התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
תוסיף לך את "מכונת החלומות" של אורסולה לה גווין. גם שינויי עולם.
אהבתי, אבל, את הרעיון שנדמה לי שלא ראיתי בשום מקום קודם, ששינוי עולם בעקבות מסע בזמן מתפשט באופן הדרגתי. רעיון יפה.לכללי הפורום. מגדת עתידות, אלוהים בתחפושת, סוף העולם, מלאכים – זה בהחלט תערובת של מד"ב ופנטזיה.
אז יאללה, תתחילו להוציא את האנרגיה שלכם על החריזה ה(אהם)לא כל כך מוצלחת או על העלילה הלא כל כך מעניינת, אבל תעזבו את עניין הז'אנר. הז'אנר פה דווקא בסדר.תגיד לי, איפה אתה חי? כשרק המציאו את המכוניות, טענו שנסיעה במכונית היא מסוכנת כי אם מאיצים יותר מדי מגיעים למהירויות שאי אפשר לנשום בהן…
בני אדם פוחדים מדברים כאלה. תגיד לבנאדם שהבית שהוא גר בו נמצא בעצם בכוכב אחר, ומחובר לכדור הארץ רק באמצעות שער שתלוי בטכנולוגיה, והוא ישר ימצא לך מיליון סיבות למה זה לא מוצא חן בעיניו. ואם יקרה משהו לחלון או לקיר והאוויר ידלוף? ואם יהיה איזה אסון שאף אחד לא התכונן אליו? ואם השער יתנתק מאיזושהי סיבה והוא יישאר תקוע על כוכב זר? ואם ואם ואם?
תחשוב על זה בכנות – כמה אנשים *באמת* היו מוכנים לגור ככה, בבית שממוקם בכוכב לכת אחר לחלוטין, ומחובר לעולמנו רק באמצעות איזשהו הוקוס פוקוס? וכמה שנים היה לוקח להרגיע אנשים ולשכנע אותם שזה בסדר?
ואני אפילו לא נכנסת לשאלה החוקית של העניין – עד כמה המדינה מודעת לטכנולוגיה הזו, ועד כמה השימוש בה אושר בכלל. ברור לך, אני מקווה, כמה אישורים נדרשים בשביל בנייה בכוכב לכת אחר…הם טוענים בפני הציבור שהם מצאו דרך לקפל מרחב, לא לחבר בין מרחב שנמצא כאן לבין מרחב שנמצא בפלנטה אחרת, דבר שמן הסתם היה מעורר הרבה מאד אנטי מסיבות שונות ומשונות (זיהום של כוכבים אחרים? חשש לבטיחות? אפשר לחשוב על כל מיני סיבות למה אנשים לא היו אוהבים את הרעיון). בגלל זה הם מסתירים את העובדות.
זה חדר אחד שמחובר, באמצעות שער (פורטל) לחדר במקום אחר. זה לא שמישהו קיפל כאן את המרחב עצמו (שאז היה אכן מדובר במרחב נתון, שנמצאה דרך להגדילו), אלא שמישהו מצא דרך לחבר בין מרחב במקום אחד למרחב במקום אחר (כמו חור תולעת רק בלי חור תולעת. או אולי עם? אולי זה חור תולעת מאד ידידותי?)
לפיכך, החדרים המקופלים בכמה רמות זה בסך הכל חדרים "מקופלים" (כלומר, חדרים שנמצאים בכוכב לכת אחר) שבתוכם יש שער לחדרים "מקופלים" אחרים במקום אחר. לפחות ככה אני הבנתי את זה.
והטענה שלי לגבי שימוש בחדרים מקופלים בגוף בתנועה: השאלה היא אם החיבור שלך בין המרחבים הוא ביחס לקואורדינטות מרחביות או ביחס לאיזשהו גורם מקבע. אם החיבור שלך הוא ביחס לקואורדינטות מרחביות, חייך קשים מאד, כי בכל מקרה תהיה לך תנועה יחסית ביניהן. לעומת זאת, אם אתה משתמש ב"שער" אין לך בעייה – איפה שנמצא השער הפיזי – שם נמצא הפתח למרחב שבעולם האחר. אז זה ממש לא משנה לך אם השער הזה נמצא על רכבת, על מטוס או על עגלה עם סוסה – השער הוא הפתח, וזה לא משנה לו עד כמה הוא זז.
כמובן, צריך לזכור את הבעייה שניבן העלה (לגבי דיסקיות מדרך), של הפרשי אנרגיה קינטית שיכולים לגרום לך להתאדות – אבל זה מן הסתם תלוי בתאוריה הפיזיקלית שכל העסק מבוסס עליה. ואולי סתם יש להם איזה אגם ענק להפנות אליו את עודפי האנרגיה הקינטית…
אחחחח… אני כבר רואה איזו חגיגה תהיה פה כשיגיעו לכאן כל הפיזיקאים האמיתיים…למעשה, זה לא קיפול מרחב בכלל. אם כבר, זה ראוי לכינוי "עיוות מרחב" – יצירה של חיבור מיידי של נקודה מסוימת במרחב לנקודה אחרת. אם זה אפשרי בנייח, הפתרון של הבעייה בנייד לא יהיה מסובך בהרבה. רעיון דומה לבעייה שהעלית הוא למשל רעיון השער ב"פשיטה אווירית" של ג'ון וארלי (מתוך "גילוי עיניים"), שם אמנם השער משמש למסע בזמן ולא רק במרחב, אבל הוא מדבר שם על הקושי להחזיק שער יציב בתוך מטוס הנע במהירות גבוהה. ובכל זאת, אני חושבת שמרגע שפתרת את בעיית עיוות המרחב כשלעצמו, בעיית הגוף הנע כבר תהיה, כמו שהיינליין קורא לזה, "סתם מו"פ".
קח בחשבון שבכל מקרה יש לך תנועה יחסית, אלא אם כן השכילו מהנדסי החברה לבחור כוכב לכת שתנועתו במרחב מקבילה באופן מוחלט לתנועת כדור הארץ, כך שמהירותם היחסית היא אפס. מכיוון שזה מאד לא סביר, בכל מקרה תהיה לך תנועה יחסית של שני הגופים, זה ביחס לזה, כך שמלכתחילה אתה צריך לפתור את הבעייה.או כי הסוף קצר מדי ביחס לשאר הסיפור, או בגלל שהאקספוזיציה ארוכה מדי בשביל פאנץ' שהוא בסך הכל לא מאד חזק וגם די ברור במהלך הסיפור, או בגלל שפשוט העולם הזה מזמין יותר מאשר סיפור אחד. כל האפשרויות עשויות להיות נכונות, אבל הן ניתוח בדיעבד. אני מסתמכת בעיקר על התחושה שלי בזמן הקריאה.
האם הסיפור "עובד" מבחינתי? ומבחינתי, הסיפור הזה בהחלט "עבד". זה מספיק לי. אני יכולה עכשיו להכנס לניתוח למה ואיך, אבל העובדה היא שנהניתי מהסיפור הזה, שלא הייתי צריכה להתאמץ כדי לקרוא אותו, וזה היה עונג לגלות את העולם המתואר בו תוך כדי קריאה. שהתאכזבתי מזה שהסוף היה קצר מדי ורציתי עוד? נכון, אבל זה עניין אחר.
ואגב, כנ"ל גם לגבי סיפורים שלא "עובדים" מבחינתי. אני מתחילה לנתח רק *אחרי* שאני כבר יודעת שהסיפור לא עשה לי את זה.העולם, לשם שינוי, *מאד* אמין. הוא עקבי, והפרטים הקטנים, לי לפחות, מאד הוסיפו הרגשה של קירבה והזדהות – יכולתי להאמין בעולם הזה.
לגבי הדמויות – אולי טיפ טיפה מוקצנות, אבל נראות לי סבירות בהחלט. מה שציער אותי זה שהסיפור נגמר מהר מדי – עולם כל כך מפורט ממש מבקש סיפורים נוספים שייבנו עליו, מה שנראה לי כמו אתגר רציני – לבנות בו סיפורים נוספים בעניין הבתים המקופלים בלי שהם יחזרו על עצמם ידרוש יכולת המצאה רצינית, לבנות בו סיפורים נוספים בנושאים אחרים ידרוש מאמץ רציני לשלב את הנושאים האחרים בעולם שכבר קיים.ובמיוחד לאנשים שאמורים להיות מספיק ותיקים באינטרנט ובפורומים כדי להכיר את הכללים, שאאוטינג בפורומים הוא דבר אסור לחלוטין ונוגד כל נטיקט שהוא. ובמילה "אאוטינג" אני לא מתכוונת, כמובן, לחשיפת נטיותיו המיניות של אדם (אם כי גם זה) אלא לכל נסיון (מוצלח או לא מוצלח) לזהות אדם בשמו הפרטי, פרטיו האישיים או כינויו מפורום אחר, שלא ברשותו. זה מעשה שלא ייעשה, ומי שעשה את זה אמור להיות מספיק ותיק כדי לדעת את זה כבר.
