התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
http://www.sf-f.org.il/story_1018#24814
אני די בטוחה שראיתי לזה עוד אזכורים לאחרונה באתר, אני פשוט לא זוכרת איפה.זה קישור להודעה בפורום הפעילים. לטובת מי שלא קורא שם, הייתה שם התייחסות ל"שיתוף פעולה רב שנתי עם אוניברסיטת בר אילן".
http://corky.net/~sfsoc/forum/read.php?22,47354,47635#msg-47635
(זה לא המקום היחיד, אבל זה מה שמצאתי כרגע. בגדול, הייתה התייחסות בכמה הודעות שונות לכך שאונ' בר-אילן מעוניינת בהמשך השת"פ שנוצר לצורך כנס ניבן).והוא נועד לדיונים שנוגעים *לאגודה*. זה, כאילו, כתוב למעלה. דיונים כלליים זה דבר שיהיה לך הרבה יותר פרודוקטיבי להעלות בפורום אורט.
באמת להעריך מה גודלו של הפוטנציאל הלא ממומש הזה. בעשרות דיונים בנושאים משיקים ברחבי הקהילה, זכורות לי הערכות שונות ומשונות, אבל עד היום אין לי מושג של ממש על מה אפשר לבנות.
אם לשפוט לפי מספר הצופים בסרטי מד"ב, אנחנו אימפריה. אם לשפוט לפי מספר הקונים של ספרים כמו חולית, מדריך הטרמפיסט, או אפילו מספר המנויים של פנטסיה 2000 ז"ל (את הארי פוטר – הצלקת והתופעה – נשאיר כרגע בצד, אני לא חושבת שהוא מדד לשום דבר), הרי שמצבנו לא רע. אם לשפוט לפי מספר המגיעים לאייקון, המצב די סבבה. אם לשפוט לפי גודל מהדורה ממוצעת של ספר מד"ב, המצב לא משהו.
אבל איך אנחנו יודעים מה הפוטנציאל, מלכתחילה? מה המדד שלנו? מה מגדיר את פוטנציאל החובבות? ומה בכלל קהל היעד שלנו?אין אחראי לקידום פרס גפן. הדס פרבר ניסתה לקחת על עצמה את התפקיד לזמן קצר אבל ויתרה עליו, והוועד כיום מחפש מפיק לפרס באייקון. כל התפקידים הקשורים לפרס גפן נשארו בידי ועדת פרס גפן.
כשפרשתי העברתי לידי רמי את כל הקבצים שהצטברו ברשותי בנושא, ובכלל זה קובץ אחד שרוכז בסדרת ישיבות בנושא, ובו רשימה של נקודות לפעולה מסודרות על פי לוח הזמנים השנתי של פרס גפן ונוגעות לביורוקרטיה של הפרס, ליחצ"נות, לגיוס חסויות ושאר הפרטים הרלוונטיים. אין לי מושג מה נעשה במסמך הזה ואם מישהו מוציא משהו ממנו אל הפועל.
ברשות הוועד יש מסמך נוסף שחיברה מיכל פנואלי (מסמך מרשים מאד, יש לציין) שמתייחס לתהליך העבודה של הפקת פרס גפן באייקון. גם במסמך הזה אין לי מושג מי מטפל, או שהוועד מייעד אותו למפיק המיועד של פרס גפן, לכשיימצא, במהרה בימינו אמן.
התפקידים האחרים שמילאתי – ניהול אתר האגודה וניהול פורום הפעילים – אוישו עוד כשפרשתי. את אתר האגודה מנהל היום גיא וינר (ואני מאמינה שעושה ויעשה עבודה מצוינת), ואת פורום הפעילים (שאין בו בימינו יותר מאשר עבודת תחזוקה שגרתית – ההקמה והגיוס הראשוני היו החלק הקשה) מנהל רמי שלהבת. את תפקיד מזכירות האגודה העברתי עוד כמה זמן לפני פרישתי לגל חיימוביץ'.
לגבי הפרויקטים הקטנים שעסקתי בהם (בעיקר עניין הסדנה לעיצוב אתרים שדיברנו על עריכתה בבית-ברל, כדי לפתור את מצוקת הקמת האתרים שהאגודה נתקלת בה שוב ושוב, ועוד שניים-שלושה דברים קטנים), אין לי מושג מה קורה.
כלומר, אם אכן זה היה כך, אני לא זוכרת את זה. בכל מקרה, שינויים בוועד הם דבר שהאגודה חייבת לדווח לחבריה, אני מאמינה שלא רק מצד השקיפות והניהול התקין וכל זה, וכמובן מצד התחייבות האגודה לדווח לחבריה על ההחלטות שמתקבלות בוועד (התחייבות מהאספה הכללית ב-2002, והיו בנושא כמה דיונים כאן בעבר), אלא גם מצד החוק, אם כי בעניין הזה אני לא באמת מתמצאת. אני יודעת שתקנון העמותות שמופיע באתר האגודה מחייב את הוועד לנהל פרוטוקול מישיבותיו והחלטותיו, ואני מאמינה שהעניין הזה נכלל.
דיווח האספה הכללית מ-2002:
http://www.sf-f.org.il/story_326
תקנון של עמותה:
http://corky.net/~ny/TAKANON.rtf
בכל מקרה, בפתיל הקודם בנושא, כשמישהו שאל, חבר הוועד רמי שלהבת ענה לו במפורש שהאגודה פרסמה את זה. אני חושבת שלצפות לתשובה על השאלה "איפה" זה לא ציפייה מוגזמת, אלא אם כן בעינייך מסירת תשובה לא נכונה לחברי האגודה מצד דובר הוועד זה לגמרי בסדר.אגב, כשבדקתי עכשיו את דף החלטות האספה, ראיתי שלא עודכנה בו האספה בעולמות. מן הסתם היה ראוי לעדכן את זה.
http://www.sf-f.org.il/story_977אני פשוט חושבת שוועד האגודה, כרגע, לא מנוהל טוב, לא רק בנקודה הזאת, ברבות אחרות (מן הסתם, היו סיבות לזה שבחרתי לפרוש), ואני לא מתכוונת לתת לזה "להחליק", אם ייסלח לי האינגלוז. אני חושבת שמה שוועד האגודה עושה משפיע על מה שקורה לכל הקהילה, כי כיום האגודה היא כנראה הארגון שמחזיק בידיו הכי הרבה כוח בתחום, ולכן לא חושבת שיהיה רעיון טוב להניח לגלים להירגע על התנהלותו הלא תקינה. מדיניות של התחמקות מהתמודדות עם כל שאלה לא נוחה היא לא ממש מדיניות בריאה לגוף כזה, לא בשבילו, אבל מה שחשוב יותר, לא בשביל כל הקהילה שהוא משפיע עליה.
אני שמחה לשמוע שלמדיניות הטאטוא תחת השטיח של רמי יש מעריצים נוספים.
אתה שואל אותי – ברצינות – למה זה מפריע לי שהאגודה "שכחה" לדווח לחבריה שאחד מחברי הוועד שלה פרש, אבל טוענת שהיא כן עשתה את זה? אתה חושב – ברצינות – שזה דבר קטן ושולי? גל, אני מתרשמת. באמת.ולשאלתך השנייה, *אני* כן פרסמתי את דבר פרישתי, כמה זמן מראש, בפורום הפעילים ובבלוג שלי. פרסום באתר האגודה? כשזה היה רלוונטי, זה כבר לא היה התפקיד שלי.
שני דברים:
ראשית, אילו הספרות הספקולטיבית הייתה כולה מונחת במדף המיינסטרים, לא הייתה מתגבשת סביבה קהילה, ולא היה מי שיקדם אותה, מה שאני חושבת שהיה בעוכריה כי היא הייתה נשארת במינון נמוך יותר.
שנית, אני, אישית, לא כל כך אוהבת ספרות מד"ב/פנטזיה שנכתבת כמיינסטרים. זה נובע מכמה וכמה סיבות, הראשונה שבהן היא שסופרי מיינסטרים שכותבים מד"ב (או סופרי מד"ב שכותבים לשוק המיינסטרים, ואגב, בדבריי "מד"ב" מתייחס הן למד"ב והן לפנטזיה) נוטים להתעלם ממוסכמות הז'אנר, אם מתוך בורות בתחום ואם משום שקוראי המיינסטרים לא דורשים את זה. ושנית, כי לסופרי מד"ב פרופר יש מחויבות לספקולציה שלהם שלא נוטה להיות לסופרי מד"ב-יליד-המיינסטרים, ואני אוהבת מחויבות לספקולציה.
מה זה אומר "מחויבות לספקולציה"? נניח שהספקולציה שלי היא שיש מסע בזמן. סופר מד"ב טוב שבעולם שלו יש מסע בזמן יבנה עולם שבו המסע בזמן הוא עובדת חיים שמחלחלת לכל תחומי הקיום, ומשפיעה עליהם ברמה החברתית, הכלכלית, המדעית, הפילוסופית. המסע בזמן לא ישמש אצלו כקוריוז נקודתי, אלא הוא יקח אותו הלאה ויגזור ממנו עולם שלם, בפרטים הגדולים ובקטנים, בלי להתעצל. סופרי מיינסטרים שמשתעשעים בספקולציה להנאתם פעמים רבות משתמשים בה כאלמנט נקודתי שלא משפיע מעבר לתחומיה של בועה צרה בסיפור שלהם, או להבדיל, מניחים לחוסר היגיון ולסתירות שונות להשתרבב לטקסט שלהם משום שהספקולציה לא שם כי זה כיף לשחק עם ספקולציה, אלא כדי לשמש כמטאפורה, אלגוריה, סמל ושאר תועבות ספרותיות, ולכן לא צריך להתעסק איתה מעבר לנקודה שבה היא ממלאת את מטרתה הספרותית.
כדי לכתוב מד"ב טוב, מד"ב מחויב, שבונה עולם אמיתי ועקבי ומשמעותי שאפשר באמת לשקוע בו עד הסוף, צריך לומר במפורש "אני כותב מד"ב. אני כותב ספקולציה". צריך ליהנות מהעיסוק בספקולציה בלי להתנצל ובלי לתרץ אותה בצרכים ספרותיים – וזה כן דורש איזושהי הגדרה של הנישה, כדי שאפשר יהיה לגלות את הכללים שתוחמים אותה ומגדירים אותה. מבחינתי, זה לא תיוג מטעמי נוחות. זה תיוג מטעמי איכות. (עוד מילה משומשת יתר על המידה).
אגב, כל מה שאמרתי לעיל תקף (כמובן, בניסוח מחדש על פי הצורך) גם לכל סוג אחר של ספרות נישה. אני חובבת גם של ספרות בלשית, של ספרות מתח פסיכולוגי ושל עוד כמה ז'אנרים, ובכולם חייבת להיות איזושהי מודעות והזדהות של הסופר לז'אנר שבו הוא כותב כדי שיעשה את זה באמת טוב. נדיר הסופר שמסוגל לכתוב טוב בז'אנר מסוים בלי שיזדהה איתו.
יכול להיות שנובע ממה שכתבתי לעיל שקידום לא צריך לכלול זליגה למיינסטרים, אבל אני באמת לא בטוחה בנקודה הזאת. אילו האמנתי בכנות שזליגה למיינסטרים אכן תקדם ספרות מד"ב, יכול להיות שהייתי תומכת בה בכל הלב, למרות שלטעמי היא תפגע במידת מה בכיף שלי. אבל אני באמת לא בטוחה בזה. אני חושבת שברגע שיש זליגה למיינסטרים, עדיין, הספרות שמזהה את עצמה כמד"ב נותרת מתויגת בעיני הציבור הרחב כמד"ב, והספרות שלא – מתויגת אוטומטית כמיינסטרים, ואם היא טובה, אנחנו מקבלים עליה את התגובה הקלאסית שתמיד מקבלים על 1984: "זה? מה פתאום, זה לא מד"ב, הרי זה *טוב*". בסופו של דבר, חוששתני, זה לא יקדם מד"ב לשום מקום. כלל הציבור ימשיך לקרוא מיינסטרים (לכל היותר, מד"ב-ידידותי-למיינסטרים שמוסתר היטב תחת מכבסות כמו "ריאליזם מאגי" או "רומן עתידני"), ומד"ב ייתפס אפילו ביתר שאת כז'אנר נישתי לא איכותי.
גם "קהילת אייקון" היא תת-קהילה. זה לא מה שאני מדברת עליו, אני מדברת על משהו שהוא יותר בגדר "רוח קהילה" (בנוסח "רוח חג המולד דאשתקד" של דיקנס, כנראה…) ולא קהילה ספציפית. יכול להיות שזה כן מה שאורי מדבר עליו.
עלולה לגרום לעדי יוגב להרביץ לך. היא די בטראומה מהקטע הזה, כפי שיודע מי שהיה באירוע הפילקים בעולמות…
אני בהחלט מקווה שהמאמץ באייקון אכן יקדם את העסק, אם כי צריך לזכור שתחושת קהילתיות היא לא דבר שנולד רק מתוכן. כפי שאמרתי קודם, אספקת תכנים הופכת אנשים למשתמשי קצה, גם אם התכנים האלה "קהילתיים" לכאורה.
תחושת הקהילתיות החזקה באמת סביב אייקון הייתה בתקופה שבה כל החובבים הרגישו שאייקון הוא "שלהם". שזה אומר שחובבים התנדבו, וזה גם אומר שחובבים לקחו אישית דברים באייקון וניהלו דיונים ארוכים כאורך הגלות באורט ובמקומות אחרים על אספקטים שונים של אייקון, איך הוא צריך להיראות, מה נכון ומה לא נכון בו, עד שהתפתחה, בהדרגה, תחושת ההדרה של החובבים מאייקון, כך שהיום אותם חובבים כבר לא משלים את עצמם שאייקון הוא "שלהם", ולפיכך לא מתעוררות אותן אמוציות לגביו כפי שהתעוררו פעם.
האם אתה מסוגל לתת לחובבים את התחושה הזאת מחדש? האם אתה *רוצה*? או שאתה מתכוון להסתפק ברמת התוכן, השמורה המגודרת שאמורה לתת לחובבים תחושת בית על ידי דברים שהוכנו עבורם על ידי אחרים ולפי החלטת אחרים? כי זה משהו, כן, אבל לעניות דעתי זה לא מספיק – כדי להחזיר לחובבים את התחושה שאייקון הוא שלהם, יהיה צורך למצוא דרכים כלשהן שבהן אייקון (או חלקים ממנו) אכן יחזור במידה מסוימת להיות *של* החובבים – שתהיה להם איזושהי השפעה ואיזושהי דריסת רגל על מה זה אייקון בשבילם (מעבר לתשובה הקבועה של "רוצים להשפיע על אייקון, תתנדבו לסגל", שלא כולם בנויים לה).
האם זה אפשרי? האם זה רצוי? האם ניתן יהיה עדיין לאזן את זה עם ההתמקצעות של אייקון והפנייה שלו לקהל הרחב? אין לי מושג. אבל בתפישה שלי, כדי באמת להחזיר את התמכרות החובבים לאייקון – זו שגורמת לזה שכשיש אייקון לוקחים חופש מהעבודה אפילו אם הבוס מתנגד, ולא מגיעים "ליום רביעי, אולי, אם אני אצליח לצאת מהעבודה בזמן" – זה מה שצריך לעשות. לתת לחובבים תחושת מעורבות ובעלות מחודשת.
