התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
מה שאני יודעת זה שהתפרסמה פה שאלה להבהרה – לפני לא מעט זמן – ואיש בוועד לא טרח לענות עליה. וכשכבר ענו עליה, זה היה בציטוט של אותו משפט שעליו ביקשו הבהרה.
זה זלזול. ואני אתעלם כרגע מהשטויות של רמי לגבי "מי שטרח להגיע". זה לא ממש משנה מי "טרח" להגיע ומי לא. כל עוד מבנה האגודה הוא המבנה המטופש הנוכחי (שבו כל מי ששילם דמי חבר נחשב קובע דרכה של האגודה), הרי שזה באמת לא משנה מי בא לאספה ומי לא, מה שמשנה זה מי חבר אגודה ומי לא. גם מבחינה משפטית וגם מבחינה מעשית. מרגע שלאדם מסוים יש הזכות להצביע על המשך דרכה של האגודה, הרי שהוא *זקוק* למידע כדי לעשות את זה נכון.
אם נוצר מצב שבו חברי אגודה שואלים לפני האספה לפשר נושא מסוים, וחברי הוועד לא טורחים אפילו להגיב (ורק *אחרי* האספה מביאים תגובה בנוסח "לא רצינו לעשות לכם ספוילר" או משהו), זה טעם לפגם. איך אתה רוצה לעודד את חברי האגודה להיות מיודעים ופעילים, אם כשהם מבקשים מידע אתה מתעלם? וזה לא משנה איפה פרסמתם את סדר היום, התעוררה פה שאלה משמעותית מאד שלא טרחתם לענות עליה אפילו במילה אחת.
בכל הכבוד, להגיד לאנשים (לאחר מעשה, אגב, לא, חלילה, מראש) "תקבלו את כל המידע באספה עצמה" זה לא לעניין. אתה לא מאפשר למי שמעוניין בכך ללמוד את הנושא מראש, ואתה, אולי יותר מכולנו, אמור לדעת שזה לא מצב בריא. אתם אמורים *לעודד* את מי שרוצה להכין את שיעורי הבית שלו, לא להציב מכשולים על דרכו.הוועד אמור – לפחות לפי טענותיו, החלטותיו וכל מיני "-יו" אחרים – לפצוח בנורמה של שקיפות וכל מיני מילים חמודות כאלה, וחלק מהעניין אמור להיות שסדר היום של ישיבות אמור להתפרסם בפני חברי האגודה *לפני* קיומן. ועם כל הכבוד, "להתפרסם" זה לא אומר "כמה מילים קריפטיות שהוסיף מישהו שאפילו אינו בוועד, ושביחס אליהן הוועד לא טרח להשיב לשאלות הבהרה, כך שחברי אגודה שרצו ללמוד את הנושא מראש לא יכלו לעשות זאת". "להתפרסם" פירושו שלחברי האגודה אמור להיות מידע שיאפשר להם ללמוד את הנושא ולפעול על פיו, אם כך רצונם.
אם הוועד מעוניין להמשיך לנהוג על פי העיקרון של "עזבו, זה מסובך מדי בשבילכם, תנו לנו לדאוג לדברים האלה וכשיגיע הזמן כבר נספר לכם מה שאתם צריכים לדעת", סבבה, גם זו שיטה לגיטימית, אבל הואילו נא להצהיר על מדיניות זו באופן גלוי. אם, לעומת זאת, הוועד נחוש בדעתו לפצוח בניסוי נועז של שקיפות ושאר ירקות, לא היה מזיק לפתוח קצת מידע בפני חברי האגודה *כשעוד יש להם מה לעשות בו*. ואני מתכוונת *מידע*, לא ראשי פרקים קריפטיים שמי שלא מצוי כבר בסוד העניינים לא יבין מהם כלום.
אוף עם האורט הזה.
http://forums.ort.org.il/scripts/showsm.asp?which_forum=190&mess=2513787
ואגב, לגבי אורט, לפעמים הוא מתעצבן על כל מיני סימנים בכינוי (בדרך כלל), בשורת הנושא או בגוף ההודעה. הרבה פעמים הורדה של מרכאות, גרשיים או כוכביות (לפעמים אפילו פסיקים) עוזרת לו להיזכר בתפקידו. לא, אין לי מושג למה זה ככה, ואפילו אם זה אפקט אמיתי או מקריות, אבל בשבילי זה עבד כבר כמה פעמים.
ואני מקווה שתסלח לי אם לא ארוץ לפורומים הכחולים לקרוא את כל כתביך. קצת עסוקה כרגע. בשלושים ושמונה השנים האחרונות, ככה. בתמורה, אני מוכנה לוותר לך על קריאת כל כתביי, דבר שכבר מפנה לך לפחות עשרה חודשים בכל שנה, בהערכה גסה. אני מבטיחה שכשיהיה לך צורך לדעת מה דעתי בעניין מסוים, אני אדווח לך במקום, בלי לשלוח אותך לביבליוגרפיית חובה בנושא.
בכלופן, פעם הבאה שאתה כותב משהו בהומור, תשתדל שהוא יהיה מצחיק. זה מאד מקל לזהות את ההומור שבעניין.
טוב לפחות לדעת שיש דבר אחד שאנחנו כנראה מסכימים עליו – גם אני חושבת שסקס זה כנראה כיף, אבל נדמה לי שעוד אין החלטת ועד רשמית בנושא, אז נא לא לראות בדעתי זו את עמדתה הרשמית של האגודה או כל גוף חובבים אחר. מצד שני, אני גם פמיניסטית מסרסת (או שכך נמסר לי) וגם תומכת נמרצת בסירוס ועיקור (חתולים, בדרך כלל, אבל יש גם כמה גברים שזה היה עושה להם רק טוב – כאמור, פמיניסטית מסרסת), אז קשה לי להסכים עם התנגדותך הגורפת לסירוס.
בתור מציאות – ברגע שאנשי עשייה מתחילים לסתום אחד לשני את הפה עם המשפט המטופש הזה (בנוסח "תעשה בעצמך או אל תציע הצעות"), זה מסרס.
"מישהו" הוא מונח מעצבן מאד כשהוא בא מאנשים שבעצמם לא עשו, לא עושים ולא יעשו כלום ורק מחכים שאחרים יעשו. כשזה בא מאנשים שעשו דברים בעצמם, יודעים איך המערכת עובדת וגם יודעים להצביע על דברים ש*חייבים* להיעשות ושיש למצוא מתנדב שיעשה אותם – זה חיוני. כי רעיונות הם דבר הכרחי, לפני שמגיעים לשלב הביצוע.
אז אנא, שמור את ה"הומור" הנפלא הזה לרגעים שבהם הוא נחוץ. אם אני אומרת ש*מישהו* צריך לעשות את זה, אז כן, אני חושבת שצריך למצוא *מישהו* שיעשה את זה, והניסיון שלי גם אומר שזה אפשרי למצוא *מישהו* שיעשה את זה. רק צריך להחליט שבאמת צריך ש*מישהו* יעשה את זה, ואז מחפשים ומוצאים את המתנדב הדרוש. למעשה, אני אפילו זוכרת שאתה בעצמך ביטאת בדיוק אותו רעיון לגבי ניהול כנסים (שצריך להחליט מה רוצים, ואז אפשרי למצוא את המתנדב שיאייש את התפקיד), מה שאומר שאתה אפילו מסכים איתי.
לאגודה, למרבה הפלא, לא חסרים מתנדבים, ברגע שיודעים לאן לכוון אותם.
זה לא ממש הגיוני שאת הרשימה המלאה של זכאים למועמדות לשנת 2008 אפשר למצוא רק בטופס ההצבעה, שאפילו לא נכלל בחיפוש באתר האגודה או באתר פרס גפן. אדם עתידי שיחפש את המידע הזה לצרכי רפרנס יתקשה מאד למצוא אותו.
מישהו צריך לשבת ולעשות חושבים על הדברים האלה, כדי לוודא שהמידע יהיה נגיש כראוי, ולא מפוזר באלף ואחד מקומות שידרשו עבודת נמלים של חיטוט כדי לאתר אותו.אחת המסקנות כבר לאחר אייקון הקודם – שלדעתי גם מופיעה בחומר שמסרתי לוועד מהתקופה שהייתי מקדמת פרס גפן – היא שחייבים לפרסם את תוצאות פרס גפן בהקדם האפשרי (ובאמת שזה לא כזה ביג דיל – רק צריך אדם עם הרשאה לאתר, עם גישה לאינטרנט ועם חמש דקות פנויות להעלות אייטם חדשות זריז). הסיבה לזה היא מיצוב אתר האגודה – ותוצאות פרס גפן – בגוגל. המטרה היא שכשאדם מחפש מידע על דברים כאלה בגוגל, קודם כל יגיע לאתר האגודה ואחר כך לכל מקום אחר.
אה, כן, ומאחר ש*כולנו* כאן מתנדבים כבדים, ככל הנראה לא צריך להסביר לנו איך פועלת עבודה התנדבותית.
קודם, היה דף עדכונים באתר האגודה, שהיה מקושר מהדף הראשי, וכל מי שרצה לדעת מה הסטטוס הנוכחי של פרס גפן יכול להיכנס אליו ולהתעדכן בהצצה אחת, וגם למצוא בו קישורים מסודרים לכל מידע רלוונטי אחר.
עכשיו יש אתר לפרס גפן שפועל במתכונת בלוגית, וזה מצוין וזה נהדר, אבל כשנכנסתי אליו לפני יומיים כדי לנסות למצוא בו מידע מסוים לגבי המועמדים, נאלצתי לחפש בו לא מעט ולא ממש הצלחתי לאתר את המידע שרציתי, ומאחר שמיהרתי אני בטוחה שגם פספסתי דברים חשובים.
אז עם כל ההתלהבות מזה שלפרס גפן יש אתר, לדעתי חיוני שיהיה דף מידע אחד קבוע – אפשר, למשל, לעשות עמוד עדכונים ולהפוך אותו לדף הראשי של האתר, נאמר (וורדפרס מאפשר לקבע דף אחד כדף הראשי של האתר שיכיל את המידע הבסיסי שזקוק לו מי שנכנס לאתר לראשונה) – שאפשר יהיה להגיע אליו בקלות מהדף הראשי של אתר האגודה, כדי שמי שנכנס באמצע הסרט לא יצטרך להתעדכן בכל הפוסטים הקודמים באתר פרס גפן כדי להבין מי נגד מי, למה, איך ואיפה – באיזה שלב עומד פרס גפן כרגע, מי המועמדים הנוכחיים ומה פרטיהם, והיכן מוצאים את תקנון הפרס ואת ההיסטוריה שלו. וכל זה צריך להיות נוח ונגיש במידה מקסימלית, בין השאר כדי שאם עיתונאי נופל על הדף הזה – ההמשך ברור.הדיון איתך לא נעים ואני לא מוצאת טעם להמשיך בו. אם פעם יהיה לך עניין לנהל דיון ענייני בצורה קצת פחות לא נעימה, אתה מוזמן להודיע.
הנקודה שלי הייתה שוואלה לא ממש מקושרים בתודעת הציבור עם איכות, לא באופן כללי ולא ספציפית כשמדובר במדע בדיוני, והתנהלות העבר שלהם עשויה לרמז על הסיבות.
מרגע שוואלה יוצרים מצג שבתודעת הציבור מקשר את תחרות פרס עינת איתם… טוב, אני לא יודעת מה אתם מקווים להשיג מבחינת יחסי ציבור לפרס, אבל אני לא צופה שזה יעורר בציבור תחושה שמדובר בתחרות מכובדת שראויה לתשומת לב משמעותית, אלא להפך, זה ייראה כמו עוד אחת מהתחרויות הלא ממש חשובות של וואלה.
אילו היה ברור מהפרסום של וואלה שמדובר רק בפלטפורמה, סבבה. אבל זה בהחלט לא היה ברור מהפרסום – להפך, ברור מאד שוואלה עשו כל מאמץ כדי שייראה שזו תחרות שלהם – ולפיכך התדמית הקיימת של וואלה תשליך על התחרות.
השאלה היא מה אתה מחפש. אם אתה מחפש חשיפה ופלטפורמה בכל מחיר – סבבה, השגת את שלך. אם אתה מחפש ליצור תדמית מסוימת לטווח ארוך בעיני הציבור – נגיד, תדמית מכובדת ואיכותית – אני חוששת שהשגת את ההפך, כי התחברת למותג שמשדר את ההפך הגמור, ושלא יקפיד לשמור על האינטרסים שלך בהתקשרות הזאת.
ושוב, מי יתן ואתה צודק ואני טועה.
