התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אני חושבת שאם מישהו יצחקק כמו נערה יפנית בת חמש עשרה בסרט אנימה גרוע כשהוא *לבוש* כמו נערה יפנית בת חמש עשרה בסרט אנימה גרוע, זה יהיה נורא מגניב.
ואולי אפשר יהיה להביא את גודזילה שתאכל אותו. סתם הצעה.ואחד היתרונות הגדולים של השתתפות בפאנלים: אתה לא צריך לכתוב קדימון לעצמך.
אני, כידוע, מכוונת לגלים החיוביים אצל כולם. כזאת אני, אדם חיובי, סימפטי וחביב אל הבריות [הוסף ארנבונים מקפצים באחו כאן]. ומלבד זה, אני יודעת לכתוב ממש טוב.
אבל נדמה לי שזו לא פעם ראשונה שנותנים לאולמות שמות שתואמים את נושא הכנס, בגלל זה אני מניחה שזה העניין.
אם תהיה יותר מדי ציני ומריר זה יעשה לך קמטים. חבל.אתה רוצה למכור לקהל דיוידים של הופעה שאפילו עוד לא צילמת? או שצילמת ואתה לא יודע מה יצא לך? שאתה עוד לא בטוח מי יערוך אותה ומתי, כמה זמן זה יקח, וכמה טוב זה ייצא? וזה נשמע לך רעיון הגיוני?
ועל מה שחשוב להם ומה שלא חשוב להם? אתה יו"ר הוועד, סבבה, בחרת לקחת תפקיד שמחייב אותך לראות את התמונה הכוללת וללכת על הדברים הגדולים.
יש אנשים שיש להם סדר עדיפויות אחר ומעניינים אותם דברים ספציפיים, ולא בהכרח התמונה הגדולה. יותר מזה: האנשים האלה נותנים לאגודה הרבה כוח, כי הם פעילים בנישות ספציפיות ומקדמים תחומים ספציפיים שמעניינים אותם, והאגודה צריכה פעילי נישה הרבה יותר מכפי שהיא צריכה אנשים שיתפזרו על כל התחומים האפשריים.
אתה ברצינות רוצה שבפעם הבאה שתבקש פידבק מחברי האגודה, הם יסתמו את הפה בתחומי הנישה הספציפיים שלהם כי נמאס להם שאתה יורד על מה שעקרוני *להם*?(בעצם, מלבד "מרשעת", שלא היה באמת הפקת מקור כי מדובר במחזה מתורגם במלואו – ועובדה מצערת זו גם יצרה סיבוכים חוקיים), הכיל כמות של חומר תוך-קהילתי שגרם לקהל החוץ-קהילתי להתעצבן. נורא קשה לעשות הפקה בתחומי הקהילה (שבה כולם תורמים מזמנם ומהיצירתיות שלהם בלי תשלום ורק בשביל הכיף והיצירה שבעניין) בלי שייכנסו לתוכה רפרנסים פרטיים.
אני מאמינה שההפקה המתוכננת זה זמן רב של מחזות פרס גפן (שאין לי מושג איפה היא עומדת מבחינת ביצוע, האנשים שקשורים לזה יידעו הרבה יותר ממני) עונה על ההגדרה הזאת היטב, משום שהיא מלכתחילה מכוונת אל קהל חיצוני.אגב, כשלוקחים בחשבון את מחירה של הפקה, צריך לקחת בחשבון לא רק את העלות, אלא את הרווחים. בדרך כלל, הפקות מקור מניבות רווחים יפים מאד לכנס. למשל, חלום ליל קיץ דרשה את האולם הגדול של רוזין, שעלותו יחסית גבוהה, וכן ציוד הגברה ואני לא זוכרת מה עוד בתקציב (הווה אומר, תקציב יותר גבוה משל הרצאה, נניח) – אבל מצד שני, הכנסותיה היו גבוהות והיא הניבה רווחים יפים גם לפנטסי.קון וגם לעולמות שבהם הועלתה. אתה מסתכל על עלויות בלי להביא בחשבון את הרווחים, שנוטים להיות גבוהים יותר מהרווחים של אירועים אחרים, ועשויים לחולל את הפער שבין רווח והפסד של כנס. שלא לדבר על זה שהפקת מקור היא אטרקציה שעשויה להביא לכנס אנשים שלא היו באים אליו בהיעדרה.
ככלל, הפקות מקור הן דבר רווחי, כל עוד שומרים על תקציב סביר. אני לא בטוחה אם זה נכון לגבי אייקון (שבו יש נטייה ללכת על דברים גרנדיוזיים יותר, ע"ע המדונות היקרות בטירוף של ברמן), אבל אני כן בטוחה שזה נכון לגבי הכנסים הקטנים יותר.כלומר, ברור שאפשר, אבל:
1. לחזרה גנרלית ממש אין אותן אנרגיות של ההופעה עצמה, וזה משום שבחזרה גנרלית לרוב יש פחות קהל והוא נוטה גם פחות לשתף פעולה.
2. בחזרה גנרלית גם הרבה פעמים זה פשוט לא נראה כמו בהופעה עצמה, כי מתקנים דברים אחריה.
3. בדרך כלל יש יותר מהופעה אחת, ואף אחד לא רוצה שהדיוידי יהיה זמין לרכישה לפני שההפקה מסיימת לעלות.
4. (הבעייתי ביותר) אני לא חושבת שיש סיכוי ולו הזעיר ביותר שמישהו שיספיק לערוך, להפיק ולשכפל דיוידי ראוי לשמו בפרק הזמן שבין הגנרלית להופעה עצמה, בטח לא כשכולם בלחץ היסטרי עם כל הבלגן שלפני הופעה. זה המון עבודה.
