התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אולי זו תפיסה סובייקטיבית שלי, כן? אבל אני לא חושבת ככה.
אמרתי את זה כבר כל כך הרבה פעמים, עד שכבר נראה לי טחון להגיד את זה שוב, אבל בכל זאת: המצב כרגע הוא שאייקון לא יקר ללבם של החובבים כפי שהיה פעם. הוא לא מעורר את האמוציות שהוא היה מעורר פעם, אפילו לא קרוב לזה. אנשים לא טורחים לקחת חופש מהעבודה כדי להגיע לאייקון. אנשים לא מתווכחים עליו שעות בפורומים. אנשים לא נגנבים מזה שיש אייקון ברמה שאפילו קרובה לזה פעם. בעבר, בסוף אייקון, היו בפורום אורט דיונים – פתילי תודות ורעיונות לשינוי וויכוחים – מכאן ועד הודעה חדשה. בימינו? בקושי אפשר להבחין שהיה אייקון.
כדי ליצור את התגובה הרגשית הזאת צריך משהו שהוא מעבר לתכנים גדולים ומגניבים. לאנשים צריכה להיות התחושה הברורה, שהייתה להם בראשית הדרך, "זה שלי". היום לחובבים אין את התחושה הזאת – יש להם תחושה שהם לקוחות ותו לא. וזה לא היה בעייתי כשלעצמו, רק שנדמה לי שזה גורם לאייקון מצוקה מסוימת בכל הנוגע לגיוס כוח אדם. כי אנשים שלא מתלהבים הם אנשים שלא ימהרו להתנדב ולשפוך לתוך העסק הזה את כל שעותיהם הפנויות וגם כמה שלא. והם אנשים שלא ימהרו לקחת חופש של שבוע מהעבודה, לבוא לכל שעות הכנס וגם לגרור את כל חבריהם. הם אנשים שיבואו כלקוחות קצה, לאירוע מגניב או שניים, ואז יתחפפו לאכול עם חברים במסעדה איפשהו או משהו כזה.
זו הסיבה שכן צריך את רוח החובבות, כלומר, בהנחה שמסכימים שההתלהבות הזאת היא משהו שאייקון זקוק לו. כדי שבאנשי הקהילה, אלה שמביניהם אייקון שואב את החמצן שלו, תהיה אותה תחושה של "פטריוטיות אייקון", נכנה את זה. ואת הנאמנות העיוורת הזאת, את התגובה האמוציונלית הלא פרופורציונלית הזאת, פשוט לא משיגים רק מזה שכנס הוא נורא גדול ושאפתני ומכניס כסף וחשיפה.קודם כל, גם לתכני החובבים יש קהל, וגם קהל החובבים הוא קהל שיש בו תועלת – הוא קהל שמבזבז כסף בדוכנים, למשל, ולדעתי הרבה יותר מקהל המיינסטרים. והוא קהל שיוצר באז וססגוניות, למשל. אני לא יודעת אם הרווח (ואני לא מתכוונת רק בכסף) שצומח מהשקעה בתכני חובבים משתווה לרווח שצומח מהשקעה בתכנים אחרים, אבל אני מאמינה ש*יש* מזה רווח, לא הפסד, בחשבון הכולל.
מעבר לזה? כמו שאני מכירה את הקהל הזה, השקעת משאבים בו רק מניבה צמיחה במשאבים. גם מגדילה את מספר המתנדבים, גם מגדילה את הנכונות שלהם להשקיע (זו תופעה די מוכרת, אני חושבת, שהתנדבות גורמת לאנשים להתנדב יותר – ברגע שאדם מתנדב, יהיו לו יותר הזדמנויות להתנדב בעוד דברים, יותר דברים יפלו על דרכו, יותר אנשים יכירו אותו, וכו'), גם מרחיבה ומחזקת את הרשתות החברתיות בין אנשים מה שמקל על הגיוס, וכן הלאה. ובדרך כלל, מאחר שהשקעה בתכני חובבים היא מהדברים היותר כיפיים שיש בכנסים (טוב, לטעמי), היא מאפשרת לאנשים שעוסקים בזה לרכוש ידע וניסיון באופן שהם נהנים ממנו. ובארגון התנדבותי, הנאה זה דבר שיש לו משמעות.
בכל אופן, אתה חושב על השקעה במתנדבים קיימים, ואני תוהה מאיפה יצמחו לך מתנדבים חדשים אם אתה לא משקיע בקהילת החובבים שממנה מגיעים המתנדבים. התנדבות עובדת הרבה פחות טוב בלי רשת חברתית שתעודד אותה, ואתה אף פעם לא יכול להסתמך על המאגר הקיים בלי לקיים צמיחה מתמדת. אז אולי אתה חושב שאפשר לקיים תת-קהילה עצמאית של מתנדבים, ואפילו לקיים בה צמיחה – אני בספק. אני לא חושבת ש"קהילת מתנדבי אייקון" תצליח להתקיים מספיק טוב בכוחות עצמה בלי קהילת החובבים הכללית יותר שתספק לה בהתמדה דם חדש.וכבר הזדמן לי לומר את זה בלא מעט ויכוחים ודיונים שונים.
אייקון הוא חלון הראווה שלנו. הוא זה שמאפשר לנו להשיג את הדברים הגדולים שפעם, בתקופת IOL, לא העזנו אפילו לחלום עליהם. זוכרת איך גירדנו בציפורניים כל שמץ של רסיס של זנב של אזכור בעיתונות? היום אנשים אפילו כבר לא טורחים לסרוק ולהעלות את כל האזכורים של אייקון לפורומים. זוכרת איך חלמנו על תמיכה של גופים ציבוריים, והיינו צוחקים לעצמנו על חלומות השווא שלנו? היום זה כבר קיים. זוכרת איך חלמנו על הגעה לקהל הרחב? על אורחי כבוד גדולים ומפורסמים? על הקרנות בכורה רשמיות, או לפחות הקרנות חוקיות ולא חובבניות? על דברים גדולים שאפילו לא ידענו לתת להם שם?
אני זוכרת את כל זה. ואני ממש שמחה שיש לנו את זה. אייקון צריך לפנות החוצה, אייקון צריך לאפשר לנו לעשות את הדברים הגדולים, השאפתניים והראוותניים, וזה חייב לבוא לפחות חלקית על חשבון החובבים.
אין דרך אחרת. אי אפשר כנס חובבים במלוא מובן המילה וגם לעשות את כל הדברים הגדולים והנפלאים האלה. אי אפשר לפתוח חלון ראווה ענקי לעולמם של המוגלגים ולמשוך אותם בזדון ובערמומיות לתוך המערבולת שלנו – מה שבהדרגה הופך את התחביב הפריקי שלנו למיינסטרים – בלי לוותר קצת על החמימות ועל החבר'ה-איות. אי אפשר. לא בארץ, לא בשוק קטנטן כמו שלנו, שאין לו גיבוי של קהילת חובבים ענקית שתספק לו את המאסה הקריטית גם בלי לפנות להמונים, שאין לו היסטוריה של עשרות שנים שתיתן לו גב ומוכרות, ושאין לו אופציה לאירועי חובבים גדולים *לצד* אירועים ממוסחרים גדולים, פשוט מפאת קוטן השוק והארץ.
אז נכון, אני חושבת שאייקון כן צריך לשמור על האטרקטיביות שלו עבור קהל החובבים – ולא רק כי יהיה נורא עצוב אם לא, אלא מהסיבה הפרגמטית הפשוטה שהוא מסתמך על קהל החובבים לאספקת כוח אדם ותכנים – אבל אני בהחלט חושבת שחלון הראווה הזה החוצה, והגודל, והכסף, וכן, גם המסחריות – כל אלה מטרות חשובות וחיוניות, ויש לנו בדיוק כנס אחד בשנה שמקיים אותן. האטרקטיביות עבור קהל החובבים חייבת להיות מטרה של אייקון, אבל מטרת משנה, לא מטרה ראשית.אתה מפרסם פה סדרה של שאלות קרצייתיות, חסרות כל משמעות, בשורה יחידה, בלי לטרוח אפילו להתנסח כמו שצריך, ומבלבל לה את המוח עד לבלי נשוא. אני חייבת להתפעם מהסבלנות שלה. ולקוות שיתקלקל לך המחשב, כי באמת, נמאס.
הבעיה הגדולה היא דווקא יחסי אנוש. אני לא מעלה על דעתי להרים שום דבר באייקון (הרהרתי בזה כמה זמן, ירדתי מזה ביסודיות רבה) כי אני שונאת את חוויית העבודה מול אורי ומול טיפוס האנשים שהוא מקיף את עצמו בו. תחושת הזלזול המתמדת היא לא משהו שמוסיף כיף לחוויה. ואגב, לזכותו של אורי יש לומר שהוא *מנסה* לא לזלזל בפעילי קהילה, רק שזה לא באמת מצליח לו, וזה אחד הדברים ששומעים הכי הרבה בחוויות של אנשים שמנסים להרים משהו מולו. הקטע של ההתמקצעות שמורידה מהכיף זה מילא. אבל הסיבה שאנשים לא חוזרים היא לא כי זה פחות כיף, אלא כי זה ממש לא נעים, בלשון המעטה.
במקרה שלי, מאחר שאני אחת מהפעילים הוותיקים ששורצים עמוק בקליקה, מאלה שעשויים להגיד "בא לי להרים פרויקט" ומיד יהיו להם עשרים מתנדבים לפחות, נוצר מצב בעייתי. כי לא רק שאני לא אתנדב באייקון – אני גם לא אביא איתי את החברים שלי ולא ארגיש שאני מסוגלת בלב שלם להמליץ לאחרים ללכת לעשות דברים באייקון כי "זה מגניב". להפך, סביר להניח שאני אגיד להם להימנע מזה וללכת על אחד הכנסים הקטנים יותר (כפי שכבר עשיתי כמה פעמים בזמן האחרון כשדובר בנושא של הפקות מקור קהילתיות ופרויקטים קהילתיים בכלל). ואם בדרך כלל חלק מהתועלת שאני מביאה כשאני מתנדבת לדברים זה בדיוק הקטע הזה, שכששואלים, "מישהו מכיר מישהו שיכול למלא את תפקיד X?" אני ישר מנסה לסנג'ר לצורך העניין כמה מהאנשים שאני מכירה ושכבר עבדתי איתם בעבר (והרי יש המון כאלה), הרי שבמקרה של אייקון אני לא אמלא את ה"חבר מביא חבר" הזה.
ואני מדברת על החוויה האישית שלי כי רק בשם עצמי אני יכולה להתחייב בפומבי, אבל באמת שאני לא האדם היחיד שכל זה תופס לגביו. אז תכפילו את זה בכמה וכמה פעילי "קליקה" מקושרים ומרושתים בקהילה שמגיבים באותה צורה, ותקבלו את מה שאיתי מדבר עליו, העובדה ש"וועד האגודה" לא מעודד אנשים ללכת להתנדב באייקון. אני לא יודעת לגבי ועד האגודה (שבדרך כלל פשוט כולל כמה מאותו סוג של פעילים בולטים), אבל ברור לי למה פעילי קהילה, שפעילים כבר שנים ושרגילים להרים דברים בקהילה לא יפיצו את רוח ה"בואו להתנדב באייקון, זה כיף". הם לא יפיצו אותה פשוט כי זה *לא* כיף.
כיף לעבוד עם אורי. כיף לעבוד עם אייקון. כל האנשים שאומרים שלעבוד עם אייקון זה איום ונורא מטומטמים, לא פעילים אמיתיים, לא יודעים להתמודד עם הקשיים בהתנדבות ולא באמת אידיאליסטים. ולכן, כנראה, נשארים לעבוד עם אייקון רק הלא-מטומטמים והפעילים השווים, שכן טוב להם לעבוד עם אורי. כמוך. וכמובן, הסיבה שהם נשארים זה שהם לא מטומטמים, אז הם לא מאמינים כשוועד האגודה אומר להם שזה לא כיף לעבוד עם אייקון.
אני, האמת, לא לגמרי מבינה מה הבעיה שלך. נכון לרגע זה אורי אמור להיות מוקף בשלל פעילים רבי ערך כמוך שנהנים לעבוד איתו ושלא קנו את הפרופגנדה השלילית של ועד האגודה. אז מה מציק לך? שוועד האגודה לא ממלא את תפקידו היחיד (ככל הנראה) כספין דוקטור קהילתי? למה זה צריך להטריד אותך? הרי לא ייתכן שוועד האגודה מצליח לשטוף את מוחם של *כל* הפעילים ששווים משהו.אני לא מבינה למה אתה לא מסוגל להבין שהעובדה שלך מתאים לעבוד עם אורי אין פירושה שלכל שאר הציבור גם מתאים לעבוד עם אורי. לאורי מתאים לעבוד מול סוג מסוים של בני אדם. הוא לא טוב בעבודה מול אחרים. הוא אולי יודע לנהל אותם ולהגיד להם מה לעשות, אבל הוא לא יודע לגרום להם לרצות לחזור על החוויה. כתוצאה מזה אכן מתקבצים מסביבו אנשים מהסוג "שלו", אבל אנשי הקהילה נמוגים בהדרגה, כי העבודה מולו היא סבל עבורם, כי הוא יודע להפיץ סביבו תחושה מתמדת של חוסר הערכה ואפילו זלזול ולגרום לאנשים להרגיש חרא במה שאמור להיות כיף. ועד היום, אורי לא לומד את הלקח האחד שהוא היה אמור ללמוד מזה: לתת למישהו *אחר* – שיודע לדבר עם אנשי קהילה – לטפל באנשי הקהילה (כולל האצלת סמכויות מלאה), ולהתעסק בעצמו בעניינים אחרים.
אתה חושב שפעילים "אמיתיים", כאלה שהנושא באמת בוער בעצמותיהם, אמורים להתגבר על תחושת החרא הזאת ולהמשיך להתנדב בכל זאת – אם רק ועד האגודה ילחש על אוזנם את הדברים הנכונים? נו, אז מה אני אגיד לך, כנראה כולנו פשוט לא באמת פעילים אמיתיים. רק אתה. ואורי.שלהתנדב עבור אייקון זה הכי כיף ומגניב ומתגמל בעולם. נניח. אבל מה לעשות שאנשים שהתנדבו עבור אייקון לא בהכרח חושבים ככה בעצמם? מה לעשות שאנשים יוצאים מההתנדבות עבור אייקון בטראומה? מה לעשות שהם מספרים את זה לחברים שלהם? ומה לעשות שחברי קהילה מגיעים לאייקון – להרים אירוע, להתנדב, או סתם כלקוחות קצה – ולא כיף להם?
הבעיה היא שבימינו, לעבוד עם אייקון, באייקון, עבור אייקון – זה לא באמת כיף. וככל שזה נוח ונחמד לחשוב שזה הכל כי ועד האגודה לא מפיץ את הווייב הנכון בקרב חבריו, יש אולי איזשהו מקום לחשוב על זה שאולי, אולי מי שלא מפיץ את הווייב הנכון זה אייקון עצמו, ושוועד האגודה מייצג יפה את התפישה של הקהילה שהוא מעוגן בה, אבל הוא לא בהכרח יכול לשנות אותה מן היסוד. לא כשאין לו עם מה לעבוד.
ככל שזה נחמד לצפות מוועד האגודה לסדר הכל, אייקון – או אם תרצה, אורי אביב – עושה כמה טעויות יסודיות ביחס שלו לקהילה, וחוזר ועושה אותן, וגם השנה, שהוא כביכול מנסה לתת ל"קהילה" מקום חשוב יותר (בעיקר משום שהוא קלט פתאום שהקהילה היא כלי חיוני ונחוץ מאד כדי להשיג כוח אדם נלהב ונאמן), הוא עושה את זה כפי שאפשר לצפות שיעשה את זה אדם שאין לו מושג מה זה קהילה ובשביל מה הוא צריך את הקוץ בתחת הזה. ואפילו לגוף שאמון על וייב קהילתי חיובי כמו האגודה, קשה ליצור וייב חיובי לדבר כזה. כי איך יוצרים וייב חיובי לכנס שכל כך הרבה מאנשי הקהילה שמנסים לעשות בו דברים יוצאים עם תחושה מחורבנת? העבודה מול המערכת של אייקון היא טראומטית, השהייה באייקון כחובב היא לא ממש כיפית – אז מה אתה רוצה, שהאגודה תשמש כאיזה מפיץ וייב שקרי של פרחים ופרפרים ו"אייקון הוא חבר שלך, אזרח, אהוב אותו"? זה מה שוועד האגודה מבחינתך? אמצעי לספין קהילתי?
אם יהיה נעים להתנדב מול אייקון, אם אייקון יהיה דבר מגניב וקהילתי וכיפי, אתה תראה איך הווייב חוזר. לא רק זה, אתה תראה איך האגודה חוזרת להפיץ את הווייב הזה בין חבריה באותה יעילות קהילתית מרושתת שהייתה אופיינית לה תמיד. אבל קודם שיהיה גרעין של אמת במה שאתה רוצה שהאגודה תפיץ להמוני נתיניה. כל עוד אייקון זה לא באמת כיף ולא באמת מגניב ולא באמת קהילתי, האגודה, חזקה, יעילה ושולטת במוחות נתיניה ככל שתהיה, לא באמת תצליח לשכנע אף אחד שהוא כן.
ולגבי הדמוניזציה של אורי: אני חושבת שהיא מטופשת בעליל, אבל יש מקום לחשוב על העובדה שלא מעט מהפעילים שאייקון היה עשוי לרצות לגייס לשורותיו *מכירים* את אורי ויודעים איך זה לעבוד מולו, ולא בהכרח ניזונים משמועות פורומיות מטופשות או משטיפת המוח של ועד האגודה. ומה אני אגיד לך, הרבה מהפעילים הקהילתיים שאני מכירה רואים בעבודה מול אורי חוויה טראומטית. אתה חושב שזה בגלל איזושהי דמוניזציה שוועד האגודה עושה? אני חושבת שזה פשוט כי להרבה אנשים מהקהילה לא כיף לעבוד איתו, כי אורי הוא אדם מאד לא קהילתי (ולמעשה, די מעביר את התחושה שהוא מזלזל בכל קונספט הקהילה), ולאדם קהילתי מאד לא נעים לעבוד תחת מנהל כזה, ומאחר שאורי מעורב אישית בערך בכל אספקט של אייקון, כל עבודה מול אייקון חייבת לעבור בשלב כלשהו ישירות מול אורי. עם כל הסלידה שלי מתער אוקאם, לפעמים אפשר להסתפק בהסבר הפשוט ולא בקונספירציה המסובכת. זה לא שהספין של הבנאדם לא טוב, זה שהרבה אנשים שעבדו תחתיו/מולו לא רוצים לחזור על החוויה. זה *לא כיף*.
תרגום טוב מצריך מקצוען. כתיבה טובה – גם. גם שף טוב צריך להיות איש מקצוע. וגם קולנוען טוב. אפילו שיפוצניק טוב צריך להיות איש מקצוע.
אף אחד מכל אלה לא סותר פרס בחירת קהל. הקהל יכול להצביע על ספר טוב, על אוכל טוב, על סרט טוב… אני מאמינה שהקהל יכול גם להצביע על התרגום שהוא הכי נהנה ממנו. אתה יודע למה? כי אני, כאשת מקצוע ששואפת תמיד להתמקצע יותר ויותר, עושה את זה כדי שהקהל, אותו קהל לא מקצועי, ייהנה מהעבודה שלי. ואם אותו קהל לא מקצועי לא מסוגל להעריך את זה, בשביל מה אני טורחת, בעצם? בשביל מה ההוצאות משקיעות במתרגמים טובים אם, כפי שנראה שמשתמע מדבריך, הקהל לא באמת יודע להבחין בין תרגום טוב לתרגום גרוע?
האם הקהל ראוי לאמון שלי בו? נחיה ונראה. אולי באמת יתברר שהקהל טיפש מכדי להבין מה זה אומר "לבחור את התרגום הכי טוב", ואז יהיה צורך לשנות את זה. מי יודע.אבל יש סיכוי שתחכה עד *אחרי* אייקון עם הפקת הלקחים משיעור ההצבעה באייקון? איכשהו, נראה לי קצת לא יעיל, לבצע את הפקת הלקחים מההצבעה באייקון *עכשיו*.
וכל דבר אפשר לפשט עבור הקהל עוד, ועוד, ועוד, והשאלה איפה עוצרים היא לא שאלה קלה ותלויה בהרבה גורמים. אז נראה לי שראוי לחכות קודם ולראות אם הקהל באמת נתקל בקשיים כאלה בעניין.אתה יודע, יש את הקטע הזה שאתה יכול להצביע לחלק מהקטגוריות ולא לכולן. אז אם אתה מרגיש שלא מתאים לך להצביע בקטגוריית התרגום, אתה יכול פשוט לא להצביע בקטגוריית התרגום.
נמצאת בכללי הקטגוריה הזאת מהרגע שבו הוסכם עליה. זה חלק ממה שהוסכם עליו עם אגודת המתרגמים מלכתחילה (עוד בפברואר).
ואם כבר מדברים, זה לא שינוי ב*שיטת* ההצבעה – רק בזכאות להצבעה. ואם כבר מדברים (2), זה גם לא שינוי, לאור העובדה שזו קטגוריה חדשה.הודעתי על פרישתי (ברשימת הדיוור של הוועד) *לפני* ישיבת הוועד ב-15 בפברואר, ואף ביקשתי מהוועד להקדיש חלק מזמן אותה ישיבה למציאת מחליף לתפקידיי השונים. כמו כן, ראוי לציין שההתפטרות נכנסה לתוקף ב-1.3.
בנוסף, לא ראיתי באף אחד מהעדכונים האחרים את העובדה שהדס פרבר פרשה מאוחר יותר מניהול פרס גפן. אולי סתם פספסתי, אבל ראוי לציין את זה.
