התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
שעליה הודיע הוועד בתגובה רשמית של הוועד. כי עד עכשיו, חברי האגודה לא היו צריכים לדעת שחברי הוועד שלהם החליט – באופן לא רשמי, כמובן – לא להגיב על דיונים בפורום האגודה. או כן להגיב עליהם, לפי שיקול דעתו, כי לפני כן, כמובן, זו הייתה חובה על כל חברי הוועד. אה, לא, רגע, בעצם, לא, זה מאז ומעולם היה נתון לשיקול דעתם של חברי הוועד. אז אולי… לא, בעצם לא הבנתי.
גם איתי גרייף עשה בחייו שניים-שלושה דברים עבור האגודה. פחות מגל, כנראה, ובמשך תקופה קצרה יותר (וגם, כידוע לכל, בצורה קונטרוברסלית יותר…), אבל מאחר שמדבריך מתפרש ההפך, נראה לי ראוי לתקן את זה.
עם שאר מה שאמרת אני מסכימה.
אני נגד שימוש בכינויי גנאי בפורום. יקח עוד הרבה זמן לפני שתצליח לנסח מחדש את הדברים שאמרתי כך שבאמת יהיו דומים לדברים שאמרתי?
זה לא משנה אם אני חושבת שמעשיך מצביעים על זה שאתה אידיוט, או ילדותי, או מפגר – אני לא אכנה אותך בכינויים האלה שוב ושוב בפורום. כי הקביעה שאתה אידיוט או ילדותי או מפגר היא קביעה *שלי*, שנעשתה מנקודת המבט *שלי*, והיא לא לעניין.
אני יכולה להגיד לך "מה שעשית היה לא בסדר". אני יכולה אפילו להגיד לך "מה שעשית היה מגעיל". אבל אני לא אקרא לך שוב ושוב "המפגר" או "התינוק" (ואם יום אחד אתרתח מספיק כדי לעשות את זה, אני מקווה שיהיה מי שידאג לעצור גם אותי בעניין הזה), ובכך אאלץ את כל מי שקורא את דבריי להיכנס לשיפוט הערכי הזה (שהוא לא בהכרח שותף לו, אבל אני כופה עליו כאקסיומה) שוב ושוב ושוב.זה שבאותה תקופה הוא נהג להביא את שמה של אותה פעילה שוב ושוב, במגוון דוגמאות היפותטיות-לכאורה למגוון דברים שלא מצאו חן בעיניו, עד שזה כבר נהיה מכוער.
זה לא שהוא היה מזכיר את השם "לילי דאי" פעם אחת. זה שהוא היה מזכיר אותו כדוגמה היפותטית בחמישים הודעות שונות שכל אחת מהן מתייחסת לליקוי כלשהו או לדבר כלשהו שהוא מזלזל בו באגודה. אני מאמינה שבשלב מסוים גם את היית מאבדת סבלנות. יש מצב שדי מהר.ושאפשר לדרוש מכותב הודעה, לפני שמוחקים את הודעתו, לערוך אותה בהתאם?
דוגמה מחורבנת יותר שאפשר לתת לזה היא כשהודעה שכללה מידע עובדתי על דברים שאמר פעיל מסוים נמחקה בידי מנהל פורום הפעילים דאז מפני שאותו פעיל החליט שהיא לא מוצאת חן בעיניו. מנהל הפורום דאז, אגב, הודה באופן פרטי שהוא מאמין שתוכן ההודעה נכון, אבל רצה "למנוע מריבות בפורום".
מאחר שההודעה כבר הניבה דיון ארוך שהיה חבל למחוק, מנהל הפורום דאז מחק את תוכן ההודעה כולו על דעת עצמו, ורק הותיר את ההודעה המחוקה כעוגן לדיון שאותו לא רצה למחוק. כלומר, גם זה אפשרי.לא חייבים ללכת עד הקיצוניות של מחיקת הודעות.
לא להשתתף בדיונים בפורום האגודה?
וואו. אני מתרשמת. וגם קצת סקרנית איפה זה הופיע בפרוטוקולים. או שזאת לא הייתה החלטה מהסוג הזה, סתם החלטה "בין החבר'ה"? לא, רגע, זה לא יכול להיות, כי "ועד האגודה" כרגע הודיע על זה בתגובה רשמית כמשהו שהוועד החליט עליו.
הממ. אני מתחילה להתבלבל, אני חושבת. אפשר הסבר מתי הגיע ועד האגודה להחלטה שחברי ועד האגודה לא מתערבים בדיונים בפורום האגודה, איפה ההחלטה הזאת התפרסמה, והאם זו החלטה רשמית או לא?עד בערך חודשיים אחריה, ורק אז התייחסתי לדברים באופן חלקי בפורום הפעילים. לקח די הרבה זמן עד שדיברתי על הנושא בצורה גלויה בפורום פומבי (אני לא בטוחה שאי פעם פירטתי את העניין בפורום פתוח עד היום), ואני לגמרי יכולה להבין חברי ועד פורשים שעושים אותו דבר. יש לזה סדרה של מניעים אפשריים, בין השאר הרצון להניח לוועד להתאושש ולעשות את עבודתו, הרצון לא להעביר ביקורות אישיות שהרבה פעמים הכרחיות כדי להסביר את הנושא, הרצון לא להיכנס לעימות מיותר ועוד מגוון דברים אחרים.
לפעמים יש שיקולים נוספים מעבר ל"זכות חברי האגודה לדעת".אדם לא צריך לקרוא לאדם אחר "מוקיון" בפורום, ולא משנה מה ההיסטוריה שלהם. יש לך תיקונים או תגובות לדברים שמישהו אמר עליך? נסח אותם ופרסם אותם.
פירושו גם "לא לענות לשאלות ישירות המופנות אל הוועד" או "לא למסור מידע חיוני בנושאים שעולים לדיון בפורום"?
קודם לא מוחקים הכפשות ברורות, ועכשיו הפורום הוא *לא מקום לוויכוחים*?
מנהלת הפורום היקרה, אם תואילי, אני רוצה בבקשה הסבר מפורט ככל האפשר לגבי מדיניות הפורום, אם יש כזו. מה מותר לעשות בו ומה אסור? אני פשוט מבולבלת לחלוטין מהודעתך האחרונה שרומזת על כך שאסור להתווכח בפורום, וחוששת שלא אוכל לדעת מה לגיטימי בפורום הזה ומה לא עד שיוסבר לי הדבר.ציינתי שאני חושבת שהניהול שלך את האגודה היה לקוי, וציינתי שאמרת דברים לא נכונים ביחס לאיתי גרייף. אלה לא "הערות נבזיות", זה מסוג הביקורת שצריך ואף *חייב* להיות בפורומים ארגוניים.
אני אזרוק דוגמה היפותטית שלא קשורה לדיון, רק כדי להדגים את העובדה: נניח שכמה ארגונים מארגנים כנס ביחד. נניח שחודש לפני הכנס אחד הארגונים פתאום קופץ ואומר: אם אני לא מקבל את כל הדרישות שלי ביחס לכנס, אני פורש מהכנס ולוקח איתי את כל הדברים שיש לי זכויות עליהם. נניח שלמארגנים ברור שבמקרה כזה, סביר להניח שהכנס לא יצליח להתרומם והם יפסידו הרבה מאד כסף ועבודה. עכשיו צריך להחליט האם נענים לדרישותיו של אותו ארגון בכנס המסוים הזה, או מסתכנים באובדן הכנס.
רוב מנהלי הכנסים והארגונים, במקרה כזה, יבחרו להמשיך עם הכנס, ואחריו להסיק מסקנות לעתיד, מאשר להסתכן באובדן הכנס על כל מה שכבר הושקע בו.
האם הם נתונים לסחטנות? כן, ברור שהם נתונים לסחטנות. האם הסחטנות הזאת היא פלילית, או דבר שלוועדת ביקורת יש מה לעשות איתו? לא ממש. הסוג הזה של סחטנות אופייני למצבים של שיתוף פעולה ומו"מ, הוא חלק מההתעסקות בכל סוג שהוא של פוליטיקה, וההתמודדות איתו היא פוליטית.
כל גוף מנהל של כל ארגון נאלץ להתמודד עם אילוצים מהסוג הזה. זה עוד לא אומר כלום על תקינות הניהול.
אז לא יודעת בדיוק על מה דיבר יו"ר הוועד היוצא כשהוא אמר "סחטנות", אבל לא בכל מקרה של "סחטנות" צריכה ועדת ביקורת להתערב. זה תלוי באיזה סוג של "סחטנות" מדובר.
זו כבר פרשנות שלך. כמו, בעצם, הרבה דברים אחרים שאמרת כאן. אתה אומר, כאילו שזו הייתה עובדה, "ליאת לא הגיבה לטענות נגד ועדת ביקורת כי היא אדם ישר" (ובמובלע, כמובן, אתה טוען שהגנה על ועדת ביקורת הייתה בגדר שקר). בכך אתה מתעלם לחלוטין מהעובדה שיכולות להיות סיבות אחרות לכך שליאת לא הגיבה. נניח, כי היא חשבה שהטענות שלך הן מתלהמות וקנטרניות. נניח, כי היא הייתה עסוקה מדי בהתארגנות מחדש של הוועד. נניח… עזוב, כל אחד יכול להעלות מגוון סיבות אפשריות.
עוד פרשנות שלך, זה למה יעל הציגה את עצמה לוועדת ביקורת כמו שהיא הציגה. כמובן, זה יכול להיות מתוך זלזול בתפקיד הוועדה. או שזה יכול להיות מתוך העובדה שכולם מכירים אותה, ומי שלא מכיר יכול לשאול. זה שאנשים מציגים את עצמם בצורה חסכונית כשהם מציגים מועמדות לתפקיד שאין לו מועמדים אחרים או שהמצביעים אליו מכירים אותם מספיק לא בהכרח אומר שהם מזלזלים בו, בדרך כלל זה נובע סתם מכך שאין שום טעם להרחיב, לפרט, לנמק ולשטוח טקסטים ממלכתיים רבי רושם ונפיחות במצבים האלה.
