התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
היא שהם תמיד היו על ספרים שכבר היו כמה זמן על המדפים. וחברי האגודה, יצורים מעצבנים שכמותם, לא ממש נוהגים לחכות עם ספרים שהם רוצים לקנות, מה שאומר שעד שהמבצע היה מגיע, כמעט לכל קהל היעד כבר היה הספר.
אני חושבת שהמסקנה מזה היא שאם רוצים לעשות שוב מבצע כזה, צריך לעשות מבצע או על ספרים ממש חדשים, או בכלל על רכישה מראש (אם אני זוכרת נכון, אסף אשרי הציע את "סימנטוב" בהנחה בהזמנה מראש או ממש זמן קצר לאחר שהספר יצא – כן, הנה הקישור: http://www.sf-f.org.il/story_1013 – ונדמה לי שהייתה היענות, אם כי כמובן אין לי נתונים של ממש. אני קניתי אותו ככה, לא זוכרת אם דרך המבצע של האגודה או דרך הזמנה אישית של אסף לקנות את הספר).
ואז, כמובן, צריך לבדוק אם הרכישה במבצע זולה יותר מאשר הרכישה אצל יואב, שבאמת, קשה להתחרות במחירים שלו. אם לא, לא נראה לי שזה יעבוד בכל מקרה.לא רק שאתה לא קורא נכון, אתה גם לא מסיק נכון ממה שאתה קורא.
ראשית, לא אמרתי לנעמי דבר על זה שההיסטוריה אינה חשובה. אמרתי לה שאני לא יכולה להסיק מעברה המפואר על יכולת הביצוע שלה כרגע. לנעמי יש רקורד ענקי בקהילה, ואף אחד לא יקח את הרקורד הזה. הרקורד הזה פירושו ניסיון, ופירושו יכולת עשייה מוכחת. אבל: בתקופת הלימודים שלה היא כמעט לא הייתה פעילה בקהילה, מחוסר זמן. הרקורד שלה, עם כל הניסיון והקשרים וההערכה שנלווים אליו, היה שם. הזמן הפנוי – לא. מה זה אומר לנו? שהרקורד לא רלוונטי? לא, הוא אומר לנו שאי אפשר להסיק ממנו מסקנות מלאות – אנחנו צריכים לדעת גם את המשתנים העכשוויים.
ושנית, אם הסקת מהדברים שקראת שאני טוענת שלא צריך ללמוד מהעבר, אויש, קובי, אתה כל כך צריך להשתחרר מהצבא. הוא עושה דברים רעים למוח שלך.
יש דוגמה מסוימת, שהפרפסקטיבה שלי (הפרספקטיבה של האדם שגייס פעילים, שלח עדכונים על דיונים וביצע את עבודת הניהול הכללית של הפורום) אומרת שעבדה טוב עד כמה שאפשר לרצות ממשהו חדש בשלבי הרצה שעוד לא צבר מומנטום.
אפשר לשאול למה כואב לך שאני מדברת על פורום הפעילים הישן? כי הוועד אחר כך חירב אותו עד היסוד במדיניות ניהול שהנימוס מחייב אותי לא לומר את דעתי עליה? כי באגודה קרו דברים נורא לא נעימים וזה התבטא גם בפורום? או שאולי סתם מפריע לך שאנשים מסתמכים על דוגמאות מהעבר?ככל שאני מבינה את זה, ברגע שגוף כמו האגודה עושה דבר כזה, זה באופן אוטומטי נחשב ייבוא, וזה טונות של בלבול מוח. אפשר לבדוק את זה, אבל אני בספק אם זה יהיה משהו שכדאי להיכנס אליו.
יש מישהי בפורום תפוז שעורכת הזמנות מרוכזות מאמזון עבור אנשים שאין להם כרטיס אשראי או שלא רוצים למסור אותו דרך האינטרנט. אבל לאדם פרטי אני חושבת שהדברים האלה יותר פשוטים מאשר לארגון שעושה את זה באופן רשמי.היו הנחות על ספרים (גם כמבצע הנחות עצמאי, גם כחלק מפרויקט מועדון הקריאה) – זה זכה להיענות אפסית.
היו הקרנות מיוחדות – אני לא זוכרת מה ספציפית היה מטעם האגודה ומה לא, אבל הייתה בזמנו הקרנה של שר הטבעות, כשהטרילוגיה רק התחילה, והיו עוד דברים שאני סתם לא מצליחה לדלות מזכרוני כרגע. ולפחות אחת הפעמים גררה תלונות נזעמות נגד האגודה שזה בשעות לא נוחות… ככל שאני יודעת, דברים כאלה זכו להיענות יפה, אני רק לא יודעת עד כמה זה ניתן לביצוע. במיוחד בימינו, שנראה שאייקון משך אליו את רוב הקשר עם מפיצים ואת רוב ההקרנות המיוחדות.
היו הנחות על מנוי למגזינים – גם מד"ביים (חלומות באספמיה, מרקורי), גם לא מד"ביים (גליליאו). לא יודעת מה הייתה מידת הניצול של אלה.
וכמו שיעל ציינה, כל המרצ'נדייז של האגודה הוא בהנחה לחברי אגודה.
אני חושבת שחסר לנו דף חנות וירטואלית, שיכיל את כל הדברים האלה (זה די מבאס שאין דף אינטרנטי שבו מרוכזים כל עיצובי הסיכות/סימניות/חולצות/מפות וכד' שהאגודה מציעה) ואת כל המבצעים שצצים מדי פעם. אבל האמת, לדעתי מבצעים מהסוג הזה הם יותר מדי בלבול מוח למי שאחראי עליהם (כי זה המון פרטים קטנים ומייגעים), שלא עומד בשום פרופורציה לתועלת שזה מניב לאגודה או לחבריה. ההיענות נורא נמוכה.
כשלא מערבים את חברי האגודה בשום דבר, ברור שאף אחד לא יתנדב. מעט מדי אנשים קוראים בפורום הזה, המון אנשים לא טורחים לפתוח את המכתב החודשי בכלל (כולל אותי, הרבה פעמים, אני בושה לומר) – ובלי תחושת מעורבות, איך אנשים בכלל יראו כשיש קול קורא? וגם אם יראו, למה שתעניין אותם מודעת דרושים על משהו שאין להם בו שום מעורבות רגשית?
עכשיו, תחשבי על מה שקרה בתקופת פורום הפעילים. את אולי לא זוכרת את זה, אבל אנשים התנדבו שם על ימין ועל שמאל, ובדרך כלל זה קרה כי התנהל דיון על פרויקט מסוים או שעלה רעיון מסוים, וכמעט תמיד קם מישהו ואמר שהוא מתנדב לעשות את זה. כי כשאנשים מעורבים במה שקורה, אנשים מתנדבים.
מישהו (ליאת?) אמר לאורך הדיון המייגע הזה שגם יהיו עותקים לצרכי יחצ"נות לאנשים נבחרים. אני מקווה שגם ישלחו עותקים לביקורת למקומות הרלוונטיים, עם אזכור על ההשקה. יש הרבה מה לעשות עם זה מבחינה יחצ"נית.
וכמובן, כל הזמן הייתה ברקע התוכנית – שדיברו עליה – להפיץ את השנתון לחנויות. עכשיו מתחילים להיות לי ספקות, מאחר שאין לי מושג אם אפילו יצרו קשר עם מפיץ לצורך העניין, או שזה סתם דיבורים באוויר, ברמת ה"כשנגיע לשם כבר נברר".
אבל מה שאת אומרת קצת מתמיה אותי – ההתחייבות לא למכור את השנתון באייקון הגיעה בשלב כל כך מוקדם, עד כדי כך שהיא השפיעה על כל העבודה מהישיבה הראשונה? נראה לי מפוקפק.
בהחלט מספיק כדי לתת לבנאדם את היסודות ולשלוח אותו להשתפשף – נניח, עם "חונך" או "תומך" ברקע.
וורדפרס זו מערכת די אינטואיטיבית. להרים בלוג, לערוך בו שינויים בסיסיים, להוסיף פלאגינים וכד', להתקין תבנית ואפילו לערוך בה התאמות קלות – אלה דברים פשוטים שלא דורשים הרבה השקעה.
החלק היותר בעייתי שלה זה השימוש ב-CSS, אבל גם שם לא צריך יותר מאשר את היסודות הבסיסיים ביותר, מתוך ההנחה שאם הבנאדם לא ימשיך אחר כך לשחק עם זה בעצמו, תמיד יהיה לו איזשהו גורו בסביבה שיעזור לו עם הדברים הקשים.
תמיד מתחילים בקטן, וההשתפשפות מגיעה אחר כך. הבעיה היא שחסרים לנו האנשים שיתחילו בקטן.שאני מסכימה איתך – הם קטנים, הם נסתרים, ונורא קל לא לשים לב אליהם.
הבעיה היא שכרגע, כנורמה, שום דבר לא פועל ככה. מתי בפעם האחרונה ראית שוועד האגודה מנסה לגייס אנשים לצורך כל תחום שהוא עוסק בו (מלבד כנסים, שבהם גיוס מתנדבים הוא סטנדרט אבל לאו דווקא קשור לפעילי *האגודה*), ולא מקרב חבריו הקרובים? זה נראה כאילו כל פעם שיש תחום שדורש טיפול, ברירת המחדל היא להפיל את זה על חבר הוועד הקרוב ביותר, שמנסה לסחוב הכל על כתפיו, לבד, דבר שהוא מטורף לחלוטין, במיוחד בוועד מצומק כמו הנוכחי. הפעילים אפילו לא מקבלים הזדמנות *לדעת* שיש דברים שהם עשויים לרצות להיות מעורבים בהם. אם את לא קרובה במקרה למי שעושה את הדברים, ככה שאת שומעת על זה ממנו או שהוא פונה אלייך אישית, את לא פעילה.היו מבצעים והם לא זכו להצלחה של ממש, ולכן די ירדו מהם. זה פשוט לא מספיק מוצלח כדי שיהיה שווה את ההשקעה.
זה לא קשר עם פעילים. זה הודעות לאזרח.
ואני חושבת שהרבה מאד נעשה. למעשה, אין לי ספק שהוועד עמוס בטירוף ועושה המון, ברמות לא אנושיות. וזה, למקרה שלא שמת לב, חלק ממה שמפריע לי. הוועד עושה יותר מדי, בינו לבין עצמו, מחלק בינו לבין עצמו הכל. ואז מדווח. והקשר עם הפעילים לא טוב, אז הוא משפר את הדיווח. והקשר עם הפעילים עדיין לא טוב, אז הוא מדווח עוד יותר. ועדיין, הקשר עם הפעילים מחורבן, אז הוא מגביר את מאמצי הדיווח עוד קצת. ועדיין עמוס. ועדיין עושה הכל בעצמו. ועדיין פעילים מנותקים ממרכז העשייה בדיוק מהסיבה הזאת.
שיפור הדיווח לא יתקן את הבעיה. דיווח זה חד כיווני, זה לא באמת עוזר, כל עוד הפעילים לא חלק ממה שקורה. זה שווה בערך כמו לשמוע חדשות ברדיו על מה שהממשלה עושה. זה לא אומר שאת חלק מהעשייה, זה רק אומר שמדווחים לך.
ושוב, קחו את הזמן שלכן, חופשי. כמה שאתן רוצות. רוצות שלושה חודשים? סבבה. רק תזכרו שבזמן הזה, כדור הארץ ממשיך להסתובב, הזמן ממשיך לחלוף, ודברים ממשיכים להשתנות. האנטרופיה גוברת. ובמקרה של האגודה, שמעי, האנטרופיה שאנחנו נתונים בה היא מצב בעייתי מאד.
ואגב, רק לציין משהו שנדמה לי שאנשים טועים לגביו: פורום הפעילים הסגור – הראשון ההוא – עבד *מצוין* כשניהלתי אותו. אנשים גויסו, היו שפע של דיונים ושפע של רעיונות, אנשים התנדבו לעשות דברים, ומאחר שטרחתי לשלוח עדכונים לפעילים על נושאי דיון, הוא שקק פעילות. מה קרה אחר כך כבר נתון לפרשנות, אבל זה היה אחלה פורום עד אז, שבהחלט היה בדרך להתפתח לדבר שרצינו שיהיה. למרבה הצער, הוא לא זכה להגיע לשלב הניהול העצמי שבו הוא היה אמור להבשיל, אבל שיהיה.
אז את צודקת, זה היה אכן שבועיים.
כמה זמן מפגש הפעילים הזה בתכנון? כמה חודשים כמו כלום. המייל הראשון ש*אני* קיבלתי מליאת בנושא היה בתחילת יולי (כלומר, חודשיים וחצי פלוס), וכבר נעשו דברים לפני אותו מייל. וכל התקופה הזאת, אני שומעת שוב ושוב, על כל דבר שבעייתי בקשר בין הוועד והפעילים, "כן, נכון, אבל אה! כשיהיה מפגש הפעילים! אז, עולם חדש ומופלא יקום מן האפר!"
ככה זה עובד? משאירים הכל על הולד כמה חודשים כי בעוד כמה חודשים נעשה מפגש שמטרתו לטפל בכל הבעיות?ואילו רק עכשיו היית קורסת תחת העומס, ניחא. זה רק עכשיו, עדי? זה שבוחטה ענקית של סיפורי פרס עינת לא הגיעה לשופטים עד אתמול והיום (שזה אומר, אגב, שהשופטים מוצאים את עצמם נאלצים לקרוא את כל הבוחטה הזאת בבת אחת. השופטים, אני חייבת לציין, לא מאד מרוצים מזה, במיוחד לא אלה מביניהם שבדיוק עכשיו עוברים דירה וזה לא ממש מתאים להם שפתאום הערמה הזאת צונחת להם על הראש בבת אחת, ועוד אחרי תום הדדליין המקורי), ושאנשים התחילו להתלונן בפורומים על זה שהם לא מקבלים אישור לסיפורים ששלחו – זה מעכשיו? את רוצה להגיד לי שעד עכשיו לא היה לך זמן לגייס צוות?
ורבאק, את מדברת על זה כאילו שלנהל צוות זה מינימום לנהל תאגיד בינלאומי. תעשי לי טובה, עדי. מספיק פעמים ניהלתי צוותים בחיים שלי, גם במסגרת האגודה. זה דורש הרבה פחות עבודה בתכתובות מייל וטלפונים מאשר לנסות לכבות את כל השרפות שנשארות כשאת מנסה לטפל לבד בחמש מאות דברים שונים בבת אחת.
הרשי לי להרגיעך: את תמשיכי לשמוע ממני קיטורים. אני חושבת שכבר הסברתי לך את זה פעם, ונראה לי שלא הפנמת. לא, אני לא אשתוק. אני לא אשתוק כשוועד האגודה לא מצליח להבין שהוא לא אמור לקחת על עצמו, לגמרי לבד, ארגון של חמישה מיליון דברים – תוך מידור מוחלט של פעילי האגודה מהדברים האלה, כי לא צריך, זה בסדר, הוועד כבר מטפל בהם – ולא מרגיש שום צורך לשנות את זה *עכשיו*, כי למה למהר, יש מפגש פעילים באייקון, אז בואו ניקח על עצמנו עוד כמה דברים, נמדר את פעילי האגודה האחרים עוד קצת, ובאותה הזדמנות גם לא נצליח לעמוד בעומס ודברים ייהרסו.
אני גם לא אשתוק כשאני רואה עבודה של שנים הולכת לאיבוד מפני שלא עושים אותה כמו שצריך, או לא עושים אותה בכלל. אז למה את מתאמצת? את ברצינות חושבת שתצליחי לגרום לי להגיד, "וואלה, עדי צודקת, צריך לתת לוועד לקחת את הזמן שלו, הרי זה לא כאילו משהו מכל זה דחוף, הרי זה לא כאילו משהו מכל זה *קורס עכשיו*, והרי זה לא כאילו הקריסה הזאת הולכת ונבנית כבר חודשים?"
לא יקרה, עדי. באמת שלא יקרה. את יכולה להפסיק לנסות להשתיק אותי. או שתמשיכי, לא באמת אכפת לי. המנטרה שלכן, "תנו לנו זמן", די מצחיקה אותי, האמת. כאילו, אני בשמחה הייתי נותנת לכן שנתיים, שלוש, חמש, כמה שאתן רוצות כדי לעשות הכל בניחותא ובשלווה. אני רק חוששת, את יודעת, שהמציאות הרבה פחות סבלנית ממני, ולא משנה כמה תבקשי ממנה "תני לי זמן", אם לא תעשי דברים *עכשיו*, היא פשוט תמוטט לך את המגדלים שלך. ולכי תקימי אותם מחדש אחר כך.
