התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
איך דואגים לזה שנושאים יועלו מול חברי האגודה כשהם רלוונטיים, ושבעלי התפקידים הרלוונטיים ישתתפו בדיונים?
אבל אני מניחה שדבריך הם סוג של ביקורת, אז שיהיה.
וכפי שאמרתי, *אפשר* להוציא את השנתון לאייקון הקרוב, ובבקשה אל תיקח את דבריי כהצהרה בשם הוועד – אין לי שום קשר לוועד וכל דבר שאני אומרת, אני אומרת על דעת עצמי, שהיא אמנם די מיודעת ומבוססת, אבל בהחלט לא רשמית.
כדי לסבר את האוזן ולהדגים שזה אפשרי: על "חלום בהקיץ" התחלנו את העבודה בתחילת אוגוסט 2006 (המייל הראשון ששלחתי לך בנושא, כדי לוודא את רעיון ה"פרויקט לרגל אייקון", היה מה-1.8.2006. בדקתי עכשיו). אייקון אותה שנה התחיל ב-9.10, אם זכרוני אינו מטעני (משהו כזה, אם לא בתשיעי אז בעשירי). הווה אומר שנדרשו חודשיים ושבוע לגבש את נושא הפרויקט, לסנג'ר כותבים שיכתבו, לסנן סיפורים, לערוך אותם, לעצב, לעמד, להדפיס ולשנע (וכמובן, כל הדברים שלא קשורים לגיליון, כמו האתר, הוויקי, מעט משחקי התפקידים שהיו, הסיפורים שפורסמו ברשת וכדומה). גיליון חלום בהקיץ הכיל מעט יותר מ-40,000 מילה (לפי ההגדרות של ה-SFWA, אורך של רומן זה 40,000 מילה ומעלה, כך שזה בערך הנפח המינימלי שאפשר לעשות ממנו ספר).
אז לגבי השנתון: אם, נניח, הפור יפול לבסוף על תמהיל של חומר מקורי ומתורגם, מאמרים וסיפורים, יהיה צורך לבצע את הדרוש: קביעת קו מערכתי, בחירת הסיפורים והמאמרים המתאימים לתרגום, גיוס סיפורי מקור (אם סיפורים קיימים כבר ואם בהזמנה מסופרים), גיוס מאמרים מקוריים (מן הסתם בהזמנה מכותבים), תרגום כל מה שדורש תרגום ועריכת כל החומר, ואז, כמובן, עיצוב גרפי, עימוד והדפסה – בזמן להפצה באייקון. האם זה אפשרי? כפי שאפשר להסיק מהסעיף הקודם, לדעתי זה אפשרי לחלוטין. למעשה, מהיכרותי עם איך שדברים כאלה עובדים, אני גם מאמינה שדווקא בלוח זמנים לחוץ יש יותר סיכויים שזה יהיה גמור בזמן.
ועד הלך וועד בא, והמימד המשיך לצאת. מרגע שאתה ממנה על משהו אנשים שאחראים לביצועו (במקרה הזה אני חושבת שאלה אהוד ורמי), זה לא עקרוני אם הוועד מתחלף. הוועד החדש צריך להמשיך לאשר את ההוצאות, אבל הפרויקט ממשיך להתקיים.
אם השנתון ייצא לאייקון הקרוב אני לא יודעת (מדובר בלוח זמנים לחוץ מאד, באמת, אם כי ניתן לביצוע – העבודה האפקטיבית על איסוף חומר ל"חלום בהקיץ", למשל, שהיה ממש סיפור מהתחת מבחינת העבודה עליו, נמשכה בערך חודש אחד, וכל העבודה על הפרויקט מרגע ההתחלה ועד בוא אייקון הייתה חודשיים וקצת, כולל מלחמה באמצע – אין סיבה שאי אפשר יהיה לבצע את הגרעין העיקרי של איסוף חומר לשנתון כזה בחודש-חודשיים – מרגע שמגיעים למסקנה מה באמת רוצים שיהיה בו). לאייקון שאחריו יש לי כל סיבה להאמין שכן.
אני מאמינה ששנתון יכול לייצג את פני האגודה ה-ר-ב-ה יותר טוב מאשר המימד. המימד, למרות כל ההשקעה במקצועיות, המשיך להיראות כמו פנזין (בעיקר הגודל והנפח שלו שידרו את זה). שנתון, אם עושים אותו נכון, יכול לשדר הרבה יותר מכובדות ומקצועיות, וגם להיות אטרקטיבי יותר. אבל ההחלטות התוכניות לגביו צריכות להיות נכונות.
בפורום הזה משתתפים עוד חברי אגודה. אם מאד חשוב שהפורום הזה יתנהל בצורה מסוימת, זו לא בעיה להעלות את זה באספה הכללית ולקבל על זה החלטת מליאה.
אבל בוא נראה אם גם חברי אגודה אחרים חושבים שזו צריכה להיות הפונקציה של הפורום הזה. מה שאתה אומר, זה שהפורום הזה צריך לשמש כחלון קבוע ליידוע חברי האגודה במהלכים מתוכננים של האגודה ובמהלכים שנמצאים בביצוע (ע"ע "שקיפות"), וזאת באמצעות פרסום קבוע של הנושאים שוועד האגודה עוסק בהם, דיון בהם והתייחסות למה שיוצא בדיון הזה, פרסום קבוע ומלא של הפרוטוקולים, וכן קיום תקשורת קבועה עם חברי האגודה (ואחרים) דרך הפורום הזה.
אני לא בטוחה שהפורום הזה הוא המקום הנכון לעניין הזה. אפילו במקומות שבהם שקיפות היא המדיניות הנכונה, אני לא בטוחה שפורום פומבי הוא המקום לדיונים מהסוג הזה. למשל, אני לא חושבת שהאגודה יכולה לקיים דיון פתוח לחלוטין על אייקון, כשהרבה מהמידע הוא מידע שפשוט לא חכם לפרסם בפורום פתוח (גם בעקמ"ת, לעניות דעתי, הדיונים המשמעותיים יותר לא מתקיימים בפורומים הפתוחים אלא בפורום העמותה, שלמיטב זכרוני הוא פורום סגור). ייתכן שפורום ארגון ופעילויות (או איך שלא קוראים לו בימינו, לא נכנסתי אליו מעולם) הוא מקום מתאים יותר למטרות אלה.
אבל בוא נבדוק אם יש עוד חברי אגודה שחושבים שפורום האגודה צריך לשמש למטרות האלה. בעבר כבר העברנו החלטת מליאה אחת שחייבה את הוועד לפרסם דיווחים מלאים על החלטותיו, זו לא בעיה להעביר החלטות מליאה נוספות בנושא. האם פורום האגודה צריך לשמש לדברים הבאים?
– העלאה לדיון עם חברי האגודה של נושאים שנמצאים בתכנון או בעשייה ברגע זה (כגון: השינוי בפורמט המימד, היחסים עם אייקון, כל דבר אחר שעשוי להיות רלוונטי).
– דיווח על החלטות שהתקבלו ו/או בוצעו, ודיון לגביהן.
– תקשורת ישירה ורציפה בין ועד האגודה לבין חבריה, ובכלל זה מענה לכל שאלה שחברי האגודה (או אחרים) מעלים כאן.
עוד משהו?
אני אישית, אגב, חושבת שמטרה חשובה נוספת לפורום הזה היא דיונים בין חברי אגודה לבין עצמם. הוועד, למרות היותו מרכיב חשוב באגודה, הוא לא חזות הכל.
בכל אופן, הבעיה הגדולה של המימד תמיד הייתה היחס בין מידת ההשקעה שנדרשת בו לבין התועלת שהוא מביא. פייר, אני לא חושבת שהוא הביא עד כדי כך הרבה תועלת, ואולי אפשר היה לפתור את הבעיות הקשורות בשיווק שלו, אבל זה היה דורש כל כך הרבה עבודה, שאני לא חושבת שזה היה מצדיק את עצמו. תמיד צריך לשאול מה זה נותן, ואני לא חושבת שזה נותן עד כדי כך הרבה, ביחס לגודל ההשקעה. אני ארשה לעצמי להדביק לפה תוכן הודעה שפרסמתי לפני כמעט שנה בפורום הפעילים הישן, בדיוק ביחס לשאלה הזאת:
Quote:אז בוא נבחן בצורה מסודרת באילו צורות מגשים המימד את מטרות האגודה, ונראה איפה אפשר לחזק את הברגים. כי בכל זאת, משהו שהוא ההוצאה הכספית הגדולה ביותר של האגודה (וכזאת שלא חוזרת, אלא אם אתה מחשיב דמי חבר כהחזר על המימד), ראוי שיצדיק את עצמו היטב. כל המטרות שאני מציגה כאן הן דברים שצריך לשקול לא רק אם המימד מקיים – אלא האם המימד מקיים אותן ברמה שמצדיקה את עלותו הגבוהה (כמה זה היה, עשרת אלפים ש"ח לגיליון?)– *קידום החשיפה לספרות מתורגמת איכותית*. בסביבות ארבעה סיפורים לגיליון (על פי שני הגליונות האחרונים), שניים עד ארבעה גיליונות בשנה – הווה אומר, שמונה עד שישה עשר סיפורים בשנה – שמגיעים לשלוש מאות חמישים עד ארבע מאות חמישים איש (כשכמובן, ייתכן שאחת הדרכים לדאוג לכך שהמימד יממש את מטרותיו טוב יותר היא למצוא דרך להגיע ליותר קוראים). כמו כן, ביקורות על ספרים מתורגמים, אם כי אין לי מושג עד כמה בחירה יש לפרסם ביקורות על ספרים ספציפיים שעשויים לקדם את המטרה הזאת יותר מאחרים, ועד כמה פשוט מתפרסמות איזה ביקורות שמגיעות. יש מצב שהאגודה הייתה משיגה את המטרה הזאת יותר אילו הייתה מפרסמת את אותם שישה עשר סיפורים בפורמט של אנתולוגיה חד-שנתית (ספר, לא כתב-עת).
– *קידום ספרות מקור*. קומץ מזערי מאד של סיפורי מקור, במיוחד זוכים בתחרויות (נדמה לי שיש גליונות שאין בהם סיפורי מקור כלל), וביקורות על ספרי מקור. הרחבת פרסום סיפורי המקור ידרוש השקעה גדולה בהרבה בתהליך המיון, הסינון והעריכה. אולי סיפורים מוזמנים יוכלו להקל על זה, אבל עדיין, מדובר בעבודה רבה יותר. גם לגבי הביקורות אני לא יודעת עד כמה יש הכוונה להדגשת ספרי המקור או העדפה לספרים ספציפיים.
– *קידום ההיכרות עם התחום*. מאמרים. אודה ואתוודה, אותי המאמרים במימד לא מאד מעניינים. אני, אישית, כאדם שוחר הקהילה שאני, הייתי מתעניינת הרבה יותר במאמרים שידרשו קצת יותר עבודה עיתונאית, ויספרו קצת על תופעות מעניינות בתחום (מה שניסיתי בזמנו להשיג בסדרות המאמרים באספמיה), אם זה מה שהולך בקהילה הישראלית בימינו ואם זה תופעות מעניינות בנות ימינו. בשעתו הצעתי נושאים כאלה לאור עבור אתר האגודה. יש משהו קצת נדוש בלקרוא במימד היום אותו סוג מאמרים שיכולתי לקרוא בפנטסיה 2000 לפני יותר מעשרים שנה (עוד מאמר על תופעה מדעית, עוד דיוקן על אחת הדמויות העיקריות במד"ב *האמריקאי*), כאילו שלא השתנה בארץ כלום מאז.
– *תדמית האגודה*. טוב, הרבה כבר נאמר על זה שהפורמט הנוכחי של המימד הוא לא באמת הדבר הכי מרשים בעולם, וקצת חבל להוציא כתב עת שמבחינת ההשקעה באיכות הוא מקצועי, אבל מבחינת הפרצוף שלו הוא פאנזין. עד כמה תורם המימד בפורמט הנוכחי שלו לקידום תדמית האגודה אין לי מושג, ונראה לי שזה דבר שראוי לבחון.
– *משיכת חברים חדשים*. אמנם יש בזה משהו, אבל לפחות בזמן הקצר שהזדמן לי לשבת בדוכן האגודה בשני אייקונים שונים, על כל אדם ששש לעשות חברות באגודה בגלל המימד, היו לפחות עשרה שעיקמו את פרצופם על המחיר הגבוה ואמרו לי שהמימד לא באמת מעניין אותם. האמנם המימד הוא מה שמושך אלינו חברים? גם את זה נראה לי שראוי לבחון.
אילו מטרות פספסתי? בטוח פספסתי משהו.
מאחר שאני עושה את כל זה כפרקליטת השטן ולא באמת כמישהי שרוצה שנסגור את המימד, אציין שגם אני מאד אוהבת מגזינים מודפסים, ומאד מרוצה מהעובדה שלאגודה יש כזה. אבל עדיין ראוי לבחון את השאלה איך בדיוק המימד מממש את מטרות האגודה *טוב יותר מדרכים אחרות שבהן אפשר היה להוציא את הכסף הזה*, ואיך אפשר לחזק את זה.
שכבר סיים את תפקידו ולא עומד לחזור. מה התועלת בזה?
לגבי המימד, אני חושבת שאתה טועה. זו לא הייתה החלטה של היו"ר, וככל הידוע לי היא התקבלה גם על דעתם של אנשי המקצוע הרלוונטיים באגודה (הווה אומר, אהוד, עורך המימד, ורמי, שמלווה את המימד במגוון תפקידים כבר שנים). לא רק זה, היא נראית לי החלטה נכונה.
הרעיון של שנתון הוא רעיון מצוין (אם לא הייתי חושבת ככה, לא הייתי נמנית על האנשים שהעלו אותו לפני כמעט שנה בפורום הפעילים הישן…), וזו לא בעיה להחזיק התלהבות על פרויקט כזה למשך שנה, ממש כמו שזו לא בעיה להחזיק התלהבות על אייקון משנה לשנה. אם עושים אותו בצורה הנכונה, הוא גם יהיה אטרקטיבי לחברי האגודה (אנחנו מדברים על *ספר* שהאגודה תחלק לחבריה, במקום מגזין שעד היום לא הצליח להמריא מעל לפורמט הפנזין).
באשר להצעות שהעלית לגבי המימד, הרבה מהן כבר נידון כשהיו דיונים על מתיחת פנים אפשרית למימד, לפני שנה או יותר, לדעתי. הנושא של מכירה תמיד היה בעייתי: המימד, בפורמט שהיה לו, לא היה אטרקטיבי למכירה בחנויות (ניסינו את זה בעבר, במכירה אינדיווידואלית בחנויות שהיו לנו איתן קשרים, הייתי מעורבת בזה בחנויות בחיפה, וזה פשוט לא הלך). ראשית, הפורמט של A5 פשוט לא עובד במכירה בחנויות, ונדרש גודל גדול יותר (זו הסיבה שבזמנו רון החליט להעביר את אספמיה לגודל גדול יותר – ולו רק מהסיבה הפשוטה שפורמט קטן יותר הוא בלתי נראה בסטנד המגזינים של רוב החנויות).
זה היה דורש פורמט חדש – שזה אומר עיצוב חדש, מגזין גדול יותר (וזה אומר גם יקר יותר, כמובן), והרבה יותר תכנים. וגם אז, שלושה גיליונות בשנה (אני לא חושבת שהאגודה יכולה להרשות לעצמה יותר מזה) זה לא להיט גדול, מבחינת יצירת קהל שיכיר אותך. ומגזין מד"ב, איך שלא תבנה את המודל שלך, הוא לא ממש דבר רווחי והרבה פעמים גם לא דבר שמחזיר את עצמו.
כדי לעשות מימד מצליח באמת, האגודה הייתה צריכה להפוך אותו לכתב עת מסחרי של ממש, דבר שלדעתי הוא רעיון רע: האגודה צריכה להיות מחוץ לשוק, לא חלק ממנו, משום שברגע שהיא חלק מהשוק היא הופכת לבעל אינטרס, ואז יש בעיה כאשר מנסים לקדם יוזמות מסחריות אחרות.
שממילא גם לא יגיע לשום מקום משום פרישתו של יו"ר הוועד האחראי למדיניות הקודמת, ונאפשר לפורום הזה לתפוס כיוון פרודוקטיבי?
(כן, גם אותי הניסוח משעשע. אבל אני לא ממש מוצאת טעם לחפור בזה. היה, נגמר, הבה ניתן לוועד ללקק את הפצעים ולשקם את העסק. יש מצב שתבחר גם אתה בחירה דומה?)http://forum.sf-f.org.il/read.php?22,48166,48166#msg-48166
אני מקווה שלא יסגרו את הפורום הזה מתישהו. יש שם הרבה דברים טובים לרפרנס.כי לא הייתה שם ולו מילה אחת לגבי התוכן המתוכנן. וזה גם אם נניח שצולחים את כל המלל המייגע הזה. בדיון שהיה בפורום הפעילים על עתיד המימד לפני *המון* זמן, כשאף אחד עוד לא חשב שלהפסיק לפרסם אותו זה משהו שעשוי לקרות, העליתי את הרעיון המאד לא פופולרי להפסיק לפרסם את המימד (זוכר את זה? זה היה במאי לפני שנה, עוד אפשר למצוא את זה בפורום הפעילים הישן) ובין השאר, אחד הרעיונות החלופיים שהעליתי שם כבדרך אגב היה להוציא אנתולוגיה שנתית. *לזה* היו תגובות נלהבות. אני משערת שאנשים שראו "שנתון" בפרוטוקול ההוא הניחו שמדובר במשהו דומה.
ומכובדות זה נורא נחמד, אבל אני די בטוחה שאפשר למצוא דרכים קצת פחות יקרות לעשות את זה, ובלי לפגוע באינטרס של אנשים להצטרף לאגודה, כי אפילו אם אתה חושב שזה יהיה נורא מעניין (האמת, גם אני חושבת שיש לזה פוטנציאל להיות מעניין, אבל אני גם נוטה לאהוב הרצאות אקדמיות ארוכות שאף אחד אחר לא אוהב), קשה לי להאמין שאתה חושב שתהיה לזה אותה אטרקטיביות מבחינת מצטרפים פוטנציאליים שהייתה למימד. מניסיוני המועט בדוכן האגודה אני יכולה להגיד שהמימד היה *ה*נכס האחד של האגודה, מבחינת אותם מצטרפים שלא עושים את זה בגלל אידיאולוגיה צרופה. האם מגזין של מאמרים יהיה נכס באותה מידה? קשה לי להאמין. למעשה, נראה לי שיהיה גל של אי-חידושים כשיתברר לחלק מהחברים שאין יותר מימד ושהתמורה שהם מקבלים על דמי החבר שלהם היא "מכובדות".
בניגוד למה שאמרת בפאנל העורכים, קהל היעד של המימד הוא לא "קהל שבוי" – חלק ניכר מתוכו פשוט ירים רגליים וילך אם הוא ירגיש שהוא לא מקבל תמורה לכספו. לי אישית אין בעיה עם זה – כבר מזמן אמרתי שעדיף שזכות ההצבעה לאגודה תלך לאנשים שבאמת מעוניינים להיות חברים באגודה ולא לאלה שכל מה שמעניין אותם זה ההטבות – אבל אני חושבת שמבחינת האגודה זה לא יהיה מוצלח במיוחד.
בוא נזכור גם את העובדה שלהוציא שנתון, גם אם זה לא יקר כמו להוציא שניים-שלושה-ארבעה מימדים בשנה, זה עדיין דבר יקר, וזה ימשיך להעלות את דמי החבר של האגודה לגובה לא תחרותי (מה שהייתה הבעיה העיקרית עם המימד – הקיום שלו גרם לזה שדמי החבר של האגודה הם הגבוהים ביותר בכל הארגונים), רק שלא תהיה לזה האטרקטיביות של המימד. אז דמי חבר גבוהים, ובלי משהו אטרקטיבי להציע לחברים פוטנציאליים – מה יקרה למצבת החברים של האגודה?
החלטות של הוועד הן דבר יפה, שיקולים טכניים הם דבר יפה, ועם זאת, אם נעזוב לרגע את השאלה מה חייבים ומה לא, אישית, אני לא חושבת שזה בסדר להחליט החלטה גדולה כזאת לגבי המימד ולהנחית אותה על חברי האגודה כהחלטה ש"כבר מאוחר מדי לשנות". זה *מחטף*, וזאת לא צורה.
אני מאמינה שהוועד צריך להיות מסוגל לקבל החלטות בעצמו, כן, ועם זאת, המימד הוא דבר מספיק חשוב לחברי האגודה ובעל משמעות גדולה מאד כל השנים האלה – הרבה אנשים שהצטרפו לאגודה הצטרפו בגללו – ואם הולכים להוציא כמויות ענק של כסף ועבודה (לדעתי, מדובר באחת ההוצאות הגדולות של האגודה), זה *לא בסדר* להפיל את זה על חברי האגודה בשלב שבו, אם הם חושבים שזה לא בסדר, "כבר מאוחר מדי לשנות".
מבחינתי, אם חלק גדול מחברי האגודה חושבים שזה לא רעיון טוב (מה שעוד נשאר לבדוק, ואני חושבת שזו לא בעיה גדולה לערוך סקר בנושא גם בלי אספה כללית), כבר עדיף לא לבזבז את הכסף הזה. לי, אישית, ממש צורם שהאגודה מתכוונת לבזבז סכום כל כך גדול מכספיה המועטים על "מפעל הנצחה" שסביר להניח שמעט מאד אנשים יקראו. זה יופי בשביל מוסדות ממשלתיים שיכולים להרשות לעצמם להוציא פילים לבנים על משק המים ועל מבנה החברה בישראל שאף אחד לא יקרא, אבל מהאגודה אני מצפה להשקיע את משאביה יותר בתבונה.
אז בחיאת, אהוד, תן לי הסבר: בשביל מה זה טוב? כי עד עכשיו אני לא חושבת שקיבלנו נימוק ממש טוב למה האגודה צריכה להוציא כל שנה אסופת מאמרים מלומדים על הזרמים במד"ב באותה שנה, חוץ מהעובדה שלאנשים שיכינו את האסופה כנראה יהיה נורא כיף להכין אותה. מה התועלת שתהיה בזה לאגודה או למטרותיה, שבגללה ראוי שהאגודה תשקיע בזה כל כך הרבה? המימד העשירי לפחות היה הנכס הגדול ביותר שהיה אפשר להציג לחברים פוטנציאליים כשרצינו שיעשו חברות. איזו תועלת תביא לאגודה אסופה של מאמרים מלומדים, שתודפס במיטב כספיה?
אולי כדאי קודם כל לחכות ולשמוע מהוועד מה הם אומרים על מה שאמרו כאן? ואולי לעניין עוד אנשים מהאגודה בדיון הזה ולקבל תמונה קצת יותר מייצגת של הדעות באגודה?
ברצינות, ועד שמגיע למצב שהוא חייב למשוך בחצאית של האספה הכללית בשביל כל החלטה הוא ועד אימפוטנט. זה לא רעיון טוב להגיע למצב כזה.בשביל זה הוא שם, כדי לקבל החלטות.
כמובן, אם מספיק אנשים לא יהיו מרוצים, אם יהיו נימוקים מספיק חזקים נגד או – אפשרות מאד לא סבירה אבל קיימת ברמה העקרונית (מן הסתם, לדברים קצת יותר רציניים) – מישהו יחליט להעלות את זה לדיון באספה הכללית (או לזמן אספה כללית במיוחד לצורך העניין, נדמה לי שחוקית אפשר), הוועד יחשוב על זה מחדש, או משהו. אני לא חושבת שלוועד יש כוונה כלשהי לכפות החלטה אם רוב חברי האגודה חושבים אחרת.
רק שנכון לרגע זה, לא ברור מה "רוב חברי האגודה" חושב בעניין, אם בכלל. נכון לרגע זה מדובר בדיון בין חמישה אנשים.
