התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
לפרסם הודעות ברשימת הדיוור של האגודה זה לא אינטרס שלנו ("אבל אם תבקשו יפה"), אלא שלכם. אלא אם כן, כמובן, אין לכם רצון להתרחב.
חושבת שהויכוח הזה כבר עבר את גבול הטעם הטוב, שהוא חסר כל תועלת, וסתם תופס פה מקום.
אני בכלל לא נכנסת לשאלה מי צודק, הויכוח הזה פשוט מיותר. רוצים להמשיך אותו? בשביל זה יש אימיילים בעולם. תשתדלו להתמקד פה בבקשה בביקורת על סיפורים ולא בהתנצחויות אישיות.
תודה.אשה נאה, מוזיקה נאה, ונביחה מאיימת כראוי על כותב סיפורים חובב שלא מפסק כמו שצריך?
[מהמקורות. או משהו.]אם מישהו ירצה לשבת ולכתוב איזשהו תסקיר על משחקי המחשב הרלוונטיים בשנה האחרונה או יותר, אני בטוחה שלא ידחו אותו על הסף.
או שאולי פשוט המסר הזה יכול לעבור אחרת בסיפורים שונים או בניסוחים שונים. ראיתי יותר מדי סיפורים כאלה שכל המטרה שלהם היא לעודד אנשים לא לנסות לצאת מתוך הנישה שהקצו להם החיים ("תהיי מרוצה מזה שאת מתחתנת עם איש עשיר, החיים בחוץ לא בהכרח יותר נחמדים").
הסגנון שלך הולך ומשתפר, אבל הרעיונות של הסיפורים שלך עדיין חלשים. אני לא מבינה אם אתה מנסה לתת פה מסר קלישאי לגבי חשיבותו של הידע וכדומה, או מה.
בכל אופן, אני רוצה לציין בעייה אחת שבולטת אצלך, ולא רק אצלך, וזו העובדה שהרבה פעמים אתה אומר במקום להראות (ואגב, זו בעייה שקיימת הרבה גם אצלי, אז אל תחשוב שזו ביקורת רק כלפיך). למשל, התיאור של החברה בהתחלה הוא מאד משעמם. למה? כי אתה נותן תיאור היסטורי, לא תיאור חי. אתה מספר לנו שהחברה ככה וככה במקום להראות לנו שהיא ככה וככה.
למשל, במקום לספר שהחברה מדגישה את הנימוס והאצילות, אבל עוסקת באלימות בסתר, זה היה עובר הרבה יותר חזק וחי אם היית מתאר סיטואציה מחיי אותה חברה שמדגישה את הניגוד. יכולת לנצל את אותה סיטואציה כדי להראות גם את הניגוד בין גיבור הסיפור שלך למקובל בחברה (נגיד, הגיבור עובר ליד מקום שבו עוסקים בהאבקות. בקהל נמצאת בחורה שקודם לכן הזדעזעה מאיזשהו אקט של חוסר נימוס, והוא רואה את ההתלהבות העזה שלה וחש שלא בנוח. סתם דוגמה ששלפתי מהשרוול.)
בדרך הזו, זה יישמע פחות כמו ספר היסטוריה, כלומר, פחות מעיק, ומצד שני, יתן לקורא אפילו יותר אינפורמציה ממה שעוברת בתיאור היסטורי-לכאורה.
ואגב, למה ה"קונטראסט" נקרא קונטראסט? יש לזה הסבר? כי אני לא הבנתי.ובתור מישהי שבזמנו הדפיסה לאנשים עבודות דוקטורט בשביל להתפרנס, אני יכולה להבטיח לך שהניטפיקינג הזה מגיע לרמה שדוחפת אנשים רגילים להתאבדות (לדוקטורנטים יש עור עבה יותר). מנחה יכול לפסול עבודה של מאה ומשהו עמודים כי באחד העמודים יש פסיק שלא ממוקם במקום הנכון, ולדרוש לתקן אותה מייד לפני שהוא מאשר אותה…
למה אי אפשר למצוא דרך לקיים את הישיבה השנתית וההצבעה לוועד באייקון עצמו, תוך קביעה שהוועד ייכנס לתפקידו רק חודשיים מאוחר יותר. זו נראתה לי דווקא כמו הצעה טובה וסבירה בהחלט.
אני לחלוטין לא מתלהבת מהרעיון של הצבעה מרחוק. כחברת האגודה, נדמה לי שזכותי להשתתף בישיבה השנתית, לשמוע דיווחים, להתעדכן וגם להביע את דעתי בקולי קולות במקרה הצורך.
