התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
למה לא לעשות מזה אירוע אייקון רשמי? למה שלא תדברו עם חברי הוועד ותשאלו אותם, אולי הם מעוניינים לארגן אירוע רשמי כזה כמשבצת בתוכניית אייקון? כי זה דווקא נשמע לי כמו רעיון מצוין.
שלב ראשון: הפורום לפניך. נכנסת אליו, ראית לנגד עיניך כיתוב מהבהב בצבעים עליזים "כללי הפורום". כאדם שרוצה לפרסם בפורום על פי הכללים, ישר הקלקת עליו וקראת את הכללים. נכון?
שלב שני: הפורום לפניך. ראית שיש בו כל מיני סיפורים של כל מיני אנשים, שמופיעים בהודעות הפורום. כאדם שרוצה לפרסם בפורום, ישר הקלקת על כותרות הסיפורים וקראת אותם ואת התגובות עליהם, ולו גם לראות מה הסגנון המקובל פה ואיך מתנהלים פה העניינים. נכון?
שלב שלישי: הפורום עדיין לפניך. כרגע פרסמת בו הודעה, כך שאתה יודע איך מפרסמים הודעות. אם תסלח לי שאני שואלת, מה בדיוק חסר לך *עוד*? אישור רשמי? אז הנה, נתון לך אישור רשמי:*אני, Boojie, כמנהלת הפורום, מאשרת לך בזאת רשמית לפרסם פה סיפור, על פי הכללים הכתובים בכללי הפורום ועל פי הדוגמה שניתן לראות מסיפורים קודמים שפורסמו פה בפורום, ובאותו אופן שבו פרסמת את ההודעה שלעיל.
אישור זה הינו אישי ואינו ניתן להעברה.*הנה, אני בטוחה שזה פתר את כל הבעיות. בהצלחה.
על עבודה מדהימה שנעשית ברובה מאחורי הקלעים ובלי הרבה רעש וטראראם. כן ירבו!
(ולא, זו לא תעמולת בחירות! היזהר לך, ניר!)כתיבה בנוסח "זרם התודעה" יכולה להיות חביבה, בתנאי הבא: זרם התודעה הזה משותף לפחות לעוד שניים שלושה אנשים.
כתיבה שאינה מובנת לאף אחד פרט לכותב כי היא מבוססת כולה על האסוציאציות הפרטיות שלו, אינה אלא אוננות אינטלקטואלית. ולא שיש משהו רע באוננות, אבל מקובל לעשות אותה בצנעת חדרך הפרטי, לא בראש חוצות.כלומר, הסיפור לא לגמרי מבושל ודורש חשיבה על כמה נקודות שכבר הוזכרו כאן, אבל גם אני נהניתי ממנו, גם אני לא הרגשתי שהבעיות האלה היו כל כך נוראיות ובלתי ניתנות לגישור (לא רואה שום סיבה למה שלא ישתילו לאותו בעל חיים זכרונות שלקוחים מתוך ספרים שהמדענים מדמים בנפשם שהם מודלים מתאימים לחיקוי, נגיד, אם הם רוצים את הסוסים האלה בעיקר כשעשוע לילדים או משהו כזה), והכי הכי – לא רואה את הבעייה בלקחת את הסוס לנסיעת מבחן בשטח שיש בו סכנות לא מוכרות. ה-לו! זה מה שאנחנו עושים כל הזמן עם מכוניות, אתם יודעים? הרי כל שטח שהוא בעולמנו הקטן הוא שטח שיש בו סכנות לא מוכרות. זה שבסיפור מד"ב הסכנות ייראו לנו יותר לא מוכרות מאשר ברחובות עירנו – נכון. אז מה?
סתם דוגמה לא משמחת – בן דוד שלי נסע אתמול במכונית שלו ברחובות עירו, תקפו אותו למטרות שוד, ירו בו, ועכשיו הוא שוכב במצב אנוש בבית חולים (וסליחה רבה על הדוגמה הלא חביבה, אבל היא ממש צעקה לי כשראיתי את הויכוח הזה). אתם רוצים להגיד לי שחסרות סכנות עלומות ולא מוכרות בכל מקום שהוא שאנחנו עשויים להוציא אליו רכב לנסיעת מבחן???בניגוד למקובל בפורומים אחרים, בפורום הזה דף עובר לא אחרי מספר מסוים של הודעות ראשיות, אלא אחרי מספר מסוים של שורות בפורום. אמנם הגדלנו את מספר השורות הזה באופן משמעותי יחסית למספר ברירת המחדל, אבל עדיין – כל הודעה בפורום הזה (ראשית או תגובה) נספרת. עם הנקודה הספציפית הזו בדבריו של ניר אני מסכימה.
או שתימחק.
אדם שאינו חבר באגודה לא יכול להציג מועמדות לוועד. איש בפורום האגודה לא מתעניין בסיפורים מהסוג הזה. אנא קח זאת בחשבון לפני שיפול עלי התקף של מצב רוח עצבני ומחקני.א. הרשו לי להקיא קלות. מתנצלת, אני שונאת את ה"גטאות" האלה שמפצלים אליהם סיפורים על פי התכנים שלהם. מד"ב טוב הוא מד"ב טוב, וזה פשוט עצוב שמרגישים צורך לתקוע אותו בגטו מסוים.
ב. אם כבר מדברים, מעבר לסלידתי מהקטלוג הזה, אנחנו כל כך לא ממציאים את הז'אנר הזה, שזה עצוב. או שמא אנשים פה שכחו לקרוא את ספרות המד"ב של כמה עשרות השנים האחרונות? שמא אנשים פה לא חיים באותו יקום שבו ניתן – כבר כמה שנים טובות – פרס טיפטרי לספרי מדע בדיוני העוסקים בסוגיות של זהות מינית?
בקצרה, תעזבו אתכם מ"מד"ב ורוד". המד"ב, מעצם היותו ז'אנר שעוסק בוריאציות על ההתנסות האנושית, עסק בזהויות מיניות אלטרנטיביות לנורמה הקיימת מזה שנים רבות לאינספור. לא מבינה למה צריך לקטלג את הדברים האלה לגטאות. עוד מעט יבוא מישהו ויגיד ש"החתול העובר דרך קירות" של היינליין הוא מד"ב שחור (כי הגיבור הראשי שלו כושי, זה למה) או שה"המשחק של אנדר" הוא מד"ב למשפחות מרובות ילדים… ולא נכנסנו עדיין אפילו לקיטלוג של מד"ב יהודי!
איכסה.
