התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אתה מדבר על "קהילה" כעל קבוצה ספציפית של אנשים. אני מדברת על "קהילה" כסוג של דינמיקה חברתית שמאפיינת טיפוס מסוים של אנשים. על הדינמיקה הזאת אפשר לענות גם אם אתה לא עונה על צרכי התוכן האינדיבידואליים או מספק מרחב ביטוי לתת-הקהילה הספציפית. תחושת הזדהות כללית, עם עצם ההשתתפות וההתנדבות באייקון, ולאו דווקא תחושת הזדהות ספציפית.
אפשר לגרום לאנשים להרגיש שייכים וקהילתיים גם אם אתה לא מספק להם את הצרכים של ה"קהילה" הספציפית שלהם. יותר מזה, אחד היתרונות הגדולים של אייקון – אחד ההישגים שהוא כן משיג בתחום הזה, וחבל שלא יותר – זה יצירת שיתוף רחב יותר של תחושת ה"קהילתיות" הזאת, מעבר ל"קהילות התוכן" הספציפיות.
כשאדם מתנדב לאייקון, הוא לא עושה את זה (בדרך כלל, טוב?) כי מספקים לו תכני באפי וכי יש לו בסביבה חברים מקהילת הבאפי הפרטית שלו. הוא עושה את זה כחלק ממשהו רחב ואמורפי יותר. ואת המשהו הרחב והאמורפי יותר – התחושה הנעימה והקהילתית הזאת – צריך לספק ברמה הגלובלית, לא ברמה הספציפית של קהילה זו או קהילה אחרת. לא צריך לספק לכל אחד את השניצל של אמא שלו, וגם לא צריך שכל אחד יביא את השניצל של אמא מהבית – צריך שהשניצל המקומי יעורר בהם בפני עצמו תחושת שייכות ונוסטלגיה. שאנשים ידברו על "השניצל של אייקון", וזה יעורר בהם אהדה וגעגוע.
למה אנחנו מדברים בשניצלים? פתאום נזכרתי בשניצליה שליד אייקון ונהייתי רעבה, אם כבר מדברים על נוסטלגיה.כמו כל סוג אחר של צורת תקשורת, היא יכולה להיות פוריה ולהביא תוצאות מעשיות, והיא יכולה להיות רק טחינת מים, וזה תלוי רק בבני האדם המעורבים.
רק בתור דוגמה אחת: "חלומות באספמיה" נולד מדיון בפורום. הוא לא היה נולד אילולא הדיון שהוביל להפרחת רעיונות, להבעת רצון, ולהחלטה לבצע. הוא לא היה נולד גם אם בין המשתתפים בדיון לא היו אנשים בעלי יכולת ביצוע שהחליטו לבצע את זה. אני מביאה את זה כדוגמה לדבר ש*אני* הייתי מעורבת בו (ולכן יכולה לדבר עליו במידת מה של סמכות) וכדי להבהיר שהזלזול שלך בדיוני פורום לא במקום.אני רוצה לציין שמבחינתי, ונדמה לי שלא רק מבחינתי, קידום המד"ב הוא גם עניין אידיאולוגי. לא רק כי "אני אוהבת מד"ב וזה מגניב ונורא כיף להתנדב" (גם), אלא גם כי אני מאמינה שדמיון ופתיחות לרעיונות חדשים ומתיחה של גבולות רעיוניים ונכונות לשאול שאלות ולחשוב עצמאית – כל אלה דברים שהחברה שלנו צריכה כאוויר לנשימה, ואלה דברים שמד"ב יכול לעודד. זו אולי לא תרומה מיידית לרווחתם של בני אדם כמו להאכיל את הרעבים ולרפא את החולים, אבל זו נראית לי תרומה משמעותית מאד לחברה שלנו כחברה.
אתה ממשיך לחשוב על זה במונחים של "קהילות". אני ממשיכה לחשוב על זה במונחים של "קהילה". זו פשוט לא אותה צורת מחשבה.
מבחינתי, בשאלה הספציפית הזאת הארגונים חסרי משמעות. כשאני אומרת "קהילה" אני לא מתייחסת לקהילה ספציפית. אני מתייחסת לדינמיקה חברתית מסוימת שמתאפיינת בתכונות מסוימות. אני לא מדברת על אנשים ספציפיים, אני מדברת על תופעה.
זה לא משנה לאיזו "קהילה" משתייך אדם, ברגע שהוא "קהילתי", יהיו דברים מסוימים שידברו אליו ויגרמו לו להרגיש בבית, ודברים אחרים שלא. הצרכים שאני חושבת שאייקון צריך לענות עליהם – גם אם לא באותה רמה כמו כנסים קטנים יותר ו"קהילתיים" יותר – הם צרכים כלליים, שלא מתייחסים לקהילה אחת ספציפית, אלא באופן כללי לדינמיקה האופיינית לקונספט הזה. זו דינמיקה שעובדת על כמה עקרונות שאפשר לענות עליהם גם אם אתה לא יודע מה ההזדהות הספציפית של הפרטים.
למשל, "להרגיש חלק". אחד המאפיינים החשובים ביותר של קהילתיות זה שחבריה מרגישים חלק מהעשייה, מההחלטה, מכל הדברים החשובים. הם אולי הבורג הכי קטן במערכת, אבל הם מרגישים שהם חלק – חלק *חשוב* – מהעשייה. יכולת לראות את זה במשך שנים בפורום אורט, כשהיו דיונים סוערים ומלוהטים על "אייקון לאן". אתה יכול לראות היטב בימינו שכמעט אין כאלה יותר. למה אין כאלה יותר? כי אנשים הפסיקו להרגיש חלק, ולפיכך זה כבר לא עד כדי כך נוגע להם. מבין את הנקודה שלי? תגרום לאנשים להרגיש חלק מאייקון, הם ישקיעו באייקון אנרגיות. תגרום לאנשים להרגיש שאייקון זה של מישהו אחר, הם לא ישקיעו באייקון אנרגיות. ככה פועלים בני אדם, אני בספק אם תצליח לשנות אותם רק כי זה נראה לך לא הגיוני.
אתה רוצה שהאגודה תחנך את חובביה. למרבה הצער, אני חוששת שזה לא יעבוד, בדיוק בגלל הסיבה שאמרתי. יש דרכים מסוימות שבהן בני אדם פועלים. יש מניעים מסוימים שדוחפים בני אדם לעשות דברים כאלה ואחרים. האגודה יכולה לספר לחובביה עד מחרתיים שאייקון זה חשוב, שאייקון זה טוב, שאייקון מקדם ועושה ובונה. אם החובבים לא *ירגישו* שאייקון שייך להם, אז בהחלט ייתכן שהם יהנהנו בראשם ויגידו, "כן, כן, אייקון עושה דברים טובים, אנחנו בעד אייקון, אייקון זה אחלה", אבל זה לא יעורר אצלם את הערך הרגשי שגורם לחובבים להזניח את העבודה, הלימודים והמשפחה כדי לתרום כל מה שיש להם לכנס של חמישה ימים (או שלושה, או שבעה, לא משנה).
אתה מנסה לשכנע אותנו בדברים שלא צריך לשכנע אותנו בהם. אני מאמינה, ונדמה לי שכולנו מאמינים, שאייקון גדול ומקצועי זה טוב. אני מאמינה שאייקון מביא לנו הישגים גדולים ובונה לנו דברים נפלאים. אני מאמינה שמידה מסוימת של קהילתיות היא קורבן שחייבים להקריב כדי להשיג את מה שיש לאייקון לתת לנו, ששום כנס אחר לא יכול לתת. אני מסבירה את הדברים האלה כבר שנים לאנשים שמבכים את אייקון הישן והטוב. אבל האמונות האלה לא משנות הרבה. אנחנו מדברים פה על השאלה למה אנשי "הקהילה" לא מרגישים יותר שאייקון שייך להם, וזה גורם לכך שהרבה פחות אכפת להם מאייקון. והתשובה לזה לא נמצאת ברעיונות שאתה מעלה. הם רעיונות יפים, ונכונים, ואידיאליסטיים, והם לא יעבדו כדי לפתור את הבעיה הספציפית הזאת. כשאתה מטפל בקבוצות של בני אדם, אתה צריך לטפל במה שגורם להם לעשות דברים כקבוצה, לא בשכנוע אינדיבידואלי. ומה שעובד על קבוצות זה רגשות, לא היגיון. תגרום לחובבים *להרגיש* נכון, והם יבואו. תספר להם כמה שאייקון חשוב וטוב ומועיל, והם יילכו להשקיע את האנרגיה שלהם במשהו אחר, משהו שהם *אוהבים*.
הייתה רשימה ארוכה של רעיונות לביצוע שנמצאת איפה שהוא בניירת שמסרתי לרמי כשפרשתי. למעשה, לא "איפה שהוא" – במסמך שמסכם את תוצאות הישיבות השונות (היו כמה וכמה כאלה) שערכנו בענייני הפרס. יש הרבה מאד דרכים לעשות את זה, רק צריך מישהו שיקח על זה אחריות.
חוץ מלהשתתף בדיונים בפורומים, אני ארשה לעצמי להמשיך. כמובן, בלי הגזמה – יש גם פורומים אחרים שאני צריכה להקדיש להם תשומת לב.
כפי שעופר אמר לך, הטעות הזאת, של חיבור בין "הקהילה" לבין "האגודה" כביכול אנחנו מדברים על דברים קשורים כשאנחנו מדברים על שתי אלה, חוזרת שוב ושוב אצלך ואצל איתי, וזה *לא ככה*. אם תסתכל במתנדבים, אתה תראה שבדרך כלל, ההתנדבות לא קשורה בשיוך ארגוני. לא סתם יש לך גרעין של אנשים שמתנדבים באופן קבוע גם באייקון, גם בביגור, גם בעולמות וגם באלוהים יודע מה עוד. יש לך אנשים שעוברים מארגון לארגון וממשיכים להתנדב לאותם דברים. ההזדהות הארגונית משפיעה, אבל לא עד כדי כך הרבה, ו"קהילת האגודה" זה מושג שאני לא משייכת את עצמי אליו, ואני מאמינה שכך גם רבים אחרים. כשאני מדברת על "קהילה", אני מדברת באופן כללי על הגוף האמורפי הכולל של "חובבים", האנשים שהנושא מעניין אותם לא כצרכני קצה של תרבות אלא כחובבים. לא רק על החברים שלי, לא רק על האנשים שמסתובבים סביב האגודה – אני מדברת על תופעה חברתית כללית והדינמיקה שמאפיינת אותה.
אין לי מושג מי הם "אנשי המקצוע" שאתה מדבר עליהם – פסיכולוגים חברתיים? חוקרי המונים? מומחים בשטיפת מוח? יועצים ארגוניים? – אבל אם אתה אומר ש"הם אמרו", אזוי, שיהיה. אני, כפי שאמרתי, לא רואה שום כוח חזק יותר מאשר הצד החברתי של החובבות. ככלל, אצל בני אדם, הצד החברתי נוטה להיות כוח מניע חזק יותר מאשר אמונות, עמדות ושאר ירקות (מכיר את הקטע הזה שלוחמים שמקריבים את עצמם בדרך כלל עושים את זה כי חברים שלהם בסביבה? אפילו ברגעי מבחן כאלה הצד החברתי חזק מהצד האידיאולוגי). דווקא רשתות חברתיות (להבדיל מקשרים חברתיים אינדיבידואליים) הן עניין יציב בהרבה מאשר הזדהות ארגונית או שאיבת ערך לקידום עצמי, אבל אם אתה אומר… נו, אני כבר שנים לא "אנשי מקצוע" בשום תחום קשור, אז מה אני אגיד.
אתה אומר שההסתכלות שלי, על משתתפי אייקון כצרכני קצה, היא שגויה. טוב, צר לי, אני מדווחת מה שאני רואה. אולי זו לא הסתכלות מוצלחת, אבל זו *המציאות*. זה שכל צרכן קצה הוא סוג של חובב עוד לא אומר שהיחס שלו לאייקון יהיה יחס של חובב. והחובבים בימינו מתייחסים לאייקון כסוג של צרכני קצה כי זה מה שאייקון נותן להם. כשאתה אומר לאנשים שוב ושוב במשך שנים (ואני לא מתכוונת מילולית בהכרח), "אייקון הוא לא שלכם, הוא שלנו, אנשי המקצוע בתחום, אתם רק בואו אליו ותקבלו מה שאנחנו נותנים לכם", בסופו של דבר הם מאמינים לך ומתנהגים בהתאם. כמו צרכני קצה. אופס.
זה שאי אפשר לעשות הכל ושבשביל אייקון גדול צריך להקריב – רגע, אני כבר רצה לספר על זה לשאר החובבים. אה, בעצם כבר אמרתי להם את זה, לא מעט פעמים, בשנים האחרונות, ממש באותן מילים. אבל אתה יודע מה? זה לא ממש עוזר הרבה, להסביר דברים לאנשים. כי ככל שתיתן להם נימוקים הגיוניים, לשכנע אנשים בהיגיון לא יעזור לך. אם אנשים לא מרגישים נכון, הם לא מרגישים נכון, וזה מה שקובע דפוסי התנהגות קבוצתיים, מה שאנשים מרגישים, לא מה שאנשים מבינים בהיגיון. אה, לא שאני "אנשי מקצוע" בתחום או משהו.
אתה לא יכול להגיד "קיבלתם את קידום התחום, אז בואו תאהבו את הכנס ותשתקו". זה לא עובד ככה. אנשים מאד שמחים על קידום התחום, ועדיין לא מרגישים בבית באייקון, ומה לעשות, חובבות לא נגזרת מזה שאנשים נורא מתלהבים שמקדמים להם את התחום ושיקולים רציונליים מהסוג הזה, חובבות נגזרת מזה שאנשים מרגישים בבית. שהם מרגישים שייכים, חופשיים, שמחים, יצירתיים, חברותיים, כל הדברים שהולכים עם חובבות. אתה חושב שתצליח לשכנע את הקהילה (לא האגודה, רבאק, לא האגודה, האגודה היא כולה ארגון, היא לא הקהילה!) לאהוב את אייקון על סמך הרעיון הזה? נו, בהצלחה. אני סקפטית. אבל שוב, כזכור, אני לא אשת מקצוע בתחום. איזה תחום זה היה, תזכיר לי שוב?
קודם כל, מושג הקהילה שלנו לא שונה במיוחד. כפי שניסיתי להסביר לאיתי, "קהילה" זה לא רק מה שסביב האגודה. זה אכן דבר אמורפי ורחב.
שנית, השאלה למה אנשים מתנדבים היא שאלה טובה שלא תכוסה בדיון אחד בפורום. מנקודת מבט של אחת הפסיכים האלה שאמנם חדורי אידיאולוגיה וכאלה, אבל בהחלט לא מתנדבים *בגלל* האידיאולוגיה, התשובה שלי מאד פשוטה: זה כיף. אני חושבת שזה מכסה את זה גם עבור מתנדבים אחרים. אבל לא סתם "כיף" – זה כיף חברתי, כיף שמבוסס על זה שהחברים שלי שם ושזה נותן לכולנו הזדמנויות לעשות דברים ביחד ולהרחיב את המעגל בהתמדה. וזה הבסיס העיקרי של הקהילה ושל העשייה הקהילתית – חברים. לא הזדהות ארגונית, לא אידיאולוגיה, אלא העובדה ש"כל החברים שלי שם, אז גם אני". זה הכוח המניע הגדול ביותר בקהילתיות, העובדה שבני אדם נוטים ללכת אחרי החברים שלהם. לכן גם דרך הגיוס הטובה ביותר מאז ומעולם לא הייתה מודעות בפורומים, אלא "חבר מביא חבר".
וזה מה שאני מדברת עליו כשאני מדברת על "קהילה". המקום המאד אמורפי הזה שמאפשר לחברים לעשות דברים ביחד. זה יכול להיות ליצור ביחד, לארגן ביחד, לעשות פוליטיקה נתעבת ביחד, להרים הפקות ביחד, לשבת ביחד בקפיטריה בין (או במקום) הרצאות, להיות גופרים ביחד וכן הלאה. גיבוש חברתי וכל הג'ז הזה.
אייקון שמבוסס על משתתפים שהם לא יותר מצרכני קצה לא יכול לספק את זה. וזו הייתה הבעיה הגדולה של אייקון בשנים האחרונות, שהוא הפך לפסטיבל שמבקריו הם צרכני קצה. צרכן תרבות, להבדיל מחובב, לא יוצר קהילה. אין לו צורך כזה, אין שום דבר שיוביל לזה. צרכן תרבות לא מחויב, לא מתמכר, לא נהיה מחובר בטבורו לקהילה שתספק את ההתמכרות הזאת, ולא מתנדב. צרכן תרבות פשוט בא, צורך את מה שנותנים לו, פעם מאירוע תרבות אחד, פעם מאחר, בלי סנטימנטים מיוחדים.
ולגבי "לא טרחו לומר" – ברור שטרחו לומר. אנחנו אומרים את זה כבר שנים. המשפט "אייקון יאבד את הקהילה" נאמר בווריאציות שונות ומשונות במגוון ויכוחים בנושא. נכון, רבים מהם הם ויכוחים פורומיים, שאני יודעת שאתה נוטה לזלזל בהם (אם כי, אם יש דרך טובה יותר לרכז במקום אחד את דעותיהם של אנשים רבים ממקומות שונים, אני לא מכירה אותה), אבל הנושא עלה שוב ושוב, במגוון נקודות. זה עלה לגבי דוכן יד שנייה. זה עלה לגבי הכרטיסים למתנדבים. זה עלה לגבי שיקולי תוכנייה שונים. זה עלה באלף ואחד דיונים (אפשר למצוא רבים מהם בפורום אורט) שבהם אמרנו שוב ושוב, "אייקון מאבד את הקהילה", באלף ניסוחים שונים.
אז אף אחד לא אמר? אולי אף אחד שמנהל כנסים. אולי אף אחד שמדבר איתך בטלפון או פנים אל פנים, להבדיל מדיון פורומי. אולי אף אחד שאתה נוטה להחשיב כ"מישהו". אבל זה בהחלט לא היה "אף אחד". הדברים נאמרו הרבה מאד פעמים, שוב ושוב, וזכו לזלזול שוב ושוב. מי אמר אותם? דוברים מה"קהילה". לא מהאגודה, לא מארגון כלשהו שכביכול אמור לקדם את הנושא, לא מסגל אייקון, לא מגוף כלשהו שאפשר לזהות בבירור. מה"קהילה", אותו גוף אמורפי ולא ברור. אל תגיד "לא אמרו". אמרו, אמרו, רק אולי לא בדרך שגורמת לך להקשיב.
עד סוף החודש אמור להתפרסם הנספח לתקנון, ובו פירוט הקטגוריות והליכי ההצבעה. אבל נוצר הרושם שהוועד קצת עמוס כרגע. אתה יודע, יש שמועות שאחת מחברי הוועד פרשה או משהו.
זה לא אומר שזה באמת ככה. לא יותר מאשר פרס על הספר הטוב ביותר הוא קטגוריה מקצועית. *אפשר* לעשות את פרס הספר הטוב בחירה מקצועית של ועדה, ואפשר לעשות אותו בחירת הקהל. ממש ככה, אפשר לעשות גם לגבי קטגוריית תרגום. ואיש לא עוצר אותך מלייסד פרס חדש, מקצועי, בשיפוט ועדה.
וזה שאתה החלטת שזו קטגוריה מקצועית ואין בלתה, זה יפה מאד, באמת, אבל זה עדיין לא אומר שזה מחייב את שאר העולם, וזה עדיין לא אומר שאי אפשר לעשות פרס בחירת הקהל על תרגום. אם אחרי שנה-שנתיים שהפרס יתקיים, תבוא ותגיד לי "תראי את התוצאות, זה לא עובד", אני אתייחס לזה יותר ברצינות. אבל כרגע? אתה מסתמך על נבואות לב סוביקטיביות ולא יותר מזה.לגבי מנגנון שונה, אין לי מושג. אבל לאור העובדה שכרגע, ככל הידוע לי, אין אחראי לקידום פרס גפן, לא הייתי עוצרת את נשימתי במקומך. בכל מקרה, בזמן האחרון נראה שהוועד עסוק מכדי לענות על שאלות שמופנות אליו, אבל אולי לך יהיה יותר מזל מאשר לאחרים.
ההודעות שלך ממש כאן. אם אני רוצה להדביק משהו, אני פשוט יכולה לעשות קופי-פייסט מתוכן. כפי שאכן עשיתי ממש קודם, אגב.
הרי ההצבעה נערכת באותו זמן, הקהל לא יודע מה לא יזכה.
שמע, כשאתה עושה פרס בחירת קהל, או שאתה סומך על הקהל, או שלא. אתה לא רוצה לסמוך על הקהל, זה כבר עניין אחר. הרי באותה מידה אתה יכול לשאול איך אתה יכול לסמוך על הקהל שכשאתה אומר לו לבחור את הספר הטוב ביותר, הוא לא יצביע לסופר הפופולרי ביותר, לכריכה המגניבה ביותר, או לספר עם הכי הרבה סצנות סקס. אני מאמינה שאפשר לסמוך על הקהל במידה סבירה, שאם אתה אומר לו שהוא מצביע לתרגום הטוב ביותר, הוא לא יצביע לספר עם הצבע הכי מגניב, ולהפך.
והדבר היחיד שדובר שיהיה שונה לגבי קטגוריית התרגום כשאני הייתי מעורבת בנושא (לא יודעת מה נשתנה מאז) זה שההצבעה בשלב א' תהיה פתוחה גם לחברי אגודת המתרגמים, שנותנת חסות לפרס.אני לא רואה שום סיבה למה פרס על תרגום צריך להיות מקצועי כשפרס על ספרות לא. אולי נדמה לך שתרגום זה עניין יותר "מקצועי" מספרות, אבל צר לי לומר שזה ממש לא כך. אם אפשר להצביע בבחירת קהל על הספר הטוב ביותר, אפשר להצביע בבחירת קהל גם על התרגום הטוב ביותר. בפשטות, הקהל יודע מה הוא אוהב.
אתה באמת חושב שאורי *לא* היה צריך לדעת לבד שאם הוא מתרחק מהקהילה, הקהילה תתרחק ממנו? אתה באמת חושב שאם האגודה לא שם לומר את זה, אין צורך שאדם שמנהל כנס על בסיס התנדבות קהילתית ובאז קהילתי יידע את זה בעצמו?
רבאק, איתי. מרוב הלהיטות שלך להפיל הכל על האגודה, אתה אפילו לא עוצר לחשוב. ונניח שהאגודה גם לא הייתה מתעניינת בקהילתיות או השד יודע מה. האפשרות קיימת, אתה יודע. האפשרות שכל הארגונים המעורבים באייקון לא יציבו קהילתיות בראש מעייניהם קיימת.
אז נניח שזה היה המצב. ואייקון היה מצפצף על הקהילה, בתמיכתם של כל הארגונים שמעורבים בו, ואז היה קורה בדיוק מה שקורה עכשיו. האם שוב זו אשמת האגודה?
אתה החלטת שקהילתיות זו אחריות של האגודה, ומשם ואילך שום דבר לא יעזור. אבל קהילתיות זו לא אחריות בלעדית של האגודה, וזה מה שאני מנסה להגיד לך כל הזמן הזה. זה שהאגודה בוחרת לקדם קהילתיות (כלומר, כשהפעילים בה מחזיקים באג'נדה כזאת), סבבה. אבל אייקון – ככנס, כגוף שעוסק בתחום התמחות מסוים ואמור לעשות אותו טוב – אמור לדעת בעצמו.
מה לעזאזל כל כך מכעיס ב"הייתם אמורים לדעת בעצמכם"? אם מישהו מתמחה עשר שנים בכנסי מדע בדיוני, אתה לא מצפה שהוא יבין בעצמו שכנס שמתבסס על קהילת חובבים צריך את הקהילה? אם אנשים באותה קהילה אומרים לו שוב ושוב (יכולתי לקשר לך לעשרות ויכוחי פורום שבהם, במשך שנים, אנשי קהילה מחו על התרחקותו של אייקון מהקהילה והזהירו מפני התרחקות מקבילה של הקהילה מאייקון, ואושיות אייקון שונות צחקו להם בפרצוף), והכתובת על הקיר במשך שנים, למה בדיוק הוא לא אמור להבין את זה בעצמו? כי הוא ילד קטן? כי חייב להיות גוף שידחוף את הנושא הקהילתי, או שהאנשים שמנהלים את הכנס לא יוכלו להבין בעצמם שצריך? כי אנשים שמתעסקים בניהול כנסים במשך שנים לא צריכים להיות עם היד על הדופק בעצמם? כי אם לא אומרים להם מה לעשות, הם לא צריכים לדעת? למה, כשאתה מנהל משהו, אתה מצפה שיגידו לך כל הזמן מה לעשות כדי שזה יעבוד כמו שצריך? למה, כאילו אורי עשה *רק* מה שעשו לו לעשות, ולא חשב על שום דבר בעצמו?
נו, אז זו האמירה הכי מכעיסה בעולם. אז תכעס. סלח לי אם לא אתרשם."רק על נקודה אחת אנחנו לא מסכימים: אייקון לא "הפך את עצמו" ללא קהילתי. האגודה עשתה את זה."
צר לי, משם התחלת, וזו האמירה שהתנגדתי לה, שאתה עכשיו טוען שלא קשורה למה שאמרת. *זה* מה שאמרת, ו*זה* מה שהתנגדתי לו.
אייקון הפך את עצמו ללא קהילתי. שהאגודה אולי לא עשתה מספיק כדי למנוע את זה? יכול להיות. אבל אייקון הוא זה שהפך את עצמו לפסטיבל נוצץ שמשאיר את הקהילה בעדיפות אחרונה, בזמן שהיה לו אינטרס – שמשום מה רק עכשיו הוא מגלה אותו – לשים את הקהילה בעדיפות טיפה יותר גבוהה.
זה נורא נחמד לומר כל הזמן "האגודה הייתה צריכה לעשות ככה" ו"האגודה הייתה צריכה לעשות ככה", אבל הקהילה היא לא נכס פרטי של האגודה, ויש דברים שאייקון – כגוף שפועל פחות או יותר כמודולה עצמאית, כפי שמיצב את עצמו בשנים האחרונות – היה צריך לעשות בפני עצמו, גם בלי לחכות שאמא-אגודה תגיד לו לעשות. עם כל הכבוד למעורבות שהאגודה צריכה לגלות באייקון או משהו, באייקון שותפים (או לפחות היו שותפים) עוד שני גופים, והסגל שלו היה אמור להיות מורכב מחבורה של אנשים עם ראש גדול ויכולת חשיבה ופעולה עצמאית, שהכנס עצמו חשוב להם, ושלא צריכים שאמא-אגודה תרדוף אחריהם כל הזמן עם המוצץ ותסביר להם את עובדות החיים, כמו, נגיד, שאם אתה מנכר מעליך את קהילת החובבים, פתאום חסרים לך חובבים שיתנדבו.
