התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
ואדם עם חוש טכני והיכרות בסיסית עם HTML (ולפחות אני לא הייתי מעלה על דעתי לקבל לסדנה כזאת אנשים בלי קצת ידע קודם) לא צריך יותר מזה כדי שיהיה לו הבסיס. בטח לא כשגם יש בסביבה אנשים שיוכלו לתת לו תמיכה כשצריך.
לא, אני באמת לא מבינה. אם הייתי מחכה ל"תהליכים" שיניבו פירות (במשך חודשים) על כל אחד ואחד מהפרויקטים שעשיתי אי פעם, אף אחד מהם לא היה מתבצע.
בבקשה הסבר, ליאת: למה כל דבר צריך לקחת כמה חודשים? למה אי אפשר פשוט להבין שצריך שינוי, ו*לעשות*? נגיד, כשאחת מחברות הוועד קורסת תחת העומס, למה לא לנצל את ההזדמנות ולהחליט, אוקיי, הנה הזדמנות נהדרת לניסוי פיילוט של עבודה בצוות, הבה נגייס צוות שיקח על עצמו לפחות אחד מהפרויקטים שלה ונראה איך זה עובד?
לא ברור לי למה מפגש הפעילים באייקון צריך להיות סיבה לדחות ולדחות ולדחות דברים. מדברים על המפגש הזה כבר לא מעט זמן – אז מה, כל הזמן הזה כל שיפור אפשרי צריך להישאר על הולד? ואז – מה? יהיה דיון, יעלו רעיונות, ואז יתחילו לטחון את הרעיונות ולנסח תוכניות ולחכות שאולי, עוד כמה חודשים, עוד תוכנית תתבצע?
הזמן של פורום האגודה, צר לי לומר, הרבה יותר דומה לזמן של העולם האמיתי מאשר זמן הוועד – שבו ארבעה חודשים זה פרק זמן סביר לחלוטין כדי להתחיל לחשוב על ביצוע שינוי כלשהו, כשבזמן הזה דברים נהרסים, נשרפים והולכים לאיבוד. בזמן של פורום האגודה, אם *עכשיו* חברת ועד אחת עמוסה מדי, *עכשיו* הפרויקטים שלה הולכים לאיבוד בגלל חוסר יכולת להשקיע בהם כראוי, ו*עכשיו* הזמן לנסות לתקן את זה. וזה הרבה יותר הגיוני מאשר לחכות כמה חודשים ואלוהים יודע כמה ישיבות להסקת מסקנות לגבי צעדים שאולי אפשר לנקוט מתישהו במהרה בימינו אמן עוד כמה חודשים.תשאלי כל מו"ל – כל אדם שמתמצא בהוצאת ספרים – והוא יגיד לך שיחסי ציבור של ספר צריך להתחיל לפחות שלושה חודשים לפני שהוא יוצא לאור. שהתקופה הראשונה אחרי יציאתו לאור היא התקופה הקריטית מבחינת האפקטיביות היחצ"נית שלו. לספרים יש חיי מדף נורא קצרים, ואם את רוצה להגיע לציבור – ושהציבור באמת יקנה את הספר שלך – את צריכה להכות בברזל בעודו חם, לנצל כל באזז שיש לך, ולא לתת לו להימרח ולאבד מומנטום.
איזה מין רעיון זה להוציא ספר, לעשות לו השקה, להריץ את כל הבאז – *ואז* רק לשקול להוציא מהדורה למכירה? שתודפס ותישלח לחנויות רק *אחרי* שהבאז כבר כבה, כך שצריך להתחיל את כל עבודת היחצ"נות מחדש, וזה כבר לא חדש ונוצץ?
אני לא יכולה שלא לחזור על שאלתי: אם שקלתם ברצינות למכור את השנתון לחנויות – כמו שהבנתי מכל מי שהיה מעורב בפרויקט בדרך כלשהי – למה לא התייעצתם עם אנשים שמבינים באיך עושים את זה *לפני* שהתחלתם בעבודה, שחלק ממנה נידון להתבזבז? הרי אני חושבת שאפילו אהוד ורמי עצמם יודו שלאף אחד מהמעורבים לא היה ידע מספק בצד הזה של הוצאה לאור. איך מתכננים מהלך כזה ולא טורחים להתייעץ עם איש מקצוע לפני מעשה?אז, הממ, למה בעצם הוא לא בוצע עד עכשיו? זה לא שצריך המון דיונים והרהורים ומחשבות כדי לגייס צוות עבודה לניסיון.
אני הייתי באה לסדנה כזאת (טוב, בהתחשב במגבלות זמן/מרחק), רק כדי להבין פעם אחת ולתמיד מי נגד מי ולמה.
(את יכולה להאשים רק את עצמך. את לימדת אותי שאסור לטפח את האגו של אנשים יותר מדי. ע"ע עידן דקל. P-: )
אהוד ורמי הם לא אנשים בעלי ניסיון מספק בתחום המו"לות. אני, שעובדת כמתרגמת כבר שנים, שערכתי מגזין מודפס ושהוצאתי לאור ספר אחד, לא בעלת ניסיון מספק בתחום המו"לות. את יודעת מי בעל ניסיון מספק בתחום המו"לות? מישהו שאשכרה עסק ב*מו"לות*.
ואין לי מושג איך הגעתם לזה שמטרת השנתון היא רק לבידורם הפרטי של חברי האגודה, אבל זה שונה מאד גם מהרוחות שפיעמו בפורומי האגודה לפני ההחלטה (אותן רוחות שהובילו לזה שחברי האגודה לא מחו על ההחלטה להחליף את המימד בשנתון), וגם בהחלט לא מה ששמעתי מאנשים כמו אהוד, רותם ואחרים (ובטח לא מדיבורים מפורשים על כך שמתכוונים להפיץ את השנתון גם לחנויות ולא רק לחברי אגודה). אני לא יכולה לדבר בשמם של פעילי אגודה אחרים, אבל אילו *אני* הייתי מעלה על דעתי בשלב כלשהו שאתם מבצעים שינוי כזה כשכל המטרה היא לבדר את עצמנו וזהו, הייתי זועקת חמס כבר לפני הרבה זמן (מה שאולי מסביר למה לא עירבו אותנו – שאר פעילי האגודה – בשיקולים האלה לפני הרבה זמן. תמיד עדיף כשפעילי האגודה לא מתחילים להתערב ולבלבל את המוח).
חלק ניכר מהסיבות שבכלל הובילו למחשבה על החלפת המימד בשנתון מלכתחילה נבעו מזה שספר הוא חלון ראווה טוב הרבה יותר מאשר המימד. המימד, כדי להפוך לנכס יחצ"ני, דרש מתיחת פנים רצינית והשקעה אדירה, שדובר בה כמה זמן ולבסוף הגיעו למסקנה שהיא לא משתלמת. אם כולכם התעלמתם מהעובדה הזאת – העובדה שהמימד/שנתון הוא אחד הנכסים היחצ"ניים העיקריים של האגודה ורצוי להפיק ממנו את המקסימום בכיוון הזה, והעובדה שהנושא חזר שוב ושוב בדיונים בין פעילי אגודה – הרי שמעלתם בתפקידכם.
ליאת כתבה:
Quote:אני מצטערת, מי אמר שהקו שהוביל את המעבר היה יחצנו"ת והפניה לקהל הרחב? המטרה היתה החלפת המימד במוצר אטרקטיבי יותר, אשר לא יעמיס על משאבי האגודה כמו שהשנתון העמיס.מאחר שהנושא הזה *עלה* בדיונים קודמים לגבי המימד ואח"כ השנתון, ומאחר שאני זוכרת שהוא עלה, ומאחר שאני אפילו זוכרת שהוא עניין עוד אנשים חוץ ממני (מאחר שיותר מפעם אחת עניתי על שאלות בנושא), אני נאלצת להניח, לפי דבריה של ליאת עצמה, שהקו הזה, שמעניין אנשים אחרים באגודה, הוא בעיניה חסר משמעות.
עכשיו, אני די בטוחה שאני לא צריכה להסביר מה נובע מזה הלאה. אם את מרגישה צורך בהסבר כזה, תגידי, אבל אני חושבת שאדם אינטליגנטי כמוך יכול להבין לבד.
לא, אני לא חושבת שליאת צריכה לתמוך ב"צד שלי" ולוותר על "הצד שלה". אני חושבת שליאת, כיו"ר של ארגון, אמורה לשלב את *כל* הצדדים. כולל צרכים שלפעילים אחרים בארגון נראים חשובים אבל לה לא. ואני חושבת שאת הקטע הזה ליאת פספסה. בגדול.
ואגב, אני גם לא חושבת שזו החלטה חד צדדית של ליאת. אני חושבת שכל המעורבים בהחלטות מהסוג הזה אחראים באותה מידה. אני כן חושבת – וזה לא חדש – שלוועד, כבר די הרבה זמן, יש נטייה חולנית וממארת לריכוזיות יתר, שמובילה לזה שנושאים לא נלמדים כמו שצריך, שלא מספיק פעילים מעורבים בכל החלטה, ושחברי ועד כורעים תחת עומסים מטורפים שלא היו אמורים להיות עליהם מלכתחילה. אבל זה נושא צדדי ולא שייך, ואני אעלה אותו מאוחר יותר כהודעה ראשית.
מי היו האנשים שבישיבה הראשונה על השנתון החליטו להוציא מהדורה קטנה, ומה ההכשרה המקצועית שלהם בתחום המו"לות? אנשים שכבר הוציאו ספרים לאור בעבר? אנשים שמבינים שהערך היחצ"ני של ספר הוא קצר מועד ואי אפשר לסחוב אותו ל"כשיהיה לנו כסף להוציא מהדורה גדולה יותר"? הצוות שעבד על השנתון? פעילי האגודה שעיסוקם בקידום כתיבת מקור? מי אותם אנשים מסתוריים, ומה היו הכלים שאיפשרו להם לקבל החלטה מושכלת בתחום הזה?
וכן, בפעמים שעלו הדיונים על השנתון, בהחלט הוזכר גם הנושא של יחצ"נות ופנייה החוצה. זה התחיל עוד כשעלה נושא המימד בפורום הפעילים (בעצם, גם בלא מעט דיונים בנושא המימד עוד קודם), והוזכרה הבעייתיות להשתמש במימד כנכס יחצ"ני, כי הוא לא בנוי בפורמט שקורץ לאף אחד, ואי אפשר למכור אותו בחנויות ספרים. הנכונות לבטל את המימד – והעובדה שחברי האגודה לא הזדעקו בעניין – נבעה בין השאר מההבנה שהשנתון הוא נכס יחצ"ני ושיווקי טוב יותר מהמימד, פנים מוצלחים ומכובדים יותר לאגודה, הבנה שחזרה לא מעט פעמים. האגודה ניסתה במשך שנים למכור את המימד – בלי הצלחה – ובין השאר הייתה תקווה שאנתולוגיה במקום מימד תהיה דבר ניתן יותר למכירה.
אני, כמובן, לא אחראית אם *אותך* זה לא עניין. אני כן יכולה לומר שבלא מעט דיונים בעניין המימד ותחליפיו שהתנהלו באופן פומבי בין פעיליה של האגודה *שאינם את*, זה עניין מאד. אם את מייצגת את עצמך ואת השיקולים שלך, אבל לא את של פעילים אחרים באגודה (כולל כמה מאלה שתחום ההתמחות שלהם הוא קידום כתיבת המקור), זה די עצוב, לדעתי, כי משום מה הייתה בי האשליה שוועד ממונה להוציא לפועל את שיקוליהם של מכלול הפעילים, ולא רק של עצמו.
ככה יותר מזעזע אותי חוסר התכנון ביחס לשנתון.
השנתון נמצא בעבודה כבר חודשים. אנשים קורעים את התחת על הדבר הזה כבר חודשים, כשאחד הדברים שמנחים אותם זה הקו שהיה אחת הסיבות למעבר מהמימד לשנתון – יחצ"נות והפנייה לציבור הרחב. *עכשיו* זה זמן להחליט על גודל המהדורה, ושבעצם, לא ממש דחוף לנו להדפיס מספיק עותקים כדי למכור לציבור? איפה לעזאזל הייתה ההחלטה הזאת כשרק הוחלט להוציא את השנתון לאור? איפה לעזאזל היו הדיונים בנושא כשאהוד רק התחיל להשקיע את זמנו ומרצו בנושא? איפה לעזאזל היה התכנון התקציבי? איפה לעזאזל הייתה התוכנית לקידום ויחסי ציבור, שתתבסס על ידע מקצועי שבאמת יוכל לקדם את השנתון לאנשהו?
למה נוצרת בי ההרגשה שהאגודה השליכה הרבה מאד כסף ושעות עבודה לתוך פרויקט שאיש לא ממש תכנן כמו שצריך מראש, וההחלטות בו מתקבלות בחיפוף ובדיעבד?כבר כמה ימים שכמה פעילים בולטים מנסים לשנות את זה בכל דרך אפשרית. "הולך ומסתמן"?
ואגב, הלוואי שזה היה רק זה. זה חוזר שוב ושוב. זה באמת לא המקרה היחיד.
הנה, אתן לך דוגמה: יש מאחוריי – לא יודעת בדיוק כמה, אבל יותר מעשר – שנות פעילות. כן? והנה, בשנה וחצי האחרונות הבריאות שלי מחורבנת יותר מהרגיל, ואי אפשר לסמוך עלי בשום פרויקט רציני. *אני* זו שהגעתי למסקנה שאי אפשר לסמוך עלי, ולכן אני עושה כל מאמץ לא להתחייב לשום פרויקט רציני.
האם שנה וחצי זה הרבה זמן לעומת כמה שנות פעילות שלא יהיו? ובכן, כן, אם בזמן הזה אני לא מסוגלת להשלים פרויקטים, הוא הזמן היחיד שרלוונטי, ולא שנות התפארת שלפניו, כי הוא המדד היחיד מבחינתי כשאני מנסה לשפוט את היכולת שלי *כרגע*.
את צריכה שאני אמשיך עם האנלוגיה, או שהיא ברורה? אין פה שום המעטה בערך שנות ההתנדבות הארוכות והפוריות להדהים שלך. יש פה רק ציון עובדה שנכון לרגע זה, אין לי מושג מה היכולת הביצועית העכשווית שלך. אין לי מושג איפה את עומדת מבחינת לחץ זמנים ודרישות החיים החוץ-חובביים ויכולת באמת להשקיע את עצמך בפרויקט, והמדד היחיד הגלוי לעין שיש לי (כי אין לי שום דרך לדעת מה את עושה מאחורי הקלעים) לא מבשר טובות. אם את אומרת שהוא לא רלוונטי, אני מאמינה לך.
