התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
רוב אנשי התכנים הקהילתיים מעולם לא עברו את קורס "יסודות התקשורת עם מנהלי כנסים", ולא בהכרח מדברים את השפה שלך. ואני לא חושבת שיפתיע מישהו אם אומר שהעומדים בראש אייקון נוטים לדעת לדבר שפה מסוימת, אבל לא כל כך מגלים גמישות כלפי שום שפה אחרת. ביליתי די הרבה שעות בשיחות עם פילקרים שונים ומשונים לפני, בזמן ואחרי אייקון, בניסיון לצלוח את מכשול ה"איך מדברים נכונה עם אנשי אייקון", וזה לא ממש קל.
יש שתי גישות אפשריות לעניין הזה:1. לאייקון אין שום אחריות או מחויבות כלפי הקהילה, ולכן מי שרוצה לדחוף תכנים קהילתיים באייקון מתבקש ללמוד את המערכת ואת השפה הנכונה לפני שהוא מנסה להציע משהו לאייקון. זו, כמדומה, הגישה השלטת כרגע.
2. לאייקון יש שאיפה להקל על אנשי הקהילה להסתופף בצילו, ולכן אנשי אייקון ינסו ללכת לקראת אנשי הקהילה ולתקשר איתם בשפתם-הם, ולהדריך אותם בחביבות ובנימוס ברזי ההשתלבות במערכת של אייקון, מתוך גישה חיובית והבנה שאנשים מבחוץ לא בהכרח מבינים איך פועלת המערכת של אייקון.
הגישה הראשונה תוביל לכך שרק אנשים שיש להם כישורי התקשורת והמשא-ומתן המתאימים – וחברים של האנשים המתאימים בסגל – יצליחו להכניס תכנים לאייקון, וכל השאר "יילכו לאיבוד", ויסתגרו בקהילות הנישה שלהם, אפס קהילתיות ואפס תרומה, ולעומת זאת ערכים גבוהים של מרירות.
האם זו הגישה הנכונה? לטעמי האישי לא, אבל כמובן, כל אדם זכאי לדעה משלו.זה אומר שמותר לי לפרסם אותו בכל מקום שהוא? מחר אתה שולח לי איזו תכתובת בענייני אייקון, או בענייני יחסי עמותה-אגודה, או השד יודע מה – כל דבר כזה פתוח לפרסום פומבי רק כי אני נמענת שלו?
בקיצור, התשובה היא לא. אם כי יש פה קו גבול דק בין תכתובת סגורה לבין משהו שנועד לתפוצה חצי-פומבית, עדיין, מה שאדם שולח במייל לקבוצה סגורה של אנשים הוא לא משהו שהוא ייעד אותו מראש לפרסום פומבי, וזה לא נראה לי הוגן להפיץ אותו ככה. ולו רק כי זה יהיה תקדים ממש מחורבן שיפתח פתח לנורמה מאד לא מוצלחת לעתיד לבוא.אני רוצה להדגיש שאם כי אני חושבת שאייקון צריך למצוא דרך לתת מקום גם לקהילתיות, הגודל שלו, בעיניי, הוא דבר חשוב. לא בהכרח אותו גודל של השנה (אני לא יודעת להעריך אם הוא היה גדול מדי או לא, שיעריכו אנשים שמתמצאים בזה), אבל אני כן רוצה שיהיה פסטיבל גדול אחד שמאפשר לעשות דברים גדולים ושאפתניים יותר מכפי שמאפשר כל כנס אחר. אני מאד מרוצה מזה שמגיעים אורחי כבוד מחו"ל. אני מאד מרוצה מהכוח ומיחסי הציבור שאייקון מקנה לנו. אני חושבת שאלה מטרות חשובות ומוכנה אפילו לוותר על חלק מהקהילתיות בכנס האחד הזה, לטובת הממתקים האחרים שהוא מציע, שמגשימים הרבה מהמטרות שלנו כקהילה.
אבל אני חושבת שאייקון יכול להיות גדול וחזק ועדיין לשמור מקום בשביל הקהילה, כדי לא לאבד את אותה תשתית שעליה הוא מיוסד.בעבר רוב "משיכת החבל" הנישתית הייתה בין הארגונים הגדולים, וזכורים המאבקים על תכני אייקון. היום בין הארגונים הגדולים יש יותר שיתוף פעולה, אבל עם צמיחת הקהילה צצו קהילות נישה רבות יותר. אבל עד כמה הן משמעותיות בחלקן היחסי מהקהילה? אני לא בטוחה.
אני בעד פרגמנטציה. אני חושבת שקהילה גדלה בהכרח חייבת להתפצל לתת-קהילות (או לכלול תת-קהילות), כי קשה לשמור קרבה עם מאפיינים משפחתיים בקהילה גדולה מדי. זה מצער רק כשנוצר נתק של ממש בין הקהילות האלה.אני לא יודעת מי קשור לבעיה, עד כמה היא הכרחית ובלתי נמנעת וכן הלאה, אני רק יודעת בוודאות שיש בעיה עם כל פעילות קהילתית שרוצים לערוך באייקון ושאין לה לובי חזק בקרב אנשי הסגל הגבוהים.
כשהפילקרים צריכים לזחול על ארבע כדי לארגן פעילות פילקים, תוקעים אותם בסוכה, ואז יוצאים וצועקים עליהם כי בדיוק מעל נערך טקס פרס עינת ואף אחד לא חשב על זה שכשאנשים שרים פילקים, זה עושה רעש – זו דוגמה מצוינת לחוסר חשיבה קהילתית.
אילו זו הייתה הדוגמה היחידה, דיינו, אבל היא לא. קשה למצוא מקום לפעילויות קהילתיות אמיתיות באייקון. היום, למשל, אם שואלים אותי אם כדאי להעלות הפקת מקור *קהילתית* באייקון, אני אומרת בפה מלא: לא. אייקון אינו המקום להעלות שום דבר קהילתי. גם הסביבה וגם הקהל לא נעימים לזה. ואני מברכת שוב ושוב על המזל שהניע אותנו לוותר על הרצון שלנו להעלות את חלום ליל קיץ באייקון, ולהעלות אותו רק בכנסים הקהילתיים יותר. רק אחרי שראיתי את תגובות הקהל באייקון האחרון לכל רמז לשמץ של קצה זנב של בדיחה קהילתית במוזיקאים מברמן, הבנתי כמה שאייקון הפך להיות המקום הלא נכון לדברים כאלה.
אפילו דברים קטנים, כמו אירוע הסיום – אותה התפרקות קולקטיבית של כל החובבים והמתנדבים הקהילתיים כשכולם כבר במצב כפית, ההתכנסות האחת המשותפת שסוגרת את אייקון ומשגרת את כולנו בחזרה אל חיי היומיום האפורים עם טעם מתוק בפה אחרי שצחקנו ביחד על כולנו – השנה זה לא היה. למה? אין לי מושג. אבל בשבילי זה גרם לכך שאייקון נסגר בנימה של סתמיות.
שוב – אני לא יודעת עד כמה זו בעיה שקשורה לאורי, ועד כמה זה קשור לזה שפשוט עד היום לא היה אף אחד שממש היה חשוב לו לדחוף את הנושא, והוא הלך לאיבוד בין הדברים ה"גדולים" שאייקון מתעסק בהם, והמאמץ הגדול של אייקון להיראות מקצועי וייצוגי. אני רק יודעת שזה גורם לחובבים הקהילתיים להרגיש הרבה פחות שייכות לאייקון, ולכך שהם לא מתייחסים אליו במשהו שאפילו קרוב לאותה רמה של חשיבות שהיו מייחסים לו פעם.המדד שלי לזה מאד פשוט: כשהאנשים שאני מסוגלת להגדיר כחובבים (להבדיל מאנשים ש"סתם" אוהבים מדע בדיוני ובאים לראות מה הולך בפסטיבל הזה) לא מתייחסים יותר לאייקון כאל חג העלייה לרגל שמפנים בשבילו ימי עבודה ויהי מה, אלא אומרים שהם יבואו, אולי, אם יהיה להם זמן, ביום רביעי אחר הצהריים – זה אומר שאייקון נהיה פחות קהילתי. הוא פחות יקר ללבה של הקהילה, הקהילה כבר לא רואה אותו כמשהו "מקודש" כמו שראתה אותו פעם. זה גדול, זה מגניב, זה טוב ליחסי ציבור וכל זה – אבל זה לא קהילתי.
וזו מתחילה להיות בעיה כשאתה רוצה שהקהל הזה גם יעשה את הדברים המסורתיים שהוא עושה בשביל אייקון – נגיד, יתנדב – ופתאום לאנשים זה לא מספיק חשוב.עכשיו, כשאדם אחד מבטא עמדה פרטית באימייל, זה פתאום מעיד אם יש תיאום או אין תיאום בין כמה ארגונים שונים? אהא. הגיוני.
צר לי, אולם מחקתי את הודעתך. אני מקווה שיואב גבע יפרסם פה את נוסח המייל שלו בעצמו, אבל אני מוצאת טעם לפגם בפרסום מכתב ששלח אדם אחד על ידי אדם אחר. תכתובות שנשלחו לתפוצה מוגבלת של נמענים הן עדיין עניין פרטי ולא נועדו לפרסום על ידי אחרים.
כדי שהציבור יוכל לדעת למה מתייחסת התגובה, אבל אני מסכימה עם אורי שהדברים שהוא כתב גם עומדים בפני עצמם. וחבל שנדרש כל כך הרבה זמן – ודי הרבה אי נעימויות בקהילה – כדי שהנושא יעלה לדיון פומבי ככה.
אבל קוראים להם "סגל", ואף אחד לא מתווכח איתם לגבי כמה משמרות הם עושים, בערך כמו שבכל מחלקה פסיכיאטרית ממוצעת אף אחד לא היה מתווכח עם הסכיזופרן-הפרנואידי במשקל 150 ק"ג עם כתובות הקעקע של המאפיה הרוסית. יש דברים שהם פשוט מטורפים *מדי*.
האגודה משרתת את הציבור. זה עוד לא עושה אותה גוף ציבורי. ובטח לא עושה אותה כפופה לכל השטויות שאתה מצפה להן, כמו, נניח, לענות לכל שאלה מתקרצצת של כל שואל אקראי בפורום פומבי.
האגודה חייבת תשובות לחבריה ולמוסדות המפקחים על התנהלות עמותות. האגודה בדרך כלל עונה לשאלותיו של כל אדם ששואל שאלות ענייניות. מעבר לכך? בחיאת.
