התגובות שלי בפורום
-
תגובות
-
זו בדיוק הצורה שילד היה חושב – בקלישאות ז'אנריות – אם הוא אכן רק ילד רגיל עם הזיות חייזריות. מצד שני, אם הוא אכן חייזר, אין שום דבר שסותר את אפשריותן של הקלישאות האלה.
אולי זה יפתיע אותך, אבל בתחרות הנוכחית עשיתי כל מאמץ לא לזכות. אחרי כל הבדיחות המעצבנות שרצו על חשבוני בתחרויות הקודמות, החלטתי שאני נורא רוצה להגיש סיפור לתחרות (לא מסוגלת שלא), אבל ממש לא רוצה לזכות בה. אז ישבתי וחשבתי, מה אני יודעת על הטעם של השופטים, ומתוך שני סיפורים שהיו לי, בחרתי אחד שאני מחבבת ("אפקט הזבוב", נו, זה עם החתול), אבל שהייתי בטוחה שלא יזכה על פי מה שאני יודעת על השופטים. צדקתי במאה אחוז.
לעומת זאת, הסיפור השני שהיה לי (ושלא פרסמתי עד עכשיו), לדעתי היה לו סיכוי יותר טוב, כי אני יודעת שהוא יותר מתאים לטעמם של השופטים – הוא הרבה יותר דרמטי ועמוק. ולכן שמרתי אותו במגירה…
אבל מצד שני, זאת אני, ואני דפוקה…
ושורת הסיום שלו ממש מצאה חן בעיני. אבל, לא יודעת, ההרגשה היא שאין בו מספיק בשר. משהו בו מתפספס, ואני אפילו לא יודעת להגיד מה. כי הרעיון יפה, והוא כתוב בסדר גמור, ובכל זאת יש איזושהי הרגשה שגורמת לי למשוך בכתפיים ולהגיד "אז מה?"
לפרסם הודעות כאלו כאן *וגם* בפורום אורט. המקום המתאים לפרסם אותן זה כמובן כאן, לפורום אורט הן פשוט לא שייכות.
יכול להיות שכן, יכול להיות שלא. ברגע שאדם כותב סיפור, הוא מפסיק להיות רכושו והופך להיות רכוש העולם. בסיפור תמיד יהיו יותר משמעויות (או משמעויות אחרות) מכפי שהתכוונת מלכתחילה, בין אם בגלל התת-מודע שלך ובין אם בגלל מה שהוא אומר לאנשים אחרים.
מבחינה זו, כמובן, אין זה מקומי לאשר לך לפרש כך או אחרת את הסיפור שלי…
נדמה לי שאת נוהגת בסיפור במידת החסד. כלומר, אני בהחלט מאמינה ומתעניינת ברעיונות שאת מעלה, אני רק לא חושבת שהיתה כזו העמקה לתוכם בסיפור הספציפי הזה. אבל כל אחד רשאי לראות את זה בכיוון אחר.
בהחלט היתה לי שם אמירה בנוגע לנאיביות שבחוקי אסימוב, אבל היא נגעה יותר לנקודה אחרת, שאהבתי מאד מהתקופה שלמדתי פילוסופיה של המדע – ההבדל הניצח בין חוקי הטבע לחוקים מעשה ידי אדם. חוקי הטבע הם חוקים שפשוט אי אפשר לעבור עליהם. חוקים מעשי ידי אדם, בסופו של דבר אפשר למצוא דרכים לעבור עליהם. בסך הכל רציתי ליצור מצב שבו מי שיודע לתמרן מספיק טוב מערכות חוקים, יוכל לתמרן גם את מה שבני אדם ממציאים כחיקוי כביכול לחוקי טבע. אבל כמובן, הסיפור עצמו לא ממש כולל את כל הפלצפנות הזו…שהשופטים *לא* משוחדים נגד בדיחות, אם ניקח בחשבון שהסיפור הזוכה שלי משנה שעברה היה בדיחה, בהחלט ("שני רובוטים", מחווה לחוקי הרובוטיקה של איזאק אסימוב). וכנ"ל גם הסיפור שלי שהגיע למקום רביעי והיה אהוד על רבים ("לצוד חדקרן").
אני לא הולכת לטעון, אה-לה-ניר, שאתם צריכים לגשת ולקרוא את הסיפורים שלי וללמוד איך כותבים בדיחה, כי אני לא ממש חושבת ככה… אבל לפחות זה מוריד את האפשרות שהשופטים משוחדים נגד בדיחות.
וכמובן, עצם העובדה שבדיחה הגיעה הפעם למקום השלישי (והמכובד בהחלט) מוכיחה את זה שוב.לקיים תחרות פילקים ושירי מד"ב לפני פורים. ממילא בכל שנה נעמי מתרוצצת נואשות בחיפוש אחר פילקים למסיבת הפורים, וממילא אנשים רוצים לחבר פילקים ואין להם תחרות לגיטימית להציג בה אותם, אז למה לא לשלב בין השניים?
הנושא לבירור. מי שבעד, שיפעיל לחץ…את אמבר. תזהה אותה בקלות לפי הפרצוף המודאג של מישהי שיש לה כנס על הראש… P-:
איכשהו בכנסים, תמיד היא חומקת מעין המצלמה, וזה ממש לא בסדר. תשתדל גם, בבקשה, לתפוס אותה עם כמה פרצופים משונים במיוחד – זה לא ייתכן שבכל כנס רק אותי תופסים עם הפרצופים הדביליים… (ועוד שבכנס הזה יהיה הכרח למלא את מכסת הפרצופים הדביליים, כי אני לא אהיה!)ומאחלת לכולם שייהנו מאד. ודיר בלאק, אם לא יהיו דיווחים מוצלחים (ותמונות! קחו בחשבון שהפעם אנחנו והמצלמה הדיגיטלית שלנו לא נהיה – שמישהו אחר יצלם!), אני אישית דואגת לפטר את הוועד! באמצעים אלימים!
"איך תפרסמו ספר" (לכתבה שני חלקים, ובחלק הראשון יש לינק לחלק השני), שבה היא ממליצה, בעקרון, לפנות לכל ההוצאות שאת מוצאת בספר הטלפונים. למרות שיש הוצאות שבהן הסבירות שאכן יחליטו להוציא את הספר שלך גבוהה יותר, אני חושבת שאכן זו גישה נבונה לפנות לכמה שיותר הוצאות.
ככל שאני יודעת, יש צמא בשוק לספרי פנטזיה מקוריים, כך שאם מה שאת כותבת טוב, בוודאי תמצאי מישהו שישמח לפרסם אותו.
