התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
אמרת שזה היה לפני הרבה זמן, אבל אחר כך כתבת שזה היה "בדמדומי העולם". יש פה טעות, או שיש משהו שלא הבנתי?
ולגבי הסיפור עצמו… טוב, אני לא משתגעת על סיפורי פנטזיה, והאחד הזה נראה לי קצת חלש. ראשית, המלך תואר במקור כטוב ונדיב. והנה, בבת אחת הוא הופך לחלאת המין האנושי, שראוי אפילו לאמלל אדם אחר, רק כדי ללמד אותו לקח. איך מהפך פתאומי שכזה?
ושנית… נו, אני שונאת סיפורי מוסר השכל. פויה.
פרט לזה זה סיפור לא רע. סוף קצת חלש, יותר מדי מגויס, אבל לא רע.אני *לא* מתנגדת לאכזריות מבוקרת, בזמן ובמקום המתאימים. יש דברים שראוי שיאמרו ישר בפרצוף, בלי לרכך ובלי חומרי סיכוך, מתוך תקווה שאולי הם יכנסו למישהו לראש. זה לא משנה את העובדה שזה אכזרי…
ראשית, יש כאן את הויכוח עתיק היומין, האם אדם שלא יוצר בעצמו רשאי להעביר ביקורת על עבודתם של אחרים? והתשובה, באופן מוחלט, היא כן. לצרכן היצירה יש זכות מלאה להעביר ביקורת על היצירה גם אם הוא לא יוצר בעצמו, כי אדם שמקבל סיפור יכול להעריך את איכותו לא פחות מזה שיוצר סיפור.
שנית, ביקורתה של מישהי עם ניק מתחכם בפירוש לא הופנתה כלפי הסיפור שלך, אלא כלפי כמה תכונות אופי לא נעימות שהפגנת בתקופת שהייתך כאן, ובכלל זה חוסר יכולת לקבל ביקורת והפניית הדיון לנושאים לא רלוונטיים כדי להצטייר כבעלת עליונות כלשהי. למרות האכזריות שבה, הייתי ממליצה לך לקחת אותה ברצינות. אם את רוצה שיעריכו אותך ואת יצירתך, הדרך לעשות זאת אינה לבנות לעצמך עליונות כביכול באמצעות גיל עודף, תארים, נסיון או השד יודע מה, אלא בפשטות באמצעות מעשייך עצמם. הווה אומר – לכתוב סיפורים טובים. עד כה, לא נתת לנו סיבה כזו להעריך אותך. אולי בהמשך?שאי פעם קרא סיפור שלי (אני אנצל את ההזדמנות לצרף פה לינק לאתר הלא מאד מעודכן שלי, שכל המעוניין יוכל לראות למה הכוונה) – יש לי נטייה להאריך בפרטים במידה שמתאימה יותר לספר מאשר לסיפור. אבל עדיין, הסיפור שנתת לעיל לא ראוי לתואר סיפור. אולי רצית להעביר את הרעיון שהעלית, אבל הצורה שבה העברת אותו כל כך שטחית וחסרת משמעות, שהוא לא מצליח לעבור.
כלומר, נקבה של "נפיץ" (אחת המשמעויות של volatile).
"התחמושת נפיצה מאד" זה משפט נכון.
"השמיע קול נפיצה" זה משפט לא נכון.
רשום ושנן.ואני אומרת "לצערי", כי התרשמתי שטלה בר יכולה לכתוב דברים הרבה יותר מוצלחים מזה.
כפי שציינתי כבר, הסיפור נראה כמו סיפור ההפתעה הראשון שתלמיד יסודי מנסה לכתוב. אין בו כלום. שום הזדהות עם נקודת מבטו של החרק, שום הסבר לגבי למה זה קרה, שום נקודת מבט אירונית או צינית או כלשהי על המתרחש ועל העולם בכללותו – סתם אדם שהפך לחרק בלי שום סיבה ושום הצדקה, וכמובן – בלי שום משמעות.
הבעייה שלי עם הסיפור הזה היא פשוטה – הסיפור הזה פשוט לא אומר כלום. ישב אדם, הפך לחרק, אויה. ו…?
