התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
והתשובה היא כמובן "מה הפסיקים, הנקודות, והגרשיים, והסוגריים האלו לכם, לכם ולכל העולם. ולפי שציווה על כל העולם כפר בעיקר, ואף אתה הקהה את שיניו ואמור לו בעבור זאת פורסם הסיפור בפורום הסיפורים, ואילו לא היה שם פסיק במקום הנכון, כולם היו יורדים עליו"…
(סליחה, חירפון של לילה. תתעלמו, זה יעבור עם הכדורים…)שמערבבים כסף בסיפור. אורט לא מקבל מאיתנו גרוש. אנחנו לא מקבלים מאורט גרוש. ואורט, למקרה שלא שמת לב, הוא לא שרת מסחרי. אז אנא, חדל קשקשת.
לגבי פסק הדין שאתה מדבר עליו – העסק לגמרי, אבל לגמרי, לא סגור, וכבר ראיתי די והותר דיונים בנושא מעל גבי הרשת כדי לדעת את זה.
ותעשה טובה, לך להתפלצף על דיני השד-יודע-מה במקום קצת יותר מתאים. אוקיי? אתר שמבוסס על פעילות התנדבותית של חבריו ולא על הזרמות של מיליוני דולרים הוא לא המקום לבלבל את המוח עם השטויות האלה.נדמה לך שדיני תאגידים מחייבים את אתר האגודה לפרסם את כל הלינקים בעולם, ואת כולם בהבלטה זהה, רק כדי לשמור כביכול על "ניטרליות"???
אנא, אל תצחיקני. אני לא חושבת שיש בית משפט אחד על פני הפלנטה הזו שבו קשקוש כזה יחזיק מים.אוף. כל כך הרבה זמן עבדנו להוריד את האגו של הנוגעים בדבר לרמות נורמליות, עכשיו הוא שוב יעלה… (אגב, אני מסכימה במאה אחוז. אחלה אתר).
P-:במשך הרבה זמן היו כאן בקשות לפורום מד"ב שינוהל במסגרת אתר האגודה, בדומה לפורום הזה ולפורום הסיפורים. מסיבות שונות ומשונות, צוות האתר לא נלהב לרעיון, והיו לכך שלל נימוקים שלא זה המקום לפרטם. לבסוף הוחלט לבחור פורום מד"ב אחד מבין הקיימים שיהיה בינו לבין אתר האגודה "שיתוף פעולה" בסיסי. מכיוון שפורום אורט הוא הפורום הגדול (וכנראה גם הותיק אם סופרים את ההיסטוריה שלו ב- IOL) מבין הפורומים הקיימים היום ברשת, הוחלט שהשירות הטוב ביותר לגולשי האתר יהיה אם יופנו אליו, ובמקביל יש מאותו פורום הפניה לאתר הזה.
באתר האגודה (בדף הלינקים) *יש* לינקים גם לשאר פורומי המד"ב הידועים, כך שמי שאינו מעוניין בפורום אורט, בהחלט זוכה לחלופות. העקרון הבסיסי שמאחורי ההחלטות הללו היה *לתת למשתמשי האתר את השירות הטוב ביותר*. במקרה זה, על ידי הפנייתם לפורום הגדול והמבוסס ביותר.
למי שלא זוכר, למרות שלמנהלת פורום אורט יש "קשרים בוועד" (מילת צופן ל"קורעת את התחת שלה בענייני האגודה"), גם לי (כמנהלת שני הפורומים באתר זה) יש "קשרים באתר", ולמרות זאת הסכמתי עם ההחלטה לשים את הלינק לפורום של אורט ולא לפורום שלי (פורום וואלה, לשעבר IOL, ובקרוב כנראה משהו אחר), כי הכרתי בכך שפורום אורט הוא הגדול, הותיק והמבוסס ביותר, שגם יש לו ממשק שידידותי לכל סוגי המחשבים (מה שאי אפשר לומר, למרבה הצער, על פורום וואלה…), ולפיכך מהווה את השירות הטוב ביותר למבקרים באתר. כך שזה באמת לא עניין של קשרים – זה עניין של החלטה הנוגעת לטובת המשתמשים נטו.
ומילה אחרונה למתלוננים: רבותי, האתר הזה לא מחוייב לחשיפה הוגנת לכל הפורומים, כי הוא לא שירות פרסום ולא מוסד סוציאלי. האתר הזה מחוייב לטובת משתמשיו והאגודה, וככזה האנשים שעובדים עליו מנסים לעשות את העבודה הטובה ביותר.עומד לעבור שינוי מסוים ככל הנראה, שינוי שאנחנו מקווים שיגביר את ערכו הצחוקי לקהל המתענה.
ומכיוון שזה לא ממש טופיק כאן, דיון נוסף – באימייל. אימיילי פתוח לציבור הרחב שיש לו אומץ להתמודד עם זה…אני דווקא מסכימה עם הגישה שיש מצבים קיצוניים (כמו המצב המתואר בסיפור, שבו בעקבות קטסטרופה נכפית אחידות מאד קבועה של כללים, ואף אחד לא עוצר לשאול אם הכללים עדיין רלוונטיים אחרי כמה זמן – זה הופך להיות כמו דת, שאפילו אם היא כבר לא רלוונטית למציאות הנוכחית, אנשים ממשיכים לדבוק בה) שבהם רק אנשים שיש בהם מידה מסוימת של אנטי-קונפורמיזם מוטבע יוכלו להפגין חשיבה יצירתית, פשוט כי המבנה החברתי *כל כך* מדכא חשיבה עצמאית, שנדרשת סטייה של ממש כדי לחרוג מהתבנית הקבועה. אני חושבת שיותר נכון להשוות את העולם המתואר לעולם בימי הביניים, עולם שנשלט על ידי תמונת העולם המוחלטת של הכנסיה הקתולית, וכל מי שניסה לחשוב או להתנהג בצורה שונה נרדף או אפילו נרצח. בעולם כזה, מי שמגלה תגליות שונות מהדוקטרינה המקובלת יהיה חייב להיות אדם בעל נטיות נון-קונפורמיסטיות.
המציא אותו אדם: יוסף קבוע. וכמובן שבשני המקרים הערך נקרא על שמו.
השם הנוסף (בולצמן, הנרי)? זה רק לזיהוי, כדי שלא יתבלבלו בין השנים אם לשניהם היו קוראים, נגיד, "קבוע".קודם כל, השכלה בתחום מסוים לא אומרת כלום. בתור התחלה, היא לא אומרת שיש לך הבנה באותו תחום, ועל כך יעיד אחר צהריים מיואש אחד שבו ישבתי בקפיטריה באוניברסיטה ועזרתי לשלוש סטודנטיות לתואר שני באנגלית להכין את שיעורי הבית שלהן, בזמן שקראתי עיתון. לא היה להן מושג ירוק. אבל כן היה להן תואר, והן כנראה יכלו לדקלם חוקים וכללים באנגלית עד מחרתיים (אני לא ידעתי אף אחד מהחוקים האלה אפילו לבגרות. עד היום אין לי מושג מה זה present perfect ולמה קוראים לו ככה). אז נכון, זו רק דוגמה, אבל לצערי נתקלתי בכל כך הרבה כאלה, שאני נאלצת לראות בזה כלל. השכלה אין פירושה הבנה. זה שאתה יודע כללים לא אומר שאתה מבין או מפנים אותם. ואנשים עם תואר שני בספרות באמת יכולים להיות חסרי כל הבנה בכתיבה ספרותית (ולפני שמישהו מאשים אותי במשהו: לא, לא טענתי את זה ספציפית על המקרה שלפנינו. זה טיעון בוויכוח, בסך הכל).
שנית, לגבי "מבוגרים יודעים יותר" – בערבון מאד מוגבל. כמו שציינתי כבר, ככל שאדם יותר מבוגר, ככלל הוא נוטה להתקבע יותר על דרך חשיבה, פעולה ותגובה אחת, שהוא למד שהיא יעילה. זה אומר שהוא חוסם מעצמו את כל שאר הדרכים, שלאדם צעיר קל יותר להיחשף אליהן, ובעקבות כך גם חוסם מעצמו את כל האפשרות להגיע לידע שלא תואם את דרך החשיבה שלו. הרבה פעמים אדם מבוגר פשוט מקובע יותר וסגור יותר בתוך תחום מצומצם של ידע שנראה לו מובן מאליו, כשלאדם צעיר עדיין יש ראש פתוח ולפיכך רעיונות וידע מגוונים יותר. מעבר לזה, כמובן, יש לזכור שעם הגיל אנשים גם שוכחים יותר. באופן כללי, אני חושבת שכולנו מכירים מספיק מבוגרים שהם טמבלים בעלי ראש חלול, כדי לדעת שהגיל תורם רק למי שלכתחילה יש לו יכולת להיתרם – רק מי שיש לו מלכתחילה את היכולת להפיק תועלת מנסיון באמת יפיק ממנו תועלת – וגם אז, הוא גם לוקח.
ודבר אחרון – הרבה פעמים אנשים עם תואר מסתמכים עליו בין אם זה מוצדק ובין אם לא. אני, כמובן מאליו, מאז שהפסקתי ללמוד שכחתי הרבה ממה שידעתי, ולא במיוחד התעדכנתי בידע החדיש ביותר. לפיכך, אני משתדלת לא להסתמך על הידע שלי יותר מכפי שאני יודעת על גבולותיו. אבל אני יודעת בוודאות שלא כולם ככה. יש הרבה אנשים שמאמינים שתעודה בתחום אחד מקנה להם השכלה גם בכל שאר התחומים, וגם ידע באותו תחום שלא בהכרח יש להם. ורק בתור דוגמה: אדם בעל תואר בספרות יכול לדעת הרבה מאד דברים בספרות, אבל התואר הזה *לעולם* לא יקנה לו את הידע איך לכתוב טוב. התואר הזה לכל היותר ישפר במידת מה את יכולת הכתיבה הבסיסית שלו, או יתרום לו הבנה עמוקה יותר ויכולת טובה יותר לנתח את מה שהוא עצמו כתב, אבל היכולת לכתוב טוב וההבנה כיצד לכתוב טוב, למרבה הצער, לא באות מתארים אקדמיים, אחרת התואר השני בספרות היה מוצף בסופרים בשאיפה (מה שלא ממש קורה, התואר השני בספרות לא מוצף באנשים משום סוג).
לפיכך, ההסתמכות על תואר שני בספרות ועל גיל מבוגר כדי לטעון להבנה רבה יותר בכתיבה היא חסרת כל סימוכין הגיוניים. אם זה היה המצב, היו לנו היום הרבה יותר סופרים טובים – כל אותם צוציקים ששואפים לכתיבה היו הולכים ללמוד ספרות, מזדקנים, ובמקום להפוך לטמבלים זקנים הם היו הופכים לסופרים נעלים. למרבה הצער זה לא המצב. תואר שני בספרות מקנה, במקרה הטוב, יכולת לנתח ספרות (אני אפילו לא אכנס כאן למה שהוא מקנה במקרה הגרוע – לצערי ראיתי יותר מדי מאלה). גיל מבוגר מקנה, במקרה הטוב, תוספת נסיון, לא בהכרח עם היכולת באמת ללמוד מהנסיון הזה. כל מי שמנסה להסתמך על תארים וגיל כדי לרכוש לעצמו עמדת עליונות במקום להסתמך על הפגנת יכולת אמיתית שתשכנע את שומעיו בערכו הוא פאתטי, במקרה הטוב.ולכן כל מה שעשיתי היה להוסיף למעלה את הטקסט "למבוגרים", ולא פעלתי, נגיד, להגבלת גיל הנכנסים לפורום או תוכן ההודעות בפורום. ממילא כל ילד עושה לעצמו את השיקול. ואיפה שהוא צריך להציב את הגבול, אפילו אם באופן שנראה שרירותי משהו.
