התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
כשכתבתי "אדם עם ראש גדול (או יותר מאחד)", התכוונתי "או יותר *מאדם* אחד", לא "או יותר *מראש* אחד". P-:
והוא השאלה "איפה נמצא הראש הגדול".
לפעילויות – ולא משנה אם מטעם האגודה או לא – יש שתי אפשרויות בסיסיות. האחת, אדם עם ראש גדול (או יותר מאחד) שנושא מסוים מלהיב אותו, ומחליט לקחת את זה על עצמו ולקדם את זה. זה יכול להיות כנס, זה יכול להיות פרויקט, זה יכול להיות תחום פעילות (כמו, למשל, נושא ריכוז הפעילות האזורית).
השנייה, גוף כלשהו (למשל, האגודה – ובמקרה זה הכוונה לגוף שהחלטותיו מתקבלות על ידי הוועד ומתבצעות על ידי אנשים שהוא מגייס) מחליט שהוא מעוניין בפעילות, מגייס אנשים שיבצעו אותה, ולוקח אחריות על ההכוונה ועל המעקב. כשמישהו פורש מהתפקיד בגלל חוסר זמן או סיבות אחרות, הוא דואג להחליף אותו באדם אחר שאמור להיות שווה ערך מבחינת יכולות. הראש הגדול, במקרה זה, נמצא "למעלה".
הסוג הראשון עובד הרבה יותר טוב. תסתכלי על כל הפרויקטים מהסוג הזה שהיו אי פעם. בלי פאניקה תחת רמי שלהבת ואתר האגודה תחת ניר יניב. כל הפרויקטים שהזכרת שקרן הנהיגה. הבאר תחת הנהגתך, התא הרחובותי תחת נעמי/ליאת. וכן הלאה. המכנה המשותף לכל הדברים המשגשגים האלה הוא שההכוונה לא הייתה צריכה להיות מלמעלה. היה אדם שהנושא היה חשוב לו אישית, והוא לקח עליו אחריות מלאה. אדם כזה קשה מאד להחליף, והוא לא יסולא בפז.
לדעתי, את רוצה שנושא הפעילות המקומית יתקדם באמת, ולא כמו כל הניסיונות של האגודה שהיו – והיו – לקדם אותו, שפעלו רק בפרצים קצרים ולא מספקים? קודם כל חפשי את האדם. אל תשלחי את הוועד לחפש כוח אדם – גם חיפוש כוח אדם הוא עבודה (ואגב, העומס על הוועד לא באמת קשור לאייקון. ועד האגודה *תמיד* עמוס. זה קשור לעובדה שהוא אמור לטפל בכל ענייני המדיניות של האגודה ולקבל את כל ההחלטות), וגם בזה הוועד לא בהכרח ימצא את האדם המושלם, אלא רק את האדם שיבצע את מה שהוועד יאמר לו, כי צריך לסתום את החור.
אם תמצאי אדם שירצה לקחת את זה על עצמו, ויראה בזה שליחות קודש שנורא נורא חשוב לו להצליח בה – כמו שלך חשוב להצליח עם הבאר – הרעיונות כבר יזרמו, ולא רק זה – גם יבוצעו, בצורה סדירה וקבועה. אחרת מה שתקבלי שוב יהיה פרק קצר וספורדי של עשייה שאחר כך ישקע שוב כי כולם יהיו עסוקים בדברים אחרים.
אם אני זוכרת נכון (כבר עבר כמה זמן), הרשאת הניהול לכל רשימות הדיוור של האגודה נמצאות ברשות היוזר של האגודה. אם לא, ברשות רמי. ואם לא, ברשות אדם שאליו הוא העביר את ההרשאות. אני העברתי את כל ההרשאות שלי ברשימות הדיוור כשפרשתי, תודה לאל.
לא סתם בפורום הפעילים המנוח היה פתיל דרושים שזו בדיוק הייתה מטרתו. וכן, אם האגודה תצליח לגייס אדם שיעסוק באיסוף פריטי חדשות רלוונטיים ואדם שיהיה אחראי על התארגנויות מקומיות, זה יהיה מעולה.
ושוב אזכיר את רשימת הדיוור של פורום הפעילים המנוח, שמנויים עליה לא מעט מפעילי האגודה, ושמשלוח מייל אליהם ובו פירוט תפקידים שדורשים איוש *עשוי* להניב משהו. ככל הידוע לי – לא קיבלתי הודעה על הסרתי מהרשימה, כך שאני מניחה שאני עדיין מנויה עליה – לא נעשה שימוש ברשימה הזאת כבר הרבה מאד זמן, למרות שבתקופה הזאת היו לא מעט קיטורים על מחסור בכוח אדם וקשיי גיוס בתחומים שונים ומשונים.
אגב, בנימה אישית, כמי שהשקיעה די הרבה שעות עבודה בבניית הרשימה הזאת בהתאם להחלטת ועד, יש לומר, זה די מעצבן לראות את זה מתבזבז. אבל לא נורא, לפחות למדתי מזה לקח טוב לגבי השקעה עתידית של זמן ומאמץ בפרויקטים של האגודה.
אבל בחיאת, יולי, זו לא בעיה למצוא את הכתובת לפניות באתר האגודה, באמת. כאילו, בראש כל דף באתר יש קישור "כתבו אלינו", שמוביל לדף הבא:
http://www.sf-f.org.il/story_190
ובו כל המידע לגבי איך יוצרים קשר עם האגודה, כולל כתובת המייל של המזכירות.אני יכולה לומר לך מניסיון גם בעצמי וגם של אחרים, שלנסות לרכז את המידע הזה זו עבודה איומה ונוראה, שכרוכה במרדפים אחרי הרבה גופים שונים שלא ממש טורחים לשלוח את המידע בעצמם, ולא תמיד יש מי שיש לו זמן לעשות אותה – למשל, גל היא אחראי על המזכירות ועל המכתב החודשי ועשה עבודה טובה, אבל שינויים אישיים הובילו לזה שיש לו פחות זמן אז דברים נופלים בין הכיסאות, ועד שמוצאים מישהו שיחליף אותו זה ממשיך ככה.
אי אפשר לצאת מנקודת הנחה שכל דבר שהיה נחמד שייעשה, הוועד יכול לעשות הוקוס פוקוס וישר זה ייעשה. זה שהיה יכול להיות ממש נחמד אם היה מישהו שהיה מסתובב ודואג ללקט את כל המידע מכל מקום ואז לפרסם את זה בדיוק במקומות הנכונים, עוד לא אומר שתמיד יש מישהו כזה.
אז כמו בכל סוג אחר של פרסום, מי שיש לו משהו שחשוב לו לפרסם, טורח ומנסח את המידע בצורה מוכנה לפרסום ("הודעה לעיתונות"), שולח את זה למזכירות האגודה, ואם הוא ממש חכם, גם מציין איפה הוא רוצה שיפרסמו את זה (דף המידע החודשי, אתר האגודה, המימד, אתרי כנסים). ואני לא חושבת שקורים מצבים שבהם האגודה מקבלת עדכונים מהסוג הזה ולא מפרסמת אותם.
נכון, לא תמיד – בכל מקרה כזה צריך שיהיה חבר ועד אחד לפחות שפנוי באותו רגע לטפל בזה, ולא תמיד זה קורה – אבל למשל היה אירוע בלייד ראנר, כמדומתני, שהיה אירוע עצמאי לגמרי, וברגע שהוועד קיבל עליו הודעה, הוא ישר פעל ליצור קשר עם המארגנים ולהסדיר הנחות לחברי אגודה.
גם לגבי נאנו, אגב, בשנה שעברה האגודה פרסמה את הנושא באתר האגודה וכו'. לגבי האירוע של השנה, אין לי מושג.
והרבה פעמים מפרסמים עדכונים על סדנאות וכד' במכתב החודשי – לפחות בתקופה שהייתי בוועד אני יודעת שזה נחשב בערך באותה קטגוריה כמו פעילות תאים. רק צריך לפנות לוועד ולבקש לפרסם, ורצוי מספיק זמן לפני סוף החודש כדי שיספיקו להכניס את זה להודעה. לפעמים אפשר להכניס גם ידיעה חדשותית לאתר האגודה עצמו, במיוחד כשמצטברים כמה דברים כאלה ביחד ומחליטים לרכז אותם בהודעה על פעילויות (אגב, לא אמרו בזמנו שהמכתב החודשי יתחיל להתפרסם גם באתר האגודה, לצורך קישור ורפרנס? זה לא קרה, נכון?)
הבעיות הן שקודם כל, לא תמיד מקבלים מידע בזמן. שנית, גם כשמקבלים את המידע, לא תמיד יש חבר ועד שמספיק פנוי כדי לומר, "היי, בואו נפנה אליהם ונתעלק על האירוע שלהם". ושלישית, מה לעשות, לא תמיד זה הולך.זה שגם אם כל פעילות כזאת היא פעילות "קטנה", פריפריה זה לא מקום אחד, זה הרבה מקומות, ובכל אחד ואחד מהם צריך לעשות את זה מחדש. זה לא רק עניין של "אז מה זה בשבילכם לארגן דבר קטן כזה בירושלים" – יש עוד לא מעט מקומות ב"פריפריה" הזה.
בעבר, בסופו של דבר, פעילויות מקומיות התרחשו אם היה במקום אדם שבער בעצמותיו לארגן אותן. בגלל זה התא הרחובותי קם ולאחר מכן גם שגשג (נעמי, ליאת ואור, בטח שכחתי עוד אנשים). בגלל זה הבאר שגשגה כל כך יפה (קודם כל חגית וחוץ ממנה עוד כמה וכמה אנשים), ובהתחלה בהתחלה (של הדור הנוכחי) היה אותו דבר בתא החיפאי. וכן הלאה.
זה תמיד תלוי באדם מקומי שירצה לקחת אחריות, ולא משנה אם במסגרת תא, במסגרת האגודה או מה שזה לא יהיה. כל עוד אין אדם כזה במקום מסוים, אני לא אופטימית במיוחד לגבי הסיכוי שבאותו מקום תהיה פעילות משמעותית.ואני לא מדברת פה בהכרח עליך. צוואר הבקבוק הוא תמיד אותו צוואר בקבוק: דברים כאלה דורשים אדם שיארגן אותם. לאגודה יש מספר מארגנים מוגבל. רובם נוטים להיות עסוקים בארגון הפעילויות *האחרות* של האגודה (כנסים ואירועים שפונים לכלל הציבור, ולא רק לקהל מקומי). ובניגוד למה שאפשר לחשוב, פעילות "קטנה" כזאת, במקום שבו אין לנו קשרים מבוססים, זה לא עבודה קטנה. זה למצוא מקום שיסכים לארח את האירוע (הכי טוב, כמובן, לעשות את זה בשיתוף פעולה עם מתנ"ס או גוף, שכבר יש להם מקום, ציוד ודרכי פרסום, אבל את אלה צריך לאתר) ולטפל בכל הפרטים הארגוניים.
זה אפשרי. זה ניתן לביצוע. זה שווה את ההשקעה. אבל כל זה בהנחה שיש לך אדם שיארגן את זה, ושהאדם הזה לא נגרע ממצבת הארגון של פעילויות אחרות, שאני מניחה שלא תרצה לבטל לצורך העניין.
אז סבבה, רעיון מצוין, אני בעד. מי מארגן את זה? ענה על השאלה הזאת ופתרת את כל הבעיות.
זו הסיבה שאני אומרת שוב ושוב שעדיף לעודד את הקמתו מחדש של התא הירושלמי. מארגנים לא צומחים מהוואקום.והבעיה היא שאף פעם אין "מישהו" שיתנדב לארגן את זה. זה לא מעט עבודה – לרכז מרצים מחד ולחזר אחר מרכזים קהילתיים וכד' מאידך זה אמנם לא עבודה מסובכת במיוחד (ורוב ההשקעה, יש לציין, היא חד פעמית ויוצרת קשרים לטווח ארוך), אבל זה כן עבודת נמלים גוזלת זמן.
כלומר, שלא יהיו אי הבנות, אני מאד בעד פעילויות בפריפריה. הבעיה היא שלאגודה יש משאבים מוגבלים והיא צריכה למצוא את הדרך היעילה ביותר לנצל את המשאבים האלה כדי לקדם את המטרות שלה.
אני חושבת שהדרך היעילה ביותר לעשות דברים בפריפריה זה פעילויות שמתארגנות מקומית (תאים או איך שלא תעדיפי לקרוא לזה). לדעתי פעילויות שיאורגנו מרכזית על ידי האגודה לא יהיו יעילות בכוח אדם, בהשקעה ובמבחן התוצאה – האגודה פשוט לא יכולה לקחת אחריות מרכזית על הרבה כאלה, ולכן עדיפות התארגנויות מקומיות בתמיכת האגודה שיקחו אחריות מקסימלית על הארגון של אירועים כאלה (ע"ע, למשל, אסתריקון. אני בכלל לא אכנס לפעילויות המרשימות של הבאר).
לאגודה יש בעיית תקשורת עם פעילים מקומיים, והסיבה העיקרית לכך היא שזה דבר שגוזל די הרבה משאבים ודורש יוזמה ומעקב מתמידים, ולפעילים המרכזיים (ובפרט לוועד) תמיד יש דברים גדולים יותר (או אחרים) להתעסק בהם. אחד הדברים שהאגודה הייתה צריכה כדי לשפר את המצב הזה (וזה דבר מבורך שקרן ניסתה לעשות כשהייתה יו"רית, וגם נתנה את התפקיד הזה לי, אבל למרבה הצער הייתי עמוסה מדי בדברים אחרים מכדי להשקיע בו מספיק) זה פעיל שירכז את הנושא. אבל כדי שזה יהיה יעיל, זה צריך להיות אדם שממש יקח את זה כבייבי שלו, יראה את זה כעדיפות גבוהה במיוחד ויהיו לו זמן ומשאבים להשקיע בזה – וזו, בעצם, תמיד הבעיה שלנו. בסופו של דבר, פעילויות הן פונקציה של אנשים. אם יש את האדם עם הראש הגדול והיכולת שיקח משהו על עצמו ויהיה מסור לזה, המשהו הזה יזוז. אם לא, לא.
