התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
פעמיים, אפילו (בפעם הראשונה היה לי ציון מגן כל כך נמוך, שהוא הוריד לי את הציון הסופי ביותר מעשר נקודות. אז עזבתי בית ספר, עשיתי אקסטרני, וקיבלתי את הציון המגיע לי…)
אני לא יודעת יותר דקדוק ממה שנחוץ לי לצרכי העבודה שלי. טוב, אולי קצת יותר. אבל לגבי השאר, אני מתייעצת עם אנשים נחמדים וחכמים בפורום תרגום ועריכה.
"יכול" זו צורת העבר של "יכול". לא ברור לי למה אנשים שחיים בסדר גמור עם שלל פעלים יוצאים דופן באנגלית/צרפתית, לא יכולים לחיות עם פועל יוצא דופן אחד בעברית.
אבל אפילו אם האקדמיה אישרה את זה – זו טעות. האקדמיה מחליטה לפעמים את ההחלטות הכי מזוויעות שאפשר. ולוקח להם ה-מ-ו-ן זמן להודות בטעויות.
תורגם מאנגלית לאמריקאית (ומי שלא מאמין לי שיבדוק באמאזון ארה"ב ואמאזון אנגליה), הטיעון הזה נחלש.
שפות אכן משתנות. מה שכן, שינוי של שלושים שנה, באמת לא סביר שיהיה כזה שימנע קריאה של טקסט ישן. מי שהיה בתחילתן של אותן שלושים שנה אולי לא היה מבין טקסט של סופן, אבל מי שהיה בסופן, סביר להניח שיוכל לקרוא טקסט מתחילתן.שיר וסיפור נבדלים לא רק בעניין החרוזים והמשקל, אלא גם בהמון דברים אחרים, כמו בכלים שהם משתמשים בהם כדי לבטא רעיונות. יש כמה וכמה שירים יפים מאד שאין להם לא משקל ולא חריזה (וכאן עולים בדעתי כמה משיריו של רוברט פרוסט שאני מאד אוהבת, כמו Out, out, למשל. שיר בלי משקל ובלי חריזה בגרוש, ועדיין שיר).
בעייה נוספת היא שהאישור לתרגום ופרסום סיפור הוא ספציפי, הווה אומר, מקבלים את האישור להפצת הסיפור דרך מדיום מסוים, ורק דרכו. מכיוון שהמימד הוא, למרות הכל, כתב עת מסחרי כביכול (הווה אומר, יש עליו תווית מחיר), אני בספק אם יהיה כל כך קל להשיג בשבילו סיפורים לתרגום. ובשביל זה צריך, באמת, מישהו כמו גרומיט, שיקרע את ה### שלו כדי להשיג אישורים לתרגום סיפורים.
כך שלדעתי, מה שצריך לגייס למימד זה את גרומיט, לא את הסיפור הספציפי הזה… צריך לתת לו תפקיד "משיג אישורי תרגום לסיפורים", ובא לציון גואל…שזה הכתיבה של שם/מילה משפה אחת בשפה אחרת. למשל, התעתיק העברי התקני של Demosthenes זה דמוסתנס. ולהפך.
לפטנט של לשים פה לינק לאתר של הסיפורים שלך למרות שבכללי הפורום (שאתה היית אחד משני המחברים שלהם, אגב) כתוב שאין לשים פה לינקים לאתרים של סיפורים?
וואלה, פטנט מגניב מאד… P-:
