התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אין בקהילת החובבים נורמה מסודרת לגבי שמירת זכויות יוצרים כי היחס לנושא מאד השתנה בשנים האחרונות ולקהילה לוקח זמן להסתגל לשינוי הזה. זכור לי סיפורו של הרשקו (אם אני לא טועה זה היה הרשקו שסיפר את זה, אני די בטוחה) מאירוע הפאשלות של כנס פאן.קון 2006, על מבצע הקומנדו הנועז שנועד למנוע סגירת כנס ותביעתו עד עפר מפני שעמדו להקרין בו סרטים בלי זכויות. הרשקו, למיטב זכרוני, דווקא לא היה מהוועד "שלנו".
אז תפסיק לבלבל את המוח לגבי "הוועד". לכל ארגוני החובבים בסביבה לוקח זמן להסתגל לשינוי בנורמות, כי לחובבים עצמם לוקח זמן.ואגב, עכשיו לגמרי מתוך סקרנות: איפה באמת עומד השימוש במשחקי תפקידים שיש עליהם זכויות לצורך משחקים בכנסים? האם, למשל, אין בעיה להשתמש בדיאנדי על שלל מינוחיו, אביזריו, מפותיו, ספריו ויצוריו (והחברה תאבת הבצע ועתירת עורכי הדין שמחזיקה את הזכויות עליו) בכנס שבו גובים תשלום על ההשתתפות במשחק?
כמעט כל האופציות לפרסום בימינו הן מקוונות. נכון לרגע זה, אם תפרסם את מועמדי גפן בשנתון, רוב הסיכויים הם שזה יהיה הפרסום הראשון שלהם בדפוס. אני חושבת שראוי לקדם אותם ככה (כי התוכן של השנתון צריך להשיג שתי מטרות: להיות אטרקטיבי ולקדם את מה שאנחנו רוצים לקדם).
ואם צריך הצעות קונקרטיות:
*סיפורים:* כן, יהיה נהדר אם יהיה ייצוג לסיפורים מועמדים לגפן ו/או זוכי תחרויות, כמו כן היה שווה לשקול סיפורים בהזמנה מסופרים ישראליים, כולל כאלה שאינם "החשודים הרגילים".
חוץ מזה, אפשר לבדוק את האפשרות להזמין סיפורים במיוחד מסופרים זרים. למשל, הסופרים שמתארחים באייקון – אם פונים אליהם מספיק זמן מראש, יתכן מאד שיהיו ביניהם כאלה שיהיו מוכנים לתרום סיפור מיוחד. הסיבה שאני מציעה את זה היא כי אני מחפשת דברים שיהפכו את השנתון למשהו בעל תוכן מיוחד, שיוסיף לאטרקטיביות ייחודית.*מאמרים:* אני לא יודעת על איזה סוג של מאמרים חושבים, אבל אני אשמח לתכנים שעוסקים בתופעות וטרנדים עכשוויים, אם בז'אנר עצמו ואם בתחומים משיקים. כמו כן, אני אשמח אם יישמר איזון בין תכנים שעוסקים במד"ב העולמי (ובפרט, כפי שמקובל אצלנו, האמריקאי) לבין המד"ב הישראלי. הייתי *ממש* שמחה לראות מאמרים בעלי נופך עיתונאי ו/או אקדמי (ורצוי שגם בין אלה יהיה איזון כלשהו) על ההיסטוריה וההתפתחויות העכשוויות בז'אנר בארץ.
חוץ מזה, אני מאמינה שהנטייה האוטומטית תהיה לכיוון תכנים שנוגעים לספרות, אבל הייתי ממש שמחה לראות גם תכנים אחרים. למשל, החובבות העולמית והחובבות המקומית. התפתחויות בתחום הקולנוע, הטלוויזיה והתאטרון (הפקות מקור נראה לי נושא מאד מעניין לסקירה כזאת). וכולי וכולי.מה שנראה לי מתאים במיוחד היה תכנים שמצד אחד, יתאימו לשנתון – הווה אומר, תכנים שמתייחסים למה שקרה באותה שנה בתחום – אבל מצד שני, גם לא יאבדו את העניין בתוך זמן קצר.
הווה אומר, ב"רוח" יש שתי הברות, ב"אחדים" שלוש, עיצור מנוקד בשווא נע (שבעברית מדוברת ממילא נשמע כמו סגול) הוא הברה.
מספר הברות בשיר רלוונטי לצורך מקצב, ולפיכך, מה שרלוונטי זה איך זה *נשמע*, לא איך זה מוגדר מבחינת כללי השפה (שבדרך כלל גם מבוססים על ישויות היסטוריות שאין להן קיום משמעותי בשפה המדוברת בימינו – נראה אותך מוצא הבדל בהגייה בין אות דגושה לאות לא דגושה – דגש קל או חזק, לא משנה; או בין ט' ות'; או בין תנועה ארוכה, קצרה וחטופה; וכו').
הערה: כותבת ההודעה אינה משתייכת לסגל התחרות, אבל מאד מתקשה להאמין שסגל התחרות יגלה התנגדות כלשהי לדבריה.שבאמת לא הולכת להוביל לשום דבר פרודוקטיבי או אינפורמטיבי, ואני חושבת שאתם יודעים את זה בדיוק כמוני.
ולא שיש לי משהו נגד סתם התכתשות, אבל חוסו ורחמו על כל האנשים שמקבלים נוטיפיקציות על כל הודעה כזאת בפתיל הזה. לפחות תפתחו פתיל חדש. או זירת בוץ.אבל אני רק רוצה להסב את תשומת לבך שאם אכן, כיו"ר ארגון (או כחברת ועד או בעלת כל תפקיד ניהולי אחר בארגון), את בקשר ידידותי קרוב עם אדם שעשוי להיות בעל אינטרסים נוגדים לארגון במצבים מסוימים, הרי שהחלק של חייך הפרטיים שנוגע לכך מפסיק להיות פרטי. הגנת הפרטיות נפסקת במקום שבו חייך הפרטיים עשויים להשפיע על התנהלותך בארגון שאת מנהלת.
אני לא מתייחסת כאן לעובדות הספציפיות. אני לא יודעת אם זה נכון או לא נכון, ומבחינתי ההכחשה שלך מספקת. אני רק מתייחסת לעניין העקרוני: את לא יכולה לצפות לכך שדבר שעשוי להשפיע באופן משמעותי על תפקודך כיו"ר יהיה מחוץ לתחום הדיון הציבורי.
איתי גרייף התבטא פה ושוב ושוב ברוח שאפשר היה להבין ממנה שההחלטות היו על דעתו של אמיר ארד בלבד וששאר הוועד לא היה מעורב בהן. ועם זאת, עד ששאלתי זאת במפורש, לא הגבתם על דבריו ולא תיקנתם את הרושם המסולף – על פי דבריכם כעת – שהיה בהם.
היו לכם כוונות מתישהו לתקן את הרושם הזה ולהבהיר לחברי האגודה שלא כך הדבר, או שאם לא הייתי מעלה את השאלה במפורש, פשוט הייתם מניחים לכולנו להמשיך לחשוב שהמצב הוא כפי שהציג אותו איתי גרייף, הווה אומר, החלטות חד-צדדיות שהוצנחו על הוועד ועל האגודה מטעם אמיר ארד על דעת עצמו בלבד?
סלחו לי אם אאמץ לעצמי את סגנון הגרייף לרגע ואשאל: זה נראה לכם תקין, שלא תיקנתם את הרושם המסולף הזה והנחתם לחברי האגודה להאמין במידע לא נכון, עד שנשאלתם במפורש?
אתה רוצה שאני אענה לך על שאלה על נושא שאני אומרת לך במפורש שאני *לא יודעת עליו מספיק*. אתה בטוח שאתה אותו אדם שכשאדם אחר דיבר על נושא שלדעתך הוא לא יודע עליו מספיק, רדפת אותו בלי רחמים כי "הוא משקר"? ויי, איתי, לא הייתי רוצה שתתנהג אלי כמו שאתה מתנהג לגל. זה עלול לפצוע את נפשי הרכה.
הבעיה שלי לענות לך על זה היא שלא הייתי באירוע המדובר, ולא שמעתי בדיוק מה אמר יו"ר האגודה הפורש, ולכן אין לי מושג מה מהניסוחים שלך פה תואם את המציאות כפי שהיא הייתה ומה תואם את המציאות כפי שאתה רואה אותה ו/או מנסח אותה מחדש לעצמך (מה שלדעתי האישית לא תמיד חופף, ויש לך לפעמים נטייה לראות או לפרש לעצמך את המציאות בדרכים שלא בהכרח נראות לי נכונות או סבירות), כך שאני לגמרי לא יכולה לשפוט את המצב המדובר ולומר אם באמת היה שם משהו שדורש התערבות של ועדת ביקורת או לא.
כאילו, רעיון חמוד והכל, אבל לא מחזיק מים.
לא נחשפתי לתפקוד של יעל כחברת ועדת ביקורת (אם כי מהיכרותי עם צורת המחשבה שלה בנושאים אחרים, היא אדם שיטתי וקפדן שמאד חשובים לו הסדר הטוב והשמירה על החוק, ואני מניחה שהיא הביאה איתה את התכונות האלה לתפקיד), אבל הייתי בוועד עם חגית בוועדת ביקורת, והדבר האחרון שאפשר להגיד עליה זה שהיא מניחה למשהו שנראה לא בסדר. למעשה, אם בכלל, היא נוטה להתלהבות יתר במילוי תפקידה.
אני לא חושבת שמישהי מהן הייתה מתעלמת במופגן ממשהו שלא בסדר באגודה רק כדי לעשות דווקא לאיתי גרייף, ככל שזה עשוי להיות כיף.
