התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
(אובייקטיביות וכל זה) – אבל סיפור מצוין. בהחלט אחד הטובים בתחרות.
מה שכן, מזכיר מאד סיפור בשם "הפרהיסטוריה החדשה" מאת רנה רבטז, שהופיע ב"פנטסיה 2000" מס' 41. גם שם ההיווצרות של גושי אדם מלוכדים הביאה את סוף הציוויליזציה המוכרת. מה שכן, שם לא היתה ההסתכלות המדהימה על העולם מנקודת ראותו של המון אדם כזה. באמת סיפור מצוין.כלומר, הגהינום אמור להיות לוהט, לא? אז כל דם שאולי היה שם פעם לא אמור להיות קרוש מזה שנים רבות?
סליחה, זה החום. תתעלמו…כשאתה משחק איזשהו משחק מילים. אני זוכרת שפעם, מזמן, ראיתי כמה דוגמאות כאלה, שאני אנסה לשחזר בערך (זה בעיקר מוצלח כשהחרוז המקורי אמור להיות גס):
חרזתי מחרוזת בחוט ובמחט,
בדקתי לראות עד כמה היא נמתחת,
החוטים נקרעו,
החרוזים התפזרו,
לא נותר אף חרוז לרפואה.(שורה סופית חליפית: "חריזה היא עבודה מעייפת". תחשבו מה היה החרוז שהיה אמור להופיע פה…)
דיאטה, תמיד ובכלל,
היא עיסוק מעצבן ולא קל,
כל כמה שניסיתי,
וככל שרציתי,
אני אף פעם לא מצליחה לשמור על המשקל… P-:נראה לי שאנחנו צריכים להחזיק כאן כמה כלי משחית על קירות הפורום באופן קבוע. המלחמות האלו נהיות פופולריות מיום ליום…
שהיא גילתה שאני לא מפחידה כמו שאני נראית. וגנבה לי פיצות תוך כדי (זה היה תחביב בקרב יותר מדי אנשים באותו רגע). כך שהיה עלי להאמין לה ולעוד כמה אנשים שאמרו לי את אותו הדבר באותו ערב.
וכפי שציינתי למטה, NY *חמוד*. הוא כמו החתולים שלי, מלטפים אותו מתחת לסנטר והוא מגרגר. ובדיוק כמוהם, פשוט צריך להמנע מלקרב את היד לטווח נשיכה או שריטה. זה הכל.
או שאולי עדיף לי לשכנע את הקהל שהוא אכן מפחיד ומרושע, כדי שאני אוכל להמשיך לנוח? כן, זה עדיף. בטוח.לא שאני מכירה אותו ממקום עבודתו, אבל באופן כללי…
ו- NY יקירי – אתה תעזוב אותי בשקט, ואל תקרא לבוג'י כדי לפתור מריבות. בשביל מה אנחנו מעסיקים אותך? בנאדם כבר לא יכול לנוח בשקט על זרי הדפנה ולדעת שיש איזה NY זועם שיפתור בעיות מהסוג הזה?
