התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
זה בהחלט לא היה העניין. העניין היה הצעה לשינוי מבנה האגודה שהועלתה בוועד (אני הייתי התומכת והמציעה העיקרית שלה), וזו הייתה מטרת האספה.
למעשה, לפני שפרשתי מהוועד ומפעילות באגודה, חלק ניכר מחברי הוועד (לא בטוחה אם כולם או חלקם) תמכו ברעיון לפחות במידה כלשהי. כמובן, לאחר שפרשתי מהוועד והפסקתי לדחוף את הנושא, העסק התמסמס, כצפוי. באופן טבעי, מאחר שלאחר שפרשתי לא היה עוד אף אחד בוועד שעניין אותו לקדם את הנושא, הנושא דעך לכלל כלום, לא הייתה לו הסברה רצינית בפורום הפעילים או בכל מקום אחר, ובאופן טבעי, הוא לא הגיע לשום מקום.
אגב, אני עומדת מאחורי מה שאמרתי אז (מה שאני אומרת, אגב, כבר די הרבה זמן): מבנה האגודה גרוע. יש בו בעיות מכאן ועד הודעה חדשה, שאת חלקן פירטתי באותו מסמך שרמי העלה בפורום הפעילים. אבל נכון לרגע זה, זה לא באמת מטריד אותי, אז מה זה משנה.בדיוק את אותם דברים שאמרתי לך אמרתי לדי והותר אנשים שהתלוננו על דברים דומים לפני כנסים קודמים, כולל גיא בקר (לא וינר) וכולל, אם זכרוני אינו מטעני, גם קרן אמבר, לפני אייקון האחרון.
ברדק בתוכנייה זה דבר שגרתי לחלוטין. מעצבן? כנראה. מבאס? גם. לא היה צריך לקרות? בלי ספק. אבל קורה, כל כנס מחדש. אני לוקחת את זה כמובן מאליו ונערכת בהתאם, מה שאומר, למשל, שכמעט תמיד כשאני מעבירה סדנה אני דואגת להביא דפים ועטים מהבית, כי ברור לי שמתישהו תהיה פשלה וישכחו להביא לי (כבר קרה).
אני לא מוצאת טעם להתעצבן מזה ברמה כזאת. ראוי להעביר ביקורת ולתת משוב על מה שלא עובד, אבל להתעצבן ככה על פשלה סטנדרטית? בשביל מה זה טוב?למה, כאילו אני אחראית על זה? אני אומרת לך מניסיון ששנים אני מרצה/מעבירה סדנאות/עושה שטויות אחרות בכנסים, ושנים שזה ככה. אני לא זוכרת אפילו כנס אחד שבו זה לא היה המצב. אז מה בדיוק זה ייתן לך, להתעצבן?
נראה לך לא טוב? תנהיג רפורמה באופן שבו הקהילה בכללותה מטפלת בכל התפקיד של א' מרצים וכל הכרוך בו. אם תצליח למצוא דרך למנוע תקלות כאלה, אני חושבת שכל הכנסים הידועים למדע יהיו אסירי תודה לך.אני כבר לא מתרגשת מהדברים האלה. מזיזים לי הרצאה לשעה לא הגיונית, שוכחים לי הרצאה, מפילים עלי דברים ברגע האחרון, לא דואגים לציוד, לא מודיעים לי שהחדר הוחלף… ככה זה בכנסים, יש איזושהי נטייה לפשל קצת בתקשורת עם המרצים, קורה המון. ולפני שתבוא עם "לא אצלנו" – כן, במיוחד "אצלכם", בכנס הגדול והמקצועי ביותר. כמה שהכנס יותר גדול, ככה יותר בלגן.
לפני כל כנס בודקים שוב ושוב את התוכנייה ומוודאים שהמארגנים – ירחם אללה על נשמתם העמוסה – לא שכחו משהו עקרוני, ואם משהו לא בסדר, מתבכיינים והם מסדרים את זה כמיטב יכולתם. זה מה יש.לדעתי את צריכה לשנות כינוי ל"אחת שמבינה".
ושאת תדברי על זריקת עגבניות? את? אי אפשר יותר לסמוך על שום דבר.
שמעת אותי מדברת על מזימה אפלה? אני חושבת שלא. את יודעת למה? כי לא דיברתי על מזימה אפלה.
אבל למה לייחס למזימה אפלה מה שאפשר לייחס להזנחה ולחוסר תשומת לב מספקת? ענייני הקהילתיות לא נמצאים מספיק גבוה בסדר העדיפויות של אייקון, ולפיכך אין באייקון אנשי סגל שתפקידם לטפל בנושא, שמתאימים לטפל בנושא ושגם יש להם שיניים כך שהטיפול שלהם בנושא לא יהיה אימפוטנטי. מי צריך מזימה אפלה בכלל?הרי את מסכימה איתי שאין גישה קהילתית כמו שצריך ושהנושא לא טופל כראוי באייקון, את מסכימה איתי (נדמה לי) שמה שקרה לא היה צריך לקרות, את מסכימה איתי (נדמה לי) שזה לא היה בסדר… אז על מה בדיוק הוויכוח? מה את אומרת, שזה קרה כי הייתה פשלה? אבל זה בדיוק מה שאמרתי.
וזה נובע מהעובדה שלא היה מישהו ש*יתכנן* את הנישה הקהילתית בכנס. כשהנושא הקהילתי חשוב למי שמארגן את הכנס (וכאן אני מתייחסת כמובן לכל נושא תפקיד בעל סמכות בדרג הרלוונטי), כך שהוא מייחס חשיבות מספקת לעניין הקהילתי מלכתחילה, דברים כאלה לא קורים, או לפחות קורים הרבה פחות.
אם מלכתחילה את לא חושבת שלתת מקום לפילקרים זה דבר חשוב, את מוצאת את עצמך זורקת אותם ברגע האחרון למקום לא מתוכנן ולא מתאים, ואז, אחרי הרגע האחרון, מורידה להם את השאלטר לגמרי – בצעקות – כי הם מפריעים לאחד האירועים ה*באמת* חשובים.
ואני חוזרת על מה שאמרתי מלכתחילה: הפילקרים זו רק דוגמה, שמעידה על כך שהנושא הקהילתי לא באמת תופס מקום חשוב בתכנון של אייקון.העובדה היא שהתוצאה התקבלה כפי שהתקבלה. אירוע הפילקים שובץ ברגע האחרון בסוכה. פרס עינת הועבר ברגע האחרון למרפסת. ומישהו הלך אחרי הרגע האחרון וצרח על הפילקרים לסתום את הפה כי הם מפריעים לאירוע הרבה יותר חשוב משלהם.
האם זה מראה על חשיבה מעמיקה בכיוון של "איך משמרים את הרוח הקהילתית של אייקון ונותנים לפעילי הקהילה תחושה שאייקון הוא עדיין שלהם ובשבילם"? לא יודעת, אולי בעינייך כן.כשבמרפסת פתוחה למעלה מתקיים אירוע שלהערכת מנהלי הכנס חשוב יותר ובעל אופי רציני, מה שמצדיק לטעמם את קטיעת אירוע הפילקים באמצע באופן – איך נגדיר את זה בעדינות – לא חביב במיוחד, זה, אממ, רעיון מחורבן למדי.
היו המון פשלות שיבוץ ותוכניה. אני חושבת שבעיקר בכל הנוגע למרצים (את זה אפילו חוויתי בעצמי), אבל נדמה לי שלא רק. בכל מקרה, אני מניחה שתהיה הפקת לקחים מהעניין לשנה הבאה.
אבל כן, מי שרוצה לקדם משהו צריך לטרוח, לעמול, וגם לעשות את זה חכם. למשל, אייקון – אם אייקון (כגוף האמורפי הזה שאמור לקדם סדרה של מטרות מטעם כולנו) רוצה לקדם קהילתיות, הרי שאייקון צריך לטרוח, לעמול ולעשות את זה חכם. כמו למשל, למנוע באופן אקטיבי בריחה של פעילי קהילה ממנו.
זה לא עובד רק בכיוון אחד, אמבר. אי אפשר להגיד "אתם רוצים לקדם את זה, בואו ותעשו את העבודה היטב מולנו". גם אייקון צריך לקחת אחריות, כגוף הגדול, החזק, המקצועי והמנוסה, מול הרבה חובבים קטנים, לא מקצועיים ולא מנוסים. להגיד "תסתדרו אתם עם המערכת שלנו נכון, ואז ניתן לכם נישה" זו אמירה ביורוקרטית, לא אמירה קהילתית.
