התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
יש להפריד בין היחס להפקות מקור ככלל לבין היחס להפקות מקור באייקון בפרט.
הפקות מקור ככלל הן דבר שמשרת כל כך הרבה מטרות קהילתיות, שקשה להתחיל לספור אפילו. מלבד עניין היצירה וכל זה, הן דבר כיפי, מגבש, מעורר רוח קהילתית, ועוד כל מיני דברים כאלה. הרבה מעבר ל"מוצר" עצמו, יש בהן המון תועלת לרוח העשייה בקהילה. הן מעודדות התנדבות ועשייה בעצם זה שהן סוחפות עוד אנשים לתוך המעגל (כי אין כמו דבר כיפי ומגניב כדי לגרום לאנשים לרצות לעשות עוד).
והפקות מקור לגמרי לא חייבות להיות דבר יקר. הן אכן עולות יחסית ביוקר בכוח אדם, אבל זה לא בהכרח כוח אדם שיעשה דברים אחרים בזמן הזה. בכל הנוגע לתקציב, זה מאד תלוי בהפקה ובאופיה (הפקה בימתית לעומת הפקת וידאו, למשל, וגם בהפקות בימתיות יש סוגים שונים שדורשים תקציבים שונים). אם לא הולכים על דברים יקרים (למשל, "המוזיקאים מברמן" נאלצה להוציא המון כסף על מדונות, בזמן ש"מותו וחייו של ליאם או'לירי" הצפויה בעולמות משיגה את אפקט המחזמר באמצעות הקלטה מראש של השירים, מה שמוזיל מאד את ההפקה. ויש, כמובן, הפקות שהן לא מחזמריות כלל…), תקציב של הפקת מקור יכול להיות נמוך למדי.
מה שכן, אני תומכת ברעיון להתייחס אל הפקות מקור כאל דבר שראוי שיעלה יותר מפעם אחת. זה קל יותר לביצוע, כמובן, כשמדובר בהפקות וידאו (שבאמת אפשר לסחוט אותן יסודי…) ופחות כשמדובר בהפקות בימתיות פרופר, אבל ניתן לביצוע. וגם, כשמעלים הפקת מקור בימתית באייקון, ראוי להיערך מראש להפיק דיוידי שלה זמן קצר לאחר מכן, כדי להפיק ממנה את כל ההכנסות האפשריות (אני עדיין זוממת להפיק את הדיוידי ההוא של חלום ליל קיץ, ברגע שהבריאות הארורה שלי תתיר לי לעשות דברים שוב…)ולגבי הצעתך: בכוונה לא הצעתי שום דבר שמערב את האינטרנט: זה ניתן לביצוע, כמובן, אבל זה משהו אחר לגמרי מדוכן משומשים. זה דורש הרבה יותר הכנה מראש מצד המוכרים והקונים כאחד. אתר כזה הוא יופי של רעיון, כמובן (אם לא היינו חושבים ככה לא היינו מקימים בזמנו את אתר הפישפש, והלוואי שהיה לנו זמן לחזור לתחזק אותו) אבל אין לו קשר לדוכן המשומשים ואני יכולה להגיד לך מניסיון שאם אתה רוצה שהוא יהיה שווה משהו, הוא דורש המון עבודה.
אני לא חושבת שהוא סגור טכנית. אני חושבת שהוא סגור רק ברמת ה"אנחנו עוד עובדים על זה ולא הכרזנו על זה רשמית ולכן בבקשה תעזבו את זה בשקט".
ואני לא חושבת שהרעיון רע כל כך, כשמדובר במיזם שמיועד לקהילת יעד קטנה עם המון אמוציות בעייתיות. רק חבל בעיניי שזה לא נעשה בסדר העניינים הנכון. מאחר שהוויקי נפתח, בערך-הוכרז, כמה מפעילי הקהילה (כולל אותי) התחילו להתעסק בו, ואז אף אחד לא נגע בו זמן ממושך, הוא איבד את המומנטום ההתחלתי, שהוא הנכס הטוב ביותר שיש למיזם קהילתי. אפשר רק לקוות שפתיחתו מחדש תחזיר את המומנטום למקומו.
קודם כל, אני לא יודעת מה מצב המתנדבים, אבל דוכן יד שנייה אוכל *המון* מתנדבים. וכשאני חושבת על זה ששנה שעברה, אם זכרוני אינו מטעני, מצב המתנדבים היה כזה שברגע האחרון, למשל, ביטלו את דוכן הדגמים כי לא היה מתנדב *אחד* להקצות לו, אני מניחה שמדובר בעניין בעייתי.
שנית, אולי יש מקום לבדוק אם אפשר להחזיר את דוכן יד שנייה בפורמט קצת שונה – למשל, להגיע להסדר עם אחד הדוכנים המסחריים? אם חנות משומשים כלשהי תסכים, תמורת תנאים מיוחדים כלשהם (הקצאת מספר מסוים של מתנדבים? הקצאת דוכן גדול ו/או בולט יותר? לא יודעת) לקחת על עצמה חלק מהלוגיסטיקה של דוכן יד שנייה, הרי שזה עשוי לפתור חלק מהבעיות.
כנ"ל, אולי יש מקום להתארגנות קהילתית-פרטית שתרים את הדוכן כדוכן רגיל בתשלום. אבל זה כבר דורש אנשים שהנושא מספיק חשוב להם כדי שירצו להשקיע בו.
שלישית, בזמנו העלינו המון הצעות לרפורמה בדוכן יד שנייה שבסופו של דבר לא עשו איתן כלום, ואולי יש מקום לחשוב על זה. למשל, להעלות את דוכן יד שנייה בפורמט של קטלוג במקום בפורמט של דוכן בתצוגה חופשית (הווה אומר, הצגת קטלוג של הסחורה המוצעת במקום הצגת כל הסחורה, אחסון הסחורה עצמה בארגזים או משהו כזה, ושליפתה על ידי אחראי הדוכן במקום על ידי הלקוחות). זה גם יפחית משמעותית גנבות (בעיה קבועה בדוכן הזה), גם יקטין את מספר המתנדבים הדרוש וגם יצמצם את שטח הדוכן. אני לא אומרת שזו בהכרח הדרך הנכונה, אבל יש מקום לחשוב על הנושא.
חברת הוועד שהביעה התלהבות מהרעיון דווקא הייתה חברה בדיוק באותו ועד שהרג אותו בזמנו. לפחות בזהות הספציפית הזאת, יש המשכיות. אבל לא אמרתי שאני לא אכנס לזה? מילה שלי זה לא מילה.
אכן, ירשתם מצב מחורבן, כמו בערך כל ועד לפניכם, וכמו בערך כל ועד לפניכם, אתם עושים כל מה שאתם יכולים להתמודד עם המצב המחורבן הזה. Been there, done that. אבל בניגוד לוועדים קודמים, שניסו להיות דיפלומטיים ביחס לקודמיהם ולא לשפוך עליהם מקלחת של חרא (כעניין של מדיניות), אתה, לפחות, לא ממש טורח בזה. אתה מתבטא בצורה חסרת תקדים כלפי עבודתם של קודמיך, ומציג אותם כחדלי אישים מוחלטים תוך זלזול והשפלה פומביים. ולאנשים שהיו בדיוק באותו מצב מחורבן כמוך (של ירושת צרות מהעבר וביקורות מכל עבר בהווה), ונמנעו מלהשפריץ בפומבי מטר בוז ולגלוג על קודמיהם, לראות דבר כזה זה, אה, מטריד משהו.
אתה לא הראשון שעומד במבחן הזה. אתה כנראה כן הראשון שעומד במבחן הזה ובוחר להתמודד איתו באמצעות ביזוי פומבי של אנשים שעמדו בו בעבר. ומאחר שחלק נכבד מהאנשים האלה הם – עדיין – חלק ממאגר כוח האדם הרציני ביותר של האגודה, אני לא יכולה שלא לתהות אם זה חכם כל כך.
מאז שיש לי פייסבוק, אני מעלה את כל התמונות שלי לפייסבוק, אבל מהתקופה שלפני כן יש לי שני אלבומים מעולמות 2005 בדף תמונות הכנסים שלי:
http://www.pishpesh.co.il/cons/olamot2005/olamot01.htm
http://www.pishpesh.co.il/cons/olamot2005/shlamko1.html
(האלבום השני הוא תמונות ששלמקו צילם, כפי שמרמז עליו שמו, אז מן הסתם אם רוצים לפרסם אותן עדיף לבקש רשות ממנו).גם גישת "המטאטא החדש", גם האמירה ש"הוועדים הקודמים הורישו לנו המון ברדק", וגם הנטייה לתלות את כל האשם בוועדים הקודמים. ובסופו של דבר, כל ועד מאשים את ירושת הוועדים הקודמים, כל ועד בטוח שהוא הראשון שעושה דברים כמו שצריך, וכל ועד מואשם בתורו על ידי הבאים אחריו.
שמא נקווה שהוועד הנוכחי יצליח לשבור את המעגל ולצאת – בסופו של דבר – מהברדק שהוא ירש? אני מוכנה להיות אופטימית. אחרי הכל, באווירה של הימים האחרונים, חייבים להיות אופטימיים לגבי *משהו*.שכולל בין השאר שאלה לגבי ארגון המידע.
זו שאלה טובה, הבעיה היא שאני לא חושבת שבאמת אפשר להגיע לתשובות של ממש לפני שנעמי תחזור, כי היא אמורה לנהל את העסק הזה, לא?
אני חושבת שהשיטה הסבירה ביותר היא לפתוח דף מרכז כזה, עם מידע מקוצר לגבי כל מרצה (כדי לעשות את החיים קלים למי שמחפש) – תחומים עיקריים, אזור פעילות, אולי גם סוג פעילות והערות, נניח – ואז כל מרצה שרוצה להרחיב לגבי עצמו, או שמישהו רוצה להרחיב לגביו – יכול לפתוח דף ייעודי עם פרטים נוספים. נראה לי שמי שמחפש מרצים יעדיף לראות קודם כל מידע מרוכז בצורה נוחה וידידותית, ואופציה להרחבה רק במקרה הצורך.
חוץ מזה, צריך לבדוק את עניין ההרשאות. כרגע הוויקי פתוח לכל, ולפיכך יש סיכוי שמרצים מתנדבים לא ירצו שיתפרסמו שם כל פרטי ההתקשרות שלהם.
דרך אחת לעקוף את זה תהיה ליצור דף פרטי מרצים פתוח, אבל שאת פרטי ההתקשרות המלאים שלהם אפשר לקבל לפי דרישה מאדם שתפקידו לטפל בזה. הבעיה עם זה היא שזה הורס את היתרון הבסיסי ביותר של ויקי – העובדה שאף אחד לא צריך להיות אחראי על אחסון המידע (כי זה אומר שאותו איש קשר צריך גם לקבל את פרטי ההתקשרות מכל מרצה ולהוסיף אותם לרשימה ראשית שהוא יחזיק ברשותו, וזה אומר שהוא אחראי לעדכון מתמיד של הרשימה, במקום שזה יהיה נתון לאחריות העוסקים בוויקי).
אפשרות נוספת – דף ובו פרטי התקשרות חלקיים (כלומר, לכל הפחות אימייל, ופרטים נוספים לפי בחירת הרשומים), וכן איש קשר לבירורים במקרה שההתקשרות לא מצליחה.
ואפשרות אחרונה, שני ויקים נפרדים – אחד פתוח לכל ואחד סגור לבעלי הרשאות, ובו כל המידע שלא רוצים שיהיה פומבי.
אני יודעת שיש מאגרי מידע עם פרטי התקשרות פתוחים (כמו הגילדה של העמותה), אבל אני לא מתה על הרעיון, ובנוסף לזה, מאגר כזה דורש בנייה שלא תאפשר לבוטים למיניהם לקצור מידע לצורך ספאם. בקיצור, ויקי פתוח עם פרטי התקשרות מלאים הוא לא רעיון טוב במיוחד, נראה לי.
איתרתי את אתר עולמות 2008 והוא נמצא כאן: http://www.numenore.org/olamot/
את הקודמים אפשר למצוא באמצעות ה-web archive (כי כזכור, הדומיין הישן נתפס) או איפה שזה לא יהיה שהם מאוחסנים פיזית.
