התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אני לא חושבת ששעתיים של התעצבנות רצופה יהיו טובות ללחץ הדם שלי (למעשה, סביר שכן – יש לי לחץ דם נמוך – אבל ברמת העיקרון), והן גם לא מועילות לשום דבר אחר, ממילא. האספה הכללית היא פארסה, כפי שאמור להיות ברור כשמכריזים על לוח זמנים בהיקף שהיה לאספה הכללית האחרונה, מגבילים אותו בסלוט נוקשה של שעתיים – ואז לא פותחים את הנושאים לדיון מקדים בשום מקום.
אה. אני רואה שלא קראת בפורום אורט מעולם. טוב, נו.
הבעייתיות של הכשרת "דור העתיד" (שהתבטאה, למשל, בכך שבמשך שנים ניסו לשכנע את אורי שהוא ובעלי התפקידים המשמעותיים בסגל צריכים סגנים, שילמדו את התפקיד וירכשו את הידע, וזה לא כל כך הלך, וכך הרבה מהידע והקשרים ההכרחיים לניהול הכנס נשארו בלעדית בידיים של אורי, כך שאי אפשר היה להחליף אותו גם אם נורא רצו. כלומר, לא בלי לאבד הרבה מהעוצמה שאייקון צבר עד אז) היא בעייתיות ישנה שהזינה די הרבה ויכוחים, בלגנים וניסיונות לתיקון. אם אתה רוצה פרטים, תוכל לתחקר את נעמי וינר, שבשעתו השקיעה די הרבה שעות של עבודה כדי להכין תוכנית שתאפשר את זה – תוכנית שבסופו של דבר נגנזה, נדמה לי, מפני שאורי בא עם הרעיון החדש והמקורי של כנס מד"ב, פנטזיה ומשחקי תפקידים, במתחם הסינמטק ומתחמים נלווים, תחת השם "אייקון", אבל שהוא כנס חדש לגמרי שהוא, אורי, המציא לגמרי לבד, ולפיכך תוכנית הרפורמה מטעם העמותות כבר לא הייתה רלוונטית.
בשנתיים-שלוש האחרונות המצב הרבה יותר גרוע מבחינות מסוימות – למשל, העובדה שאורי, למעשה, משך את השטיח מתחת רגליהם של הבעלים המקוריים של אייקון (כלומר, אלה שהשקיעו את כל העבודה ולקחו על עצמם את כל הסיכונים בשנים הראשונות לקיומו, ואחרת הוא לא היה מתקיים בכלל). אבל אם אתה חושב שהשיח השתנה בשנים האחרונות, פשוט לא ראית מה הלך בעבר.
שאנשים כמו עמנואל לוטם כבר שנים לוחצים שיהיה – קטגוריית תרגום בפרס גפן.
ואחרי שנה לא מוצלחת אחת – שנה שבה לא היה שום קידום ושום יחצ"נות וכל עניין פרס גפן נפל בין הכיסאות (זו הייתה השנה שבה פרשתי מהוועד בכלל ומקידום הפרס בפרט, ובניגוד להנחתי שלכל אדם יש מחליף, לא נמצא לי מחליף) – הוחלט לבטל אותה. בעיניי, מההחלטות התמוהות ביותר אי פעם, ולא משנה אם באותה שנה היו רק שני מצביעים לקטגוריה ואחד מהם היה אח של הזוכה. ההנחה שקטגורייה חדשה אמורה לעבוד גם אם *אף אחד* לא עשה שום דבר כדי שהיא תעבוד היא, טוב, מוזרה, וההנחה שמספיקה השנה הראשונה לקיומה של קטגוריה כדי לבחון אותה היא עוד יותר מוזרה. השילוב של שתי אלה, טוב, כבר גובלת בביזארי. או בגרוטסקי. או במילה לועזית אחרת.
רוצה לעשות כבוד למתרגמים בלי פרסים? מה לגבי ראיון עם עמנואל לוטם באתר האגודה על "איך זה לתרגם מד"ב", כולל אנקדוטות קטנות מתולדותיו בתחום (ואם אפשר, בלי להיכנס לסוגיית "פולמוס התרגומים" של טולקין, כי אז אף אחד לא ישים לב לשום חלק אחר)? לא זכור לי שראיתי בשנים האחרונות ראיון כזה, וזה נראה לי מעניין.
ופעם היו עושים אירועי מתרגמים בכנסים. הרצאות, "סדנאות" (זה לא היה בדיוק סדנאות, כי קשה להעביר סדנת תרגום בכנס, אבל עדיין), פאנלים – נדמה לי שכבר כמה זמן שאין. אז הנה עוד רעיון.
וחוץ מזה, אם כבר הייתה התחלה של שת"פ עם אגודת המתרגמים (שהאגודה אמנם זרקה לפח, אבל לפחות הקשר נוצר), אולי לעשות עם זה משהו? אולי אירוע של אגודת המתרגמים באחד מכנסי האגודה, שיוקדש לתרגום מד"ב ולשאר ירקות? אולי לשכנע את אגודת המתרגמים להקדיש נתח מהכנס השנתי שלה באחת השנים לתרגום מד"ב? אולי יום עיון בנושא? אנ'לא יודעת, אני לא חברה באגודת המתרגמים, אבל יש אנשים שכן (כמו, נגיד, יעל סלע, שפעילה שם מאד) ובטח אפשר להגיע איתם לרעיונות על שת"פים מוצלחים.
ההשערה שלי למה ליאת לא תיקנה את עופר היא שליאת היא, כזכור לכולנו מדיונים שהיו לפני כמה זמן, "לא אדם של פורומים", ומשום כך לא ממש עוקבת אחר המתרחש פה.
אבל אני חושבת שזה באמת נושא טוב להעלות כנושא ראשי, כי אני חושבת ש*חיוני* שהוועד יתקן מידע מסולף מהסוג הזה. זו לא הפעם הראשונה שהוועד לא מתקן מידע כזה, ואני חושבת שטוב שתהיה מדיניות רשמית בנושא, כדי שיהיה ברור ש*חייבים* לתקן כזה מידע.רוב הפעילים המדוברים לא עזבו את האגודה. חלקם מתנדבים בכנסים אחרים, שבהם יותר נעים להם. חלקם עושים דברים אחרים. הם רק לא רוצים לעבוד מול אייקון, כנס שהם השקיעו בו שנים מחייהם כשאף אחד לא חשב שבכלל ייצא ממנו משהו, והיום לא בא להם בכלל להתקרב אליו.
לא, זה לא באמת דומה למצב שתיארתי.מבחינת האגודה – ואני מדגישה, בפירוש מדובר פה בעניין של נקודת מבט – מספר גדול של פעילים הזיעו בשיניים על הקמת כנס כשבארץ לא היה דבר כזה, נאבקו מול מוסדות שלא השתינו לכיווננו, מול יחצ"נות בלתי אפשרית, בתנאים פרימיטיביים ועלובים – והרימו את אייקון. שבהתחלה אולי היה חובבני וקטן, אבל הוא היה תוצר החזון של הרבה מאד אנשים.
אורי קיבל מנדט מטעם שני ארגונים – מאוחר יותר שלושה – לנהל את הכנס הזה. זה תאם את האינטרסים של כולם – של אורי, שרצה להקים כנס מד"ב גדול ומוצלח ולא היה יכול לעשות את זה בלי הגב הכלכלי והאנושי של הארגונים האלה, ושל הארגונים, שהיה להם טוב שיש אדם עם ראש גדול וחזון שנותן לעסק קו ניהולי יציב.
רק שבהדרגה הקו הניהולי היציב הזה נהיה יותר ויותר אורי ופחות ופחות הארגונים. ואתה יכול להאשים בזה רק את האימפוטנציה של הארגונים (והיה מזה, בלי ספק), אבל חלק ניכר מזה טמון בעובדה שככה אורי בנה את זה. אורי משך את אייקון להיות בצלמו-כדמותו, ונגס יותר ויותר בשליטתם של אותם חובבים שייסדו את העסק הזה, כזכור, בדם, יזע ודמעות.
האם זה מובן שאדם עם אג'נדה חזקה ויכולת יעשה את זה ברגע שתינתן לו ההזדמנות – נגיד, ברגע שייווצר (בעזרתו האדיבה, כמובן, כי אדם ריכוזי כמו אורי יעזור לזה לקרות) ואקום ניהולי שלתוכו הוא יכול להתפשט? כן, זה מובן, הייתי אומרת. האם זה בסדר שאדם שקיבל על עצמו לנהל משהו שנוסד על ידי קבוצה גדולה של אנשים ונבנה על עבודה שחורה ומייגעת של הרבה מאד אנשים בתנאים-לא-תנאים יחטוף את זה לעצמו רק כי הוא יכול? לא. לא, לא ולא. מובן, בהחלט. בסדר – בהחלט לא.
אתה שואל איפה משבר האמון? משבר האמון הזה נבנה במשך הרבה מאד שנים, שבהן קבוצה גדולה של אנשים שהשקיעו שנים של מאמץ במשהו שנראה אבוד וחסר תוחלת, ראו איך האדם שמינו לעמדת הכוח בדבר הזה, לוקח את זה יותר ויותר לעצמו. ממדר אותם מהמידע, מדיר אותם מעמדות כוח, מסרב להכשיר דור עתיד של אנשי סגל שיהיו להם המידע והיכולת להשפיע, ובסופו של דבר חוטף את זה לעצמו לגמרי (אותו "כנס חדש לחלוטין באותו מקום, עם אותם תכנים, אותו כוח אדם, אותם קשרים ואותו שם" ידוע).
אתה רשאי לקרוא לזה אדם ישר אם אתה רוצה. אולי מנקודת המבט שלך – שהיא שונה מנקודת המבט שלי, וגם מתחילה בנקודת זמן מאוחרת יותר – כל מעשיו של אורי נראים ישרים – לא, ישרים זו לא המילה. *הגונים* – לגמרי. מנקודת המבט שלי… טוב, אני *רוצה* לראות באורי אידיאליסט חסר תקנה שרק רצה לממש את החזון שלו, ולא אדם שרמס את רצונותיהם של הרבה מאד אנשים אחרים שהשקיעו הרבה מאד שעות עבודה, וניכס את כל תוצאות העבודה שלהם לעצמו. באמת באמת רוצה. קשה לי. אולי אורי אדם ישר. אבל מאד קשה לי לראות את המעשים שלו כהגונים.
שאייקון, בניגוד למה שככל הנראה נדמה לך, היה קיים עוד לפני שאתה הגעת אליו. ולאגודה, בניגוד למה שנדמה לך, יש היסטוריה עם אייקון עוד לפני שאתה הגעת אליו. ומשום מה, פעילים כבדים של האגודה שהיו פעילים רציניים באייקון, הלכו והתפוגגו בזה אחר זה, כשכולם – בזה אחר זה – מביעים רמות שונות של – כדי להיות עדינים, בוא נקרא לזה תסכול – מהצורך לעבוד מול אורי.
ואני אשאל אותך מה ששאלתי אותך כבר די הרבה פעמים בעבר: את מי האגודה אמורה למנות, לשיטתך (להבדיל מרז גרינברג, שלדבריך היה זה שאמר "אני", ולא, נניח, זה שניהל בהצלחה כנס בינוני עבור האגודה, ולכן הניחו שהוא מתאים לתפקיד) כשכל הפעילים בקליבר הרלוונטי שהיו *עשויים* (מבחינת מגבלות המציאות) לעבוד באייקון, לא רוצים את הגועל נפש הזה? לא רוצים את תחושת התסכול והאימפוטנציה, לא רוצים את תחושת הזלזול, פשוט לא רוצים?
לא אמרתי שהאגודה הייתה מושלמת בכל מהלכיה ולא תשמע אותי אומרת את זה. אין ספק שהאגודה עשתה טעויות, ובעצמי אזכרתי כמה מהן יותר מפעם אחת (לשמחתו הרבה של הוועד דאז, שהיה שמח להעלות אותי על המוקד בכיכר העיר, אילו רק יכול). אבל כשאתה מביא ארגון למצב שהוא לא מצליח למצוא אף אחד מהפעילים הרציניים שלו שיהיה מוכן לעבוד איתך, והיחידים שנשארים הם או בקנה המידה הלא נכון או עמוסים יתר על המידה – יש לזה סיבות. ואולי, רק אולי, אם אני יכולה להרשות לעצמי להכות על חטא הטעויות שעשתה האגודה בדרך, אתה יכול להרשות לעצמך לראות מדי פעם גם את האילוצים הבלתי אפשריים שהיא ניסתה להתמודד איתם בדרך.
אני לא חושבת שאתה מסוגל בכלל להבין מצב שבו הפעילים המרכזיים בארגון שלך, אלה שהיו חלק מהכוח שבנה משהו, מפנה למשהו הזה את גבו במיאוס משום שהכוחות שהשתלטו עליו לא נותנים שום מקום לחזון המקורי שעליו הוא נבנה, מבחינתם, ושבגללו הם השקיעו בו את כל מה שהשקיעו בו.
ו"ראינוע" דווקא היה מועמד לגפן, בשנת 2001:
http://www.sf-f.org.il/story_313
באמת נראה לי מוזר, כי פראצ'ט הוא ממושכי תשומת הלב הגדולים.
מה שכן, אם אני זוכרת נכון, בשנת 2001 פרס גפן עוד היה חד-שלבי (כי היה מספר קטן של ספרי ז'אנר כל שנה, ולא היה צורך בשלב סינון מקדים). ואם אני טועה, שיתקן אותי מי שזוכר טוב ממני.אתה כבר אני לא יודעת כמה הודעות יורד על אנשים שהגיבו כאן בחוסר אמון כלפי אורי, כשהאדם שאתה רוצה להעביר עליו ביקורת זה ליאת. אז אם לא אכפת לך, איתי, תפסיק לבלבל לי, ולעופר, ולאמבר, ולכל אחד מהמגיבים האחרים כאן את המוח, ותרד על ליאת. היא זו שהרגיזה אותך. לנו, אם לא אכפת לך, יש סיבות משלנו לחוש חוסר אמון כלפי אורי, והכעס שלך על ליאת לא רלוונטי להן.
ושנית, אתה נורא נורא אופטימי אם אתה חושב שמה ששבר את מערכת היחסים של האגודה עם אייקון היו שלושה חודשים. בשנים האחרונות – שנים, ולא מעט שנים – אני רואה פעילי אגודה ותיקים, אכפתיים ומשקיענים נשברים בזה אחר זה ומסרבים לעבוד שוב עם אורי ו/או עם הדרגים הגבוהים של אייקון, בגלל האופן שבו אורי כופה את החזון שלו על הכנס שבמקור הוא נשלח לנהל מטעמם של ארגונים עם אג'נדה משלהם, בגלל האופן שבו הוא הקפיד להדיר מעמדות כוח בכנס הזה כל אדם שרואה דברים באופן שונה ממנו, ובגלל האופן שבו הוא בנה בהדרגה את הכנס הזה כך שאף אחד, בשום פנים ואופן, לא יוכל לשנות שום דבר אלא אם אורי רוצה בכך. הוא ניכס לעצמו כנס שמאות אנשים עבדו עליו במשך שנים, וזה לא דבר שהתחיל אתמול, וזה לא דבר שהתחיל כשאלוהים יודע מי השמיץ אותו או משהו, ואלוהים יודע שחוסר האמון בין האגודה לאורי לא התחיל אתמול, או אפילו בשנת 2002, השנה שבה ההיסטוריה של אייקון התחילה מבחינת הארגון *שלך*.
אתה חושב שחוסר האמון בין האגודה לאורי התחיל משלושה חודשים של השמצות? אל תהיה מגוחך. אפילו להשמצות האלה – מה שזה לא יהיה שאתה מתייחס אליו – הייתה היסטוריה ארוכה להיבנות עליה.
מה אני אגיד, עם כל הכבוד לספרי ספיידרוויק, הם לא זוכים להתלהבות כל כך גדולה בקרב המצביעים לגפן כמו, נניח, ספרים של גיימן, או רולינג, או קוני וויליס.
הייתה עכורה בלשון המעטה. לא, זה לא ממש משנה איך היית פונה בשם אייקון לחברי האגודה בפורום הזה, אם במגוון מקומות אחרים יש טונות של גועל נפש במים. ובניגוד למה שנראה שאתה מספר לעצמך, לא את *כולו* זרקה לשם האגודה. לכל הפחות חלק קטן – פצפון, אפילו! – מהגועל נפש הזה נזרק למים על ידי אנשים אחרים.
אבל הזוכה בפרס גפן בכל קטגוריה שהיא מלבד קטגוריית התרגום (שכפי שציינתי, בוטלה אחרי שנת ניסיון אחת) הוא הסופר, לא המתרגם.
נכון שיש לנו, המתרגמים, נטייה להרגיש רכושנות עזה כלפי הספרים שתרגמנו, אבל אני, לפחות, לא אוהבת כשמזהים אותי כ"זוכה" כשספר שתרגמתי זוכה בגפן (מה שקרה, כי היה לי המזל לתרגם ספרים פופולריים). זה נראה לי, בהרבה מובנים, חוסר כבוד כלפי הסופר.
YMMV, כמובן.
