התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
הרמת פרס ועדה לאיכות תרגום זו חתיכת עצם רצינית שתהיה תקועה לאגודה בגרון מדי שנה בשנה. גם אילו הייתי תומכת ברעיון להוסיף לפרס גפן פרס ועדה אחד (ולא תמכתי בו), זה היה יוצר בעייתיות ממש גדולה במציאת אנשי המקצוע המתאימים, שגם אינם מועמדים פוטנציאליים באותה שנה, וגם יסכימו לתרום מזמנם – מה שאומר, לשיטתך, לקרוא את *כל* ספרי התרגום שיצאו לאור בארץ (מד"ב+פנטזיה) בשתי גרסותיהם, מקור ותרגום, ולשפוט ביניהם. זו אותה בעייתיות שיש באיוש ועדת פרס גפן מדי שנה, רק מוגדלת.
האם הבעייתיות שיש בבחירת קהל (ויש, כמובן, כפי שתהיה בעייתיות בכל בחירה שהיא) מצדיקה בחירה במעמסה מסורבלת מעין זו (שמהיכרות עם הבעייתיות שנתקלת בה האגודה באיוש ועדת פרס גפן מדי שנה אני צופה שתהיה בלתי אפשרית לביצוע, לפחות באיכות סבירה), או לחילופין הימנעות מייסוד קטגוריית תרגום לחלוטין? לדעתי, ממש לא. בחירת קהל זו אופציה טובה *מספיק*, ופרס תרגום זה משהו שכבר הרבה זמן נחוץ לנו, לאור החשיבות שקיבלה איכות התרגום בז'אנר עבור הקהל בשנים האחרונות. אם הבחירה היא בין פרס בחירת קהל לבין אי קביעת פרס בכלל, או בין פרס בחירת קהל לבין המעמסה העצומה שבפרס בחירת ועדה, בעיניי פרס בחירת קהל לוקח בעיניים עצומות ובשתי ידיים קשורות מאחורי הגב.
ההחלטה הזאת לא נקבעה בקלות הדעת. צריך פה לקחת בחשבון קצת יותר מאשר את השיקול של "אבל העם לא יודע מהחיים שלו!"כדי לשפוט תרגום באופן מקצועי אכן יש להשוות אותו למקור. כדי לקבוע אם תרגום שאתה קורא נעים לך לקריאה? שום צורך. ופרס גפן אינו מתיימר להיות פרס מקצועי, ומעולם לא התיימר. פרס גפן עוסק במה שאנשים אוהבים – ואנשים מן הישוב אוהבים תרגומים בדיוק כמו שהם אוהבים ספרים, בלי שיהיו להם כלים מקצועיים לזה.
כל פרס בחירת הקהל בהכרח יהיה פונקציה של פופולריות הספר. לא רוצה פרס בחירת הקהל? יסד פרס מקביל של ועדה/מומחים.
מאחר שהייתי בין האנשים ש"בחרו ליישם", ארשה לעצמי לומר: אני לחלוטין לא מסכימה עם התפיסה ש"למרביתנו הפלבאים" וגו'. למרביתנו הפלבאים אין כלים להעריך תרגום ממש כמו שלמרביתנו הפלבאים אין באמת כלים להעריך ספרות טובה. והנה, אנחנו מניחים למרביתנו הפלבאים לבחור את הספר החביב עלינו, למרות היעדר המומחיות המופגן והמוצהר בכל הנוגע לספרות שרובנו סובלים ממנו.
הקורא הממוצע יודע לומר מתי תרגום נעים ומוצלח לו ומתי לא. תקרא דיונים בפורומים – שברובם המשתתפים אינם אנשי מקצוע בתחום התרגום – ותראה שכמעט לכולם יש מה לומר בנושא. אם אנחנו יוצאים מנקודת הנחה שלקבוצת פלבאים יכול להיות טעם בעל משמעות בספרות, אפשר לצאת גם מנקודת ההנחה שלקבוצת פלבאים יש טעם בעל משמעות באיכות התרגום.
אני לא חושבת שמישהו עלול לחשוד בי באמונה מרחיקת לכת מדי ביכולותיהם האינטלקטואליות של ההמונים – לא פעם ולא פעמיים קראתי להחליף את העם. אבל אני מאמינה שאם אנחנו מוכנים לסמוך על הציבור הרחב מספיק כדי שישפוט משהו ערטילאי וגבה-מצח כמו איכות ספרותית של ספר, במסגרת אותו פרס אנחנו יכולים לסמוך עליו גם שישפוט משהו כמו איכות לשונית, שזה דבר שלכולנו, לפחות בתיאוריה, יש מערכת מובנית ומולדת להתמודד איתו.אתה משייך את כל מי שאינו "הפעילים והקהל שלך" לאגודה. השיוך הזה אינו נכון. לא כל מי ששייך לקהילה שלנו אבל אינו רולפלייר כהזדהות עיקרית מזדהה עם האגודה.
אתה אמרת משהו בנוסח, "אייקון 'דחה' את האגודה ולכן החובבים הרגישו דחויים". מה שאני אומרת לך זה שחלק גדול מקהילת החובבים בכלל לא מתעניין במערכת היחסים בין אייקון והאגודה, ואילו אייקון היה פונה אל הקהילה במידה מינימלית מסוימת, לקהילת החובבים הכללית זה לא ממש היה משנה מה קורה בין אייקון לבין האגודה והם לא היו מרגישים דחויים. הקשר הסיבתי שניסית לבסס בהסבר שלך לא תואם את המצב בשטח.
האגודה מנסה לייצג את האינטרסים של הצד הקהילתי? נכון.
הסיבה לזה שהקהילה מרגישה דחויה זה כי האגודה לא שיחקה תפקיד מספיק משמעותי באייקון? לא נכון.
הקהילה מרגישה דחויה, נטו, בגלל מה שאייקון נותן לה. לא בגלל מערכת היחסים בין אייקון לאגודה.
האם אייקון צריך לתת לקהילה רק אם האגודה גורמת לזה? התשובה, כמובן, תלויה באינטרסים של אייקון ובמה שאייקון מנסה להיות. נכון להיום, התשובה לדעתי היא לא: האינטרסים של אייקון ככנס (בלי קשר כרגע לתפקידים שהוא נועד למלא עבור גופים אחרים, רק מה שטוב עבורו ככנס) דורשים לשמור על אהדת הקהילה. זה לא קשור לשאלה עד כמה האגודה דוחפת לכיוון הזה. ההשקעה של אייקון בקהילה לא צריכה להיות מבוססת על זה שגוף כלשהו שומר על האינטרס הזה. היא צריכה להיות מבוססת על זה שאייקון עצמו זקוק למערכת היחסים שלו עם הקהילה.אנשים מרגישים חלק מקהילה גם כשמערבים אותם באופן אקטיבי בעשייה (למעשה, אני מאמינה שמכל הדרכים השונות האפשריות לתחושת קהילתיות, *עשייה* היא החזקה ביותר. התנדבות, יצירה, כל הדברים האלה). אנשים מרגישים חלק מקהילה גם כשמקצים מקומות מתאימים שבהם הקהילה יכולה להתכנס. אנשים מרגישים חלק מקהילה במגוון דרכים שונות, גם אם הם לא יכולים להשרות את רוח הקהילתיות על כל הכנס ועל כל מתחמיו.
אם אתה בא ברוח כזאת של הכל-או-כלום, אז אוקיי, אבדה הקהילתיות באייקון ומתה, ואוי לנו ואבוי לראשנו, כי לא תהיה דרך לעצור את המגמה הקיימת של בריחת קהל החובבים מאייקון ושל הירידה הגוברת באכפתיות כלפיו, מה שאני לא חושבת שיבשר טובות לעתידו של אייקון. אני, אישית, לא חושבת שהרוח הזאת נכונה.אני מדברת על החובבים. אתה מדבר על האגודה. החובבים הם מספר גדול ואמורפי של אנשים שחלקם לא חברי אגודה כלל, וחלקם לא חברי אגודה פעילים.
את החובבים לא מעניינת פוליטיקה ארגונית. או שכן מעניינת את חלקם, אבל לא ככלל. את החובבים מעניין איך אייקון בשבילם. ומבחינתם זה לא משנה מה הייתה מעורבות האגודה באייקון – מבחינתם מעניין איזו תחושה הם מקבלים באייקון. והתחושה שהם מקבלים באייקון לא קשורה לשאלה אם האגודה כן-או-לא הייתה מעורבת במידה משמעותית באייקון – היא קשורה, נטו, לאיך נעשה אייקון על ידי מי שעשה אותו בפועל.
האם זה היה תפקיד האגודה לעמוד על האינטרס הקהילתי באייקון? אולי. אין לי מושג, ולא ממש מטריד אותי. נראה לפעמים שאתה מתייחס לאגודה כאיזה מין אליל כל-יכול, שהיה צריך לסדר הכל, או משהו כזה. אבל האגודה היא לא אליל כל-יכול, והיא גם לא גוף אימפוטנטי חסר מעש, היא בדיוק כמו הארגונים האחרים בתחום – קבוצה של אנשים בעלי עניין שעושים מה שמצליח להם לעשות באותו רגע. נכון להיום – ביציבות גדולה יותר מאשר הארגונים האחרים בתחום.
הנקודה שלי היא שאנחנו לא מדברים על אותו דבר. תחושתם של החובבים – אלה שלא נמצאים פה בשביל הפוליטיקה אלא בשביל החובבו?ת – היא שאייקון הפנה להם עורף. לא שהאגודה הניחה לאייקון להחליק מבין אצבעותיה. שאייקון הפנה להם עורף. האם זה נכון? ברור שזה נכון, משום שלאדם שניהל את אייקון לא הייתה הערכה נכונה של חשיבות הקהילה ושל הדינמיקה בה. אני משערת שההנחה שלו הייתה שהקהילה היא קהל שבוי שימשיך לאהוב את אייקון בכל מקרה, ושצריך לכוון את המבט למטרות הגדולות והחיצוניות. שיקול שיש בו היגיון מסוים, אבל לא מספק – אייקון צריך את הקהילה וימשיך להצטרך אותה, כבסיס לכוח אדם, לאנרגיה, לבאז, לאיזושהי דינמיות. ובלי קהילה ש*תאהב* את אייקון, הוא ימצא את עצמו בבעיה רצינית.
אז זה באמת לא קשור למידת האקטיביות של האגודה בנושא. אולי אם האגודה הייתה אקטיבית יותר, אייקון היה קהילתי יותר, ואולי לא. אחרי הכל, גם באגודה היו (ויש, תשאל את רני, למשל) לא מעט קולות שנטו לכיוון של אייקון גדול יותר שפונה לקהל החיצוני יותר מאשר לקהל הקהילתי. הבעייתיות ביחס לקהילה נובעת בעיקר מהתפישה הזאת – השגויה – שמאחר שקהילת החובבים היא קהל שבוי, אפשר לכוון כמעט את כל המאמצים כלפי חוץ ו – בוא נקרא לזה "לזלזל" – בקהילה ובצרכיה באייקון.למרבה הצער, מהניסוחים כאן בפורום, אנשים לא חושבים כשהם *מנסחים* את הדעה שלהם. הם פשוט משתמשים בניסוח הכי נוח, שיהיה הכי קל להגיע איתו ללב ההמונים. "דמוקרטיה". מיד כל העיניים מצטעפות ואף אחד לא עוצר לחשוב מה בעצם זה אומר, איך בעצם זה קשור לאגודה, ולמה בעצם זה חשוב. הרי כולנו יודעים שדמוקרטיה זה טוב, לא? אז מספיק שנגיד את המילה הזאת בהודעותינו ומיד ייראה כאילו נימקנו הכל. אנחנו, הרי, בצד של הטובים.
זו עצלנות מחשבתית. זו עצלנות ניסוחית. זה פופוליזם. זה חוסר כבוד לשותפים לדיון ולנושא עצמו. דמוקרטיה, בנושאים הנידונים כאן, לא אומרת כלום ולא מנמקת כלום. זה סתם משהו מצועף ומקסים כזה שכולנו שמחים לשמור לו מקום בלבנו, אבל לא באמת אומר שום דבר ולא באמת מצדיק שום דבר.עם הפקת לקחים ממה שהיה בשנים קודמות והתייעצות עם גורמים שונים בקהילה.
האם זה ייעשה באופן מושלם מלכתחילה? לא חושבת. אבל אני מאמינה שהשנה יהיה שיפור.
חוץ מזה, אייקון *לעולם* לא יהיה שוב הכנס הקטן והקהילתי שבו הרגשנו הכי בבית בעולם – וטוב שכך. הוא לא צריך ולא יכול להיות כזה, ובתמורה הוא נותן לנו דברים מדהימים אחרים, ששום כנס אחר לא נותן.אני – כאדם פרטי לחלוטין שכבר לא מעורב בשום קבלת החלטות בעניין, תודה לאל – ארשה לעצמי *לא* לנהל איתך דיון פומבי בפורום האגודה לגופם של בני אדם. מה יחליטו לעשות אנשים שכן עוסקים בקבלת החלטות בנושא אין לי מושג, אבל בעיניי יש בזה טעם לפגם, שמנהלים דיון כזה בפורום הזה. אין שום דרך לנהל דיון *מנומק* שכזה בלי סוג כלשהו של הלבנת פנים ברבים וזה פשוט מטופש. הנימוקים לקבלתו או אי-קבלתו של כל אדם לכל גוף שהוא אינם עניינו של הציבור תאב הסנסציות או מה שזה לא יהיה, וקשה לי להאמין שאתה היית רוצה שהדיון בבקשת הקבלה שלך לכל דבר שהוא יתקיים בפורום פומבי, ולא ברור לי למה אתה מנסה לעשות את זה לאחרים.
מה שכן, למה שלא תעלה את הנושא בפורום הפעילים? למיטב זכרוני, בתקנון הקצר להפליא שלו (שניסחתי בעצה אחת עם רמי ובאישור הוועד כולו כשזה היה תפקידי) מצוין שכל החברים מוזמנים להעלות כל נושא שהם רוצים לדיון ושקבלת חברים חדשים תהיה על פי החלטת חברי הפורום ובאישור הוועד. נו, אז אם חברי הפורום, לאחר דיון ענייני בנושא, יצביעו ויחליטו לקבל מישהו, אני משערת שהוועד לא יתנגד.
סבבה, תוכיחי לי שאת באמת מבינה את משמעות המילה ויודעת בדיוק מה ההשלכות שלה על מה שאת עושה. עד עכשיו לא ראיתי את זה.
כל עוד אנשים פה מקשקשים על האגודה כדמוקרטיה ועל כמה חשובים ערכי הדמוקרטיה לקיומה של האגודה או שטויות מעין אלה, זה רק מוכיח לי שהם משתמשים בבאז-וורד שהם לא טרחו לחשוב על משמעויותיה עד הסוף.
בואו נעשה לעצמנו טובה גדולה: אנחנו חובבי מד"ב, אנחנו מתגאים בזה שאנחנו חושבים בכוחות עצמנו ולא הולכים בעיוורון אחרי העדר וכל מיני שטויות כאלה. אז בואו באמת נעשה את זה, אה? בואו נימנע מהמילים הגדולות והמגניבות נורא שיש להן אפס משמעות אבל נותנות לנו המון כוח בוויכוח ומעלות דמעה בכל עין, ונלך על רעיונות אמיתיים, עם משמעות ותכלית, שאולי יעבדו פחות טוב ברמה הרגשית-דמגוגית, אבל עשויים לקדם אותנו יותר ברמה הפרקטית.למעשה בשנים הקודמות לא הייתה לך אפשרות לזכות בפרס גפן. הפרס ניתן עד כה רק לספר, לא למתרגם, טוב ככל שיהיה. השנה יש לך סיכוי.
הדרך היחידה שיש לקדם לזה מודעות היא אותה דרך לקידום מודעות בכל פרס בחירת הקהל: לגרום לקהל להכיר אותך. איך עושים את זה? בה. יחצ"נות זה *כל כך* לא התחום שלי.ואגב, באמת לאחרונה קראתי מחדש את "צ'רלי ומעופפלית הזכוכית" ורציתי להחמיא לך על התרגום, והדבר זרח מפרחוני, למרבה הבושה. אז טוב שאתה נותן לי הזדמנות.
מאחר שאני ייסדתי את הפורום הזה והייתי אחראית על כל העבודה השחורה שהייתה כרוכה בהקמתו, כולל העקרונות המנחים בקבלת חברים, דבר אחד אני יודעת בוודאות: הדרישה הבסיסית לקבלה לפורום בתקופה שאני הייתי אחראית עליו (וכמובן, בעצה אחת עם כל חברי הוועד) הייתה קודם כל חברות תקפה באגודה. לא "פעילי עבר" ולא נעליים. יכולים להיות חברי אגודה בהווה שאינם *פעילים* בימינו אבל כן הוזמנו לפורום הפעילים (וזאת משום שהערכנו שמדובר באנשים שגם אם כעת אין להם זמן או רצון לפעול, עדיין דעתם, התובנות שלהם וכן הלאה הם תרומה חשובה לדיון), אבל הם עדיין חברי אגודה.
אין לי מושג אם זה השתנה מאז שפרשתי מתפקיד הניהול של הפורום. קשה לי להאמין, אבל מי יודע.לגבי שאר הקריטריונים, אין לי מושג. התחלנו במאגר התחלתי של פעילים שהזמנו, כשהרעיון היה שכל פעיל יכול להמליץ על פעילים אחרים, וכל חבר אגודה יכול לבקש להצטרף לפורום, כשהעיקרון המנחה היה השאלה אם הוא אכן אדם שמעוניין לקדם את האגודה ואת מטרותיה. זה, מן הסתם, מה שקיבל את ההגדרה "נאמנות", ובכנות, אני לא רואה מה הבעיה עם זה. נראה לי הגיוני לחלוטין שכשרוצים לגבש גוף פעילים של האגודה, שיפעל טוב גם ככוח עשייה וגם כגוף חברתי, אחת הדרישות תהיה הזדהות עם האגודה ועם מטרותיה ורצון לקדם אותה, מה שאפשר להגדיר במילה התמציתית "נאמנות". מה, היית מקבל לעמותה אדם שאתה לא יכול לסמוך עליו שהאינטרסים של העמותה הם מה שעומד בראש מעייניו כשהוא מבקש להצטרף אליה? אז נכון, פורום הפעילים של האגודה הוא גוף יותר אמורפי (ובפרט לא מחויב משפטית), אבל מבחינה חברתית וביצועית, הדרישות צריכות להיות אותן דרישות – גוף שיוכל לעבוד טוב ביחד כי לכל חבריו יש מטרה משותפת ואיזושהי תפישה משותפת של הדרך להשיג אותה.
