התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אפשר הסבר על ההגייה ולמה זה לוריליי ולא לורליי? זו פעם ראשונה שאני שומעת שמישהו טוען שכך צריך להגות את השם, ואני אשמח לשמוע הסבר מוסמך.
(הווה אומר, ניתן לחריכה). אז אלא אם כן הכותב התכוון שהצוהר חריך (הווה אומר, צוהר הניתן לחריכה), שאז היה עליו להוריד את הפסיק בין הצוהר לחריך, אין במילה הזו כל הגיון כאן.
ובחיאת, למה להתחכם? מילא הדייסון, שכשהוא לא ממלא מעטפות של האגודה כנראה שאין לו שום דבר יותר טוב לעשות, אבל את, נעמי? ממך לא הייתי מצפה לזה…להשיג תעודה שכתוב עליה שאתה בוגר תואר ראשון.
מעבר לזה? כמו כל דבר אחר בחיים, מה שאתה מוציא מהתנסויות תלוי בך, לא בהתנסויות. כבר פגשתי אנשים שיצאו מהלימודים באוניברסיטה ריקים בדיוק כמו שנכנסו או יותר (כי ההתמקדות בהוצאת ציונים גבוהים במקצוע הלימודים שלהם לא איפשרה להם אפילו את פתיחת האופקים המינימלית שהם אולי היו זוכים לה אם הם לא היו משקיעים את כל מעייניהם בלימודים). ואגב, הכרתי גם כמה וכמה אנשים שבלי תואר ובלי חצי תואר, התניעו את המוח שלהם לרמות מדהימות.שאם זה וירוס, וכולם כותבים על אהבה, זו בטח גירסה של I love you שיכולה לפגוע בבני אדם… מישהו שיחק פעם Ripper?
זה מדגיש יפה את העובדה שהוא לא הבחין בה עד אותו רגע. יש דרך טובה יותר להדגיש את ה"עוורון" הזה שאנשים לוקים בו כלפי אנשים שמהווים בשבילם חלק מהריהוט?
בכל פעם שמתפתח הדיון המשעשע הזה על שמות ביזאריים, ומעלים את השם של "אוחזת-בענף-עץ-השקד", תמיד יש מישהו שמגיב ואומר "במקרה הכרתי אותה אישית, והחבר'ה קראו לה אוחי".
אז או שזה כל פעם אותו אחד, או שבאמת חצי מדינה הכירה אישית את הבחורה הזאת…אבל אני כן חושבת שמתפתחת פה בפורום נטייה להתמקדות יתר בשפת הסיפור.
דעתי היא כדלקמן:
# מי שכתב סיפור רצוף שגיאות (כתיב, דקדוק, תחביר, פיסוק, וואטאבר) – אני בהחלט בעד להעיר לו, ולהבהיר לו שרמה כזו לא מקובלת, אבל נראה לי מיותר להכנס לפרטים הקטנים אלא אם כן הוא מבקש זאת במפורש. אף אחד לא ילמד כתיבה נכונה מפורום, למרבה הצער.
# מי שכתב סיפור בשפה סבירה עם שתיים שלוש טעויות קלות, שעשויות לנבוע משגיאת הקלדה או מפספוס של שגיאה אחת או שתים בספלר – אני לא רואה שום טעם להעיר על דבר כזה. בחיאת, מה זה נותן למישהו שמעירים לו שבשורה עשרים ותשע, שתי מילים מהסוף, הוא כתב ע' במקום א'???
בקיצור, נראה לי שההתמקדות המתמדת פה בסוגיות לשוניות גורמת לנו קצת להחמיץ את העיקר. אני חושבת שעדיף להתמקד ברעיונות ובביצוע שלהם, ופחות בצד הטכני של השימוש בשפה, כי בכל מקרה אני בספק אם העיסוק הזה ישנה משהו, וזה לא הדבר העיקרי כאן.למעשה, כל מטרתם של הכנסים היא לעשוק את הבאים אליהם, כדי להשתמש בכספים למטרות לא מוסריות ומרושעות במיוחד.
השפה העברית ירשה הרבה מאד מילים משפות זרות, ובכלל זה כל השפות המסופוטמיות, פחות או יותר (אשורית, ארמית, בבלית, פרסית ועוד כהנה וכהנה), מיוונית, מערבית, וכולי. אין לי שום בעייה עם זה שהעברית ירשה גם את המילה "אקדמיה" – אחת הדרכים שבהן שפה מתפתחת זו הטמעת מילים משפות אחרות.
הבעייה שלי היא עם כוח האכיפה של האקדמיה, שלמרות טענותיהם ש"איש הישר בעיניו יעשה", עדיין יש הרבה מאד מוסדות וארגונים (מוסדות ממשלתיים, ערוצי הרדיו והטלוויזיה הממשלתיים ועוד) שמחוייבים לכללי האקדמיה, ולא משנה כמה הם מטופשים.
יש מקרים שבהם אני דווקא מרוצה מהנכונות שלהם להכנע לתכתיבי הציבור ולקבל "שגיאות". יש הרבה צורות לשוניות שאין בהן הגיון דווקא, והצורה המקובלת על הציבור הגיונית יותר. מבחינתי טוב להפוך את הצורה המקובלת וההגיונית לצורה התקינה. אבל לא יודעת למה, "יכל" עושה לי חררה. זה נשמע *כל כך* לא נכון, שזה פשוט עושה לי רע.
ועד כאן בסוגיות האקדמיה, אני מציעה שנרד מזה ונחזור לענייני מד"ב ופנטזיה. (עוד מילה עברית צחה…)
