התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
כדי שאוכל להניח שלא הולכת להגיע תשובה נוספת, ולנג'ס מחדש. אני גם אצא מנקודת הנחה, מאחר שהוועד לא טרח להכחיש את דבריי, שאכן ההחלטה התקבלה על סמך ידע לא מספק, כפי שהנחתי מלכתחילה.
אני רואה בחומרה רבה מצב שבו ועד האגודה בוחר לא לתמוך בכנס חובבים מהסוג שהאגודה אמורה לתמוך בו (ותמכה בו במקור) בגלל עמדה שיפוטית ביחס למארגניו, שמתקבלת על סמך מידע חלקי ונטיות לב יותר מאשר על סמך תהליך קבלת החלטות מבוסס כלשהו. את העובדה שמדובר בעמדה שיפוטית אני מסיקה מכך שבתשובות הוועד לנושא, נכתב:
Quote:מבחינתנו, שיתוף פעולה מחודש עם ההנהלה החדשה הוא מתן לגיטימציה לארגון אירועים באופן פרטי […](הווה אומר, הוועד סבור שהכנס הזה אורגן באופן לא לגיטימי),
Quote:האגודה אינה מעוניינת לתמוך במצב בו אנשים פרטיים פורשים מניהול כנס כחלק מארגון, כדי לקיים בעצמם את אותו כנס, שהיתה עליו עבודה משותפת, מגובה במנדט שניתן לפעילים על ידי הארגון(הווה אומר, האגודה חרצה עמדה לגבי התהליך שהוביל לפילוג הנוכחי, וקבעה מי מבחינתה הצד הצודק ומי לא),
Quote:אין אנו מעוניינים לתמוך, כאמור, במצב בו לאחר עשייה משותפת ועבודה משותפת על כנס, פורשים אנשים פרטיים ולוקחים עימם את אותו כנס. חידוש ההסכם מול אותם אנשים פרטיים כמוהו כתמיכה במצב זה, ולכן החלטנו לא לעשות זאת(כנ"ל).
מצד שני, ועד האגודה חוזר שוב ושוב על כך שהוא "לא מעוניין לבחור צד" (אם כי הוא בוחר צד שוב ושוב בניסוח האופן שבו הוא רואה את המצב, שהוא ניסוח מאד שיפוטי ומבהיר היטב את עמדתו של הוועד בנושא. וכמובן, גם בעצם החלטתו של הוועד לא לתמוך בכנס, דבר שהיה עושה כמובן מאליו אילו היה זה כל כנס אחר. כשהאגודה תומכת בכל כנס אפשרי, אי-תמיכה בכנס אחד היא בחירת צד ברורה מאד).
אני רואה זאת בחומרה לא רק בגלל העובדה שהאגודה מתנערת מחובתה כלפי קהל חבריה (כפי שהיא מוגדרת ב"מטרות האגודה", בפרט סעיף 9) בכך שהיא מסרבת לתמוך בכנס אחד ספציפי, כשהיא נוהגת איפה ואיפה בין מארגנים שונים – אלא באופן כללי, מפני שנראה שמדובר פה בתהליך לא סביר של קבלת החלטות, שמעורר חשש שכך תהיה קבלת ההחלטות גם בעניינים אחרים: הווה אומר, מבוססת על ידע חלקי, על יחס אישי לבני אדם ספציפיים, ועל שיפוט שנקבע מראש.
השאלה שלי כעת כללית יותר ונוגעת לאופן שבו הוועד רואה את תפקידו כוועד האגודה: האם נראה לכם שתהליך כזה של קבלת החלטות, שמבוסס על נטיית לב אישית ועל דעות קדומות, ללא למידה מספקת של החומר, שמוביל להחלטה להימנע מדבר שכלול במטרותיה הבסיסיות של האגודה – הוא תהליך תקין? והאם עלינו להניח שכך מתקבלות החלטות הוועד גם לגבי עניינים אחרים מתחום עיסוקה של האגודה? האם גם בעתיד נוכל לצפות שהאגודה תבחר באילו פעילויות לתמוך ובאילו לא על סמך נתונים כמו נטיות לב, מידע חלקי וחד צדדי, או חברות קודמת עם האנשים המעורבים?
אתה עולה על העצבים לכולם עם הוונדטה הזאת, והפורום הזה לא נועד רק כדי שאתה תוכל להשתעשע בו להנאתך.
הסיבה שמבקשים מגל למחוק הודעות שלו והוא גם עושה את זה היא שגל הוא אדם שיודע לשתף פעולה ולשחק לפי כללי המשחק החברתי, וכשמבקשים ממנו יפה, הוא משתף פעולה. אתה, לעומת זאת, לא. זה לא אומר שההודעות שלך בסדר, זה רק אומר שאתה מתנהג כמו בריון.
"התנהלות תקינה מצד חברת אגודה"? איתי, מותק, אני אדם פרטי, לא "חברת אגודה". אני לא חבה "התנהלות תקינה" לאף אחד, בחיאת, אל תבוא לי עם שטויות כאלה.
ככל שאני מכירה את התנהלותו של הוועד זה שנים, הוועד *תמיד* מקבל החלטות על סמך מידע חלקי, או על סמך ידע שיש רק לאחד מחברי הוועד שאומר לאחרים את מה שהוא יודע והם סומכים על זה, או על סמך ידע של אדם אחר שאומר כנ"ל. חלק גדול מהזמן פשוט אין ברירה, כי יש *יותר מדי* מידע. בשאר הזמן… טוב, זה יותר נוח. אז בונים יוריסטיקות שימושיות, ורוב הזמן זה עובד. וכשלא… טוב, באסה.
רוב הזמן זה לא מפריע לי. לפעמים זה מגיע לרמה שזה צורם בעיניי, כמו במקרה המסוים הזה, שבו יש לי הרגשה – ואני מדגישה, *הרגשה* – שחלק מהבעיה הגדולה עם הכנס הספציפי הזה הוא שהמנהלים שלו הם אנשים שאף אחד בוועד לא מסמפט או נמצא בקשר אישי איתם, אז קל לתמוך אוטומטית בצד השני, שאיתו רגילים כבר לעבוד. אותה *הרגשה* שלי אומרת שאילו ה"פורש" המדובר היה אחד מיקירי הוועד, שהיה מספר להם כמה שהארגון שאיתו עבד הכשיל את הכנס שלו, שם לו רגל ובאופן כללי הרס לו דברים, הוועד היה מלטף אותו בעדינות על ראשו, שואל אותו אם אין שום סיכוי להגיע לפשרה, ואז מציע לו את חסות האגודה. ועוד לפני כן, טוב, *מקשיב* לו.
בני אדם הם כאלה – מוטים לטובת מי שהם מכירים ומחבבים ונגד מי שלא, ורוב הזמן לא מרגישים צורך לבדוק מחדש את האמונות שלהם. ובדרך כלל זה נראה לי לגמרי בסדר. זה נהיה לא בסדר כשזה הופך להיות הבסיס לקבלת החלטות בשם ארגון שלם, שאמור לייצג משהו קצת יותר רחב מאשר סימפטיה והיכרות אישית.
בנקודה הזאת אני מסכימה איתך.
אם ועד האגודה אכן בירר את הנושא לעומק עם עודד ולי (ושאר המעורבים), ויודע על הנושא יותר מהקיטורים שחבריו שמעו מאנשים בצמרת האולי-ארגון שכנראה מכונה סטארבייס 972, אני בטוחה שיתקנו אותי בנושא ויבהירו לי בדיוק עם מי דיברו ומתי כדי לרכוש מספיק מידע לשם החלטה שיפוטית מעין זו.
האם אני חושבת שזה יקרה? לא. ואני אקשר כאן להודעתך שלך-עצמך שתבהיר, לפחות חלקית, למה אני חושבת שזה לא המצב:
http://forum.sf-f.org.il/read.php?10,50662,50694#msg-50694
אני מאד מתקשה להאמין שהוועד מודע לנקודות המבט של שני הצדדים בסכסוך הזה, או שמישהו בוועד האגודה ממש טרח להקשיב למה שיש ללי ולעודד לומר.הפרסום במכתב החודשי היה לפני הפילוג. אם המכתב החודשי היה יוצא היום, מן הסתם הוועד היה בוחר לא לפרסם את הכנס.
עזוב שאלות של הגינות (שמעסיקות אותי אבל אולי לא אותך): אם ועד האגודה יבחר צד בכל סכסוך מהסוג הזה, זה יחייב אותו – כדי לבחור צד בחוכמה – לחקור קודם את הנושא ביסודיות, ללמוד את השתלשלות האירועים כפי שקרתה באמת ולא כפי שמציג אותה כל אחד מהצדדים בסכסוך, ובאופן כללי להשקיע הרבה מאד עבודה.
מאחר שקשה לי להאמין שוועד האגודה חקר את הנושא ביסודיות – למעשה, אני לא מאמינה שמישהו בוועד האגודה טרח בכלל לשמוע מה יש ללי ולעודד לומר, ואני כן מאמינה שכל הידע שיש ברשותם על הסכסוך הזה מגיע מסיפוריהם של אנשים כמו יואב גבע (שאין לי שום דבר נגדם, חלילה, מלבד העובדה שממש קשה לצפות מהם להיות אוביקטיביים) – ועוד יותר קשה לי להאמין שוועד האגודה יבחר לבצע חקירה יסודית ולמידה של הפרטים במקרים דומים, אני לא חושבת שהאגודה צריכה להציב את עצמה בעמדה שיפוטית.
שיפוטיות – במקרה של ארגון, שאמור לייצג את מכלול חבריו ואינטרסים רחבים, לא במקרה של אדם פרטי שאחראי רק על העמדה הפרטית שלו – דורשת ידע חסר פניות וללא משוא פנים. אני אופתע ברמה קיצונית אם אני אגלה שלוועד האגודה יש משהו שאפילו דומה לרמת הידע הדרושה כדי לשפוט בסכסוך מעין זה, או כל רמה של ידע מעבר ל"יואב גבע אמר לנו שזה היה ככה" או משהו דומה.
זה סטנדרט שמכריזים על קיומם של אירועים לפני שיש להם תכנים, כי חייבים ליחצ"ן אותם ולתת לאנשים הזדמנות לשמור לעצמם את היום ביומן. העניין הוא שאירוע קטן וחדש פגיע לבעיות תוכנייה הרבה יותר מאירוע גדול ומבוסס.
ואפילו לא נתקעים בדרך.
אתם אומרים, "ועד האגודה אינו מעוניין לבחור צד בסכסוך שנוצר", ואז אומרים "עם זאת, אין אנו מעוניינים לתמוך, כאמור, במצב בו לאחר עשייה משותפת ועבודה משותפת על כנס, פורשים אנשים פרטיים ולוקחים עימם את אותו כנס. חידוש ההסכם מול אותם אנשים פרטיים כמוהו כתמיכה במצב זה, ולכן החלטנו לא לעשות זאת".
רבותי, אלה דבר והיפוכו. מרגע שקבעתם מה דעתכם על המצב שנוצר והחלטתם שאינכם מוכנים לתמוך בו *בחרתם צד בסכסוך*. קבעתם שהאנשים הפרטיים הם "הפורשים" (בזמן שהמצב יכול להתפרש באותה המידה לשני הכיוונים, והוספתי הערה למטה) ושאתם לא מוכנים לתמוך במעשיהם.
אני לא מבינה, אתם לא *קולטים* את הסתירה הפנימית בהודעה שלכם, או שאתם מקווים שהיא תעבור בלי שישימו לב? אתם בוחרים צד ואז טוענים שאתם לא מעוניינים לבחור צד?הערה: אני לא "בעד" אף אחד משני הצדדים בסכסוך הזה, ובעיקר מאמינה ששניהם צודקים מנקודת המבט שלהם. אבל אני לא יכולה לקבל את העובדה שוועד האגודה החליט לשפוט – מן הסתם על סמך נקודת מבט סוביקטיבית כלשהי שמבוססת בעיקר על קשרים אישיים עם אחד משני הצדדים, מה שהוביל לזה שהוא נחשף בעיקר לטענות של אותו צד – ולקבוע איזה צד הוא "הפורש".
בסכסוך שבו מנהלי הכנס הפורשים אומרים שהכנס לא הצליח להתקדם בגלל מדיניותו חסרת המעש של הארגון שעמו עבדו, בסכסוך שבו מתברר שכל הקשרים עם אורח הכבוד שעליו מתבסס הכנס וכל העבודה שנעשתה מולו נעשתה על ידי "הפורשים", וגרוע מזה – בסכסוך שבו, במקום לסגור את הצד הפורמלי כראוי, אנשי "הארגון" פתחו באופן חד-צדדי אתר תשלום חדש והפנו אליו את כל המשלמים הפוטנציאליים בתואנת "תקלה" שלא הייתה ולא נבראה, שבעיניי זה מעשה שלא ייעשה כשמעורב כסף בעניין – אני לא רואה איך אפשר לנקוט עמדה שיפוטית ולקבוע נחרצות, כפי שעושה ועד האגודה, איזה צד צודק ובמי צריך לתמוך.
הסכסוך הזה מורכב בהרבה מכפי שאתם מציגים אותו, ואין זה מקומנו להכריע בו. לאגודה אין זכות לקבוע אם הפרישה הייתה מוצדקת או לא מוצדקת (מה שהיא עושה במקרה זה). יש כנס והאגודה צריכה לתמוך בו. זה תפקידה ובשביל זה היא קיימת.הפרסום במכתב החודשי נעשה, כדרכו של המכתב החודשי, בתחילת החודש. הפילוג הסופי בקיו-קון חל באמצע החודש. איך השניים קשורים זה לזה?
ואני כל כך השתדלתי לא לתת לזה להיגרר לוויכוח של "מי צודק". הרי ברור שאם ניכנס לוויכוח הצדדי והמיותר הזה, לא נצא מזה בחיים.
וזאת בדיוק הייתה הנקודה שלי: זה לא ענייננו מי צודק. זה לא ענייננו מה קרה שם, מי בעט בפודל של מי ומי אכל למי את המילקי. בעובדה שהאגודה ראתה קודם את הכנס הזה כדבר שראוי לתמוך בו ועכשיו לא רואה אותו ככזה, האגודה מציבה את עצמה כשופטת בענייניהם של אחרים, כשזה לא תפקידה ולא מקומה.
הבעיה עם תשובה בנוסח כזה היא לא אם היא נכונה או לא נכונה. הבעיה היא שהיא מתיימרת לקבוע מה קרה ומי צודק, כשזה בכלל לא מקומו של הוועד – כוועד האגודה, לא כאנשים פרטיים – לתחוב את אפו לשם.שאנחנו חכמים על חלשים בסיפור הזה.
לא זכור לי שהאגודה נקטה סנקציות כאלה נגד הטולקינאים והטרקים כשאלה פרשו מפנטסי.קון המקורי והלכו לערוך כנס *מתחרה*, באותו זמן ותוך תחרות על אותו קהל ועל חלק מאותו כוח אדם. לא זכור לי שהאגודה העלתה על דעתה משהו דומה לזה עם סיפור אורי אביב ו"אני הולך לארגן כנס חדש לגמרי שייקרא גם הוא אייקון וייערך באותו מועד ובאותו מקום שהיה אייקון שלכם".
אבל על החבר'ה שמארגנים עכשיו בכוחות עצמם כנס עם אורח כבוד מחו"ל – זה כן. ההבדל היחיד שאני מסוגלת לראות (טוב, מלבד העובדה שהם גורמים *לנו* הרבה פחות נזק), זה שהם מספיק קטנים וחלשים כדי שנוכל להטיל עליהם סנקציות בלי לפחוד מהתגובה.
אז זה כל מה ששווה הבגרות שלנו כארגון? שאנחנו נשארים פייסניים ושואפים לאחדות ולעבודה משותפת עם כולם כל עוד הצד השני מפחיד אותנו, אבל כשהצד השני קטן וחלש ולא צפוי שיוכל לגרום לנו שום נזק עתידי, אנחנו בשמחה נשבור את הכלים?
זה קצת, איך להגיד את זה, פתטי?
