התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
את החלק המדעי. וכל מי שאי פעם קרא את "כבד אווז מפוטם" של אסימוב יודע למה אני מתכוונת.
להפך, נראה לי שפרודיה על מד"ב צריכה להקפיד על חוקי הז'אנר הרבה יותר מסיפור מד"בי רגיל, מה שעושה את זה יותר משכנע מצד אחד ויותר מצחיק מצד שני.
המממ… אולי אני אמחזר פה את "הקיסם ברגלו של השטן", סתם כדי לראות אילו תגובות נקבל הפעם???לדיונים בנושאים הקשורים למד"ב אנא פני לאחד מפורומי המד"ב המצויים ברחבי הרשת, שהלינקים אליהם מצויים בדף הקישורים של אתר זה.
תודה.מכיוון שמדובר בהצבעה אנונימית. בכל מקרה, כשאני מנהלת תחרות נושאת פרסים, אם במקרה אני זוכה באחד מהמקומות הראשונים, אני מעבירה את הפרס הלאה, למקום הבא, בדיוק כמו שעשיתי בתחרות פורים (רק מקום שני, ונא לכם).
חוץ מזה, אתם מגזימים קצת, לא?שבניגוד למוניטין המעורפלים משהו שמוציאה לנו הוליווד על שלל סרטיה, נשים אינן היצורים חסרי האונים והלקויים בשכלם שמדי פעם רואים בסצינות מותחות צווחות בהיסטריה ומתות מייד אחרי זה, מתוך חוסר יכולת מולד להשיב מלחמה שערה. נשים הן יצורים שהטבע תכנן אותן להתמודד עם לידה ועם גידול ילדים, וככאלה יש להן מידה מסוימת של יכולת להתמודד עם מצבי לחץ, במקרים מסוימים אף טוב מגברים. למשל, היכולת לחייג למשטרה/מכבי אש/מגן דוד אדום, כך נראה לי, אינה עולה על יכולותיה של אשה המצויה במידה מסוימת של היסטריה. תפנים.
בסוגריים שבהם הופיעה המילה "בלדה", הופיעה לפניה המילה "למשל". המילה הזו אומרת שמה שבא אחריה משמש רק בתור דוגמה לרעיון המובע לפני כן, ולא בתור מכלול האפשרויות או בתור התייחסות למשהו ספציפי. לפעמים שווה לקרוא את ההודעות לפני שמגיבים עליהן.
ולדעתי, שירה שמתבססת על דימויים מד"ביים בהחלט ראויה לכינוי שירה מד"בית. אבל זה מן הסתם עניין של טעם.שיר הוא צורת ביטוי אמנותית, שנועדה להעביר סיפור או רעיון. אז נכון, אפשר להעביר בשיר רעיון מופשט בלבד, אבל באותה מידה אפשר להעביר בו גם עלילה (למשל, במבנה בלדה) או רעיונות מורכבים יותר. כך ששירים בהחלט יכולים להיות מד"ביים (אגב, בדיוק כמו סיפורים).
ולאור העובדה שקהילת המד"ב של IOL חזרה לתפקד למשך זמן מוגבל, אפשר לראות כמה דוגמאות כאן. בזמנו גם היה לי לינק לשירה מד"בית באנגלית, אבל הוא נעלם לחלוטין…אין בו ממש עלילה. יש פה תיאור סיטואציה, אבל זה לא שיש כאן איזושהי התפתחות או איזשהו סיפור על משהו שקורה.
הייתי חיה עם זה, כי אני אוהבת תיאורים פרהיסטוריים, רק שהתיאור הזה יותר מדי לא ראליסטי, בסגנון של האידאליזציה הלא ראליסטית המקובל בארוטיקה מהסוג הזה – למשל, נקבה כזו, שחיה בתנאים מעין אלה, שדיה לעולם לא יהיו קטנים ומעוגלים. שמוטים, סביר יותר. מעבר לזה, התיאור הופך את הנקבה הזו ליותר מדי סקסית לקורא, למרות שהסיכויים שאדם בן ימינו ימצא נקבה מאחד המינים הקדומים יותר של הומו סקסית דומים לסיכויים שהוא ימצא שימפנזה סקסית (הכל אפשרי, אבל…)
גם נקבת האנטילופה הממליטה, טוב… נקבות של אוכלי עשב ממליטות במקום בטוח, קרוב למרכז העדר, לא במקום שבו כל טורף מזדמן יוכל לקפוץ ולחטוף את הרך הנולד לפני שהן יספיקו לומר ג'ק רובינזון (או לנקות מעליו את השליה, מה שיותר דחוף להן). נכון שקופים מהטיפוס הזה מצליחים לפעמים לחטוף גור צעיר, אבל לרוב מדובר בתהליך מורכב הרבה יותר של מארב.
לגבי אורח החיים של אותם יצורים, אני לא אכנס לזה, כי אנחנו באמת לא יודעים הרבה עליהם, אבל הסיכויים שהם עסקו בפולחן סקס שכזה בתוך המים מזערי.
אהבתי את סגנון הכתיבה, אני חייבת לציין, ובהחלט את הנושא. הייתי מאד שמחה אם הסיפור הזה היה מורחב קצת, למשהו שיש בו קצת יותר עלילה.
