התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אופן פעולתה של ועדת ביקורת הוא לא עניין פרטי, ואם למישהו יש ביקורת על אופן פעולתה של ועדת ביקורת, זה בהחלט לא נושא לתכתובת פרטית. להפך, זה מסוג הנושאים שצריכים כמה שיותר פומביות.
על התנהלות מוסדותיה של האגודה פה בפורום, אם לדעתך צריך לקטוע את הדיון לפני שיתפתח?
נעזוב רגע את השאלה אם העקיצות הבלתי-נלאות ומעוררות האנטאגוניזם של גרייף מסוגלות בכלל לעורר פה דיון פרודוקטיבי, ונשאל את השאלה העקרונית: אם אדם בפורום האגודה מעביר ביקורת, לאוזני חברי האגודה, על אופן ההתנהלות של ועדת הביקורת, האם הצעד הנכון הוא להכריז שכאן מסתיים הדיון ונא להמשיך אותו במייל?
לי זה נראה מוזר. דבר אחד זה לומר לאנשים לא להתכתש ולא להעליב אחד את השני ולשמור על תרבות דיון סבירה, דבר אחר זה לקטוע דיונים שעוסקים בנושאים שלשמם קיים הפורום הזה.כתגובה לאדם שכרגע אמר שהוא חושב שחשוב שחברי האגודה יבינו וגו'.
אני לא חושבת שיש היגיון כלשהו לנהל דיון באופן פרטי כשהמטרה שלך היא להביא משהו לתשומת לבו של ציבור שלם, באופן פומבי.אין בדבריי כדי להסכים עם דבריו של איתי גרייף או עם גישתו. רק לציין שהתגובה שלך ממש מוזרה בהקשר שבו היא ניתנה.
האגודה צמחה מאז ימיה הראשונים שהיה בה קומץ קטן של מתנדבים שהקימו, יסדו, ניהלו וגם קרעו את התחת. לא חייבים לשמר את הנורמות שנולדו כשהמצב היה שונה לגמרי. היום יש לאגודה *המון* מתנדבים, אפשר להתחיל לשנות את הדברים בכיוון של גוף מנהל שמתמקד בניהול (או לפחות בעיקר בניהול) והרבה מאד מתנדבים שעושים את העבודה השחורה.
ולשון הרבים שלי בהודעה לא הייתה לשון רבים מלכותית, בניגוד למנהגי… הפנייה שלי היא אל חברי האגודה ופעיליה, לא אל הוועד, כי זה דבר אחד שהוועד *לא* יכול להיות זה שיחליט עליו ויבצע אותו. זה דבר שצריך להשתנות בתפיסה של כולנו.
*אנחנו* שמים את הדגש הלא נכון באופן שבו אנחנו תופסים את תפקיד הוועד. *אנחנו* אלה שחושבים שחברי ועד צריכים לספר במצע שלהם איזו עבודה שחורה הם מתכוונים לעשות עבור האגודה, לא כמה לעומק הם מכירים את המצב הפוליטי שבו נמצאת האגודה וכמה יכולת ניהולית יש להם. הסוויץ' המחשבתי צריך להיות אצל כולנו, לא בוועד.זה ככה כי אנחנו בוחרים שזה יהיה ככה. יש לנו מספר עצום של פעילים. אם *רוצים* לאייש תפקיד מסוים, כמעט תמיד מצליחים בזה. אבל מאחר שאנחנו חיים בהשקפה שחברי ועד הולכים לוועד כדי לעבוד ושהם אלה שעושים את רוב העבודה באגודה, מלכתחילה כל צורת המחשבה שלנו וכל האופן שבו אנחנו בונים את התנהלות האגודה סבה סביב התפיסה הזאת.
האגודה *יכולה* לעבוד אחרת. בשנים האחרונות יותר ויותר תפקידים יוצאים מחוץ לוועד, ויותר ויותר מתגלה שגם דברים שחשבנו שחייבים להיות בידי חבר ועד, יכולים בהחלט להתנהל על ידי פעיל חיצוני לוועד עם ראש גדול.
זה דורש סוויץ' מחשבתי, וסוויץ' מחשבתי הוא לא דבר קל. אבל קודם כל צריך להבין שמשהו פה לא בסדר. שהתפיסה שלנו שאנחנו בוחרים חברי ועד כדי שהם יעשו את העבודה ההתנדבותית השחורה שגויה מעיקרה.אין דין תגובת בהלה של מערכת העצבים האוטונומית כדין הפתעה אינטלקטואלית. הן לא פועלות על אותה מערכת, גם אם המילה עבורן במילון היא אותה מילה.
ומעבר לזה, אני סבורה שגל יודע קצת יותר ממך לגבי הכללים המקובלים בביולוגיה.
עכשיו, אחרי שצלחנו את תגובת האנטי האוטומטית, תנסי את זרם המחשבות הבא: ורד כבר יותר מעשר שנים באגודה, הייתה חברת ועד שנה פלוס ופעילה כבדה הרבה מאד זמן, יודעת הרבה יותר מדי על מה שקורה, קרה ויקרה באגודה, והיא גם לא אדם טיפש. אז אולי כדאי לקרוא את ההודעה שלה בלי לחשוב כל הזמן רק על "יו, הוורד הזאת, היא עצבנה אותי נורא, כל מה שהיא אומרת הוא רק אישי נגדי, והיא לא יודעת שום דבר מהחיים שלה".
אם תנסי את זה, יש מצב שתגלי שההודעה הנ"ל מתעסקת בעניין עקרוני, לא מדברת אישית עלייך, ואולי אפילו יש בה דברים ששווה לחשוב עליהם ולהתייחס אליהם. כמו, למשל, העובדה שכבר שנים חברי ועד נבחרים לוועד עם דגש על הפן ההתנדבותי של התפקיד, כשהפן שראוי, חשוב וחיוני להדגיש הוא העובדה שחברי ועד אמורים לקבל החלטות.וכשזה ייסגר יודיעו.
וגם כן: אל תהיה טיפש. לא אמרתי שההודעה שלך היא בזבוז זמן, הבעתי תמיהה כי חשבתי שהעובדה שחוסר אונים מוביל לחוסר תגובה זה דבר מובן מאליו. אבל יכול להיות שזה יותר מובן מאליו לבנאדם ששרף יותר מדי שנים בחוג לפסיכולוגיה ולמד על הנושא של למידת חוסר אונים בקצת יותר מדי קורסים.
חוסר אונים מוביל לאפאתיה וזה עניין שיש עליו המון מחקרים ותאוריות. קח בעל חיים, חשמל את הרצפה תחת רגליו ולמד אותו שהוא יכול לדלג לצד השני של החדר, והוא ילמד לדלג לצד השני של החדר. חשמל את הרצפה בשני צדדי החדר, ותוך כמה זמן יהיה לך בעל חיים ששוכב על הרצפה המחושמלת, מייבב חלושות ולא עושה *כלום*.
אם כי, יש לציין, פה ושם יש מקרים נדירים של בעלי חיים שמפתיעים את החוקרים: אחד המרצים שלנו סיפר לנו על חולדה אחת שהתגובות שלה היו שונות מאד משל השאר. היא לא מיהרה להימלט כשהייתה לה האופציה להימלט, ולא הגיבה על למידת חוסר אונים כמו שציפו שהיא תגיב. כשישבו ותצפתו על מה שהיא עושה (בדרך כלל פשוט משאירים את המחשב שירשום את התגובות), גילו שהיא גילתה במקרה שאם היא מתהפכת על הגב הזרם לא מזיז לה, כי הוא נבלם בפרווה שלה. אז כל פעם שחשמלו את הרצפה, היא הייתה מתהפכת במקום לקפוץ, וכמובן גם למידת חוסר האונים לא עבדה עליה כצפוי, כי לא היה שם חוסר אונים.
בכל אופן, הנושא הזה משמש כבסיס לתאוריות על אלף ואחד נושאים, ובכללם התנהגות חברתית ממגוון סוגים, התנהגות במצבי חירום וגם דברים כמו PTSD וקורבנות אלימות ואונס.(במאמר מוסגר אציין שהיום אני חושבת שהניסויים האלה אכזריים ולא נחוצים ומתנגדת להם. אבל זה לא קשור ישירות לנושא).
עדי לא ממש קראה את הפורום הזה. שתתקן אותי אם אני טועה.
אלוהים יודע שהשתתפתי בדי והותר פתילי אייקון בימי חיי.ודווקא מוצא חן בעיניי הרעיון שיהיה לי צבא של יס-מנים. את בטוחה שאת לא רוצה? יהיה מגניב! את רק צריכה להסכים עם כל מה שאני אומרת, זה לא מסובך במיוחד. אה? מה דעתך?
לא, לא די. זה לא עניין אישי, והוא לא נוגע למה שנעים או לא נעים *לך*. אני באמת מצטערת, עדי, אבל לא.
אם הוועד קיבל את החלטתו בנושא בצורה מיודעת ומסודרת, שיקום ויאמר "בדקנו את הנושא כראוי, דיברנו עם כל הצדדים המעורבים והגענו להחלטתנו באופן שקול", ואני אומר, "סבבה, אני לא מסכימה איתכם אבל לפחות עשיתם את זה כמו שצריך".
ואם לא, אז אני ממש מצטערת, עדי, אבל לא, אני לא אפסיק לנג'ס כשוועד האגודה מקבל החלטות בצורה *כזאת*, ואחר כך מתפתל סביב הנושא הלוך ושוב בכל מיני ניסוחים חמקמקים שאומרים דבר והיפוכו.*זאת לא צורה לקבל החלטות בשם האגודה*. אוקיי? ועד שהוועד יגיד, "לא נכון, לא ככה קיבלנו את ההחלטה, למדנו את הנושא כראוי" (ועד עכשיו לא אמרת את זה. שמת לב שלא אמרת את זה? כי אני שמתי לב), או לחילופין, "נכון, לא למדנו את הנושא מספיק, נקפיד ללמוד נושאים יותר לעומק לפני שנקבל החלטות בשם האגודה בעתיד", לא די. הדרך הזאת של קבלת החלטות באגודה לא בסדר בעיניי, וזה לא בסדר בעיניי שהוועד חושב שהיא כן.
את רוצה לדבר על אייקון? אחת החרטות הכי גדולות שלי, מהתקופה שריציתי בוועד, בנוגע לאייקון, הייתה שהיו"ר שלנו דיווחה לנו דברים שונים לגבי המגעים הקשורים לאייקון (שאותם היא ניהלה בשם האגודה באופן בלעדי כמעט) ואני קיבלתי את השיפוט הסוביקטיבי שלה בנושא כפי שניתן, בלי לבדוק את הנושא כראוי בעצמי. במבט לאחור, הדברים שהיא תפשה כנכונים בהחלט לא נראים לי נכונים (ושימי לב, אני בהחלט לא אומרת שהיא שיקרה – בשום פנים ואופן לא – אלא שהשיפוט הסוביקטיבי שלה והאמונה שלה בדרך מסוימת צבעו את האופן שבו היא ראתה את הדברים בדרך שונה מכפי שאני הייתי רואה אותם אילו הייתי בודקת אותם בעצמי), ואני מאמינה שהרבה דברים היו צריכים להיעשות אז ממש, אבל *ממש* אחרת, כדי למנוע חלק מהנזקים שלאחר מכן הורשנו לכם. זה מספיק דיבורים על אייקון בשבילך?
אני בהחלט לא חושבת שזה בסדר שוועד יקבל החלטות על סמך מידע חסר ובלי ללמוד את הנושא כראוי. זה *ממש* לא היה בסדר כשאני עשיתי את זה, וזה לא בסדר כשאתם עושים את זה.
לא, באמת, עדי, ממש ציפיתי ממך ליותר. לא לתגובה בנוסח "אל תנג'סו לי, ואם אתם רוצים לדבר על זה, תתקשרו אלי אישית במקום לדון בנושא בפאקינג *פורום האגודה*".
כן, זה נושא שחשוב בעיניי. לא הכנס עצמו, שהוא כנס קטן וזה באמת עניין שולי למדי אם האגודה תומכת או לא תומכת בו.
חשובה בעיניי העובדה שוועד האגודה מקבל החלטות – ואת אל תספרי לי שזה "לא מעורבים"; להחליט לא לתמוך בכנס, כשתפקידה של האגודה הוא לתמוך ב*כל* כנס וזה אכן מה שהיא עושה באופן קבוע, עם *כל* כנס, זה לא להיות "לא מעורבים", זה לשפוט – שלא על סמך מידע מבוסס, היא עובדה מטרידה מאד.אתם אלה שאמורים *לנהל את האגודה*, לקבוע את מדיניותה, לקדם את המד"ב בישראל וכל זה – ו"קיבלתם את ההחלטה שלכם", כדברייך, על סמך אפס מידע. אם אתם יודעים על הפרשה הזאת משהו מעבר למה שקראתם בבלוג שלי ולחמש מילים ששמעתם מאנשי סטארבייס – שהם לא בדיוק צד אוביקטיבי בסיפור הזה – אני אופתע מאד. ועל סמך זה החלטתם שהצד הפורש הוא לא בסדר, ושהאגודה לא צריכה לתמוך בכנס הזה.
אני לא יכולה להתערב בדיון על אייקון כי הוא מורכב מדי, כי אני יודעת עליו מעט מדי, וכי הוועד לא ממש משתף אותי במידע שהיה מאפשר לי לדון בו בצורה מושכלת ומיודעת. אני יכולה לעסוק בדברים שאני *רואה* שהם לא בסדר. וזה – ואני ממש מתנצלת אם זה מציק לך, מפריע לך לעשות את עבודתך כחברת ועד ובאופן כללי מעצבן אותך – *נראה לי לא בסדר*.
אז כן, קיבלתם החלטה. ועכשיו, כמו כל אדם שקיבל החלטה בתוקף תפקידו בגוף המנהל של ארגון, תחיו עם העובדה שלנודניקים האיומים האלה שחברים בארגון שלכם יש ביקורת על ההחלטה שלכם ועל תהליך קבלת ההחלטות שלכם, ככל שיש כזה. ואם את מסוגלת לבוא ולהגיד לי שההחלטה הזאת התקבלה כפי שהחלטה אמורה להתקבל בארגון, ניחא. אבל את לא יכולה, כי זה *לא* מה שקרה, כי בכלל לא היה פה תהליך של קבלת החלטות – לא היה פה שום דבר שהוא מעבר להסתמכות על דעות קדומות ובלי שיקול דעת של ממש. אז כל מה שאת יכולה להגיד לי זה "ככה החלטנו ואת מנדנדת לנו וזה מעצבן אותי".
באמת שציפיתי ממך ליותר. ואת בהחלט יכולה לצפות ממני ליותר: את יכולה לצפות שאף פעם, אבל אף פעם, אמירה בנוסח "קיבלנו החלטה וככה זה" לא תעבור אצלי בשקט. אני מצפה מהגוף המנהל של האגודה שיקבל החלטות – אפילו קטנות וזניחות לכאורה, אבל עם פוטנציאל להוות תקדים ולהשפיע על יחסי עבודה להרבה שנים קדימה – בצורה סבירה ועל סמך ידע.
קיבלתם מנדט לקבל החלטות בשם כל האגודה ולקבוע את המדיניות שלה, כן. וביחד עם המנדט הזה, באות גם ציפיות שתקבלו את ההחלטות האלה בצורה מקצועית ומסודרת, לא על סמך רחשי הלב שלכם ודברים שנראים לכם נכונים כי "ככה נראה לנו".
