתחייבת להחזיק כל מיני סקריפטים על השרת שלה שעוד שנה-שנתיים לא בהכרח יהיה מי שיתחזק אותם. כבר ראינו שזה לא עובד.
כידוע, גם סקריפטים צריך לתחזק – גם לצרכי אבטחה וגם לצרכי מניעה ותיקון של גליצ'ים למיניהם. אני מזכירה לך, אגב, שאם הסקריפט הזה עובד על מסד הנתונים של חברי האגודה, אתה צריך מסד נתונים מאובטח, והרשאות גישה (לצורך תחזוקה) רק לאנשים הרלוונטיים. כי, שוב, מאגר נתונים רשמי. עכשיו, לאור ניסיון השנים האחרונות, נראה אותך מבטיח למישהו שהסקריפט הפשוט הזה, שיעבוד על מסד הנתונים של חברי האגודה שיישב על שרת האגודה (אותו שרת שכבר בערך שלושה ועדים וארבעה צוותי עבודה מנסים לסדר את העברתו זה אלוהים יודע כמה זמן, ושנכון לרגע זה סובל מבעיות אבטחה פשוט מפני שהוא יושב על שרת בעייתי), יזכה לתחזוקה רציפה וראויה במשך חמש השנים הקרובות לכל הפחות.(שהיא יחסית קלה להקמה – אם כי לא בהכרח לתחזוקה – דרך אחד ממגוון האתרים שמאפשרים הקמת גלריה, לא חייבים להחזיק את הממשק על אתר האגודה עצמו), אבל אופציות 1 ו-3 עלו בווריאציות שונות לא מעט פעמים, והן דורשות *המון* תוספת של עבודה לאנשים שגם ככה עמוסים בעבודה, והתועלת בהם מינורית. ברכת יום הולדת ו"יחס אישי" מטעם ארגון זה אחד הדברים הכי פחות מועילים שיש, במיוחד אם היא לא מלווה באיזשהו בונוס (כי היא נתפסת כספאם, לא כמשהו אישי), והיא דורשת המון עבודת תחזוקה ממי שאחראי על מסד הנתונים של חברי האגודה (בעיקרון, מזכיר האגודה – וכאן עלינו להזכיר שהמידע שבמסד הנתונים הזה נחשב מאגר נתונים ולכן חייב להישמר בתנאי חסיון נאותים. הווה אומר, אסור להעביר אותו לאדם אקראי כלשהו שתפקידו יהיה לתחזק רק את העניין הזה – ואלוהים יודע שלמזכיר האגודה יש מספיק עבודה גם בלי להצטרך להתעסק עם ימי ההולדת של חברי האגודה).
מבחינת יחס עלות-תועלת, שתי ההצעות האלה הן לא "הצעות ייעול", אלא להפך. אלה שני דברים שדורשים עבודת תחזוקה מתמדת (שזה אחד הדברים שהאגודה הכי מתקשה בהם, ר' קשיי התחזוקה הבסיסית ביותר שנתקלים בהם אתרי האגודה גם כרגע), והתועלת בהם מינימלית. עדיף להשקיע את המשאבים האלה בדברים שמניבים תועלת גדולה יותר ביחס להשקעה.
סליחה על שפיכת המים הקרים, אבל אני חושבת שהאגודה כרגע לא יכולה להרשות לעצמה שלא לשקול את יחס עלות-תועלת בכל פרויקט חדש שהיא נכנסת אליו. גם ככה יש לה יותר מדי דברים שלא מתוחזקים כראוי בגלל קשיי כוח אדם.שזה מצב מתמשך כבר די הרבה זמן, ולמעשה זו אחת ההשגות שהעליתי בזמנו כשגיא וינר מונה למנהל (או מנהל טכני. או איש טכני. או אני לא יודעת איזה תואר הדביקו לו בסוף) אתר האגודה. שניהם מעולם לא היו ממש זמינים.
שלא לדבר, כמובן, על העובדה שלא מספיק לדעת כמה זמן פנוי יש לאיש מחשבים זה או אחר – צריך לדעת גם מה תחומי הידע הספציפיים שלו. הבחירה במערכת התחזוקה של אתר האגודה צריכה להתבסס, בין השאר, גם על הצפי למספר האנשים הטכניים בעלי יכולת באותה מערכת ספציפית. המערכת של טל כהן קלה ללמידה לכל אחד, גם מי שאין לו ידע מיוחד במחשבים. מערכות שדורשות תחזוקה קבועה ונרחבת בפלטפורמה מסוימת זה כבר עניין אחר.וחבר'ה, חשבתי שכבר הבנתם מה מדיניות הניהול שלי. אני לא מוחקת סתם, בטח לא בלי הודעה. אז מאחר שנראה שלא כולם הפנימו את זה: אלא אם כן קיללתם את אמא של מישהו, פרסמתם ספאם או חומר לא חוקי, או ששלחתי לכם הודעה מנומקת עם הסברים, לא מחקתי אתכם.
גם כאן וגם באורט (ואני בטוחה שגם לך הם זכורים, אז אני אמנע מלהביא קישורים), אני ארשה לעצמי להניח שזה מקרה של do as I say, don't do as I do.
העובדה היא שכשנושא חשוב לך או מטריד אותך, גם את תפתחי שרשורפלצת או תעודדי את התפתחותו בלי שיעניין אותך בכלל אם זה טוב למראית העין של האגודה או לא.והאגודה תמיד נפגעת מזה שמישהו מתעקש להוציא את הדברים שלא בסדר מתחת לשטיח. עכשיו, תגידי לי מה האלטרנטיבה? להעמיד פנים שהכל כן בסדר, ולהשאיר את הדברים שלא בסדר מתחת לשטיח? לא יודעת אם את זוכרת, אבל בחודשיים אחרי שפרשתי מהוועד, אז, מזמן, הקפדתי לשמור על שתיקה מוחלטת בכל מה שנוגע לביקורת שהייתה לי על הוועד בכל פורום פומבי. לא אמרתי על זה מילה לא כאן, לא בבלוג שלי ולא בשום פורום אחר מלבד שיחות פרטיות, מתוך ההנחה שצריך לתת לוועד להשתקם, לאגודה להחלים, ולפורום להתיישר. נו, ומה יצא מזה? יצא מזה שאחרי שאנשים שמעו את מה שהיה לי לומר – באיחור ענקי, וכשכבר לא היה מה לעשות בנושא – הם נזפו בי ששתקתי, כי זה לא בסדר מצדי ששמרתי את הביקורת הזאת מחברי האגודה האחרים, שלא קיבלו שום מושג על הבעיות. וכן, זה היה נורא נורא מגעיל ולא נעים כשאמרתי את מה שהיה לי לומר (וזה גם היה מעט מדי ומאוחר מדי), אבל אלה דברים שהיו חייבים להיאמר, והיום אני ממש ממש מצטערת שלא אמרתי אותם מוקדם יותר.
אין דרך נעימה לומר דברים לא נעימים. אין דרך נעימה לנסות לנער אנשים שבמשך חודשים עסוקים בלנסות לשמור על אווירת הפרחים והפרפרים על ידי זה שהם מכחישים בעיות. אז מה את מעדיפה שאני אעשה, אמבר? שאני אראה דברים מקולקלים ומזיקים ואשתוק, רק כדי שהפורום הזה יישאר נעים? שאני אקבל את גישת הטיוח המתמשכת שעל פיה בעיות שלא נפתרות במשך חודשים הן דבר תקין לחלוטין ואניח לזה להישאר על מי מנוחות? שאני אפנה לאנשים בשו-שו ומאחורי הקלעים כדי שחס וחלילה משתתפי הפורום הזה לא ייחשפו לעובדה שמשהו לא בסדר, למרות שאני יודעת מניסיון שלרוב, דברים שנעשים בצורה הזאת לא מגיעים לשום מקום? (וראי את הדוגמה של הנהלת הפורום הזה עצמו, שלמרות פניות חוזרות ונשנות – לא רק שלי – דברים התחילו לזוז רק אחרי שהטונים נהיו גבוהים וסוערים). תציעי אלטרנטיבה. כי אני, האמת, די מיואשת מהדרכים החלופיות.
אני לא פה כדי לחלק מחילות. מה אני, האפיפיור?
אני רוצה שיפסיקו למרוח אותי. אותי, ואת חברי האגודה האחרים. זה הכל. אני רוצה שיפסיקו לספר לי במשך חודשים שהכל בסדר, הכל בטיפול, הכל "בישיבות", כשבעצם דברים לא זזים בכלל. כשבמשך חודשים ארוכים מחליפים ארבעה (נדמה לי שאלה היו ארבעה, לא ישבתי לספור במדויק אבל זה הרושם שלי) צוותים שונים לצורך מעבר השרתים של אתר האגודה, ועדיין זה נמצא "בישיבות", אבל הוועד גורם לזה להישמע כאילו זה לגמרי בסדר ולגמרי תקין ולגמרי בשליטה – תשמעי, זאת מריחה.
ואני לא צריכה למחול לך – או לאף אחד אחר – על זה, כי זאת לא פגיעה *בי*, וכי אני לא חושבת שאת איזו חוטאת שצריכה להיענש או איזושהי תפיסה מגוחכת באותה מידה. ההתנהלות הזאת, של חוסר הודאה בדברים שלא עובדים כמו שצריך, זו פגיעה באגודה ובהתנהלות התקינה שלה מול חבריה, לא בי. ובאופן טבעי, אני לא אדבר איתך – או עם אף אחד אחר מחברי הוועד לדורותיהם – על העניין הזה באופן אישי, כי אני לא רוצה שתפתרו בעיה אישית שלי בשושו ובהיחבא, רק כי לי יש קו ישיר אל הוועד – אני רוצה שחברי האגודה יקבלו דיווח שמחובר למציאות ולא מורח אותם. וזה לא דבר שסוגרים "מאחורי הקלעים", כי מדיניות "מאחורי הקלעים" הזאת היא בדיוק מה שמוביל לזה שלא מוכנים להודות שמשהו לא בסדר מלכתחילה.
העליתי את הרעיון הזה, בגרסאות שונות ובניסוחים שונים, לא מעט פעמים בעבר, כולל פעם אחת בהצעה לשנות את תקנון האגודה. הרשה לי לחזק את ידיך בשאיפתך לחולל שינוי בתחום. אפשר לקוות שברגע שגוף הפעילים שנמצא כרגע בתהליכי התבססות אכן יתבסס, אפשר יהיה להפוך אותו למשהו כזה. אלוהים יודע ש"פעיל אגודה" זה קריטריון קצת יותר טוב למתן סמכויות החלטה מלאות באגודה מאשר "שילם סכום סמלי כלשהו על הטבות בכנסים".
ואגב, מה שאתה צריך זה לאו דווקא את ועדת ביקורת, אלא ייעוץ משפטי. שאל את רמי שלהבת – בשעתו הוא בירר את האפשרויות כשערכנו את ההצעה לשינוי מבנה האגודה, אזא"מ, אמור עדיין להיות ברשותו ריכוז של השינויים האפשריים במבנה קבלת ההחלטות באגודה ומה כל אחד מהם דורש או מאפשר. חבל לעשות אותה עבודה פעמיים.שהפתרון שהגיעו אליו הוא הרע במיעוטו (או הרע ההכרחי) במצב שנוצר. אתה לא יכול לא להוציא פרוטוקול בכלל – לכל הפחות פרוטוקול שמבהיר את ההחלטה שהתקבלה באספה, שלא להעביר את המידע הלאה. הלוואי שיכולתי לראות פתרון אחר, אבל אני לא רואה כזה. זה מצב דפוק לא משנה מה תעשה.
לגבי מבנה החברות באגודה – היי, כבר אמרתי בעבר כל מה שהיה לי לומר בנושא, זה לא הולך להשתנות עכשיו, אז אני באמת לא מוצאת טעם לחזור לדיון ההוא. העליתי את הנושא רק משום ש*זה* מה שמעורר את הבעיה הנוכחית (כמו הרבה בעיות בעבר שנגעו לחשיפת מידע מול מידור מידע). אתה יכול לחשוף מידע רגיש בפני קבוצה קטנה של אנשים אמינים ומחויבים ולדעת שיש סיכוי סביר שיהיה בסדר. אתה לא יכול לחשוף אותו בפני מאתים ומשהו זרים אקראיים, שרק אחוז מצומצם מתוכם באמת אכפתיים לנושא, בלי לדעת שאתה דופק את עצמך.
וזה שחברי אגודה יכולים לפנות לוועד בפנייה אישית למידע – טוב, זה לא חדש, זה די ברמת המובן מאליו.
לא הייתי באספה, אין לי מושג מה הוחלט והאמת היא שגם לא טרחתי לברר, ומבחינת מידע אני נמצאת באותו מקום כמו כל אלה שהתלוננו כאן, כך שזה לא בקטע שלי קל לדבר כי אני יודעת מה היה. אני באמת מאמינה שיש מצבים שבהם האגודה, בקונסטלציה הקיימת שלה, חייבת לשמור על מידה מסוימת של סיווג במידע שהיא מוציאה לחבריה. אולי לא במקרה של פנייה אישית מצד חבר אגודה לקבלת מידע (יש לי חשד שאם כל אחד ואחד מאלה שמתעניינים באמת היה פונה באופן אישי לוועד ומבקש לדעת מה היה, סיכוי טוב שהיו מעדכנים אותו, אישית), אבל כן במייל בתפוצה רחבה לכל החברים.
האספה החליטה ככה, אתם רק יכולים להאשים את החברים שלכם שכן נכחו…
טוב, ברצינות, אין מה לעשות, האגודה בבעיה. יש לה (שלוש מאות ומשהו? ארבע מאות ומשהו? מישהו יכול לעדכן אותי מה המספר הנוכחי, אם זה מידע פומבי?) חברים שזכאים להיות שותפים מלאים בתהליכים מהסוג הזה, בזמן שרובם, בבירור, לא באמת מתאימים לכך, ולא חברים באגודה מהסיבות הנכונות. תפיצו לכל האנשים האלה מידע רגיש, ובלי שמץ של ספק הוא ידלוף.
אז מה עושים? לא שזה מצב הגיוני או בריא, אבל מה עושים? מפרסמים בכל זאת, לכל כמה מאות חברי האגודה, כולל הלא מיודעים, הלא פעילים והלא אכפתיים שביניהם, ומחזיקים אצבעות שאין ביניהם אף אחד שהוא מספיק לא חכם, לא בוגר או לא מחויב לאינטרסים של האגודה שיפיץ את המידע הלאה באופן לא מבוקר ולא זהיר, ויחרב לאגודה דברים שנמצאים במשא ומתן רגיש? מה הפתרון שלכם?
לא שיש לי פתרונות לנושא. אני לא חושבת ש*יש* פתרונות לנושא, במבנה הנוכחי של האגודה. אבל חברי האגודה כבר הביעו בעבר את אמונתם שלמסור זכויות מלאות ומידע מלא לכל עובר אורח שהשליש מכיסו שישים-עד-מאה ש"ח בשביל מנוי למימד (שנתון) והנחות בכנסים זה רעיון מצוין, אז זה מה יש ואנחנו תקועים עם זה. אתם מוזמנים למצוא פתרונות למצב הבלתי אפשרי הזה. אני, כרגע, לא מכירה שום מדיום שבו האגודה יכולה לשמור על יידוע מלא של כל חבריה בלי לאבד את היכולת שלה להגן על האינטרסים שלה.
מלכתחילה את מתנהגת ככה. זה לא ש"עכשיו זה נהיה אישי" אז את מסרבת להודות שמשהו לא בסדר. מהפעם הראשונה שהעליתי פה משהו שלא בסדר בתחום שהוא – שומו שמיים – תחת אחריותך, מעולם לא אמרת "וואלה, משהו לא בסדר", מבחינתך זה היה אישי מהרגע הראשון שהעזתי לומר שיכול להיות שמשהו לא בסדר באופן שמטפלים בפרס גפן. למעשה, אני לא ממש חושבת שזכורה לי פה תגובה שלך על כל דבר שהוא שלא הייתה "זו התקפה אישית".
לא שזו רק את, כמובן. זו נורמת תגובה מצד הוועד באופן כללי. אנחנו מקבלים פה סיסמאות הרגעה באופן קבוע, וגם כשדברים נגררים במשך חודשים, ממשיכים לקבל את אותן סיסמאות הרגעה חבוטות, וכמעט אף פעם לא תשמעי תגובה של הוועד שאומרת, "וואלה, נכון, זה לא בסדר, לא הצלחנו לעשות את זה כמו שצריך". שזה דבר ש*היית* מצפה לשמוע מגוף שעושה דברים, כי אין אף אחד שעושה דברים ומצליח לעשות את כולם כמו שצריך. אבל לא, התשובה היא ש"זה בישיבות, כי צריך לדון בזה עד הסוף לפני שאפשר לבצע, אבל אל תדאגו, הכל בשליטה", גם כשמדובר בדברים שברור לכל בר דעת שזה לחלוטין לא סביר שהביצוע שלהם לוקח כל כך הרבה זמן.
תתעלמי, עדי, תתעלמי. זה בריא. חברי האגודה לא *באמת* צריכים לדעת שמשהו לא בסדר, כדי שיוכלו, אולי, לעזור לשפר אותו. חלילה, חברי האגודה צריכים לקבל את המסר המתמיד שהכל בסדר, השמש זורחת, הציפורים מצייצות והוועד מטפל בכל היטב, כדי שיוכלו לחזור לישון בנחת ולדעת שהם בידיים טובות. שזה, כמובן, מה שחברות הוועד רוצות, נכון? שחברי האגודה יחזרו לאפתיה המנומנמת שלהם בידיעה שמישהו אחר מטפל בכל מה שצריך לטפל בו, ולא יחשבו שאולי יש משהו לא בסדר שהם צריכים לעזור לשפר? כן, נראה לי שכן.
