התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
שאלתי את אהוד לפני כמה ימים והוא לא ידע לענות לי: האם המשתתפים בשנתון זכאים לקבל גם עותק השתתפות, או רק את העותק שהם זכאים לו מתוקף היותם חברי אגודה?
הסטנדרט באנתולוגיות הוא שהמשתתפים זכאים לעותק (לרוב יותר מאחד, אבל נעזוב זה) בזכות ההשתתפות, אבל אין לי מושג מה הנורמה שעומד להנהיג השנתון בנושא.יכול להיות שהעניין במגמת שינוי, או עומד להשתנות, או מה שזה לא יהיה. המצב הנוכחי הוא שהוועד ריכוזי לחלוטין, לא נעזר בפעילים שהוא יכול להיעזר בהם, ושום דבר מהפעילות השוטפת לא זוכה לשיתוף של ממש בין פעילי האגודה. יד שמאל לא יודעת מה יד ימין עושה, כל פעיל לעצמו (או לכל היותר גושים קטנים של פעילים), וכולם מנותקים מהוועד.
אני מסכימה איתך בדבר אחד: לוועד יש *כוונות טובות*, ואולי הכוונות האלה גם יביאו לכך שבסופו של דבר המצב ישתפר. כרגע, הוא גרוע, מהגרועים שהיו זה שנים. אני כבר מזמן לא זוכרת חוסר תקשורת כל כך עמוק בכל הנוגע ל*עשייה*. והרבה פעמים, כשתקשורת כן נוצרת, היא מתחילה בכלל בתלונות מצד פעילים כאן בפורום או במקומות אחרים, לא משום סיבה אחרת.
אז לא, אני לא יכולה להסכים איתך שהתקשורת משתפרת. אולי היא עומדת להשתפר, אבל נכון לרגע זה, היא לא.
אבל ההיסטוריה הזאת הייתה מזמן. בזמן האחרון אני זוכרת רק פרויקט אחד, וזה פרויקט הוויקי, והוא לא הגיע לשום מקום.
אני מנסה להבין מה הסיבה לא להעלות שום דבר לשרת עד מעבר השרתים ולא ממש מבינה – מעבר שרתים הוא בדיוק אותה עבודה גם אם מוסיפים עוד חומר לשרת הקיים (למשל, לא מפסיקים לכתוב הודעות בפורומי האגודה מפני ש"בקרוב עוברים שרת אז בואו לא נעמיס עוד בייטים על השרת הקיים").את יודעת למה? כי אני לא רוצה שהוועד יבנה את רומא. זה לא תפקידו של הוועד. אחת הבעיות הגדולות של הוועד כרגע זה שהוא מדמה בנפשו ש*הכל* זה תפקיד שלו. וזה לא.
אני רוצה שהפעילים יעשו את זה. *אנחנו*. אני רוצה שהפעילים יתנערו, יקומו מעל ישבנם, ויקחו את האגודה בחזרה לידיהם. לא שהוועד יעשה את זה בשבילם, כי זה דבילי, וגם בגדר סתירה עצמית.
אם זכרוני אינו מטעני (ויכול להיות שהוא מטעני – היו דיבורים על כמה תחומים שונים ואני לא זוכרת בדיוק מה נסגר עם כל אחד מהם – אני אבדוק במיילים השמורים שיש לי מרשימת הדיוור של הוועד כשאני אחזור הביתה), היא ריכזה רשימה כזאת עבור הוועד. אין לי מושג מה נעשה בזה אחר כך.
שהרעיון של סדנת עריכה הוא נורא, לטעמי. עריכה זו מיומנות שדורשת הרבה מאד ידע והרבה מאד יכולת, ואני לא חושבת שהאגודה מסוגלת להציע סדנה כזאת באורך שגם יביא תועלת כלשהי. במיוחד – במיוחד! – אם מדובר בעריכה ספרותית (לעומת לשונית), שהיא מיומנות קשה ואמורפית מאד.
המקסימום שהאגודה יכולה להציע באופן סביר זה הרצאות "על קצה המזלג" בכנסים, עם אנקדוטות וטיפונת טעימה מהנושא, בערך כמו "סדנאות" התרגום שיש מדי פעם.בתקופתי בוועד עלה נושא סדנת בניית אתרים, שתקל קצת על המצוקה שנתקלת בה האגודה כשהיא צריכה לבנות אתר. לקרן היו קשרים בבית ברל כדי להשיג חדר מחשבים. אני התחלתי ליצור קשרים עם מרצים פוטנציאליים וגם עם מעוניינים פוטנציאליים (ויש עניין). כמובן, אז פרשתי מהוועד, השארתי את הפרטים בידי הוועד הנשאר והנושא הלך לאיבוד.
הרעיון היה של סדנה חד-יומית, שתעסוק בשני תחומים עיקריים: וורדפרס ופוטושופ בסיסי (עם יותר דגש על וורדפרס, כי עיצוב גרפי זה לא דבר שלומדים בסדנה קצרה אחת…), כשהמשתתפים מקבלים את הסדנה ללא תשלום אבל בתמורה מתחייבים לבנות לאגודה אתר/ים לפי צרכיה לאחר סוף הסדנה.
מה נחוץ:
– חדר מחשבים. אם מחליטים לעשות סדנה בפורמט אחד-על-אחד, אפשר אפילו לעשות את זה בכל בית פרטי או על כל לפטופ מתאים. אם לא, צריך חדר מחשבים שיש בו פוטושופ ושיש בו נגישות לאינטרנט ואפשרות לעבוד עם וורדפרס, או לסנג'ר לפטופים מתאימים כמספר המשתתפים.
– מרצים. בשעתו היו אנשים שהביעו עניין (בין השאר חנית כהן, שהיא גורו של וורדפרס), אבל כמובן, עבר הרבה זמן מאז.
– משתתפים. לא צריכה להיות בעיה להשיג.
שהרעיון לבנות רשימת פעילים ותחומי ההתמחות שלהם חוזר כבר בפעם המי-יודע-כמה, כשזה דובר גם כחלק מפרויקט הוויקי בגלגוליו השונים, גם כרשימה שדפנה קירש ריכזה (או החלה לרכז) עוד לפני שנתיים (אפשר לשאול אותה בנושא – יכול להיות שהרשימה שהיא ריכזה היא רק של מרצי כנסים, אבל לדעתי דובר גם על מעבר לכך), וכן הלאה.
אני חושבת שהשיטה שתעבוד היא לא לשאול אנשים כאן בפורום (אם הרבה אנשים הם כמוני, הם פשוט לא ירצו לספר בפורום על כישוריהם הנעלים, בין השאר כי הם ירצו לבחור בעצמם את הפרויקטים שלהם), אלא ליצור נוהל קבע שחלק מכל ארגון של פעילות כלשהי יכלול ריכוז של שמות האנשים שתרמו באותה פעילות. אם מחזיקים איפשהו רשימה קבועה כזאת (אפשר בוויקי, אפשר בגוגלדוקס, יש כל מיני אופציות), אפשר לעדכן אותה אחרי כל פעילות. למשל: נגמר כנס? מי הרצה בו? מי עיצב אותו? מי בנה לו אתר? מי עסק בצדדים הטכניים? מי ערך את התכנים? מי עיצב את הגרפיקה? וכו' – כל מי שעשה עבודה *טובה*, נכנס לרשימה (לאחר קבלת אישורו, כמובן).
זה יעבוד יותר טוב מאשר לבקש מאנשים להלל את יכולותיהם (וממילא, זה שלאדם יש כישרון כלשהו, עוד לא אומר שהוא גם איש ביצוע מוצלח בנסיבות ההתנדבותיות הרלוונטיות). ומניסיון, עבורי זה עובד נפלא (האנשים שאני פונה אליהם היום כשאני צריכה כוח אדם הם אנשים שראיתי מוכיחים את יכולותיהם בעבר, ויש לי רשימה די ארוכה של כאלה. לא בכתב, למרבה הצער – בראש).
אבל יש לך פרויקט אחד בעבודה כבר חמש מאות שנה, בערך, שלא זז איתו כלום (הוויקי). אני קצת מרגישה היסוס להסתמך על יוזמה חדשה שלך כשהקודמת צללה לה בתהום הנשייה.
הוועד במצוקת כוח אדם קשה. את מודעת לזה? יכול להיות שכן. את מודעת לתחומים הספציפיים שבהם חסר כוח אדם? סביר להניח שלא. את מודעת לעובדה שאת רוב התחומים האלה אפשר היה למלא בקלות אילו התקשורת בין כל פעילי האגודה הייתה זורמת כמו שצריך? סביר להניח שגם זה לא.
כן, הוועד מעדכן אותנו במפעלותיו. הוועד מעדכן אותנו איזה חבר ועד קיבל עליו איזה תפקיד (כל אחד איזה חמש מאות), ואת מי גייס הוועד למה.
איפה דיונים לגבי פעילות? פעילות פרופר? איפה זרימת המידע שתאפשר לחברי האגודה לדעת מה האגודה מנסה לעשות, מה פעילים אחרים מנסים להרים, ואיפה *הם* יכולים להשתבץ? מתי בפעם האחרונה שמעת שפרס גפן ממש צריך מישהו שיטפל באתר שלו? מתי בפעם האחרונה שמעת שפרס עינת ממש משווע לאנשים נוספים שיקחו עליהם אחריות מלבד עדי, שקצת טובעת בעודף התפקידים שלה בוועד?
יש *לך* מושג איפה נמצא כרגע פרס גפן? איפה נמצא כרגע פרס עינת? איפה נמצא כרגע השנתון? באילו נקודות בכל אחד מאלה יש בעיות, ואיפה יכולת *את* לעזור? אולי לך ספציפית יש מושג. לרוב פעילי האגודה אין. וככה בדיוק זה גם נראה. אנחנו לא שומעים על שלבי העבודה, אנחנו לא שומעים על הקשיים, החוסרים, המצוקות, על הרעיונות המלהיבים ועל הצורך באנשים שיגשימו אותם, כך שכל מיני פעילים נלהבים יקפצו ויאמרו "אני! אני!". על מה אנחנו כן שומעים? על מה שכבר נעשה – ועל הדברים שמתפשלים בגלל "מצוקת כוח אדם", מאנשים שמתלוננים על זה כאן בפורום.
התקשורת מחורבנת, אבל יש אשליה של זרימת מידע. אנחנו מקבלים דיווחים. דיווחים יבשים, בדיעבד. אבל הקטע הזה של אנשים שעובדים *ביחד*, כקהילה אחת, שאכפת להם אחד ממה שהשני עושה, שמרגישים אחריות ביחד, שמחפשים איפה הם יכולים לעזור אחד לשני? נאדה. הוועד עושה. הוועד מושך בחוטיהם של כמה פעילים שקרובים אליו ישירות. שאר הפעילים אולי שומעים דיווחים, אבל הם *לא מחוברים לכלום*.
רק חבל שהמצב הגיע לידי כך שפעילי האגודה צריכים להרגיש שהיוזמות שלהם צריכות ללכת *נגד* הוועד, כי אם זה לא יוזמה של הוועד, הוועד מערים קשיים מכאן ועד הודעה חדשה לפני שהוא מסכים לחשוב עליה. ומאחר שהוועד כרגע מתפקד בפורמט של קומץ פעילים עמוסים מדי שעושים *הכל* (כי משום מה, כמעט אין האצלת סמכויות והוועד כמעט לא מודע לזה שקיימים פעילים באגודה מלבד במעגל המצומצם עד מאד שלו), הכל נופל בין הכיסאות.
יש לאגודה *המון* פעילים, ועדיין חברת ועד מותשת אחת מנסה להחזיק באוויר את הכדורים של פרס גפן, פרס עינת, השנתון והשד יודע מה עוד. ואני לא יכולה שלא לתהות: ועד, אתם מודעים לעובדה שלאגודה יש עוד *המון* פעילים חוץ מכם, שגם הם יודעים לעשות דברים, ושאתם *לא אמורים* להעמיס עליכם בצורה כזאת, כי זה יפגע באופן שאתם *מנהלים* את האגודה, יתיש אתכם ובסופו של דבר יוציא אתכם ממעגל הפעילים בגלל שחיקת יתר?
כולכן נכנסתן לוועד עם מצע של תקשורת עם הפעילים או משהו. בפועל, נכון לרגע זה, התקשורת של הוועד עם הפעילים היא מהגרועות שהיו אי פעם. פעילי האגודה (מלבד חברים אישיים, כמובן) מנותקים לחלוטין מקבלת החלטות וממעגל העשייה, כשהוועד שומר את כל הקלפים אצלו (ומנסה בכל הכוח שלא יפלו לו מהידיים). מה הקטע?
זה ש*חייבים* להתחיל לעבוד על גיבוש פעילי האגודה לגוף מיודע, פעיל ומתפקד. המצב הנוכחי איום ונורא מהבחינה הזאת, וזה – אני לא אגיד "מחליש" את האגודה, המילה הזאת אפילו לא מתחילה להתקרב לזה – מפורר את האגודה, שמוצאת את עצמה תלויה כולה על בלימתו של ועד קטן מדי ועמוס מדי.
אני חושבת שאם פעילי האגודה היו מגובשים ומיודעים כמו שצריך, דברים כמו האכזבה של נועה היו נמנעים, כי זה לא היה הפתעות שמונחתות מטעם הוועד בלי שלאף אחד – מלבד הוועד, כלומר – יהיה מושג מה היה כל התהליך שהוביל לזה.
