התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
לעולם לא הייתי זורקת סתם סוף. מה שהתכוונתי הוא שלא היתה לי בעייה להעלות סוף הגיוני. אבל מתן הסבר הגיוני אחד בהכרח סוגר את הדרך בפני כל ההסברים האפשריים האחרים, וזה בדיוק מה שלא רציתי לעשות. רציתי במכוון להשאיר את השאלה פתוחה, כי בעיני זה חלק בלתי נפרד מהמציאות השרדינגרית שלנו – שיש שאלות שלעולם לא נוכל לענות עליהן.
כנראה שהדבר נכון. בזמנו דנו רבות בנושא בפורום המד"ב של IOL (עוד מעט וואלה) ובפורום המד"ב של אורט, ונראה שאכן יש מספר לא פרופורציונלי של חובבי חתולים (וגם של חובבי מוזיקת מטאל, אם כבר) בקרב חובבי מד"ב. למה? נשאיר זאת לדמיונו של כל אחד…
בנוגע לעניין הפתרון, כפי שציינתי, היה רעיון מסוים מאחורי אי מציאת הפתרון. הגישה שלי היא שבמציאות לא בהכרח יש פתרון לכל מצב, והסיפור הזה משקף את הגישה הזו, שכמובן משתלבת טוב מאד עם חתולו המגרגר של שרדינגר. כמובן שזו גישה מציקה, במיוחד כשכחובבי מד"ב אנחנו רגילים לצפות לזה שיתנו לנו פתרון. ודווקא בגלל שהיא מציקה, אני מרוצה ממנה. אני שמחה על ההרגשה של "אבל אני רציתי פתרון! למה אין?" שהקורא נתקל בה בסוף הסיפור, כי היא בדיוק ההרגשה שהסיפור אמור לעורר.
יכולתי להקריץ פתרון מהשרוול תוך עשר שניות. בין אם פתרון מלא טכנובאבל או סתם איזושהי תאוריית חיזרים או שכפול נאנוטכנולוגי או בועת עיוות זמן-מרחב שגורמת להכפלות – לא משנה. אבל בשביל מה?ואגב, מילת הבהרה.
בזמנו, כשפרסמתי את הסיפור הזה לראשונה, התעורר ויכוח סוער בשאלה "האם זה בסדר או לא בסדר שהסיפור לא מציע לקורא פתרון".
בדרך כלל, אני חובבת סיפורים עם פתרון. אבל לפעמים, אני מעדיפה להעביר דווקא את חוסר האונים ואת האירוניה הפרטית של החיים, זאת שלפעמים צוחקת לך בפרצוף ואומרת לך "חינכו אותך שלכל דבר יש פתרון? חינכו אותך שהטובים תמיד מנצחים? חינכו אותך שאם תנסה תצליח? תשכח מזה. החיים לא באמת עובדים ככה". בסיפור הזה, מאד נהניתי מהרעיון שלא לכל דבר בחיים יש פתרון או תשובה מוחלטת, ושלא כל דבר בחיים באמת נסגר. אבל אני מודה שהיו הרבה אנשים שהתעצבנו מזה, כי הם רגילים לדרוש מסיפור מד"ב את התשובה…הודעות על אתרים, אירועים או תכנים שעשויים לעניין חובבי מד"ב זה בהחלט טופיקי. דיונים בנושאי מד"ב לא. אולי תקרא את כללי הפורום?
ואגב, דיונים בנושאי "מי העליב את מי ואיך" עוד הרבה פחות טופיקיים. וזה מה שהתפתח בפתיל ההוא. ובניגוד לפורומים אחרים, בפורום הזה יש מספר מוגבל של שורות לדף, לא מספר מוגבל של הודעות ראשיות ומספר בלתי מוגבל של הודעות תגובה. כך שכל שורה נוספת בדיון אוף טופיקי ומיותר גורעת מהמקום בפורום שמיועד להודעות אחרות.
אתה מוזמן להתקרצץ על דברים קצת יותר רלוונטיים, אני בטוחה שתמצא כאלה.הרובוטריקים היתה סדרה יחסית חכמה. לא רק שהעלילות היו מורכבות מהמקובל, ואמנם היתה בהם החלוקה ל"טובים" ו"רעים" שכמעט אי אפשר להיפטר ממנה בימינו, אבל החלוקה היתה מעניינת יותר מהרגיל, אלא שהיא גם פנתה לקהל צופים מתוחכם מעט יותר. ואגב, הסדרה הזו נהדרת לילדים, במיוחד עם המוצרים הנלווים – למשל, היא מעודדת יצירתיות וחוש טכני (אני זוכרת את אחי הקטן עם כל החברים שלו מחפשים דרכים חדשות ומעניינות להרכיב את הרובוטריקים שלהם, ומתכננים רובוטריקים חדשים שישתלבו בצורות מעניינות), ומעבר לכל, זו פשוט היתה סדרה מעניינת. לפחות הדור הראשון (הדור השני עצבן אותי, מה לעשות). לעתים קרובות נדרשו פתרונות מתוחכמים יחסית ולא לגמרי מובנים מאליהם לבעיות, וזו בהחלט לא היתה סדרה שבה הכל נפתר באמצעות כוח גס נגד כוח גס וזהו.
נו, נגעת בנקודה רגישה, מה ל'שות.
כמתרגמת, אני מבקרת רבות בפורום תרגום ועריכה של יואל (בקרוב פורום תרגום ועריכה של וואלה), ושם אנחנו מנהלים דיונים אינספור על אופן התרגום של דמויות מעין אלו. הדילמה נעה בין תרגום מדויק לבין תרגום שיישמע טוב, ועדיין יעביר את המשמעות. במקרה זה, "כוכב צועק" פשוט נשמע כשם טוב יותר מאשר "צרחת כוכב". מה גם שמשמעות השם לא מוחלטת.
האמת היא שאני נכנסתי לייאוש מהדברים האלה כשגיליתי שבדור החדש של פרקי "אשת חיל", שמה של הגיבורה מתורגם, לא פחות ולא יותר, ל"וונדר וומן". עצוב מאד, גם כי כל אלה שראו את הסדרה בעבר מכירים אותה כ"אשת חיל", וגם כי "אשת חיל" באמת היתה הברקה תרגומית מוצלחת מאד.
טוב, נו, זה כנראה בהתאם למסורת מהזמן האחרון לתרגם שמות סרטים על ידי תעתיק נאה ולעתים אף מדויק של שמם האנגלי…
